ראש הממשלה עם הקדנציה הארוכה ביותר שהייתה פה טיפח את יורשיו בערך כמו שהומלס מטפח את פניו. מי שלא הופרש מהמערכת הפוליטית, הוגלה לכהונת קונסול ביעד מפתה, הקים מפלגה שנאלצה להתאחד עם הליכוד כדי לשרוד – הפך פשוט לגדעון סער. תיכנסו לטוויטר של יאיר, בנו של בנימין נתניהו, כדי לדעת מה חושבים בבלפור על האופציה הזאת.
לכן, זה היה מעט מוזר, אפילו ביזאר, לשמוע דיווח על כך שנתניהו מודיע בשיחות סגורות ששני היורשים הפוטנציאליים שלו הם רון דרמר, שגריר ישראל בוושינגטון; ויוסי כהן, ראש המוסד המכהן. אם נוציא את דרמר מהמשוואה - בכל זאת, אדם שאינו מוכר לרוב הישראלים - נשארנו עם האיש הכי מקורב אליו בשנה האחרונה: יוסי כהן.
וכך, בעוד הוא לוגם אספרסו של בוקר, החל כהן לקבל טלפונים שבישרו לו על זכייתו בריאליטי הבלתי אפשרי – "היורש". "בהתחלה חשבתי שמדובר בפייק־ניוז", אמר למקורביו. "לא ידעתי אם ראש הממשלה אמר או לא אמר את מה שייחסו לו. אז עשיתי בדיקות, והוא אכן אמר". נו? תהו המקורבים, ואתה מעוניין? "אני כן יכול להגיד שבאופיי אני נמשך להנהגה, להובלה ולמדינאות, מאוד נמשך לנושא האסטרטגיה, ויכול להיות שהדבר הזה יוביל אותי בהמשך לשקול משהו בכיוון", ענה להם. "הקדנציה שלי אמורה להסתיים ב־2021, ועל פי בקשת ראש הממשלה אפשר להאריך אותה בעוד שנה ואחר כך יש צינון. כל הנושא הזה של ראשות ממשלה צריך לקבל את הקשב שלו, כשאהיה פנוי לחלוטין, ואני עוד לא שם. למרות שלרגע זה נתן לי תצפית אחרת, כי היו לפרסום הזה אלפי תגובות חיוביות".
למינוס העיקרי שנוסף לאנשים כמוהו כשהם מגיעים לכנסת, הוא כבר הספיק להתרגל. "בפוליטיקה, אני יודע היטב, צריך לעבור גם סוג של התגברות על זובור לאומי. למרות שגם ככה אני כבר חוטף פה ושם. הנה, תראו, השבוע", הוא נשמע אומר לסביבתו הקרובה, ״הדביקו לי קשר עם האוליגרך הרוסי מיכאל מירילשווילי, שמשפחתו מחזיקה בערוץ 20. אמרו שניסיתי לגשר בסכסוך בינו לבין אחיו, דבר שלא היה ולא נברא. לא הייתה לי נגיעה לנושא הזה. בזירת המתגוששים הזו אני יודע לחטוף, והאמת היא שאני כבר מתחיל להתרגל. כשהתחילו השבוע הדיבורים על ראשות הממשלה, המשפחה והחברים שלי אמרו, אם זה מה שתרצה, אנחנו איתך".
כששואלים אותו חברים למה לפי דעתו נתניהו יצא בהכרזה כזו, הוא עונה: "אולי כי לא רצה שיגידו שלא גידל יורש. אגב, הוא לא אמר את זה בפעם הראשונה, כבר היו כמה אירועים שבהם אמר שאני יכול להיות ראש ממשלה, זה הגיע מכמה מקורות שונים".
שאיפות זה דבר חשוב, וכהן, איש שהגיע לשפיץ הביטחוני של ישראל והפך בתקופה האחרונה לאיש המקורב ביותר לנתניהו, הוא אכן אדם שיודע להגשים את שאיפותיו. אבל בדרך כלל זה לא מספיק. עובדה: לאורך השנים ראשי מוסד ושב"כ הגיעו לפוליטיקה עם הילה של ג׳יימס בונד ומרטיני מנוער, וסיימו בשבתרבות עם קפה חול מעורבב ובשורה אחת עם דוד ביטן ואמן חושים. רשימה חלקית: יעקב פרי, עמי אילון, אבי דיכטר, ולאחרונה גם המתחרה של כהן, רם בן ברק, מי שהתמודד מולו לתפקיד והפסיד, ומצא את עצמו ברשימה של יאיר לפיד.
