אורי לייזרוביץ', רווק, נולד בשנת 1987 וגדל בראשון־לציון. בגיל 14 היה בלהקת השכנים של צ'יץ' כשחקן וזמר. למד בתיכון עמית עמל במגמת מחשבים. שירת בצה"ל במערך הטכנולוגי של המשטרה. אחרי השחרור החל ללמוד בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. תפקידו הראשון נרשם בסדרה 'זגורי אימפריה' בעונה הראשונה, בדמותו של אלבז. בהמשך שיחק בסדרות כמו 'שבאבניקים', שעליה זכה בפרס האקדמיה לשחקן הקומי הטוב ביותר, 'מפלצות קטנות', 'פולישוק', 'כפולה', 'המלון של פיני', סרטים כמו 'געגוע' ו'הלהקה האחרונה בלבנון', וב'ההצגה חייבת להיגמר' של תיאטרון בית ליסין. השתתף בפסטיגל האחרון. בינואר 2019 הצטרף לקאסט של 'ארץ נהדרת', המשודרת בקשת בימים אלה. עובד על העונה השנייה של 'שבאבניקים' שתעלה בשנה הקרובה ב־HOT.

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"גיל קטן, הבית שלנו בראשון־לציון. אני זוכר שהייתי בלול ואחיות שלי ניסו ללמד אותי את השם שלהן, מה שלקח להן שש שנים כי היה לי פגם בדיבור. היה לי קשה להגיד את האות ל', דיברתי מאוד לא ברור עד שהלכתי לקלינאית תקשורת בגיל שש. כשלשתי האחיות שלך קוראים הילה וטלי, זה לא פשוט. הקלינאית הפחידה את ההורים שלי ואמרה שייקח הרבה זמן, אבל אחרי שני מפגשים תיקתקתי ל'".

איזו עצה היית נותן לעצמך בן ה־16?

"קודם כל תסתפר. הסתפרת? יופי. עכשיו תירגע חמוד, יהיה בסדר. היה לי שיער מחריד והתעקשתי להאריך אותו. בגדול, סוג השיער שלי הוא כמו ערווה, משהו לא ברור. כשאתה מנסה לגדל את זה אתה נתקע בשלב ביניים, ואני נתקעתי בו שנה וחצי. היה נראה לי מגניב אבל ממש טעיתי".

מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?

"קישוט לפאי פקאן. לחברה שלי לילוש יש יום הולדת, הכנתי לה עוגה והתחתית עפה לי מהיד. בניסיון כושל להציל אותה חיפשתי קישוטים מקוריים וצורות הגשה. עכשיו יצאתי הכי אמא בת 46 מרמת־השרון". 

מתי היית הכי מאושר?

"אני הכי מאושר כשאני בטבע, כשאני בחוף מבודד או בסירה באמצע הים. אני מרגיש את העוצמה של הטבע, וזה גורם לי לאושר עצום, אמיתי, שמגיע ממרכז הנשמה. בפעם האחרונה זה היה ברומניה. הייתי בכפר שיש בו אגם ענק, לקחתי קאנו, שטתי לבד ועצרתי באמצע. אושר מטורף. הייתי קרוב לשעתיים ככה, מסביב הכל יער, ואתה שומע את החיות. יצא לי צחוק באיזשהו שלב של אושר מהלב. אם מישהו היה מצלם את זה, הוא היה בטוח שאני פסיכופת. במונטנגרו עשיתי טיול של שמונה שעות בקניונים, שאלו אותי מה אקנה והסברתי שזה בטבע. אז ליטפתי נחשי מים".

מה הפחד הכי גדול שלך?

"חד־משמעית שיקרה משהו למישהו שיקר לי. אני גם מפחד מאוד מהיום שבו אפרד מההורים האהובים שלי, אין יום שאני לא אומר להם כמה שאני אוהב אותם והם אומרים לי. אבל בזכות הפחד הזה קיבלתי את המתנה הכי גדולה בעיניי, וזה לפתור איתם הכל בעודם בחיים, ושהכל יהיה נקי בינינו. אני אוהב אותם ומקבל אותם בדיוק כמו שהם, והם אותי".

מתי היית הכי קרוב למוות?

"בגיל 17 עברתי טסט ראשון. חמש דקות אחרי שנגמר לי המלווה בנהיגה וסוף־סוף יכולתי לנהוג לבד, אספתי איתי ארבעה חברים לסיבוב בראשון־לציון, ובדיוק לפני שפניתי שמאלה בצומת, בחורה מקסימה החליטה להיכנס לי באוטו בעוצמה ולסובב אותי שלוש פעמים, ככה בשביל הכיף. האוטו נמעך מכ־ללל הכיוונים והיו צריכים לנסר אותנו החוצה. למזלנו נשארנו כולנו בריאים ושלמים. הדבר הראשון שהבחורה אמרה כשיצאה מהאוטו, כולה מקועקעת, היה: 'זו כבר התאונה הרביעית שלי החודש'".

