אחד אלוהינו

מדינת ישראל היא יצירה חילונית, ובכל זאת, תושביה בעלי זהות יהודית איתנה. זהות יהודית שלא כפופה לתרי”ג מצוות, אבל מושפעת מכוחותיה האדירים של המסורת ויש לה זיקה חזקה ללאומיות ולשייכות של עם ישראל לארצו.
גם אם הישראלים נוסעים בשבת או לא אוכלים כשר ‑ הם מאמינים באלוהים, הם מתנגדים להתבוללות והם יישבו סביב שולחן הסדר כמשפחה בערב פסח. היהדות שאנחנו מכירים היום, לא דומה ליהדות טרום־ישראלית. בארץ ישראל יצרנו דגם יהודי אחר, משוכלל יותר. חיה חדשה שאנחנו עוד לומדים את מאפייניה. שאלת הזהות הגדולה העומדת לפתחנו היא איך להתאים תרבות יהודית שנתפרה לעם ללא מדינה, לחיים של עם
במדינתו.
לכן, גם הפנטזיה שלפיה מדינת ישראל שומרת על סטטוס קוו, היא אחיזת עיניים בלבד. זוהי תשובה גרועה למציאות משתנה. כל שבט מנסה למשוך את השמיכה הקצרה ולייצר שינויים מזדחלים. יהיו מי שיזעקו הדתה על שיעורי מורשת ויהיו מי שיצעקו געוואלד על עבודות תשתית בשבת. גם כאן נדרשת דרך המשתנה תדיר. מסלול שקשוב אל הקולות בשטח, נתיב שיש בו דיאלוג ויש בו חתירה להגיע לרשות הרבים, שיכולה להכיל מקסימום מהקולות והזהויות שנולדו במרחב המרגש הזה, שנקרא מדינת ישראל.
הסקר מתייחס גם לשאלה אם אנחנו מוכנים שילדינו יתחתנו עם אדם שאיננו יהודי. 64% מהיהודים ו־ 54.7% מהערבים מתנגדים לנישואי תערובת. ניתן לייחס לנתון זה מניעים גזעניים, אך בעיניי זה יהיה פספוס מהותי בניתוח. ישנה בעיה של גזענות בחברה הישראלית, אך זו לא הראיה לכך. ישראלים יהודים מתנגדים לנישואים עם מי שאיננו יהודי כיוון שזו אחת ההנחיות הכי עתיקות ובסיסיות בתרבות היהודית. מדינת ישראל היא חממה שבה האתגר הזה, של נישואים בין יהודים בלבד, כמעט לא עומד במבחן.
הנתונים על ערביי ישראל חשובים אף הם. רובם המוחלט מאמינים באלוהים ומקיימים את מצוות האיסלאם. אם נמשיך להעלים עין מכך שמדינת ישראל נטועה עמוק באזור ספוג דתיות ואלוהות, לא נוכל לייצר פה שותפות אמת. ודאי לא שלום. ואולי אלוהים הוא לא הבעיה, אלא התחלת הפתרון. המכנה המשותף שיכול לאפשר לנו לייצר שיחה אחרת עם אזרחים, שלצערנו נתפסים לא פעם כאויב.