רק שיוסי כהן הוא סיפור שונה. כי בניגוד לכל השמות האלה, כהן הוא מגה־סטאר: יש לו כמויות כריזמה שמשתוות רק לבוס שלו, מראה ייצוגי שעומד בשורה אחת עם זה של בני גנץ, הילה של הלוחם מספר אחת נגד איראן, ניסיון כאיש לשליחויות מיוחדות במדינות ערב, קשרים לא רעים עם מנהיגי העולם, והתכונה אולי הכי חשובה שקיימת אצל ביבי ולא קיימת אצל גנץ – הוא לא רואה בעיניים בדרך למטרה שעומדת בפניו. ויש לו גם את כוח־העל שלו: היכולת להמיר אנשים. לגייס אותם. להעביר אותם לצד שלו. הוא אחד ממגייסי המרגלים הכי טובים של המוסד, והוא המגייס הכי טוב גם עבור עצמו. יש שאמרו שזה בדיוק מה שהוא עשה לביבי ושרה בדרך לבלפור.
× × ×
גם אנשים שמכירים אותו היטב, לא בטוחים שהם מכירים אותו כלל. כי כהן הוא צ׳ארמר מקצועי שכאילו נלקח מהקומדיות הרומנטיות של הוליווד, ומי שאתה אף פעם לא יודע איפה הוא מתחיל ואיפה מסתיימת המניפולציה. כמרגל, בוודאי כמגייס סוכנים, זו תכונה חשובה ביותר.
כהן משקיע לא מעט בחזות החיצונית שלו. הוא מקפיד ללכת לחדר כושר, לבלוע ויטמינים, להתהדר בתספורת מוקפדת - וכמובן, הוא נולד בחור יפה; תכונה שעזרה לו והזיקה לדימוי שלו בו־זמנית, וגם הולידה את הכינוי ״הדוגמן״. אגב, משפחתו חושבת שזה כינוי שמחפיץ אותו, ושאם היה מדובר בבחורה יפה לא היו מכנים אותה ״הכוסית״. ובכל זאת, יש כינויים גרועים יותר שאפשר להדביק לבן אדם. למשל, בוגי.
כהן מקפיד על לבושו, בדרך כלל חולצה לבנה מכופתרת מהסוג היקר, והמניירה שלו היא צווארון שהוא נוהג למשוך למעלה עם הידיים. "הוא מוחצן ועסוק מאוד בתדמיות", אומר קולגה שעבד איתו במהלך השנים. "כשאנחנו הלכנו בנעלי ספורט ופלדיומים, הוא היה מגיע למשרד בנעלי עור, חולצה לבנה, ועוד חולצה לבנה נוספת ביד. יוסי מקפיד מאוד על המראה, וזה מבטא חלק גדול מהאישיות שלו. במבצעים הוא איש מצוין, ובחיים הוא גם איש מאוד נחמד, אבל אני חושד במי שבסוף משפט מוסיף את המילה 'יקירי', כמו שהוא נוהג לעשות".
"עזבו, יש קנאה ביוסי, כי הוא כאילו ילד־פלא כזה", מפרשן מקור ביטחוני. "הוא בא ממשפחה רבנית מפוארת ושורשית בירושלים והוריד את הכיפה. ביבי מרגיש בנוח עם דתיים ודתיים לשעבר. יוסי עשה קריירה סופר־מבריקה בצומת, אגף מפעילי הסוכנים במוסד, וקיבל פרס ביטחון ישראל על מבצע שלא עשו לפניו. והוא באמת בחור יפה ועם גינונים, שמצליח כל הזמן לשדר שהכל במקום, רגוע וסופר־קלין. צריך להבין: בתוך הארגון יש המון עקיצות הדדיות. לא מתייחסים לאנשי צומת יפה, כי הם לא יורים באף אחד והם מקפידים בלבוש. אנשים מהמבצעים, שנכנסים בלילות לארכיונים, רואים בהם ביהירות מי שרק מתחזים לאנשי עסקים.
