להקת כוורת
הם אוכלים דבש עם כל דבר, מחוסנים מפני עקיצות, מאמינים שהארס מחזק את המערכת החיסונית, ומלאי פליאה על היכולות המיוחדות של היצורים שהם מגדלים: לקראת חג הדבש, שוחחנו עם שבעה דבוראים ודבוראיות על חייו של מגדל הדבורים | תהל בלומנפלד
"ארס הדבורה עשוי לסייע ולרפא בעיות שונות"
משה פאר (73), נשוי, אב לשניים וסב לארבעה, מכוורת משה פאר, נס–ציונה:
"אני דור רביעי למגדלי דבורים בישראל, נין לראובן ופייגה לרר, מייסדי המושבה נס־ציונה. ראובן היה מגדל הדבורים העברי הראשון בארץ. בתו, פנינה, סבתי, יזמה בשנת 1917 את הארגון החקלאי העברי הראשון, 'ארגון מגדלי דבורים עבריים בארץ ישראל'. אבי ז"ל, אריה פצ'ורניק, הניח את אבן הפינה למועצת הדבש, שמשרתת את מגדלי הדבורים עד היום. כשבגרתי הקמתי גם בעצמי מכוורת. כיום אני מגדל דבורים ומקדיש זמן רב לתיעוד היסטורי של תולדות ענף גידול הדבורים בישראל, ומקדם את נושא האפיתרפיה – ריפוי בעזרת מוצרי המכוורת".
איך נראה יום בחיי דבוראי?
"הדבוראים קמים עם שחר ויוצאים לשדה, לטפל בדבורים. כמעט ואין רגע דל בענף. התקופות האינטנסיביות הן רדיית הדבש, ונדידת הכוורות מאזור מרעה אחד לאזור מרעה אחר".
נעקצת פעם?
"נעקצתי לא פעם".
מה הדבר הכי מעניין שאנשים לא יודעים על דבורים?
"בכנסי האפיתרפיה שאני מקדם, אני מסביר לציבור הרחב על היתרונות שבעקיצת הדבורה, שמוצרי הכוורת משמשים לסוגים שונים של ריפוי, ושארס הדבורה עשוי לסייע ולרפא בעיות ותחלואות כמו דלקות כרוניות, בעיות במערכת החיסון, מחלות אוטואימוניות כדוגמת זאבת וטרשת נפוצה, בעיות עצביות ועוד".
מבשלת בירת דבש ומרכז מבקרים באוטובוס ישן
גל גולן (31), נשוי, כוורת מרדכי גולן, מושב גילת:
"אבי, מרדכי, החל לגדל דבורים עם שחרורו מהצבא בשנת 1982. בתחילת הדרך היו לו רק עשר כוורות שהוצבו מאחורי הבית שלנו במושב. היום המכוורת מונה מאות כוורות, המוצבות בנקודות מרעה ברחבי הנגב הצפוני והמערבי. אבא מספר שכשהוא היה קטן, הוא רצה לשבור את הקיר בחדר ולבנות כוורת, אבל סבתי עצרה אותו. נולדתי עם האהבה לדבורים וכבר מגיל צעיר התלוויתי לאבי לעבודה. כשגדלתי החלטתי שאני ממשיך את דרכו. לצד לימודים באקדמיה, עבדתי במכוורת, הרחבתי את פעילותה לצד מרכז מבקרים קטן שהקמנו באוטובוס ישן משופץ, והשנה הקמנו מבשלת בירת דבש חדשה וקטנה, בוטיקית, לבירה מדבש ללא גלוטן. בעבודת המכוורת לוקחים חלק כל בני המשפחה, גם שתי האחיות הקטנות שלי, ליטל ורוני, שאחראיות על בית האריזה, ואמא שלי, ענת".
נעקצת פעם?
"בוודאי. מאחר שרוב הכוורות שלנו בעוטף עזה, בימים לא שגרתיים של לחימה היינו צריכים להעביר את הכוורות למקום מבטחים. עבדנו לילות שלמים בזמן מועט, והדבורים הרגישו כנראה את הלחץ והמהירות, הרגישו מאוימות אז עקצו אותנו. אבל זה עובר".
