ב־1987 הקריירה של רוג'ר הודג'סון נראתה גמורה לגמרי. נפילה מעץ הותירה אותו עם שברים חמורים בשני פרקי כף היד, גזר דין חמור במיוחד למוזיקאי מחונן כמוהו שנושם דרך הקלידים. "הרופאים אמרו שלעולם לא אנגן יותר", מכווץ הודג'סון את המצח בדאגה כשהוא נזכר. "נכנסתי לדיכאון של ממש, שלווה בסבל מכאבים אינסופיים. חשבתי שזהו זה".

אנחנו יודעים את הסוף.

"כן. כי אחרי המחשבה הזו אמרתי לעצמי שאני לא מוכן לקבל את הקביעה של הרופאים. אני אלחם, אני אתרפא. בסופו של דבר חזרתי לנגן וזה בעצם נס. עשיתי את זה דרך תפילות, הרבה טיפולים, עבדתי קשה. לקח לי שנתיים עד שיכולתי לחזור לנגן. היום כבר קשה לראות שקרה שם משהו".

גם בלתי אפשרי לשמוע שקרה שם משהו. בהופעה באמסטרדם, מול קהל אוהד במיוחד, הודג'סון בן ה־69 מתגלה שוב כווירטואוז קלידים וגם כווקאליסט משובח. איכשהו תמיד מרחף חשש גדול מעל הופעה שבנויה בחלקה הגדול על קלאסיקות שגדלנו עליהן, כמו אלה של להקת סופרטראמפ, שאותה ייסד הודג'סון יחד עם שותפו ריק דיוויס. בכל זאת, עברו 40 שנה, ייתכן שהזמר כבר מזמן אחרי השיא ושאותם להיטים שנשמעו מעולה בימים ההם, בזמן אמת, יקבלו הגדרה אחרת לחלוטין בביצועי לייב על הבמה.

סופרטראמפ בימי הזוהר | גטי אימג'ס

הלב על הבמה

אבל לא במקרה של הודג'סון. באופן נדיר האיש הצליח לשמור על המיתרים מאז הסבנטיז ולהגיע לגבהים של הלהיטים הגדולים שיצר ושר בסופרטראמפ המיתולוגית, כמו The Logical Song, Breakfast in America, Take the Long Way Home או It's Raining Again. ההופעה שלו קולחת, נעה בין הלהיטים הגדולים של הלהקה ליצירות מוזיקליות ארוכות שרקח בהמשך הדרך. הקהל באמסטרדם הרעיף עליו בסיום אהבה ותשואות ממושכות. לישראל הוא יגיע ב־11 בנובמבר, לבמה של היכל מנורה־מבטחים בתל־אביב, וזו גם הפעם הראשונה שלו אצלנו. את הודג׳סון מביא לישראל המפיק מרסל אברהם, יחד עם נציגו עו״ד חגי שטרוויס והמפיק מריו ארלובסקי.

"אני נס, אני יודע", הוא אומר על הקול שלא השתנה. "אין לי תשובה טובה לאיך זה קורה. אבל אם אני ישן טוב, הקול עובד כמו שצריך. אם אני אהיה מתוח, זה לא יקרה. אז חלק מהעבודה שלי הוא לנקות מהתודעה שלי כל דבר שעלול להפריע, כך שעל הבמה אצליח לתת את כל הלב שלי".

איך זה שלא הגעת עד היום לישראל?

"נוהלו לאורך השנים שיחות עם מפיקים אבל איכשהו זה אף פעם לא הבשיל. שמעתי שישראל ארץ יפהפייה, שמעתי הרבה על תל־אביב, דיברתי עם אנשים שאני מכיר והיו כאן שסיפרו שמאוד נהנו. גם רינגו סטאר אמר לי שהיה לו כיף בישראל".

