אליכם, אזרחי ישראל הערבים, נשים וגברים מכל מגוון הדעות והאמונות, אליכם, אנשי הגוש החסום תמיד, שותפַי לאזרחות, אליכם אני כותב את הדברים האלה.

כי עם כל התסכול והזעם שלכם על הזלזול והמחיקה שמדינת ישראל נוהגת בכם כבר עשרות שנים, ולמרות הייאוש מהאפשרות שמצבכם ישתפר, למרות כל אלה אני קורא לכם, תִנהרו, חברים, תנהרו.

תנהרו לקלפיות, תנהרו ותצביעו, כי אי־הצבעה בבחירות הקרובות פירושה לחזק את אותם הישראלים שמעוניינים מאוד שתרגישו זרים ולא־שייכים. אלה שחוקקו, בין השאר, את "חוק הלאום" שנועד לבזות את זהותכם ואת שפתכם. אלה שרוצים שתחיו כאן בתחושה קבועה של פחד. אלה שפועלים להקפיא אתכם במצב של אפתיה וחידלון.

ולכן חשוב עוד יותר שתנהרו, כי בימים האפלים האלה, הימנעות גורפת מהצבעה פירושה לוותר על הסיכוי שישראל תהיה מדינה דמוקרטית ושוויונית באמת, לכל אזרחיה. פירושה לדרדר את ישראל עוד יותר לתהום לאומנית, פנאטית וגזענית, וכיוון שכך, להמית את הסיכוי הזעיר להסדר שלום בין ישראל והפלסטינים בשטחים.

ובמילים אחרות, להימנעות שלכם מהצבעה בבחירות עלולה להיות השפעה גורלית על המשך הכיבוש ועל חיי הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה.

אי־הצבעה מסיבית בבחירות הקרובות משמעה גם הודאה בכך שהמיעוט הערבי בישראל מעדיף להמשיך להיאחז בעלבון של תוצאות מלחמת 48', ובעלבון הקיפוח הממושך שבא בעקבותיה. להיאחז בהם כתירוץ: תירוץ לא לעשות מעשה. לא לתבוע באופן חוקי ודמוקרטי את מלוא הזכויות והחובות האזרחיות שלו. לא להשתמש בכלי החשוב ביותר שהדמוקרטיה הישראלית נותנת בידיו. ודווקא להמשיך להתבצר עוד ועוד בתחושת הקורבן חסר האונים.

× × ×

איימן עודה, בראיון פורץ הדרך שהעניק לנחום ברנע במוסף הזה, היטיב לאבחן שהעֶמדה המתבדלת של רוב מנהיגי הציבור הערבי - במה שנוגע להשתתפות מלאה בחיים הישראליים - דנה את הציבור הגדול הזה להיות בסופו של דבר מעין "תנועת מחאה" ולא יותר. תנועה שנמנעת מלהיות שותפה מלאה לעיצוב המציאות שבה היא חיה ואשר בה נקבע גורלה.

אי־השתתפות בבחירות הקרובות, שבהן כל קול יהיה חשוב ומכריע, משמעה לוותר על הסיכוי היחיד שיש כיום למיעוט הערבי לשפר את מצבו, ולהיכנס אל מרכז המשחק הדמוקרטי. להיכנס אל מרכז המציאות הישראלית. מי שמוותר על הסיכוי הזה מסייע לדחות לעוד שנים רבות את הטיפול בבעיות הבוערות של החברה הערבית - התכנון והבנייה ביישובים הערביים, מחדלי התשתיות, הפשיעה, האלימות נגד נשים, מוסדות הרווחה הקורסים, היישובים הבלתי מוכרים ומחדלים רבים נוספים שהם תמיד מנת חלקם של אלה שאינם מיוצגים כראוי.

ורק כדי לסבר את האוזן: מספר בעלי זכות ההצבעה בציבור הערבי גדול פי שניים מבעלי זכות ההצבעה בציבור החרדי. והנה, החרדים (יהדות התורה וש"ס) השכילו להשיג בבחירות שנערכו באפריל 16 מנדטים. המפלגות הערביות השיגו עשרה בלבד.

× × ×

תנהרו, חברים, תנהרו.

בדרכים רבות, גלויות וסמויות, מדינת ישראל מַשְעה אתכם וחוסמת בפניכם - וכמובן גם בפני עצמה - את הסיכוי לשילוב, ולמימוש הפוטנציאל שלכם להפוך לְמָנוע אדיר של צמיחה. המדינה, וכנראה רבים מאזרחיה היהודים, אינם מוכנים לשינוי תודעתי עמוק כזה. זה המצב, זה העיוות השורר כבר למעלה משבעה עשורים. העֶמדה הזאת – שעיקרה הוא שלילת הלגיטימציה של הערבים כשותפים שווים - לא תשתנה כנראה בקרוב, ולכן צריך להפנות כעת את השאלה אליכם: עד מתי תמשיכו אתם - בהימנעות המכוונת שלכם או סתם באדישות - לשתף פעולה עם ההכשלה העצמית של המדינה, שבמובנים רבים מוותרת עליכם, על 20 אחוזים מאזרחיה?

ואני יודע, בין הערבים בישראל יש גם כאלה שחלומותיהם ומשאלות ליבם הם הסיוט שלי כישראלי. מצד שני, לא מעט משאָלות וחלומות של ישראלים־יהודים מעוררים חלחלה בלב הערבי הישראלי (וגם בליבי). סביר שהחלומות והמשאלות האלה של שני הצדדים ילכו ויקצינו ככל שיגבר הייאוש מפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני, וככל שיתחזקו תחושות האיום ההדדי, החשדנות, הקיפוח, ההדָרה.

אבל לפני שניסחף למקום המסוכן הזה, אולי ננסה להגשים את התקווה המשותפת, שאותה אפשר עדיין לממש? תקווה של חיים בחברה אזרחית, דמוקרטית ושוויונית, שבה ילד ערבי־ישראלי יקבל בדיוק - אבל בדיוק - את ההזדמנויות שמקבל ילד יהודי־ישראלי. שבה כל אזרח, יהודי או ערבי, יהיה שווה, ביחס לאחרים ובפני עצמו: ימלא את חובותיו וייהנה מאותן זכויות.

"להיות בישראל ערבי שרוצה באמת להיות חלק מהמדינה", הסבירה לי השבוע אישה ערבייה, "זה לדפוק שוב ושוב על דלת הבית שלך, לראות אותה נפתחת קצת - ונטרקת לך בַּפָּנים".

כדי שהדלת תיפתח לרווחה, כדי שהארץ תהיה לכם בית, כדי שכל אדם שחי כאן ירגיש בבית, תנהרו, חברים, שותפים, תנהרו, ואני אנהר איתכם.

(המאמר מתפרסם היום גם בערבית, בשבועון "כל אלערב" שיוצא לאור בנצרת)