"ניסו להדביק לו דימוי של 'פריטי פייס' כזה. אבל יוסי מביע דעות ומראה השכלה רחבה. במקרים רבים, אנשים שהיו בתפקיד שלו היו דוגמטיים, קשוחים, בולדוגיים כאלה, ומשהו בהם לא נעים. אנשים נורא סגורים ומכווצים, ובטוחים שהכל מגיע להם והשמש זורחת להם מהתחת. יוסי ממש לא כזה".
גם גדולי מבקריו – אלה מקהילת "הוא־איש־של־ביבי" ומלהקת "אני־לא־מאמין־שהוא־קיבל־את־ראשות־המוסד" – מסכימים שכהן מצטיין בעבודתו. ראש מוסד שלקח את הארגון קדימה. מעז יותר, דומיננטי יותר, גדול יותר. וכן, גם פוליטי יותר, או מדיני יותר. כשטראמפ הכריז על השבת הסנקציות על איראן, היו ברקע הקלסרים והדיסקים שאנשיו של כהן גנבו בטהרן.
על רקע ההסתבכות של מקורבי נתניהו בפרשיות השונות, כהן הוא למעשה המולכו החדש. השליח החרישי של ראש הממשלה למשימות מיוחדות. זה הפך אותו, אבל גם את הארגון שלו, לשחקנים המשמעותיים במדיניות החוץ של ישראל. גסיסתו של משרד החוץ בטח לא הזיקה. כהן, 58, היה במוסד לאורך כל חייו, למעט אפיזודה זניחה כסמנכ״ל חברת היי־טק, וקדנציה כראש המועצה לביטחון לאומי (מל״ל), תפקיד שחיזק מאוד את קשריו עם הזוג מבלפור. "יוסי הוא איש של אגף צומת במוסד, הפעלת סוכנים קלאסית", מסביר מקור. "הוא מכיר בני אדם. הוא איש של אנשים. הוא לא האיש שנכנס לארכיונים איראניים, יוסי הוא מגייס. באופן היסטורי לא היה מעולם ראש מוסד מהצומת. הייתה באופן עקרוני חשדנות כלפי אנשי צומת, כי הם אנשים שעושים מניפולציות על אנשים. אז ראשי מוסד הגיעו או מאגפים אחרים, או מבחוץ, כמו דגן".
"אני לא עושה מניפולציה על חברים ועל אנשים בסביבתי", הוא נוהג לומר. "אבל אופיו של אדם הוא אופיו של אדם, ויכול להיות שמשהו מזה מחלחל".
"כשיוסי היה במל"ל ואני הייתי בתפקיד פוליטי בכיר שמתקשר איתו צמוד", מספר בכיר במערכת הפוליטית, "היו עליו עוד את השרידים האלה של מפעיל סוכנים, ותמיד אמרתי לעצמי שאולי צריך להיזהר איתו, כי הוא כל חייו מפעיל אנשים, ואולי הוא גם מפעיל אותי עכשיו. הוא יודע איך לעשות את זה. הוא יודע להתחבב, והוא ידע להתחבב גם על שרה, כי שרה היא שמחזיקה את העניינים. אבל הוא איש מאוד בסדר, כמו שהוא מתלבש. לא מתלהם, לא פועל מהבטן, פועל מהראש. כשהוא היה במל"ל, לא חשבתי שיתגלגל למגרש הפוליטי, להבדיל ממאיר דגן, שתמיד נראה לי פוליטי. אבל נתניהו רוקן את הזירה הפוליטית מאנשים טובים, ייבש את הביצה הזאת, ואין שם בליכוד אנשים שמאתגרים אותו ברמה של ידע והשכלה. כל הפוזה שלו מול הקבינט זו פוזה של מורה ותלמידים; אין שם אנשים שינהלו איתו דיונים ברמה גבוהה, ומהבחינה הזו יוסי כהן נותן מענה. כהן מבין גם במטֶריה הביטחונית וגם במטֶריה המדינית. מצד שני, האמירה הזאת של נתניהו מקבעת עוד יותר את הדימוי הבעייתי שיש ליוסי כהן כזרוע של נתניהו".
"נתניהו סומך עליו לגמרי", אומר עיתונאי בכיר. "יוסי כהן מספק לו יחסי חוץ עם אפיל יחצני. כל המסעות לאפריקה, הפגישות עם מנהיגים ערבים, המוסד היה הגורם המתווך בכל זה".
