הרגע המכריע של בחירות אפריל התרחש כמעט מבלי משים: זו הייתה החלטה טכנית של נפתלי בנט להגיש את רשימת הימין החדש יממה וחצי לפני סגירת הרשימות. כך, כאשר כחול לבן קמה, נתניהו כבר לא יכול היה להתאחד עם בנט ושקד. התוצאה הייתה 140 אלף קולות שנשרפו, ממשלה שלא הצליחה לקום ובחירות שאליהן נלך היום בחוסר חשק.

מהו הרגע המכריע של סבב הסתיו? הנה כמה אפשרויות: האם זו הייתה החלטתו השיגעונית של עמיר פרץ לא להתאחד עם מרצ וברק בשם התקווה חסרת הבסיס להביא ארבעה מנדטים מהימין? שמא החלטתם של שקד ובנט לוותר על ריצה בנפרד לטובת חיבור עם סמוטריץ' ופרץ? המו"מ שהתפוצץ עם בן־גביר? או החלטתו של נתניהו ללכת בכל הכוח על הראש של עוצמה יהודית?

איש הבחירות נחשב עד לאחרונה אביגדור ליברמן. לו נשאר בגוש ממליצי נתניהו היה הערב משעמם מאוד. אבל ליברמן מאס בנתניהו ובשותפיו. הוא נטש את ממשלתו בכנסת ה־20, סירב להצטרף לממשלתו בכנסת ה־21 ועל פי כל האיתותים יפעל כדי שלא יכהן כראש ממשלה בכנסת ה־22. זה הימור אמיץ ופרוע, או פרוע ואמיץ, מהסוג שהופך את הפוליטיקה לאירוע המסעיר שהיא. במשך שלושה חודשים ליברמן קבע את סדר היום וחידש ימיו כקדם עם מספר דו־ספרתי של מנדטים. בשבועיים האחרונים גנץ ניסה לגנוב לו את הבטחת הבחירות, ונתניהו את סדר היום. המהלך הזה יביא לתוצאה בלתי נמנעת: בשנה הקרובה נתניהו או ליברמן ימצאו את עצמם בחוץ. הפוליטיקה שלנו קטנה מדי בשביל שניהם.

בניגוד לסופרמרקט האמריקאי הנוצץ, רווי המוצרים, שנפתח באפריל, יפגשו היום הבוחרים מאחורי הפרגוד היצע של מכולת סובייטית דלה. ההיצע גם יהיה משונה במיוחד: אחוז החסימה הגבוה והחובות הלא פחות גבוהים הביאו להכלאות משונות, לא אטרקטיביות: הימין הליברלי נדחק לזרועות החרד"לים ולהפך. מפלגת העבודה הקשישה - בת למעלה ממאה - ניסתה להחליף את כל מחזור הדם ולהפוך למפלגת פריפריה חברתית. מול המקבילות הפוליטיות של גבינה עם פצפוצי שוקולד, או עוגה בחושה עם סחוג, אין להתפלא אם הקלפיות לא תהיינה עמוסות במיוחד.

בהנחה שהסקרים מדייקים, תיקלע ישראל לתוהו ובוהו שעלול להימשך, על פי החוק, עד חנוכה. הדרך לפתור אותו תהיה מה שקרוי בעסקים "במבי", ראשי התיבות בלועזית של "קנה אותי או שאקנה אותך". יאמר נתניהו לגנץ: היכנס לממשלתי ותקבל עד חצי המלכות. יאמר גנץ לליכוד בדיוק ההפך. על פי הסקרים, שני פוליטיקאים שהשיגו קרוב לשבעים מנדטים בזכות ההבטחה לא לשבת אחד עם השני יוכלו להקים ממשלה רק אם יתחננו בפני השני להיכנס. כל אחד מהם ינסה לצייר את השני כסרבן ולהפיל עליו את האשמה בפיזור בזק גם של הכנסת ה־22. הציבור יגבה: העם חצוי בשאלת ראש הממשלה, אבל מאוחד בתקוותו שתכלה סוף־סוף שנה ובחירותיה.