אתה אוהב דבש?
"ברור. מאוד אוהב דבש, ומבין את סגולותיו הרפואיות, כך שבבית תמיד יהיה שילוב של דבש בבישול. אנחנו מתאימים את הדבש לפי טעם וסוג הבישול. למשל, יש לנו דבש בטעם הדרים, איקליפטוס, אבוקדו, אשל, חמניות, פרחי בר וכותנה".
מה הדבר הכי מעניין שאנשים לא יודעים על דבורים?
"דרך החיים שלהן, וכמה חשוב סדר היום שלהן. הכל מחושב ומדויק, וזה מפליא אותי כל פעם מחדש".
ממשיך את דרך ההורים בכוורת
תמיר אזלה (47), גרוש ואב לילדה, כוורת דבש מבית אבא, מושב שעל:
"נולדתי באתיופיה ועליתי ארצה עם שבעת אחיי בשנת 1984 כשהייתי בן 12. בארץ אומצתי על ידי משפחה מקסימה במושב יונתן, ועם הזמן גיליתי שיש מכוורת במושב. מובן שנמשכתי לזה. את העבודה עם הדבורים הכרתי מאתיופיה בעבודה במכוורת המשפחתית. זה היה מרגש מאוד לחזור לעבודה עם הדבורים, זה החזיר אותי שנים אחורה, נזכרתי בימים שבהם הייתי מסייע להרוי בעבודת המכוורת. אז גם החלטתי שאמשיך את דרכם ואקים מכוורת משלי. אני מגדל דבורים באהבה גדולה ובתי זוהר בת התשע מסייעת לי לעיתים בעבודה, בדיוק כמו שעזרתי להוריי. המכוורת נקראת 'דבש מבית אבא' לכבודו של אבי".
איך אנשים מגיבים לעיסוק שלך?
"ענף הדבש והדבוראות תמיד מסקרן אנשים, וכשמגיעים אליי למכוורת יש שיחות מאוד מעניינות על עולמה המופלא של הדבורה, שנחקר עד היום באקדמיה ברחבי העולם. בנוסף, סיפור העלייה שלי, ההשתלבות בארץ והעובדה שהוריי היו דבוראים באתיופיה מעלה שאלות גם על הענף באתיופיה וייחודיותו. לפני מספר שנים נסעתי לאתיופיה לטיול שורשים, זה היה מרתק".
נעקצת פעם?
"כמעט כל דבוראי נעקץ, וכל דבוראי יעיד שהעקיצות עם הזמן כבר אינן מורגשות ואף תורמות לריפוי הגוף. צריך ללמוד את חיי הדבורה ולהבין שאם לא תתגרה בה, היא לא תעקוץ אותך לעולם. עם דבורים צריך לעבוד באופן רגוע".
מה הדבר הכי מעניין שאנשים לא יודעים על דבורים?
"לדבורה יש אסטרטגיה לניהול ומיגור התקפות ופינוי הכוורת בשעת חירום ומלחמה. יש ממש תפקידי לחימה והגנה לכל דבורה בכוורת, במטרה לשמור על המלכה ועל שלמות הכוורת. האופן שבו הן עובדות בתיאום ובאופן יעיל ביותר, כמו צבא קטן, מרתק בכל פעם מחדש".
"העקיצות כבר לא מפריעות"
תמר אודם (61), נשואה, אמא לארבעה וסבתא לחמישה, כוורת בן צבי אודם, כפר יהושע:
"אני דור שלישי לדבוראים בכפר יהושע. שני ההורים שלי, שגדלו בכפר, נולדו למשפחות דבוראים. סבי וסבתי הגיעו לכפר עם ידע בנושא מרוסיה וקיבלו כוורות כדי לפתח את היישוב. התאהבתי בענף מהרגע שמשפחתי המורחבת החלה לעניין ולשתף אותי בעבודה במכוורת. בערך בכיתה ד' ידעתי שזה מה שאהיה כשאגדל, דבוראית. אין הרבה נשים בענף, כך שמיד יש התפעלות שאישה היא דבוראית, כי המקצוע מצריך גם כוח פיזי ועבודה בכל תנאי מזג האוויר, בקור, בשרב ובגשם. אנשים מביעים הערכה גדולה להיותי חקלאית בכלל ודבוראית בפרט".
