מאבדים את הקול

ביום שלישי הבא זה יקרה: הקלפיות ייפתחו, הישראלים יצביעו, ואז נגלה מי גרף את הקולות בבחירות 2019 מועד ב'. אלא שלצד הקמפיינים, דפוסי ההצבעה המקובלים וקריאות הגעוואלד המסורתיות, במערכת הפוליטית מתחזקת ההבנה שהפעם יותר מתמיד אחוזי ההצבעה ישחקו תפקיד מרכזי בקביעת התוצאות.

לא מדובר רק על מי שמחליט באותו יום ליהנות מיום השבתון ולא להגיע לקלפי, אלא גם למי שכלל לא יטרח להיות בארץ. מנתונים בלעדיים שרשות האוכלוסין וההגירה אספה עבור "ידיעות אחרונות" עולה כי נכון לתחילת השבוע - 1,242,746 ישראלים אינם נמצאים בארץ, וההערכה היא שהמספר יהיה דומה גם ביום הבחירות. זאת לעומת 1,156,877 ישראלים שלא היו בארץ ביום הבחירות הקודמות. מספר זה כולל גם קטינים שאינם בעלי זכות הצבעה, וגם ישראלים שנמצאים באופן קבוע בחו"ל. מדובר על הפרש של 85,869 איש בהשוואה לבחירות הקודמות, שכשני שלישים מהם, משמע כ־57 אלף, הם בעלי זכות הצבעה.

מאחר שבבחירות הקודמות מנדט היה שווה 32,860 קולות, ההפרש בין מספר בעלי זכות הבחירה ששוהים בחו"ל בבחירות הקודמות לעומת הנוכחיות צפוי לעמוד על כ־1.7 מנדטים. שיעור ההצבעה הכללי צפוי לרדת בכאחוז נוסף - מ־68.5% ל־67.5%. כמעט חמישה אחוזים פחות מאשר בבחירות 2015.

העובדה שישראל הולכת שוב לבחירות בתוך פרק זמן כה קצר צפויה לשחק תפקיד מרכזי. עד כה, פרק הזמן הקצר ביותר בין מערכות בחירות היה שנה ותשעה חודשים. הפעם אלו רק חמישה חודשים, עובדה שעלולה לעורר אנטגוניזם או אדישות בקרב הציבור. יש לזכור שהשנה הישראלים הצביעו גם בבחירות המקומיות, ובחלק מהמקומות אף הלכו לסיבוב מוניציפלי שני. "עייפות הבוחר" היא כמעט עובדה ולא הערכה.

לדברי פרופ' גבי ויימן, חוקר תקשורת פוליטית מאוניברסיטת חיפה, "במדינות אחרות כשהיו מערכות בחירות כל כך קרובות, אחוז ההצבעה ירד בבחירות השניות כי יש אנשים שאומרים 'אם מועד א' לא שינה דבר, אז מועד ב' לא יעשה את זה'". ויימן מונה סיבות נוספות לירידה הצפויה בשיעורי ההצבעה: "בוחרים רבים של אפריל 2019 מוצאים עצמם חסרי מפלגה בספטמבר 2019. האיחודים והמיזוגים השונים העלימו מפלגות רבות, כמו כולנו, גשר וזהות. יש אנשים שפשוט לא מוצאים את עצמם עכשיו ועלולים להעדיף אי־הצבעה על תמיכה מאולצת באכסניה החדשה בה נמצאים כיום המועמדים בהם תמכו. הם יהיו הלא־מצביעים החדשים".

זו הפעם הראשונה שהבחירות יתקיימו בחודש ספטמבר, שהוא גם החודש היחיד שבו לא נערכו בחירות עד היום. העובדה שחלק הארי של הקמפיינים התנהל בחודשי הקיץ החמים, שנחשבים בדרך כלל ל"עונת מלפפונים" פוליטית, ושרבים מאזרחי ישראל נופשים במהלכם, לא מבשר טובות לגבי אחוזי ההצבעה. היסטורית, שיעורי הצבעה נמוכים מועילים לגוש שמוביל בסקרים, אך הפעם המצב מורכב יותר. "אין הפעם מפלגה שמובילה בבירור", מסביר פרופ' ויימן. "אם הייתה כזו, היה לה אינטרס להרדים את המערכת". לדבריו, "שיעור הצבעה נמוך מועיל למפלגות שלבוחריהן יש אחוז הצבעה גבוה ויציב. במקרה שלנו זה בעיקר המפלגות החרדיות".

סוגיה מורכבת נוספת היא ההצבעה במגזר הערבי, שהבחירות באפריל עמדו בסימן שפל היסטורי בשיעורי ההשתתפות שלו. 57 מתוך 60 היישובים שבהם הצביעו פחות מ־40% מבעלי זכות הבחירה - הם ערביים. במחקר של ד"ר ניר אטמור וד"ר אסף שפירא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מוצעים לירידה חדה זו מספר הסברים, ובראשם האכזבה מתפקוד הרשימה המשותפת וההתפצלות שלה למפלגות נפרדות. כעת, עם איחודה מחדש של הרשימה המשותפת, התקווה במגזר הערבי היא כי גם הבוחרים יתגמלו את הפוליטיקאים שלהם בחזרה לקלפיות.