את נתניהו הכיר עוד מימיו במוסד, אבל הקשר בין השניים התהדק, כאמור, כשכהן מונה לראש המל"ל. בכיר לשעבר במוסד טוען שהכל התחיל מחבר משותף. "הקשר שלו עם נתניהו נוצר דרך ארנון מילצ'ן. יוסי זיהה את מילצ'ן כאחד האנשים המקורבים לנתניהו, ואז התחיל להזמין את מילצ'ן להרצות בכל מיני קורסים של צומת, ואחרי כן היה נפגש עם מילצ'ן לבקבוק יין ותודה על ההרצאה, ודרך מילצ'ן הוא הבקיע לנתניהו. הוא אלוף העולם בדברים האלה, כי ככה מגייסים סוכנים: הולכים לסביבה, לבן החולה, לאישה, מזהים את הפרצות. הוא זיהה את מילצ'ן, ואחר כך כשהיה ראש המל"ל, באותה דרך חשיבה הוא זיהה את שרה נתניהו, ודאג שתהיה מרוצה, ושבכל מיני טיסות תשב במקום טוב. הוא ידע לפרוץ דרכה". מקורבי כהן טוענים שהסיפור עם ראש הממשלה בכלל התחיל הרבה קודם, משיחה על ביוגרפיה של צ’רצ’יל.
"אף אחד לא חשב בחיים שיוסי יהיה ראש מוסד", אומר בכיר במערכת הביטחון, שעבד עם כהן שנים. "כמפעיל סוכנים הוא נחשב כוכב. הוא ידע להחזיק מרגלים, לתחזק, לשכנע, יש לו קסם אישי. גם הקשר שלו עם ביבי נוצר בעיקר בגלל היכולת שלו להתחבר לאנשים. הקשר הלך והתהדק כשהוא היה ראש המל"ל, וישב בלשכה. ושם, או שאתה בעל ברית של ראש הממשלה ורעייתו, או שאתה גומר כמו האוזר והנדל ויואב הורוביץ ורבים אחרים שמצאו את עצמם בחוץ. והוא קלט את הנתון הזה, ואת כל היכולת שלו להקסים ולתמרן, הוא שם על הקשר עם ראש הממשלה, ויותר מזה עם רעייתו. כשהיה במל"ל, הוא נהג לשבת עם שרה נתניהו בפרטי פרטים על הלו"ז, לשבץ אותה במקומות ובאירועים הכי נחשבים, ולתת לה את הרגשת 'הכל בשבילך הוד מעלתה'. שם הוא גם התחבר למילצ'ן ולפאקר".
הקשר הזה עם שרה נתניהו, ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר נחשב בעיני רבים לנקודת מפתח במרוץ של יוסי כהן לראשות המוסד. "בלשכה הוא הפך לחלק מהחשיבה האסטרטגית", מספר מקורב. "שם הוא פגש את פאקר שאמר עליו שהוא הבן אדם השני הכי מיוחד שהוא פגש. הראשון זה ביבי".
מילצ׳ן מתואר כמי שבאותן שנים היה ממליך המלכים. מי שמילה שלו אצל ביבי שווה זהב, ואפילו יותר מזהב - סיגרים ושמפניות. "מילצ'ן נחשב אז למי שיש לו דיבור חזק אצל הבוס והוא לוחש על אוזנו", מספר גורם שבקיא בפרטים. "ואני הבנתי שדרכו ניסו חלק מהצדדים המעורבים להשפיע על סביבת המינוי. כל אחד מהשלושה שרצו להיות ראשי המוסד – רם בן ברק, נ׳, ויוסי, עלו אליו לרגל. אבל מילצ'ן שיחק משחק כפול ומשולש, ולא היה ברור מה הוא באמת אמר ולמי. בסוף יוסי הצליח. כולם ידעו שתמיר פרדו, ראש המוסד הקודם, תמך באופן אקטיבי במועמדות של נ׳. גם הוא הפעיל את מילצ'ן. כולם הפעילו את מילצ'ן. השמועה אומרת שבסוף את מבצע ההפעלה הכי מוצלח, עשה כהן. גם עליו וגם על הזוג".
