עדן טהרני (19 וחצי), עיוורת מלידה, שריגשה לפני שנתיים עד דמעות את כל מי שצפה בה שרה בתוכנית הריאליטי "אקס פקטור", זוכרת היטב את שיעור האיפור הראשון שקיבלה מאמה, איריס, לפני שלוש שנים. "הייתי אז בתקופה לא טובה", היא מספרת. "בתיכון סבלתי מבעיות חברתיות בגלל שאני לא כמו כולם, אני עיוורת. במקביל, עברתי בריונות ברשת. ניהלתי אז את העמוד של 'וואן דיירקשן' ואנשים שהתחזו לממלאי המקום שלי העלו בו פוסטים שליליים שעשו בלגן", היא אומרת, ומיד ממשיכה ועונה על השאלה שרציתי להפנות אליה: "נכון שאני לא יכולה לקרוא מהמחשב, אבל בו, וגם באייפון, יש תוכנה שמשמיעה לי כל הודעה. נאלצתי להנמיך פרופיל ולסגור את הדף. ערב אחד ישבתי בחדר שלי, לבד, ופתאום שמעתי שאמא חזרה מהעבודה. היא בדיוק סיימה לימודי איפור והעבירה סדנאות. בלי לחשוב פעמיים שאלתי אותה: 'אמא, את כולן את מלמדת להתאפר ורק אותי לא? את לא חושבת שגם אני רוצה להיות יפה?'"
"הופתעתי מאוד כשעדן אמרה לי שהיא רוצה להתאפר, ויותר מזה — ללמוד איפור כדי שתוכל לעשות את זה בכוחות עצמה", אומרת איריס טהרני. "עניתי לה, 'בטח, נשמה, אני אשמח ללמד אותך', והלב שלי נשרף. איך אעשה את זה? איך עיוורת יכולה למצוא את המברשת הנכונה ולהשתמש בה במקומות הנכונים, בלי שזה ייראה איום ונורא? ביקשתי מעדן לחשוב קצת, ולמחרת נתתי לה שיעור ראשון. להפתעתי, היא קלטה מהר מאוד וזיהתה כל אחד מהתכשירים בעזרת סימנים שהדביקה על האריזות. כשהשיעור הסתיים, עדן צעקה, 'אמא, בואי נצא! אני בטוחה שהאיפור יצא מהמם! אני רוצה שכולם יראו כמה שאני יפה!' אז התלבשנו וירדנו לרחוב".
עיוורות רוצות לשבת מול המראה
ההתרגשות של עדן ושל איריס (40), נשואה ואם לחמישה, מידבקת. אי־אפשר שלא להתאהב באופטימיות שהן משדרות ובתחושה שבעזרת אמון ותמיכה באמת שאפשר להפוך עולמות ולגרום גם לנערה שניטל ממנה מאור עיניה להתאפר בעצמה.
"גם בחורה כמוני, שלא יכולה לראות את עצמה, רוצה להיראות יפה", מאשרת עדן את מחשבותיי. "כשלמדתי להתאפר לבד, הביטחון העצמי שלי עלה. נרשמתי ל'אקס פקטור', והפתעתי את עצמי כשהעזתי לרקוד ולהתנועע. זה דורש התמצאות במרחב וזה משהו שנרכש לאט. עכשיו, במקביל לשנה השנייה שלי בשירות לאומי, אני מעבירה הרצאות בבתי ספר, מופיעה בטקסים ועובדת על שירים משלי. כל זה לא היה קורה אם לא הייתי מקבלת אומץ לעלות לבמה".
"איפור הוא לא רק אסתטיקה, הוא כוח ועוצמה, במיוחד עבור בעלות צרכים מיוחדים", מסכמת איריס. "כשראיתי עד כמה עדן מאושרת, נזכרתי שכמה חודשים קודם, כשסיימתי קורס בן חצי שנה בבית הספר לאיפור של ירין שחף, כולם שאלו אותי מה הייחוד שלי — הרי יש המון מאפרות בשוק — ולא ידעתי מה לענות. לא חשבתי שיש בי משהו מיוחד". אבל עכשיו איריס יודעת מה מייחד אותה: בשבוע שעבר היא הייתה אחת מחמש המאפרות המקצועיות בבית הספר של שחף, שהעבירו קורס הדרכה מזורז לחמש נשים עיוורות, ביניהן עדן, בתה הבכורה. איריס גם הייתה זו שיצרה את החיבור בין נתי ביאליסטוק, מנכ"ל המרכז לעיוור, השואף להנגיש לבעלי לקות ראייה כמה שיותר פעילויות שנמנעו מהם, לבין ירין שחף, שהתרשם מסיפורה וקיבל אותה לעבודה כמאפרת בבית הספר שלו.
"אני מודה שלא העליתי בדעתי שגם נשים עיוורות רוצות לשבת מול המראה", אמר שחף, שהעמיד לטובת העניין את חדר ההדרכה ואת המאפרות של בית הספר, ללא תמורה כספית. "כששיתפו אותי במיזם הזה, לא ראיתי בו משימה בלתי אפשרית. הרי כל שיטות האיפור מתבססות על מורפולוגיה, שהיא תורת מבנה הפנים. אנחנו מאירים את המקומות הגבוהים ומצלילים את הנמוכים. אז יש כאלו שעושות את זה בעזרת חוש הראייה, ויש כאלו שילמדו לעשות זאת בעזרת חוש המישוש".