מה ההחמצה הגדולה של חייך?

"שלא ניסיתי לסגל לעצמי כישורים חברתיים כשהייתי צעיר יותר. הייתי ילד מאוד מתבודד, ותקופה ארוכה מהילדות ומהנעורים שלי העברתי לבד. החבר הכי טוב שלי, גלעד, נהרג בגיל 14 בתאונת דרכים, כשהייתי בן 11. הוא היה כל הביטחון שלי, וכשהוא נהרג זה עשה לי טראומה. מאוד התרחקתי, לא נתתי לאחרים להתקרב אליי, מאוד נסגרתי. זה לא שלא אהבו אותי, אבל הרחקתי אנשים ממני כל הזמן. רק בתיכון התחלתי להיפתח. עד אז היה לי טוב בלבד שלי, אף פעם לא היה לי קטע של חבר'ה. אגב, עשו עליי חרם פעם אחת, ביסודי, אבל הפכתי את זה על הילדה שיזמה את החרם ובסוף החרימו אותה. יש לי הגנה כזו. כל מי שמנסה לפגוע בי, חוזר אליו פי עשרה".

האם עברת פעם חוויה על־טבעית?

"ברור! היה לי הכל מהכל, תקשורים, יציאה חוץ־גופית, אינטואיציות מאוד חזקות. אגב, רוב הדמויות שלי הגיעו אליי במין סוג של תקשור. לא עבדתי על הדמות, היא פשוט הופיעה אצלי כשקראתי את הטקסט. גדלתי בבית שבו אם כואבת הבטן לא לוקחים כדור אלא עושים הילינג, אמא שלי מדיום. אני זוכר שפעם ישנתי בבית, יצאתי מהגוף, ירדתי למטה ושמעתי שיחה של אמא שלי ושל אחותי. אחרי שהתעוררתי התברר שבאמת הן דיברו ושמעתי הכל. יש לי חברה טובה שניסתה להיכנס להיריון. היה לי חלום ואמרתי לה, בטיפול הבא את מצליחה. וכך קרה".

מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

"מלצלם אוכל! אין לי כוח לעצמי, אני מודע לזה שזה פתטי ולא תורם לכלום, אבל זה חזק ממני. אני מעלה לאינסטגרם כמו ערסית, וזה נוראי. אני חולה אוכל באופן כללי, וכשיש לי חברים שהם שפים זה לא קל. אם מישהו גונב לי את הטלפון, הוא יראה רק תמונות של אוכל".

מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגביך?

"שהתנשקתי עם פזית בנימין בכיתה ג' 3. האמת שזה היה כמעט נכון, היא אמרה שכן ואני אמרתי שלא. היא נלחצה שאני אלך לספר והיא הוציאה. ואז זו הייתה שיחת היום, אורי ופזית התנשקו. קצת עצוב להודות, אבל זה הדבר הכי מטורף ששמעתי עליי".

מה הדבר הכי לא נכון שנכתב עליך?

"רשמו לי בתעודה בכיתה ח' שאני נעים הליכות. ממש לא. הייתי ילד חצוף ומתחכם ברמות. שיגעתי יום אחד את המורה שלי לתנ"ך. שנאתי חוסר צדק. היה לי ילד עולה חדש בכיתה והמורה כל הזמן תיקנה אותו בחוסר סבלנות, והיא אמרה שלשיעורי בית יהיו שלוש עמודים ואני אמרתי לה, 'אומרים שלושה'. היא אמרה, 'אוקיי', ואני המשכתי, 'לא, את כל הזמן מתקנת את ז'ניה, שלא יחשוב שככה אומרים'. הזמינו את ההורים שלי. היה גם פעם שיצאתי אחרי חברה שלי שבכתה והמורה אמרה לי, 'אם אתה יוצא אל תחזור'. ואז נכנסתי לשיעור הבא שלה וכל הזמן דפקתי לה מבט חודר בעיניים של פסיכופת ולא מיצמצתי. אז היא הלכה למנהל להתלונן שאני מסתכל עליה מוזר".

איך נראה יום שגרתי בחייך?

"תזכיר לי רגע מה זה יום שגרתי? יש ימים שאני קם בבוקר והיום שלי פרסומת לפיטנס: אוכל דייסת קוואקר, הולך לחדר כושר, קצת ים, קצת חברים, ויש ימים שאני בלו"ז של ביונסה, קם בארבע וחצי בבוקר לצילומים, עובר מסט לסט ומגיע הביתה גמור ב־23:00 עם פריצת דיסק ופזילת חן".