הסיפור שהשתרש על תהליך המינוי הולך ככה: נ׳ למעשה גבר על כהן במרוץ, וביבי עמד להכריז על בחירתו. נתניהו, כך פורסם ב"עובדה", התקשר לנ׳, ושאל אם יהיה נאמן לו. נ׳ השיב: "אהיה נאמן למדינת ישראל", ולא קיבל את התפקיד. עוד שיחה, כך מספרים, הגיעה משרה שלחצה למנות את יוסי.
"כשאתה מפורר את האגדות ושואל את האנשים עצמם אז מה באמת היה שם, שום דבר לא לגמרי ברור", אומר מקור שליווה מקרוב את תהליך המינוי. "האגדה מספרת שההחלטה כבר נפלה על נ', ושהנאום נכתב. ואז יוסי הפעיל את שרה וזה מה שהצליח לגרום לשינוי. אבל אני לא יודע שזה נכון. ואני יודע שבסוף, חוץ מציטוט אחד של מקורב לנ' ב'עובדה', אף אחד לא הביא שום דבר שהצליח לתת תוקף לסיפור הזה".
"כולם ידעו שהבחירה היא נ'", אומר בכיר לשעבר במוסד. "ואז, בסביבות השעה תשע בערב, נתניהו הקריא בטלוויזיה טקסט עם דגש על טכנולוגיות וסייבר, דברים שנ' חזק בהם, זה כנראה טקסט שהוכן מראש. ואז הוא אמר: בחרתי ביוסי. היום הרבה חושבים שהמינוי הוא טוב ושהבחירה בו היא מוצלחת".
אבל לסיפור המינוי יש גם גרסה אחרת. לקראת סוף כהונתו כראש המל"ל, הניח כהן שהוא כבר לא ימונה לראשות המוסד. "כולם דיברו שהולכים לסגור עם נ' או בן ברק", אומר מקורב, "אז כהן הלך לסגור עבודה אצל פאקר או מילצ'ן, בחברת היי־טק שנוגעת בסייבר ובריגול. זה היה איזה סטארט־אפ, משהו מטורף במלא כסף. ואם הוא לא היה מקבל את הארגון הוא היה הולך לזה. כבר היה חוזה, ואז התחיל כל הסיפור של המינוי".
כהן מאוד לא אוהב את הדיבור על כך שיחסיו עם שרה נתניהו הביאו לו את המינוי. "נטען גם שאני בן־דוד שלה", אמר למקורביו. "אנחנו לא קרובי משפחה, ואנחנו לא חברים. התפקיד של ראש המל"ל בין היתר הוא לאזן ולהיות אחראי על כל הלו"ז של ראש ממשלה בנושא נסיעות. מתוקף זה, להכין את ראש הממשלה ואת אשתו לכל נסיעה".
גם את השמועות שהוא קיבל את ראשות המוסד בזכות קשריו עם מילצ'ן ופאקר הוא דחה באוזני מקורביו על הסף. "צריך סוף־סוף לשים קץ לשמועות האלה, ולהחליט מה מילצ'ן רצה", אמר בפורום סגור. "האם הוא רצה אותי בעסקים, או שהוא דחף אותי לראשות המוסד? ואני אומר שהוא רצה אותי בעסקים, ואף אחד לא עזר לי לקבל את ראשות המוסד. לפני המינוי, ראש הממשלה בחן את שלושת המועמדים, את נ', את רמי ואותי. והוא באמת התלבט, ולאורך השנים אני חושב שהוא העריך אותנו במידה דומה. אנשים שואלים אותי למה נפלה ההכרעה ברגע האחרון, אבל בחיים לא פעם אתה מחליט רק כשאתה חייב. בלילה שבו התמניתי לראש המוסד ישבתי אצל ראש הממשלה בבית, בערך בסביבות השעה שמונה בערב. שרה לא הייתה בבית, היינו רק שנינו בבלפור. זה היה הלילה שבו הוא היה אמור להכריע לגבי ראשות המוסד, ואפשר להגיד שהוא המשיך לעשות לי מעין אודישן לתפקיד. הוא שאל אותי באנגלית איך תעשה את זה, how will you do it. מדי פעם הוא מדבר אליי באנגלית, שוכח שאני מהקטמון. הוא שאל מי יהיה יותר בסדר לתפקיד, לא נגררתי להשמצות, מאוד נזהרתי. כשיצאתי ממנו, לא הייתה בי כלל תחושה שאני אקבל את התפקיד. כשנפלה ההחלטה כולנו היינו מופתעים".