נעקצת פעם?
"ברור. אבל העקיצות כבר לא מפריעות ויש האומרים שהן מוסיפות לבריאות. בשילוב ליקוק דבש היישר מהכוורת, החיים בהחלט מתוקים ובריאים".
איך נראה היום שלך?
"אין שגרת יום. זה הדבר המרתק בעבודה עם דבורים. קיים סבב עבודות עונתיות ושבועיות".
מה את מכינה עם דבש?
"אני מכינה פעמיים בשנה, בראש השנה ובפורים, ממתק טעים ממטבחה של סבתי שנקרא טייגלך – כדורי בצק מטוגנים ומצופים דבש, וכמובן תמיד יש בבית עוגת דבש".
מה הדבר הכי מעניין שאנשים לא יודעים על דבורים?
"שהן חרוצות, עמלניות, לא נחות אף פעם ופעילות גם בלילה בתוך הכוורת. מדהימות".
בעקבות הדבורים מתל-אביב לקיבוץ
מור קיאלי (43), נשוי ואב לילדה, מכוורת קיאלי, קיבוץ עין זיוון:
"אחרי שבע שנים בתל־אביב החלטנו לעבור לקיבוץ עין זיוון. באחד מביקוריי אצל סבתי שושנה, בת 93 , שנולדה בצנעא שבתימן, שוחחנו על החיים בקיבוץ וסיפרתי לה שנתקלתי בנחיל דבורים, שאספתי אותו בידיים ובגוף חשוף, מאחר שלא היה לי ציוד. בניתי ארגז מעץ והכנסתי את הנחיל בזהירות לביתו החדש. ברגע שסיפרתי לה את זה, העיניים שלה בהקו בהתלהבות שלא הכרתי. היא סיפרה לי שבעבר התימנים חיו בכפרים ומשפחתה גידלה דבורים בכדי חימר. היא הסבירה שהממתיק העיקרי לאוכל היה הדבש, אפילו בקפה – מה שגורם לי לשתות היום קפה עם דבש".
איך נראית שגרת היום שלך?
"העבודה שלי תלויה במזג האוויר ובעונות השנה. לרוב אני משנע את הכוורות למקומות שבהם יש פריחה וצוף. החורף האחרון היה רווי גשמים והביא לפריחה מוקדמת, כך שהייתי צריך לשנע מוקדם מהצפוי את הכוורות, אז אין ממש שגרה או סדר יום. לאחר הצבת הכוורות, מתבצעת אגירת הדבש על ידי הדבורה, ואז אני מבצע את רדיית הדבש ואריזתו".
נעקצת פעם?
"מדי פעם נעקצים והרבה שואלים אותי אם זה בריא, אז ככה: עקיצות דבורים הן טיפול עתיק יומין, חיוני ובריא, שמחזק את מערכת החיסון".
"אני אוכלת ושותה כמעט הכל עם דבש. אפילו בקפה שלי"
נגה ראובן (68), נשואה, אם לחמישה, סבתא לשמונה, כוורת פרחי הגליל, מושב מנות:
"אני דבוראית מ־1984, וגאה על כך מאוד. אין הרבה נשים בתחום לצערי. מאז ומתמיד אהבתי בעלי חיים וכל שנותיי עבדתי בחקלאות. בצעירותי עשיתי תואר ראשון בביולוגיה, ועבודת הגמר הייתה על דבורי הדבש. תוך כדי המחקר ובניית העבודה, גיליתי הרבה עובדות מסקרנות על דבורת הדבש הקטנה והמופלאה, שבעצם בזכותה יש לנו מזון בעולם. התחום ריתק אותי. בדיוק באותו הזמן חיפשו בקיבוץ עין המפרץ עובד למכוורת ואני התנדבתי. עם הזמן הרחבתי את הידע בתחום והחלטתי לפתוח מכוורת בעצמי.
