"לפעמים אני מרגיש בן 700"

25 שנה אחרי שהסרט "מציאות נושכת" הכתיר אותו כסמל וגיבור דור האיקס, אית'ן הוק מתבונן במראה ובהחלט מרוצה. "אני חוגג בשנה הבאה יום הולדת 50 והתחושה מדהימה", הוא מכריז בראיון טלפוני. "זה מה שמוזר בחיים — לפעמים אני מרגיש בן 700, ולפעמים אני מרגיש כאילו חייתי ארבעה ימים בלבד. ככל שאני מתבגר, אני מתחיל להבין כמה הילדות שלי בטקסס הסלילה את שאר החיים שלי. גם הכבוד שיש לי למשחק רק התגבר עם השנים. המקצוע מעניין אותי יותר ויותר ואני מתחיל להבין שלחיות רק פעם אחת לא מספיק כדי ללמוד מה נדרש כדי להצטיין".

הוק לא נמצא כיום בקשר עם הוליווד הממסדית, ומתוודה שהוא מסתדר טוב גם בלעדיה. "הפסקתי אפילו לראות את הסרטים המיינסטרימיים. ככל שהכל הופך ליותר ממוחשב הדברים מאבדים את הנשמה שלהם. הנשמה היא מה שנותנת ערך לחיים. אני נמצא בתקופה מצוינת – מקבל תפקידים מעולים וביקורות נהדרות. אז אני לא יודע הוליווד שמוליווד. במקום, אני מנסה למצוא את אותם הבמאים שלא מעניין אותם הצד התעשייתי והמסחרי, ולעשות איתם פרויקטים איכותיים".

וכך הוק שיתף לאחרונה פעולה עם הבמאי היפני המוערך הירוקאזו קורה־אדה – בסרט "האמת" שבו הוק משחק לצד הדיוות הצרפתיות קתרין דנב וז'ולייט בינוש, שפתח בחודש שעבר את פסטיבל ונציה. בימים אלה הוא מצטלם לסדרת טלוויזיה בשם The Good Lord Bird, שבה הוא מגלם את ג׳ון בראון, שלחם כנגד העבדות. "זהו התפקיד הכי טוב שקיבלתי בחיי", סבור הוק. "מדובר בדמות אנושית מאוד מורכבת וקשה לשחק אותה".

היית מועמד כבר ארבע פעמים לאוסקר, פעמיים בזכות משחק ופעמיים בזכות תסריטים. אין לך חלומות לזכות כבר בפסלון המיוחל?

הוק פורץ בצחוק. "זכייה באוסקר היא לא המטרה שלי בחיים".

הוק, שכבר ביים סרטים אחדים, היה מעדיף שיתאפשר לו יותר לביים. "עולם הקולנוע הפך לתעשייה מאוד מסחרית, וזה מאכזב בעיניי. זה הופך את סוג הסרטים שאני מעוניין לעשות לאקסצנטריים במקרה הטוב. אולי אמצא בעתיד דרכים למזג בין העניין שלי לעניינם של משקיעים".

עכשיו מגיע למרקע הביתי סרט שהוק ביים בשנה שעברה –"בלייז" (הסרט יעלה היום ב־yesVOD וב־STINGTV), שמשחזר את סיפורו הטרגי של בלייז פולי, זמר הקאנטרי־בלוז המוכשר והמסתורי מטקסס, שנורה ונהרג על יד בן של חבר ב־1989. "בלייז איפשר לי לספר סיפור אחד שבו היצירה מתבטאת ככוח יפה ומרפא, וסיפור שני על נרקיסיזם. חוץ מזה, מדובר במוזיקה נפלאה, שרבים לא מכירים בכלל, אבל הייתה מוערכת על ידי מוזיקאים. רבים מהסרטים שעשיתי בחיי קשורים במוזיקה ויצא לי לגלם מוזיקאים. מארק טווין אמר שכל האמנויות שואפות להידמות למוזיקה.

"רובנו נולדים לתפיסות פוליטיות ורוחניות שמועברות אלינו מההורים, ורובנו לא יוצאים יותר מדי מהקופסה הזו. מוזיקה, לדעתי, יכולה ללכת למקומות בהם גם הדת וגם הפוליטיקה כושלות מלהגיע. היא יכולה לחדור ללב ולהראות לבני אדם היכן הם דומים. מוזיקה מדגימה את הפן האוניברסלי, סולידריות ורעות, שקשה להשיג עם אג׳נדות פוליטיות".

אתה גם מעורב בפוליטיקה?

"אני חושב שבלתי אפשרי להיות אדם מבוגר עם ארבעה ילדים ולא להתעניין בנוף הפוליטי, משום שהוא קשור לעתידו של העולם שלנו. המנהיגות שלנו מאכזבת לעיתים קרובות מדי. העולם משתוקק לגיבור. כך שבתקופתנו קשה לא לתת את הדעת לפוליטיקה. מעולם לא אהבתי פוליטיקה, למעשה אני שונא אותה, הלוואי ולא היה לי אכפת מהנושא. אבל המצב פשוט מפחיד מדי מכדי שלא יהיה לך אכפת. נראה שאיכשהו האנושות נידונה להיקרע בין חוסר ביטחון ושנאה עצמית ליהירות פרועה. יש לנו בעיה בלהיות הוליסטיים".

להוק יש, כאמור, ארבעה ילדים – בת ובן מנישואיו לאומה תורמן ושתי בנות מרעייתו הנוכחית ראיין, מי שהייתה האומנת של ילדיו. 

מאיה הוק, הבת הבכורה שלך הולכת בעקבות אמא שלה ומשתפת פעולה עם קוונטין טרנטינו ב"היו זמנים בהוליווד", נתת לה עצות?

"לא. רק כשהיא ביקשה עצות, אז נתתי לה".