אז מה הסיפור עם "שיחת הנאמנות" לנ', שאלו הנוכחים. "אתם באמת מאמינים שראש הממשלה מתקשר למישהו ומציע לו את התפקיד של ראש המוסד ושואל אותו האם תהיה נאמן לי?" השיב להם כהן. "ונניח ושאל, אתם באמת חושבים שהוא היה עונה, 'אני נאמן למדינה'? בן אדם, מציעים לו את המוסד, הוא יגיד באותו רגע הכל״.
עם פאקר ומילצ׳ן, אגב, הוא כבר לא בקשר שנים.
× × ×
על שולחנו בלשכה היו השבוע שני ספרים. הראשון, "21 מחשבות על המאה ה־21", של יובל נֹח הררי; והשני ספר של ההיסטוריון והפילוסוף היווני קסנופון בן גרילוס. המחשבות של כהן על המאה ה־21 הן שצריך להניח שכל קובץ דיגיטלי ימצא את עצמו בידיים של מישהו אחר. טלפונים אסור להכניס ללשכה והוא עצמו נזהר מאוד משימוש בפלטפורמות דיגיטליות. הוא נוהג לומר שהוא יכול לפרוץ לכל טלפון בתוך זמן קצר, "אבל אני לא עושה את זה לישראלים. איי דונט דו ג׳וז".
הוא התגייס למוסד בתום שירותו הצבאי, כסמל מחלקה בנח"ל. "מגיל 24 אני מתרוצץ ברחובות בעולם. לפעמים לבד, לפעמים עם קבוצה, מגבש זהויות, לומד מנטליות". הוא נוהג לספר כי מעולם לא נשבר או נזקק לטיפול פסיכולוגי.
באותה תקופה היה כהן אחד הדתיים היחידים בארגון וזכה לכינוי "יוסי דוסי". זו לא הסיבה שכבר בתקופת הפעילות המבצעית הראשונה באירופה הוריד את הכיפה מראשו. "נסעתי למבצע עם כיפה וחזרתי בלי", סיפר בעבר. "מה שגרם לי להוריד את הכיפה זה שאני אדם עקרוני. הרגשתי שאני לא מספיק שומר מצוות כדי לשים כיפה על הראש. מאותה סיבה, לא הסכמתי בעבר להיות חזן בבית כנסת. בהתחלה הייתי מאוד דתי, הייתי מחלל שבת רק בעבודה, כשהתפקיד במוסד אילץ אותי, אבל שמרתי על בית מאוד כשר”.
השינוי, הוא סיפר, הגיע בשליחות הראשונה במוסד. “יצאתי בלי כיפה, השארתי אותה בבית, וכבר לא חזרתי לחבוש אותה. בנסיעה הזאת גם הבנתי שמאוד קשה לשמור על כשרות בתפקיד, ושגם במהות אני לא דתי. באתי הביתה ודיברתי על זה עם אשתי. איה היא דתייה. נפגשנו בבני עקיבא ויצאנו לגרעין נח"ל דתי במעלה גלבוע. בשיחה הזו ניסינו לחשוב איך אנחנו מנהלים את אורח החיים שלי אחרי ההחלטה להוריד את הכיפה, ועם ההחלטה שלה לדבוק באורח חיים דתי. החלטנו שאנחנו שולחים את הילדים, את ארבעתם, לחינוך הדתי ושומרים על בית כשר, ואני כל שבת הולך לבית כנסת. ממילא אני כמעט לא נוסע בשבת, אלא אם זה קשור לעבודה, כי מה, אני אסע עם עצמי לים בשבתות? ההורים שלי קיבלו את זה קשה יותר. כל ההוויה שלהם היא דתית. הם באו משכונת בית ישראל החרדית וממאה שערים ושערי חסד. בשבילם זאת הייתה טלטלה לא פשוטה".
כהן דובר ערבית, צרפתית ואנגלית. "לי עצמי", חשף פעם טפח מחייו החשאיים בפני חבריו, "היו כמה זהויות, אחת מהן, שאהבתי במיוחד, הייתה של לבנוני פרנקופיל".