מה שלוש הטעויות הכי גדולות שלך בקריירה?

"ביזבזתי יותר מדי זמן במלצרות במקום ללכת לאודישנים. לא נשארתי קצת יותר זמן בארה"ב כשכבר התחילו להיווצר לי קשרים. ולא נולדתי נועה קירל".

מה ההחלטה הכי לא רציונלית שעשית?

"כבר אמרתי שהייתי ילד סתום? תמיד עניין אותי לתקן ולשפצר דברים, ובגיל תשע החלטתי שאני מתקן וידיאו מקולקל בעזרת אטבים, איזולירבנד ומזלג קטן - וכל זה כשהווידיאו מחובר לחשמל. הצלחתי לתקן. בניתי כבל מאריך כדי לחבר ולהעביר את הטלוויזיה לאמבטיה, שאוכל לראות בזמן שאני מתקלח, כאילו אדים וחשמל חברים הכי טובים. רק בנס לא התחשמלתי. מאוחר מדי להתקשר לרווחה?"

מי צריך לבקש ממך סליחה ולמה?

"כל האנשים שהכנסתי לחיי וללב שלי וגזלו ממני אנרגיה מיותרת. עד לא מזמן הייתה לי חברה טובה שהייתי שם כל הזמן בשבילה. נתתי לה אנרגיות בכמויות. אין לה בן זוג ואני הייתי על תקן התורן והיא די ניצלה אותי לכל מיני דברים, כמו לתקן אצלה בבית. בסופו של דבר אין לי את הזמן הזה ודרכינו נאלצו להיפרד. לצערי ולשמחתי היו לי לא מעט מקרים כאלה של אנשים שנתתי להם הכל בלי חשבון ובסופו של דבר ניצלו את זה".

מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?

"הותיר אחריו 18 ילדים וחוב של 38 שקלים למכולת השכונתית".

את מי היית מזמין לארוחת החלומות שלך? אפשר גם אנשים מתים.

"הייתי מזמין את הסבים והסבתות שלי ואת חבר שלי גלעד שנהרג, את איימי ויינהאוס שתשיר לנו ברקע, ודואג לאוכל שיספיק לחודשים, כדי שהארוחה לא תיגמר".

מה ההורים שלך אף פעם לא הבינו לגביך?

"שנולדתי בן 340 ושאני באתי לחנך אותם. נגיד עם האוטו, האחיות שלי גדולות ואני בן זקונים. הייתי אומר לאמא שלי, 'אפשר את האוטו?' והיא הייתה אומרת, 'תפנה מדיח, אז אתן לך את האוטו'. לא הבנתי מה הקשר בין המדיח לאוטו, אז אמרתי לה, 'אני מפנה את המדיח ושורף את הכסף על מוניות'. וזה היה מחרפן אותה, כי אבא גם היה נהג מונית. אני פשוט רציתי לתת את הטון. בגיל שבע הלכתי להום סנטר והחלטתי באיזה צבע יצבעו את הבית בשיפוצים".

איזו דמות אתה הכי אוהב לעשות?

"הדמות שהכי מדהימה אותי זה גדליה מ'שבאבניקים'. אני לא מזהה שם אותי בכלל והוא מאוד רחוק ממני, אבל הוא דמות סופר־מרגשת. הוא אפילו הביא לי פרס אקדמיה".

באיזו מילה אתה משתמש יותר מדי?

"פסארה דל עזאר. זה משהו שבא לי מזגורי, קללה במרוקאית מסתבר, שאומרת, 'המעפן של המעפן'".

מה הג׳וב הכי גרוע שהיה לך?

"מלא. שטפתי כלים ב'קפולסקי' וחטפתי צעקות ממלצרים שאין מספיק פוליש. הכנתי קרפים בדוכן בקניון הזהב בראשון־לציון וחטפתי קללות מאנשים כשאמרתי שמקופלת לבנה זו תוספת של עוד שלושה שקלים".

מה הגילטי־פלז'ר שלך?

"פרוזן יוגורט, אבל אמיתי כזה, של פעם, כשמערבבים את כל הפירות יחד. אני אלוף בהרכבת הפרוזן יוגורט המושלם".

מה התספורת הכי גרועה שהייתה לך אי פעם?

"כשהייתי בן 11 לא אשכח את היום שאמא שלי סיפרה אותי עם מכונת התספורת של הכלב, קצוץ בכל הראש. השאירה לי רק פוני ארוך ונראיתי כמו סנורקה מ'המומינים'".

אם היית אישה, מי היית?

"מדונה, והפעם משקיע בשיעורי פיתוח קול".