"מי שחריף לו מדי מקבל כוס מים קרים"

הישראלים, גיבורים גדולים, משוויצים שהם אוהבים לאכול חריף. אבל אחרי 11 שנים בארץ, פריה סקולווראפאט כבר יודעת להזהיר מראש את מי שבאים לאכול אצלה לגבי מידת החריפות של האוכל התאילנדי האותנטי שכל כך תפס כאן בשנים האחרונות.

"הישראלים מאוד אוהבים את האוכל התיאלנדי האמיתי, זה שהבאתי איתי מהמטבח הפרטי שלי בתאילנד, אבל הם מתקשים להתמודד עם החריפות שלו. לכן כשהם מזהירים אותי מראש, אני מכינה להם אותו אבל מורידה כמויות של חריף", היא אומרת בחיוך.

וכשהם שוכחים לבקש?

"אז אני מזהה את העשן שיוצא מהאוזניים ומגיעה אליהם לשולחן עם כוס מים קרים־קרים", היא צוחקת. הלוקיישן לכל הדרמה הקולינרית הנפלאה הזאת הוא המסעדה הקטנה של סקולווראפאט בשוק הכרמל, "וגם מי שמאוד מאוד חריף לו, חוזר אחרי זה שוב", היא אומרת. ומודה שגם לה קשה היום לאכול חריף כמו פעם, ולכך עוד נחזור בהמשך השיחה.

צילום: שאול גולן

"הילד שלי ישראלי לגמרי"

סקולווראפאט, 37, הגיעה לארץ בעקבות האהבה. "נולדתי בצפון תאילנד, אבל בשנים האחרונות חייתי באי קטן, קו צ’אנג בצפון תאילנד. הייתה לי מספרה מצליחה ומשפחה וחברים, ואז הכרתי את הגבר שהפך לבעלי", היא אומרת וקולה מלא בצחוק חם.

בן הזוג שלה, שפיר שילנסקי, שמבוגר ממנה ב־26 שנים, הוא בנו של יושב ראש הכנסת וחבר מפלגת הליכוד לשעבר, דב שילנסקי, שנפטר לפני מספר שנים.

הכרת את שילנסקי?

"רק למשך שנה אחת. כשהגעתי לארץ דב כבר ישב בכיסא גלגלים, וזו הייתה שנה לא קלה. אבל שמעתי שהוא היה בעברו איש ציבור ואז ישבתי וקראתי עליו כל מה שאפשר".

איך הכרת את שפיר?

"הייתה לי מספרה באחד האיים בתאילנד, ושפיר שהוא עורך דין, הגיע לטייל באי. יום אחד הוא נכנס למספרה שלי, טייל באי, חשבתי שהוא בא כדי להסתפר, אבל מסתבר שהוא נכנס כי מצאתי חן בעיניו. לא חשבתי בכלל ליצור איתו קשר, אבל הוא התעקש והמשיך לבוא ולמדתי שהוא איש טוב ונחמד. למרות שיש בינינו הפרש כל כך גדול, החלטתי לתת לזה סיכוי, בגלל הלב הטוב שלו. היום אני יודעת שעשיתי נכון", היא אומרת.

לבני הזוג יש ילד בן שש, בשם רונן, "והוא ישראלי לגמרי", כלשונה של אמו, שמספרת שבנה כבר ביקר אצל משפחתה בתאילנד.

לבישול הגיעה בעיקר בגלל הגעגועים.

