"עדיין מתלבט למי להצביע" | שלו מרדכי (18), יבנה
אני מתרגש מאוד לקראת ההצבעה הראשונה בחיי. בבחירות הקודמות, באפריל, היו חסרים לי כמה חודשים לגיל 18, כדי שאוכל לבחור. זה היה מאוד מאכזב מבחינתי. כששמעתי שהולכים למועד ב' בבחירות, מאוד שמחתי שעכשיו אוכל כבר להצביע.
יש הרבה מפלגות במדינה שלנו, אבל לצערי כל מפלגה דואגת למגזר שלה בלבד. היא מגיעה לכנסת כדי להשיג יעד אחד או שניים עבור הציבור שלה, וכלל הציבור, במיוחד החלשים, לא מעניינים את המפלגות. בארצות־הברית השיטה היא טובה, שתי מפלגות בלבד, ומי שנבחרת היא זאת שמנהלת את המדינה. אצלנו כל שבריר מפלגה מקבלת כוח לסחוט עבור הציבור שלה מבלי לחשוב על כלל הציבור ובמיוחד על החלשים.
אצלנו בבית מדברים הרבה על פוליטיקה. ההורים שלי והאחים הגדולים שכבר מצביעים, מסבירים למי הם יצביעו ולמה. כולם בימין עם נטייה למרכז. אני עדיין מתלבט עבור מי להצביע. מבחינתי הממשלה הנוכחית לא עושה את מה שצריך למען ציבור האזרחים בחיי היומיום כמו בתי חולים, תחבורה ציבורית, פקקים ועוד. מהצד שני זה נראה לי מפחיד להחליף ממשלה, כי החדשים שיגיעו לא בטוח שאנחנו יודעים איך הם ייכנסו לתפקיד שלהם ואם בכלל יצליחו לממש את הבטחות הבחירות.
"מתרגשת שאני יכולה להשפיע" | פז פלג (18), אלעזר, גוש עציון
אנחנו הילדים של אביב שנת 2001. אנחנו נצביע לכנסת ה־22 ולא הצבענו לכנסת ה־21.
אנחנו אלה שלא היו בחיים כשברק היה ראש ממשלה, ובכלל, בקושי זוכרים ראש ממשלה שאינו נתניהו.
כמצביעת ימין, אני שמחה שנחסכה ממני הדילמה של הסבב הקודם - למי להצביע? לבנט? לאיחוד? אולי לזהות? בסבב הזה הכל פשוט יותר וזה מצוין.
בתוך הלעג והאיבה שנורית מכל הצדדים, אני עדיין מתרגשת.
היישוב שבו אני גרה, אלעזר, קרוי על שמו של אלעזר, אחיו של יהודה המכבי, שנהרג במאבק לעצמאות ישראלית במקום זה לפני יותר מאלפיים שנה. מאז התקופה החשמונאית ועד ימי מדינת ישראל של היום לא הייתה לנו עצמאות מדינית.
אני מתרגשת מכך שאני, ממש אני, נמצאת בתוך מה שהיה חלום מתמשך, למענו נלחמו רבים, ויכולה להשפיע על איך שהחלום הזה ייראה. בלי קשר אפילו לשאלה מי ייבחר ואיך תיראה הממשלה, עצם היכולת שלנו להיות עם ריבון, בוחר, מוגן בארצנו, היא נס שלא ייאמן.
"אני בוחר בשינוי" | סהר ניסנוב (18) מושב עין הבשור, עוטף עזה
למרות שכיום אני חניך במכינה הקדם־צבאית "מנשרים קלו" שבקיבוץ מעגן מיכאל, גדלתי במושב עין הבשור ועוטף עזה הוא ביתי.
לצערי הרב, לא יכולתי להצביע בסבב הבחירות הקודם. הרגשתי מעט חסר אונים על כך שלא יכולתי להשפיע על עתידי ועל עתיד המדינה, אך ניתנה לי הזדמנות נוספת לתקן את המחדל שמתרחש במדינת ישראל בשנים האחרונות. תחושת חוסר האונים הזו מוכרת לי. היא התחושה שמלווה את רוב תושבי עוטף עזה במשך כ־ 18 שנים, שבהן נפלו על ראשינו אלפי טילים, שדותינו נשרפו כליל, ומספר בלתי מבוטל של אנשים איבדו את חייהם לשווא. בשלב הזה, אתם בוודאי שואלים את עצמכם: אז מה ניתן לעשות? לדעתי ישנה דרך פשוטה מאוד שבאמצעותה ניתן להשפיע ולשנות, והיא באמצעות הקלפי.
ב־ 17 בחודש, כל אזרח ואזרחית ישראלים יוכלו להצביע. אני יודע בוודאות שאיני מעוניין בהמשך המצב הקיים: ההרתעה הישראלית אל מול חמאס אינה קיימת כלל. אנו נתפסים בעיניהם כחלשים ורופסים, והם יודעים שלא נפגע בהם בצורה קשה (או בכלל) והכל בחסותו של אדם אחד.
אינני חסיד של נתניהו, בעיקר עקב אי־הצלחתו בזירה הביטחונית, אך בנוסף לביקורת שיש לי כלפיו יש לי גם ביקורת כלפי שאר מקבלי ההחלטות.
"להפיל את שלטון הימין" | מוחמד בדיר (18), כפר־קאסם
זאת הפעם הראשונה שאני הולך לממש את זכותי להצביע בבחירות לכנסת. חיכיתי מאוד ליום זה כדי שאני אהיה שותף בעניין. אני מרגיש עכשיו "חשוב" כי כולם מדברים איתי ופונים אליי כדי לקבל את תמיכתי.
מה שאני מרגיש מהרחוב ומהרבה חברים שלי שגם הם יצביעו בפעם הראשונה, זה שרבים מאוד מתכוונים להצביע לרשימה המשותפת, בדיוק כמוני. כצעיר שמצביע בפעם הראשונה אני רואה לנכון להצביע לרשימה המשותפת כי צריך לחזק את דרכה בייצוג החברה הערבית בכנסת, וזה לאור התעצמות מפלגות הימין היותר גזעניות והתפשטות האלימות והפשיעה שלא מצליחים למגר אותן ושמהוות סכנה לחיינו.
לצערי הרב, לאחרונה חוקקו הרבה חוקים שפגעו באזרחים הערבים והם נעשו כדי להשפיל אותנו בכל מחיר, כמו "חוק הלאום", "חוק קמיניץ", "הצעת חוק המואזין" ועוד מחשבות ותוכניות להרוס את היישובים הערבים. זה מה שאני לא רוצה שיהיה, ממשלה שלא דואגת לאזרחיה הערבים אלא רק חושבת לנקום בנו ולשלול לנו את כל הזכויות. חשוב כיום וצריך לחזק את השמאל הדמוקרטי על מנת להפיל את שלטון הימין ונתניהו. לכן אנחנו הצעירים שמצביעים בפעם הראשונה
