משפחה שכזאת

קשה לחשוב על סיטואציה יותר טעונה בחיי משפחה מאשר פתיחת הצוואה של הורה שנפטר. ב"לא לריב" לקח המחזאי, גור קורן, את הסיטואציה הרצינית הזאת וברא ממנה קומדיה מבריקה, הסובבת סביב שני אחים ואחות המגלים ברגע האמת שאביהם הוריש את הדירה המשפחתית לבחורה בלתי מוכרת בשם יפית אטיאס. לאחר מחקר ראשוני מתברר לאחים שאותה בחורה עובדת כנערת ליווי, מה שמוביל אותם לניסיונות לשנות את הצוואה בתחבולות ובמשא ומתן.

קורן כתב טקסט מצחיק עם הרבה שנינות בדיאלוגים והתפתחויות עלילתיות מפתיעות. הביטוי "תאכל פתיתים", שהוא שם בפי האחים המתקוטטים, מאיים להפוך לסוג של שורה אייקונית שתיכנס לפנתיאון של שפת הבידור הישראלית. באמצעות צמד המזכירות האחיות התאומות, רווית ורונית, הוא גם בנה פרודיה משעשעת ביותר על משרד עורכי דין כמיקרוקוסמוס של דינמיקה רכילותית. אך מעבר לאפקט הבידורי, יש במחזה גם רבדים יותר רציניים, עם אמירות חכמות על יחסי אחים, ועל הדינמיקה המורכבת ביניהם.

כל אלה באים לידי ביטוי בהפקה הקצבית והצבעונית, שהעמיד הבמאי גלעד קמחי על הבמה המסתובבת הנאה, שעיצב ערן עצמון. דביר בנדק, עירית קפלן וגור קורן נהדרים כשלישייה המובילה, וירדן ניקפהמה בונה תפקיד משכנע כנערת הליווי הקשוחה, גם אם המהפך שלה בשלב היותר מתקדם של העלילה נראה כמשהו שנולד בעיקר מהצורך של המחזאי למצוא פתרון למבוי הסתום שלתוכו הכניס את הדמויות שלו. נדב אסולין מגיש ביצוע מלא חן כעורך הדין ביטון, הרגיש לכל רמז של זלזול במוצאו המזרחי, ומי שכמעט גונבת את ההצגה היא כנרת לימוני בתפקיד כפול מקסים של צמד המזכירות הרכלניות. מדובר בקומדיה אינטליגנטית ומצחיקה, שמצליחה להציג את המשפחה הישראלית כמקום שהדבק היחיד המחבר בין האחים הוא הצורך להתקוטט — על כל נושא.

ההצגה מועלית בסופ"ש בחמישי בשעה 20:30, בשישי ב־12:00 ו־21:00, ובשבת ב־18:00 ו־21:00