"ההתמחות שלי היא דבש גורמה־זני, סוג המחייב טיפול ייחודי ואיכות טובה במיוחד של דבש המבוסס על 80% ומעלה של אותו מקור צוף. כי לכל פרח וצמח יש טעם אחר.
"לשמחתי, בנותיי עזרו לי בעבודת המכוורת, ופתחנו מרכז מבקרים המהווה חלון ראווה לעולם הדבוראים, עם פעילויות לכל המשפחה, וכמובן טעימות מהדבש שלנו".
נעקצת פעם?
"נעקצתי לא פעם, אבל זה קורה רק כשהדבורה מרגישה מאוימת. עם השנים מתחסנים ויש מי שחושבים שזה גם מועיל לבריאות עצבי הגוף".
מה הדבר הכי מעניין שאנשים לא יודעים על דבורים?
"אני חושבת שדבורי הדבש הן יצור על עם יכולות מופלאות. חוש הריח המפותח מאפשר את התקשורת המעולה ביניהן, ובזכותה הן מצליחות לחיות יחד בכוורת אחת – עשרות אלפי דבורים מתפקדות למופת במשפחה אחת. דבר נוסף שמפליא אותי לא פחות הוא יחסי הגומלין בין הדבורה לצמחים, מעין הרמוניה מופלאה שלא ניתנת להסבר. אני מרותקת בכל פעם מחדש לתופעות המופלאות הללו".
את אוהבת דבש?
"מאוד. אני אוכלת ושותה כמעט הכל עם דבש. אפילו בקפה שלי".
איך אנשים מגיבים לעיסוק שלך?
"בעיקר בפליאה. זה לא מקצוע שגרתי ורגיל, ובוודאי לא בקרב נשים. בנוסף, אני נוהגת במשאית, מפעילה מנוף, מעבירה כוורות ממקום למקום, זה בהחלט לא מחזה שרואים כל יום. בדרך כלל מיד עולות שאלות רבות על הכוח הפיזי שנדרש בעבודת שטח כזו".
מגיע לכוורת מיד אחרי התפילה
אליעזר רייכמן (60), נשוי ואב לשישה, סב ל"נכדים לרוב, הגדול בן 14, הקטנה בת חודש", כוורת זמרת הארץ, קיבוץ שעלבים:
"זו מכוורת משפחתית עם חוויה משפחתית. אשתי נעמי אחראית על תחום השיווק, וכל הילדים מסייעים בגידול הדבורים, רדייה, אריזת הדבש ועוד. לחגיגות יום ההולדת 60 שלי אשתי הכינה חולצות לנכדים עם ציור של פו הדוב ועליהן היה כתוב 'סבא כזה מתוק יש רק לי'".
איך הגעת להיות דבוראי?
"נולדתי בירושלים ולמדתי בישיבת 'מיר'. מאז שאני זוכר את עצמי נמשכתי לתחום החקלאות. בישיבה הכרתי את הרב גדליה נדל שגידל דבורים, והוא היה הראשון שחשף אותי לתחום. הוא הכיר לי את שלום נוי, אחד ממגדלי הדבורים הגדולים בארץ, ונוי הכיר לי מקרוב את התחום. אחרי הישיבה התגייסתי לגולני, וכבר אז היו לי חמש כוורות משלי. כשהשתחררתי אחרי מלחמת שלום הגליל, הרחבתי את מספר הכוורות עד הקמת המכוורת".
איך אנשים מגיבים לעיסוק שלך?
"אנשים מאוד מתעניינים, כי מדובר באחד מתחומי החקלאות המסקרנים והקריטיים ביותר להמשך קיומנו. כולנו תלויים בפעולת האבקה שהדבורה מבצעת להפריית הגידולים החקלאיים. בנוסף, אני רב שמייעץ בענייני כשרות ועונה על שאלות הלכתיות בתחום".
