הוא היה בין הפצועים הקשים ביותר במלחמת לבנון השנייה, במהלכה איבד את ראייתו באחת מעיניו. הוא עבר שיקום, חזר לחטיבה - ואתמול התבשר אל"מ ברק חירם על ידי הרמטכ”ל רב־אלוף אביב כוכבי כי בקרוב ימונה למפקד חטיבת גולני ויחליף את אלוף־משנה שי קלפר, המח"ט הנוכחי.
חירם, תושב היישוב תקוע, בן 40, משמש כיום כמפקד מרכז אימונים באש בצאלים. הוא גבר על מפקד עוצבת ברעם שגם הוא נפצע קשה, אל"מ רועי לוי. שניהם סמלים של החטיבה החומה. כיום משמש לוי כמפקד עוצבת "ברעם". קודם לכן שימש כמפקד יחידת אגוז, מפקד עוצבת הגולן ומפקד גדס"ר גולני, כשבתפקיד זה גם נפצע. במשך שנים התנדב חירם בחוות שדה בר שליד ההתנחלות נוקדים המסייעת לנוער במצוקה, ותרם את משכורתו הצבאית לעמותה המטפלת בנערים שהופנו לשם על ידי משרד הרווחה.
המפקד החדש של גולני התגייס ב־1997, והחל את שירותו הצבאי ביחידת אגוז. כקצין צעיר נלחם בעזה וביו"ש, ובמלחמת לבנון השנייה כבר היה מפקד פלגה ביחידה תחת פיקודו של סא"ל במיל’ מרדכי כהנא. לקראת סיום המלחמה, בזמן שיחידת אגוז נלחמה בכפר חדתא, אמורה הייתה הפסקת האש להיכנס לתוקפה, אבל דווקא אז הוא נפצע.
תא"ל כהנא, שכאמור היה אז מפקד היחידה, סיפר ל"ידיעות אחרונות" על התקרית: "בסביבות השעה ארבע בבוקר שמענו ירי מטורף באזור שלנו. עליתי מול הכוחות ושאלתי אם מישהו 'במגע'. ענו לי שלא. אחרי כמה דקות הגיע דיווח שסמג"ד מהחטיבה נכנס לגזרה ונתקל בארבעה מחבלים. עליתי מולו בקשר ושלחתי כוח לסייע ולמשוך את הפצועים שלהם. בשלב הזה הייתי עם ברק באחד הבתים בכפר ויצאנו לסגור על אותה חוליה שירתה עליהם. ירינו עליהם מטול ובהיתקלות נהרגו שלושה מחבלים, וחילופי האש מתוך המבנה נמשכו. תוך כדי, הקשר של ברק עלה ברשת ואמר 'קודקוד בורדו' נפצע", נזכר כהנא, וסיפר על פינוי הפצועים מהבית בלבנון: "אחד המ"מים סגר על הבית. ניגשתי אל הרופא שאמר פגיעת ראש ושחייבים פינוי דחוף. ידעתי שאי־אפשר להכניס מסוק באור יום, אבל אמרתי לקשר שלי: תקפיץ מסוק לגבול. הייתי צריך 15 לוחמים כדי לפנות את ברק. הייתה דילמה האם לסכן את כל הלוחמים בשביל זה". כהנא מספר שלאחר שהבין שהוא לא בסכנת חיים, אבל העין שלו בסכנה - הוחלט לא לפנותו. "אמרתי לברק 'אתה לא בסכנת חיים אבל העין הלכה. החלטתי לא לפנות אותך כדי לא לסכן אותך. אתה יכול לכעוס עליי כל החיים שלא תראה בעין אבל זאת ההחלטה'". 12 שעות הם המתינו, עד לחושך ראשון, ורק אז התבצע החילוץ. לאחר הפציעה עבר תהליך שיקום ארוך, במהלכו הושתלה בראשו עין מזכוכית.
למרות מה שנכתב בצל”ש, מספר כהנא, מפקדו, כי הסיבה האמיתית לא הייתה על הפציעה, אלא על הפעולה לאיתור גופתו של לוחם אגוז יונתן ולסיוק ז"ל שנהרג בקרב במארון א־ראס וגופתו לא נמצאה במשך 18 שעות. “חיזבאללה ניסו לאתר אותו, כמו גם הלוחמים מאגוז, ולבסוף היה זה חירם שיחד עם הקשר שלו מצא אותה ויחד עם כוח נוסף חילצו אותה לשטח ישראל".
באותו קרב הוביל חירם כוח לוחמים להסתערות על המחבלים שפתחו באש על חייליו, בזמן שפינו לוחמים פצועים שנפגעו בהיתקלות מוקדמת. חירם נשאר כל הלילה באותה נקודה לאחר חיסול המחבלים על אף הפציעה הקשה כדי לא לחשוף את חייליו.
כ־24 שעות לאחר שהחלו הסריקות נמצאה גופתו של יונתן, ליד החומה בה אירעו חילופי האש בהם נהרגו חבריו לגדוד. בגלל ההרס במקום נקבר חלק מגופו תחת ההריסות ולכן היה קושי לאתר אותו.
ב־2009, שלוש שנים לאחר התקרית ההיא, סגרו כהנא וחירם מעגל, כאשר כהנא היה מח"ט דרומית בעזה וחירם סמג"ד 12. באחת השבתות שסגרו השניים יחד כוננות בגזרה זוהתה חדירה של מחבל חמוש. חירם קפץ לנקודה עם החפ"ק שלו ובהיתקלות הרגו את המחבל. בתחקיר שאל כהנא: "כמה כדורים יריתם?". "40", ענה לו חירם. "למה כל כך הרבה?" שאל המח"ט. "אם היית מציל לי את העין - הייתי פוגע יותר טוב", ענה חירם בבדיחות.
כאמור, חירם גבר על אל"מ רועי לוי, מפקד עוצבת ברעם. במבצע צוק איתן נפצע סא"ל לוי קשה, כאשר הוביל את לוחמיו בקרב על סג'עייה. משימת הגדס"ר שעליו פיקד הייתה להשתלט על פאתי השכונה במטרה לפגוע בתשתית חמאס באזור. תוך כדי כניסה, עם אור ראשון, נתקלו הכוחות במחבלים. בקרב נהרגו שניים מהלוחמים — סמ"ר גלעד יעקבי וסמ"ר עוז מנדלוביץ' ז"ל.
בבוקר הכניסה, לאחר לילה קשה של התנגדות, טיהר כוח של הגדוד כמה מבנים בפאתי השכונה. באחד המבנים התמקם המג"ד לוי. הוא קרא אליו את סגנו, רס"ן צפריר בר־אור, ואת קצין האג"ם של גדוד הסיור, סרן צביקה קפלן. זמן קצר לאחר שהשניים חברו אל המג"ד נשמעו כמה פיצוצים עזים, שהתבררו כירי טילי נ"ט על הבית. סגנו של לוי, צפריר, וקצין האג"מ צביקה נהרגו במקום. לוי עצמו נפצע קשה ופונה לבית החולים, בעוד מפקדת החטיבה מפעילה אש כבדה לחילוץ. הוא עבר תהליך שיקום ארוך ולאחריו קיבל את הפיקוד על יחידת אגוז היוקרתית.