סקולווראפאט: "כשהייתי ילדה והיה עלי להתחיל ללמוד בבית הספר, נשלחתי לכפר אחר, כי בכפר שבו חיינו לא היה בית ספר. בכפר השכן גרתי בביתו של בן הדוד שלי, ושם בתמורה למגורים, הייתי צריכה לבשל עבור בני הבית. כשהייתי בת שבע וחצי, לא הייתה לי ברירה ולמדתי לבשל. בהתחלה רק אורז לבן וחביתה, ואחר כך עוד מאכלים. הילדים בכפרים בתאילנד לומדים לבשל בגיל צעיר מאוד, ועוזרים לאמהות במטבח, כי בכל ארוחה, כלומר שלוש פעמים ביום, אוכלים רק אוכל טרי שהתבשל רגע לפני. בשלב מסוים עזרתי לאחותי במסעדה שהיא פתחה שם, אבל התעסקתי רק בסלטים ובמאכלי ים, פחדתי מהווק ומהאש הגבוהה שלו. כשהגעתי לישראל עבדתי תקופות קצרות בכמה מסעדות אסיאתיות בתל־אביב, למשל בית תאילנדי, ותמיד התמקדתי בסלטים. זה הרי מה שהכרתי מהבית ואהבתי. בסוף החלטתי שאני חייבת ללמוד גם לבשל בווק ולהבין יותר איך להתאים את הטעמים החריפים שלנו להעדפות של הישראלים. וכשהרגשתי שאני מוכנה, אמרתי לבעלי שאני רוצה לפתוח מסעדה. אבל לא משהו יקר ומפואר, אלא מסעדה של אוכל רחוב, כמו זה שמכרתי עם אחותי בתאילנד. אוכל שבעצמי הייתי רוצה לאכול כשאני הולכת לשוק לעשות קניות".

סלט הפפאיה שולט

החיפושים אחרי המקום הנכון נמשכו כשנתיים, ולפני עשרה חודשים הגשימה סקולווראפאט את החלום ופתחה את "איסאן", מסעדה תאילנדית שמציעה סלטים ("סלט הפפאיה הוא הנאמבר־וואן אצלי", היא אומרת בחיוך, "ואחריו הישראלים אוהבים את הפאד תאי שלי, את המסאמן ואת הפאד גאפראו. יש לכם טעם טוב"), תבשילי קארי ומרקים, מנות מוקפצות ומטוגנות, מנות גריל וקינוחים אותנטיים.

הטעמים הבסיסיים במנות שהיא מוציאה תחת ידיה חזקים, אבל היא משתדלת להתאים את עצמה להעדפות הלקוחות ובמידת הצורך תבשל עבורכם בלי סוכר, בלי פלפל חריף וכו'; וברוח הימים האלה, מציעה הבשלנית מתאילנד גם מנות צמחוניות, טבעוניות וללא גלוטן.

מה את מבשלת בבית למשפחה?

"בעיקר אוכל תאילנדי כמובן, אבל מבשלת ממה שיש בבית, כל פעם לפי המצרכים שקיימים במקרר. אני גם אוהבת להכין להם טום יאם - מרק עם כל מיני הרכבים משתנים של עוף, פירות ים, דגים והרבה ירקות וחריף".

ומה בקשר לזה שכבר קשה לך לאכול חריף כמו פעם?

"זה נכון. היום אני מורידה את רמות החריף באוכל שלי, כי אפילו עבורי, שאני אוכלת חריף מגיל מאוד צעיר, זה כבר קשה. החריפות הורגת לי את הבטן", היא מודה. אז הורדתי רמות של פלפל חריף ואני אוכלת את אותו אוכל תאילנדי שאני רגילה אליו, רק פחות חריף. עם הזמן, גם הפכתי להיות צמחונית ולמרות שאני מבשלת את כל המנות ללקוחות שמגיעים אליי, אני מכניסה לתפריט של המסעדה שלי יותר ויותר מנות צמחוניות, שאת כולן אני המצאתי".

פסטיבל אוכל רחוב כמו בתאילנד

רגע לפני החגים, בין 24 ל־26 בחודש, תשתתף סקולווראפאט בפסטיבל קאו סאן של ספרייט ועיריית תל־אביב, שבמסגרתו יתמלא המדרחוב של נחלת בנימין בדוכני אוכל רחוב שיגישו מגוון מנות מהמטבח התאי במחירים שבין 30 ל־50 שקלים בלבד. תאילנדית בהר סיני, ניטן תאי, איסאן, וונג, שישי, הירו ראמן וטייגר לילי הן רק חלק מהמסעדות שייקחו חלק בחגיגה, ויציעו מנות כמו סא קו (כדורי אורז מאודים וממולאים בבשר ופטריות), סאי סאי (עלי בננה ממולאים בסטיקי רייס ובבשר), גריל תאילנדי (מגוון שיפודים לצד תבשיל קארי), קו נה גאי (באן ממולא בעוף שחור) ופופייה טוד (ספרינג רול ממולא בירקות).