הוא נולד בפורטסמות' שבאנגליה, עבר ללמוד בפנימייה בגיל 12 כשהוריו התגרשו ולקח איתו את הגיטרה שאביו קנה לו. ב־1969 הלך להיבחן בחברת התקליטים Island Records. "רציתי להיות בלהקה, החברה שמעה את הדמואים שלי והכניסה אותי לאולפן עם להקה שאחד מחבריה היה בחור בשם רג'ינלד דווייט, שיותר מאוחר הפך לאלטון ג'ון, וגם נייג'ל אולסן, שמאוחר יותר היה המתופף של אלטון. באותה שנה פגשתי את ריק שחיפש מוזיקאים, וזו הייתה ההתחלה של סופרטראמפ".

לקח לכם זמן להתחמם.

"כן. ההצלחה שלנו לא הגיעה מהר. היינו צריכים לעבור 4־3 שנים של מאבקים, שזה טוב כי אתה עובר הרפתקאות בדרך ומעריך את הכסף שאתה מרוויח לדלק כדי להגיע להופעה הבאה".

ההסכם נשבר

הפריצה הגדולה של הלהקה אירעה ב־1979, עם האלבום המונומנטלי Breakfast in America שהפציץ 4 מיליון עותקים רק בארה"ב. הסינגל הראשון שיצא היה The Logical Song "שהוא סיפור אוטוביוגרפי", אומר הודג'סון. "החינוך הבריטי השאיר אותי עם הרבה שאלות. אני כותב בשיר 'הם שלחו אותי כדי ללמוד איך להיות נבון, הגיוני, אחראי, פרקטי, בבקשה תגידו לי מי אני'. כשעזבתי את בית הספר הצטיידתי בכישורים שונים כמו שפות, אבל האם ידעתי מי אני? לא. אני חושב שזו הסיבה שכל כך הרבה אנשים התחברו לזה. השיר מעלה שאלות מאוד בסיסיות של הקיום".

ומה הסיפור של שיר הנושא, Breakfast in America?

"הייתי בן 19 כשכתבתי אותו, לקח לי שעה. פשוט ישבתי, המילים והמוזיקה עלו והתחלתי לנגן. זה פשוט בא. נזכרתי אז בטור שהביטלס עשו באמריקה וחשבתי שאני גם רוצה להיות שם, בקליפורניה".

יש לך ולריק קרדיט משותף על הלהיטים האלה למרות שאתה כתבת אותם. בוא נעזוב את התמלוגים בצד. אתה יצרת, מישהו אחר חתום לצידך.

"היו לי חרטות. כולם חשבו שמה שעובד ביצירה זה החיבור שלנו. היה עוזר לי מאוד אם הקרדיט היה בנפרד, גם לריק אגב, שכתב שירים מצוינים בעצמו. אבל לקחנו את הרעיון של הקרדיט המשותף מלנון ומקרטני, שעשו את זה בביטלס וזה כן איכשהו שמר על שקט בתוך הלהקה. ובכל זאת, הזהות שלנו כיוצרים הייתה כמובן שונה וכשעזבתי את סופרטראמפ ב־1983 ונתתי לריק את השם, ההסכם היה שאני עושה את המוזיקה שאני כתבתי והוא עושה את השירים שלו. בהמשך הוא בכל זאת עשה את השירים שלי, שבר את ההסכם וכמובן לא הייתי מאושר מזה, אבל היום אני כבר לא במחשבות האלה".

כל ילד להורים גרושים רוצה בסתר ליבו שהם יחזרו. עד כמה זה אפשרי במקרה של ההורים בסופרטראמפ, אתה וריק דיוויס?

"וכמה באמת מתחתנים מחדש? ניסינו וזה היה מאוד קשה, לא עבד. אני לא חושב שזה יכול לקרות, למרות שאני אוהב את ריק ואת המוזיקה שלו. אין לנו כאלה תוכניות והוא קצת חולה בשנים האחרונות, אז קשה לי לחשוב שזה יכול לקרות".

• הכותב היה אורח הפקת המופע