יש לא מעט סיפורים ואגדות על כך שלעיתים המקורות מגויסים למוסד דרך חדר המיטות. "אני לא הוריתי ולא מורה לנשים להיכנס למיטה", אמר כהן לחבריו, כששאלו אותו על כך. "בשום פנים ואופן. אני כן יכול להורות להן לפלרטט עם האובייקטים".
ואתה פלירטטת, הם שאלו. "היו לי אובייקטים שפלירטטתי איתם", ענה כהן. "אני תמיד הייתי בקטעים האלה במודעות גדולה כשהייתי בקשר עם אנשים שהפעלתי אותם, ולא נכנסתי לסיטואציה רגשית שסיבכה אותי".
תוך כדי קורס הצוערים נולדה בתו הבכורה אורטל. בנו יהונתן כבר נולד במקביל למשימות הראשונות, כשהמשפחה התגוררה באירופה. יהונתן נולד עם שיתוק מוחין. "כשנולד היינו זוג צעיר עם ילדה בת שנתיים. אני הייתי בעובי המבצעים במוסד, ולא מיד הבנו את זה. לקח לנו שנה לעכל", סיפר למכר. כהן לקח חופשה ללא תשלום מהמוסד ונסע עם בנו לטיפול ארוך. הטיפול לא צלח, אבל יוסי ואיה החליטו שהם לא מוותרים. יהונתן, היום בן 32, התגייס לצה"ל, היה קצין ב־8200, למד באוניברסיטה והיום הוא נשוי.
כשהוא מדבר על יהונתן, מספרים חבריו, מסכת המפעיל הקשוח נסדקת. "יהונתן עיצב בי את אהבת האדם, את השמחה במה שיש", הוא נוהג לומר. "אנשים ששומעים על יהונתן אומרים לי: 'בוודאי קשה לכם'. 'לנו לא קשה', הייתי עונה. 'ליהונתן קשה'. זה עשה אותי מאוד אנושי. פתאום החיים טולטלו. אבל שנה אחרי שיהונתן נולד, ישבנו איה ואני איזה לילה, ודיברנו על המצב שנקלענו אליו, והחלטנו שממשיכים, לא רק בקריירה, אלא גם שממשיכים עם ילדים נוספים". הם הביאו עוד שני ילדים לעולם.
× × ×
נושאי השיחה של כהן ושל הבוס שלו משותפים: הנה שני אנשים שלעולם לא יימאס להם לדבר על איראן. מבחינה מבצעית, כהן המשיך את הקו של קודמיו, דגן ז"ל ותמיר פרדו, כשבראש ובראשונה ליבת העיסוק היא הגרעין הפרסי. המבצע להבאת ארכיון הגרעין יירשם כאחד ההישגים הגדולים של כהונתו. "ישבנו בחדר הפיקוד, ראינו כל מה שקורה שם", סיפרו אנשים שנכחו שם. "הייתה התרגשות גדולה. ברגע הפריצה היה שקט בחפ"ק. רק מפקד המבצע דיבר, היו החלטות שהיה צריך לקבל, תוך כדי מבצע. ההתלבטות הגדולה הייתה אם בכלל לפרוץ או לא, כי היה שינוי בנתונים שהכרנו, אבל החלטנו שמתמודדים עם השינוי. אחר כך הופתענו לגלות שהיו שם גם דיסקים, לא רק קלסרים, והייתה צריכה להתקבל החלטה לגבי הדיסקים, כי לא היה רשום עליהם שום דבר ולא ידענו אם הם שווים משהו או לא. החלטנו שניקח. אחר כך התברר שזה היה סוג של בוננזה: דווקא בדיסקים היה חומר זהב, סרטים של ניסויים שעשו, תמונות של אתרים, של תכנון הפצצה.
"היה מתח גדול בחדר. ברור לנו שמיד אחרי המבצע יתחיל מסע הטרף בעקבותינו. תיכננו להתחיל בלילה, ובחמש לצאת. יצאנו בדקה לחמש. הכנו את המבצע שנתיים, היו דעות לכאן ולכאן אם כדאי, לא כדאי. יוסי חשב שאסור לאבד את האחיזה המודיעינית על האתר ושצריך להיערך להביא את החומר הביתה".
