גדול יותר מערוץ 2 בשיאו, נמוך יותר מג'רי ספרינגר בתחתיתו, נגיש יותר מקונאן אובריאן בתל־אביב - יוטיוב הוא, לפחות מבחינתי כהורה לילדים, סוג של כת; אני לא מצליח להוציא אותם מזה, לא חשוב כמה היגיון, תקיפות או הכלה אני מתרגל עליהם.

נתונים שהגיעו השבוע מסקר פרטנר, שנערך דרך גיאוקרטוגרפיה, מאשרים את חששותיי; יוטיוב הפך לערוץ התוכן המרכזי לילדים בישראל, כאשר 75 אחוז מהתינוקות מתחת לגיל שנתיים (!) צופים (!!) ביוטיוב (#@^%$), ובבית הספר היסודי זה כבר מגיע ל־90 אחוז מהילדים (מה עם עשרת האחוזים הנוספים? אוכלוסיית המשקרים־בסקרים?).

מהו יוטיוב עבור ילדיי? מצד אחד, מקום אכסונם הנוח של לא מעט תכנים לגיטימיים ואף איכותיים במידה - רובם מתוצרת ערוצי הילדים הטלוויזיוניים - ומצד שני, מקום משכנם של היוטיוברים, ראשי תיבות מזויפים של "עדיין לא טובים מספיק לטלוויזיה" ואנשים שיהפכו את בתם בת החמש לכוכבת רשת, תוך שהם מדגימים ערכי הפקה ושפה בגובה באסטת אבטיחים - מבלי לפגוע ברגשות הפרי הראוי.

יוטיוב משלימה את תהליך הפרטתו הגמורה של, ובכן, הפרט ההורי; אם שני דורות אחורה, לתוך עידן הטלוויזיה החינוכית, יכולתם לסמוך בעיניים עצומות על האנשים שכתבו ויצרו את התוכניות, שלא לומר על הרגולציה שמעליהם; ואם דור אחד אחורה יכולתם לסמוך בעין אחת פקוחה על ערוצי הילדים מתוצרת או באמצעות הכבלים - בא יוטיוב ואומר לכם: עכשיו הכל עליכם. אפס פיקוח, רגולציה או אפילו הבטחה לאכפתיות מינימלית. למעשה להפך; מספיק מחקרים הראו שיוטיוב מהונדסת באופן שישיט את ילדכם במהירות האפשרית מסרטון איכותי ובטוח יחסית כל הדרך, במורד הזרם העכור, לג'אנק מוחלט ולעיתים אינטרסנטי מסחרית או פוגעני.

יוטיוב הוא מערב פרוע שאפילו השריף הממונה עליו - גוגל - כבר כמעט שאינו מנסה להשליט בו סדר. איבדתם את ילדיכם ביוטיוב? בהצלחה עם למצוא אותם או להבין איפה בדיוק התעכבו. באופן פרדוקסלי, דווקא ביוטיוב אנחנו מאבדים משנה זהירות; כי זה נגיש בכל מקום דרך הסמארטפון, וכי ברגעים המכריעים של החיים - למשל אלו שבין ההזמנה במסעדה להגעת האוכל - אנחנו מוכרחים להעסיק את הילדים במשהו שימנע מהם לעלות על גדותיהם ועל גדותינו.

אז יוטיוב. קל ונגיש ותמיד שם בשבילכם כדי לוותר מולו על עקרונות, ואם הסקר האחרון הזה מוכיח משהו, מדובר באופן שבו דווקא הפיקוח שאנחנו נוקטים מול תכנים טלוויזיוניים נעלם כשזה מגיע לרשת.

מכיוון שאין טעם לייחל להקשחת סטנדרט כלשהו הקשור ליוטיוב, לא נותר אלא למקם את עצמכם מולו; או שאתם משחררים, או שאתם מתייצבים כחיץ בין ילדיכם לבינו תוך שאתם מתווכחים, רבים, אוכפים. רובנו המכריע, מתברר, מעדיפים לשחרר. לפחות עד שיגיע המונה שיראה לכם לא את כמות הצפיות לסרטון, אלא את כמות הצפיות לשנה של הילד.