אין שום הבדל בינן לבין תלמידות רגילות?
"בעצם, יש. בסדנה רגילה, מאפרת אחת מדגימה לשלוש־ארבע תלמידות. כאן, כל תלמידה מקבלת מאפרת שמלווה אותה באופן אישי, מישהי שתאחז בכף ידה ותקנה לה ביטחון לרקוד עם המברשות על גבי הפנים. ובניגוד לשיעורים רגילים, אנחנו נשתמש רק בתכשירים בעלי גוון בהיר. גם אם התלמידה תצא מהקו, הטעות לא תבלוט".
לא מוותרת על ליפסטיק לעבודה
באחת מפינות החדר, בזמן שיעורי ההדגמה, יושב זוג — אלה ויחיאל וויה מרמת־גן. "כשהכרתי את אלה היא התקשתה לראות בחושך, אבל היא תפקדה מעולה, ועבדה בהנהלת חשבונות בעירייה. התאהבתי בשמחת החיים שלה", הוא מספר. "ההידרדרות הייתה הדרגתית, זה לא משהו שקרה בן לילה, והמצב החמיר בצורה דרסטית אחרי שילדה את הבן שלנו, יונתן. ביקשנו ניתוח קיסרי כדי להקל עליה, הרופא התעקש על לידה רגילה, ובטקס הברית היא כבר לא ראתה".
"העיקר שלפני שבועיים יונתן השתחרר מהצבא", אומרת אלה, שעברה לעבוד במחלקת הרווחה של העירייה. "גם כשראיתי, לא הייתי גנדרנית במיוחד, רק על דבר אחד הקפדתי — ליפסטיק. לכן גם אחרי שאיבדתי את הראייה אני מקפידה למרוח אודם לפני שאני יוצאת לעבודה, ותמיד יש מישהו שמעיר לי לנקות קצת מעל השפה העליונה".
זה מעליב?
"להיפך. כל בוקר, כשאני מגיעה למשרד עם מקל ומלווה, אני מבקשת שיעירו לי כדי שלא אהפוך את עצמי לבדיחה". בעלה רוקן את מגירת האיפור שלה והביא לסדנה עשרות תכשירים, וטהרני מניחה אותם בצד ומבקשת מאלה לחוש באצבעותיה את התכשירים המסומנים: חלקם עם מדבקה של קטיפה רכה, וחלקם עם מדבקה של נייר זכוכית. עדן, שמקשיבה להם מהצד, מציגה את ערכת האיפור שלה. מעל כל מלבן צבע היא הדביקה עיגולים בצבע אחיד, אך במספר שונה אותו היא יכולה למשש.
איריס אוחזת באצבע המורה של אלה ומעבירה אותה לאורך ולרוחב פניה. היא נעצרת על השקעים שבין העין לגשר האף. אי־אפשר שלא לראות את ההבדל בין ידה היציבה של איריס לבין ידה של אלה, שרועדת במקצת. "אני מתרגשת", היא ממלמלת. בשלב השני, איריס מבקשת ממנה לגעת עם ידה השמאלית בנקודה הגבוהה ביותר בגבות עיניה, כדי שיד ימין תאחז במברשת מיוחדת. "הקצה שלה קצר יותר", היא מסבירה לאלה, "וזו התנועה של ההצללה, מבפנים החוצה".
איריס מעודדת אותה לנסות ("אין לנו מה להפסיד, במקרה הכי גרוע נמחק ונתחיל מחדש"), אלה עדיין חוששת, אך בעקבות קריאות העידוד של בעלה אוזרת אומץ. בשלב השפתון, אלה מציינת שהיא לא יכולה לראות אם שיניה הקדמיות הוכתמו באודם. "ליתר ביטחון אני מנגבת אותן עם מגבון, ואחר כך נשאר לי טעם מריר בפה". איריס, כבעלת ניסיון בהדרכת עיוורות, מייעצת לה לוותר על המגבון. "כל מה שאת צריכה לעשות זה לכווץ את השפתיים", היא מדגימה, "ולהפריד אותן בבת אחת". כיוון שאלה לא ראתה את ההדגמה, היא הצליחה רק בפעם השלישית לנקות את שיניה. "עכשיו אני יפה?" היא שואלת במבוכה. "את תמיד הכי יפה בעולם", מחמיא לה בעלה.
עדן, אם אפשר היה להגשים לך משאלה, היית מבקשת לראות?
ביאליסטוק, מנכ"ל המרכז לעיוור, שומע את השאלה ומשיב בחיוב. "העולם שלנו בנוי לאנשים רואים, וחייהם של הרואים קלים יותר". עדן טהרני, לעומתו, משיבה בשלילה. "כבר לא אכפת לי שאני לא רואה. כשאלוהים לוקח ממך דבר אחד, הוא נותן לך משהו אחר במקומו".
כלומר?
"כשהייתי בת שלוש הוריי לקחו אותי לרב כדורי, שייתן לי ברכה, והוא הציע להם להתחיל לשמור שבת. כשאבא עשה קידוש, קלטתי את המנגינה ושרתי איתו. כך התחילה הקריירה שלי. עכשיו, כשאני חושבת על העתיד, על השירים שאקליט והדיסק הראשון, אני מודה לאלוהים שבחר להביא אותי לעולם בעיניים עצומות".
"תמיד שידרנו לעדן שהיא לא מסכנה, שאם תתאמץ היא תצליח לא פחות מאחרים", מסכמת איריס.