נעקצת פעם?
"כן וזה בריא מאוד".
איך נראית שגרת היום שלך?
"אני מתחיל את היום בחמש בבוקר, הולך לבית הכנסת, ומשם מיד לעבודת השטח עם הדבורים. העבודה מתחלקת לזמני הרדייה, האבקה, ותלויה בכל כך הרבה משתנים, כך שהיום הוא לא תמיד שגרתי, וזה הופך את העבודה לעוד יותר מעניינת ומגוונת".
אתה אוהב דבש?
"בוודאי, כל בני הבית אוהבים מאוד דבש. אשתי מכינה באופן קבוע חטיף בריאות העשוי מפצפוצי אורז, דבש וטחינה, זה הממתק המשפחתי. ומוסיפים דבש לכל הסלטים והבישולים שלנו".
מה אנשים לא יודעים על דבורים?
"חשוב שכולם יידעו שהדבורה לא עוקצת סתם. אם היא עקצה, כנראה הפריעו לה. אני יכול לעבור יום עבודה שלם ולא להיעקץ כלל. ואם היא כבר עקצה, אז אפשר להגיד לה תודה על כך, כי לעקיצה סגולות רפואיות. בנוסף, ריקוד הדבורה הוא אחד מאמצעי התקשורת המתוחכמים ביותר בעולם החי, על פיו מודיעות הדבורים אחת לשנייה ציון מדויק של מיקום ומקור מזון, וגם את המרחק אליו".
פעילות מתוקה בכפר חב"ד
בפאתי כפר חב"ד פועל מרכז מבקרים חביב בשם "מאחורי הדבש", שהקימה שושי ריבקין לפני 25 שנה, ומציע חוויה לימודית מתוקה להכרת עולמה הקסום והמופלא של הדבורה. "אבי התחיל לגדל דבורים לפני 40 שנה כשהייתי בת 10 . ומאז מלוות הדבורים את חיי", אומרת ריבקין. לצד מרכז המבקרים יש מכוורת שבה מייצרים דבש איכותי ששמו הולך לפניו".
במקום שלל פעילויות, מהצגה, דרך מפגש עם דבוראי, טעימה מחלת דבש, הקרנת סרט על חיי הדבורים, יצירת נר מדונג דבורים, וגם משחקייה עם טרמפולינה ובריכת כדורים. מרכז המבקרים פותח את שעריו לציבור בחול המועד ובחופשות. הפעילות הבאה למשפחות תתקיים בחול המועד סוכות. ימי ושעות הפעילות יפורסמו בסמוך למועד הפתיחה.
כדאי להתעדכן באתר: www.beedvash.co.il
פסטיבל הדבש בכל הארץ
בתאריכים 19־21 ו־26־30 בספטמבר יתקיים במכוורות ברחבי הארץ "פסטיבל הדבש", ובמסגרתו הדבוראים יפתחו את שערי המכוורות וייפגשו עם משפחות וילדים, שיטעמו דבש ויכירו בדרך חווייתית את עבודת המכוורת ואת חשיבות הדבורה.
בינתיים כדאי לדעת: הישראלים צורכים כ־5,000 טון דבש בשנה, שהם כ־600 גרם דבש לאדם בממוצע. 2500 גרם מתוך זה – בחודש תשרי בלבד. על פי נתוני מועצת הדבש, בישראל פועלים כ־510 דבוראים, המטפלים ב־120 אלף כוורות ברחבי הארץ, מתוכן 80 אלף כוורות המשמשות להאבקה של גידולים חקלאיים. באמצעות האבקת גידולים תורמת דבורת הדבש כ־2.5 מיליארד שקל בשנה לתל"ג החקלאי בישראל.
לפרטים על פסטיבל הדבש: אתר מועצת הדבש – www.honey.org.il , ובפייסבוק – פסטיבל הדבש.
לפנייה לכתב/ת 
