אחדות עכשיו

כאשר בדף הפייסבוק של ראש הממשלה מפורסם ש"הערבים (ומכוון לערביי ישראל) רוצים להשמיד את כולנו". כאשר היחידה לאבטחת אישים נאלצת לקיים דיון דחוף משום שראש הרשימה המשותפת, איימן עודה, התקרב פיזית לראש הממשלה והצמיד לפניו מכשיר טלפון, וכל זה בזמן דיון בכנסת. כאשר ראש ממשלה, שר ביטחון ורמטכ"ל לשעבר, אהוד ברק, מכנה את מבקר המדינה "סמרטוט רצפה" וקורא לנתניהו משת"פ של החמאס. כאשר ארז תדמור, דובר קמפיין הליכוד, מצייץ ביום רביעי וקורא לרמטכ"ל לשעבר בני גנץ "האידיוט הראשי". כאשר כל מי שחושב קצת אחרת מהמיינסטרים השלטוני זוכה מיד לכינוי "שמאלן" רק כדי להבאיש את ריחו.

מה הפלא שהשנאה מתפשטת כדי כך, שכ־20 צעירים מטיחים ראשו של בחור בחלון ראווה וגורמים לו לפציעה קשה, רק כי קרא לעברם "יאללה בית"ר". ומה הפלא שהשיח המתנהל ברשתות החברתיות הוא אלים, בוטה, גס, חצוף ומתלהם כלפי כל מי שדעתו אחרת. ומה הפלא שוויכוח מילולי קצר הביא לכך שישי בן ה־17 מטבריה הותקף לאור יום על ידי קבוצת בני 14־17 עד שארבע משיניו הקדמיות נעקרו, והוא יזדקק לטיפול ממושך, פיזי ונפשי.

משהו לא טוב, משהו רע, משהו מסוכן קורה לנו כאן.

אני יודעת. כבר היו זמנים קשים. בימים שלפני קום המדינה, וגם אחר כך. כבר היו מערכות בחירות קשות. כבר נאמרו דברים נוראים. הייתי שם. אבל מערכת בחירות כה מטרידה, שסופה מי ישורנו, נדמה לי שעדיין לא ידענו.

שני המחנות שנוצרו פה – מחנה "רק לא ביבי" ומחנה "רק ביבי" – בשילוב היצרים, ההתלהטות, הפחד והייאוש, מאיימים לסחוף כמו גל ענק את כל ההישגים ואת כל מה שבנינו ב־71 שנות המדינה, ולקרוע את החברה הישראלית.

× × ×

יש רק דרך אחת לצאת מהתיקו המשתק, המאיים והמסוכן הזה. ממשלת אחדות.

נכון, יש כאלה שקוראים לאחדות. אבל ליברמן כמו ליברמן משחק בפוליטיקה כמו בקזינו ומשנה את עורו מהיום לכרגע. ראו את חוק המצלמות. ביום ראשון השבוע הודיע פומבית שיתמוך בו, ולמחרת בבוקר בוועדת הכנסת - התנגד. וחשוב מכך: ליברמן המטיף לכאורה לאחדות, הוא הפוסל הראשי הן של המפלגות החרדיות והן של הציונות הדתית – כל זה בתנאי שבאותו יום הוא לא יושב בביתו של הרב אוירבך מהפלג הירושלמי לשיחה צפופה או עושה דילים עם החרדים להריץ יחד ראשי ערים. כלומר, הוא־הוא המפלג הראשי. פייק אחדות.

גם אצל גנץ, לא ברור מה אמיתי ומה "ספין". האם היום הוא עם הכיפה בכיס מסתובב בחצרות חרדים ובבני־ברק, או שזה היום שלו עם יאיר לפיד? בבוקר הוא שולח לחרדים דף חלק ואומר להם אני אחתום למטה, ואתם תמלאו מה שאתם רוצים, ובערב מודיע שיקים ממשלת אחדות חילונית כשבדרך הוא פוסל לא רק אותם אלא גם את נתניהו. פייק אחדות.

אצל נתניהו זה פשוט. ברגע שבו החלו לדבר על ממשלת אחדות, הוא פשוט אמר, "לא!"

איך הגענו למצב הזה? ממתי ממשלת אחדות הפכה מילה גסה?

תזכורת: ב־1984 לא הצליח שמעון פרס, שעמד בראש המערך עם 44 מנדטים, להקים ממשלה, ולכן בלחצו של הנשיא חיים הרצוג, הקים עם יצחק שמיר, שעמד בראש הליכוד עם 41 מנדטים, ממשלת אחדות ברוטציה. הישגי הממשלה היו רבים ובהם בלימת האינפלציה ונסיגת צה"ל לרצועת הביטחון. והיו עוד ממשלות אחדות, אזכיר רק את זו שראש הממשלה לוי אשכול הקים ערב מלחמת ששת הימים ב־1967 ואליה הזמין את מנחם בגין ויוסף ספיר להצטרף. באותה ממשלה כיהן בגין כשר בלי תיק, כי לאור מצב החירום הוא לא רצה ולא ביקש לעצמו תיק ממשלתי.

× × ×

כה רבים הישגיה של מדינת ישראל. אני מתבוננת בשכנינו שלא השכילו אלא רק לזרוע הרס ולאסור מלחמות, ומתפעלת ממה שאנו הצלחנו להשיג כאן, ואז נזכרת במילות הפתיחה האלמותיות של צ'רלס דיקנס לספרו "בין שתי ערים". לפני 160 שנה במקום אחר, על מקום אחר, כתב דברים שכאילו נכתבו לכאן ולעכשיו, לאווירה שבה אנו משייטים ארבעה ימים לפני הבחירות: "היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים. היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות. היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות. היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים. היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש. הכל היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי".

עכשיו יותר מתמיד. הגיע זמן אחדות. בלי תנאים.