חשיפת הארכיון, ועוד על רקע ההסתבכות של ראש הממשלה בחקירות, גררה לא מעט ביקורת. "זאת לא הייתה גחמה של ראש הממשלה או שלי", ענה כהן לחבריו ששאלו אותו על כך. "הגענו להחלטה שבה היו מעורבים גם הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש השב"כ ואני. היו דיונים עם הרמטכ"ל וראש הממשלה אם לחשוף או לא. לא הייתה התנגדות לחשיפה. המתנגדים היו מבחוץ. הקנאים. הביקורת הכעיסה אותי, משום שהיא לא תיארה את המצב. הרי לא נחשף חומר שיש לו משמעות מודיעינית שיכולה לחבל לנו. מצד שני, החשיפה שירתה קמפיין מטורף כלפי ארה"ב, צרפת וסין בעניין האיראני (הכוונה היא למדינות שחתומות על הסכם הגרעין. ארה"ב, כידוע, נסוגה מההסכם לאחר חשיפת הארכיון – א"ל, ר"ג). גם במוסד אני מאמין שצריך להביא אנשים שיסתרו את דעתך, לעומתיים, שלא יתיישרו עם דעתך. וככה גם אני מול ביבי. אבל בסוף יש אדם אחד שמקבל את ההחלטה".
לא כולם משתכנעים מהנחרצות הזו של כהן. "חשיפת ארכיון הגרעין שירת שני אנשים: את נתניהו ואת יוסי כהן, אבל לא את מדינת ישראל", תוקף בכיר לשעבר במוסד. "זאת חשיפה שעירערה ופגעה בכמה ערכים ותבנית חשיבתית של המוסד".
"אחרי גניבת הארכיון היה איזה רגע שהם רצו לעשות מסיבת עיתונאים מרובעת, ביבי ויוסי וטראמפ ופומפאו, שים לב שביבי מנהל את מסיבות העיתונאים האלה ויוסי לא שם", אומר מקורב לכהן. "אתה לא ראית אותו בשום מקום, כי הוא מנסה לשמור מרחק מהפוליטיקה הזאת. הרי זה היה מפתה לעמוד שם".
אדם שמכיר את הסיטואציה מקרוב מסביר: "בסוף יש בן אדם אחד במדינת ישראל שזכותו להחליט לחשוף איזה חומר הוא חושף ושהנזק עדיף על התועלת - וזה ראש הממשלה. הוא הבוס הישיר של שירותי המודיעין. וזו זכותו".
אחת הביקורות הייתה על כך שלקיחת אחריות פומבית כזו עלולה לגרום לתגובה, בעוד שפעולה חשאית, לאו דווקא. "יש כאלה שטוענים שאסור לתקוע 'אצבע בעין', כמו עם הכור הסורי שהסתירו", אומר מקורב לכהן. "אבל יש כאן מלחמה על התודעה. לא רק להשמיד, אלא לפרסם דברים. אז נכון שזה מעצבן את האיראנים, אבל אם היינו לוקחים את הארכיון ומחביאים אותו אצלנו, איזה אימפקט בינלאומי היה לעניין הזה? אפס. כל השאלה אצלנו הייתה מה האימפקט שיהיה לזה על ראשי מדינות וארגונים, ואני לא דואג מלהרגיז את האיראנים, הם בלאו הכי מצהירים בכל הזדמנות שהם רוצים להשמיד אותנו, אבל הם מורתעים".
ועם זאת, חשיפת ארכיון הגרעין האיראני כיכבה בתעמולת הליכוד בשתי מערכות הבחירות האחרונות, מה שהעלה טענות לגבי פוליטיזציה של המוסד. "כל הטענה הזו כאילו נתניהו מפרסם כל פעם דברים שקורים בתחום המדיני והביטחוני כדי להקל על עצמו בתחום האישי, היא לא מדויקת", אמר כהן למקורביו. "בצד האישי יש לו חקירות ובעיות ובצד המקצועי שנוגע אלינו המון הצלחות. חוץ מזה, הוא לא ראש הממשלה היחיד שעשה שימוש בטקטיקות צבאיות וביטחוניות בשביל להצליח בבחירות. אפילו נגד בגין טענו שהפציץ את הכור העיראקי, כדי לזכות בבחירות".
אגב, כשיש לו כבר זמן לראות טלוויזיה הוא מעדיף להתנתק ולצפות בסדרות קלילות כמו "צ'רנוביל", על הדליפה בכור הגרעיני הסובייטי. הוא גמר אותה בבינג' של לילה שלם. סרטי מרגלים? ג’יימס בונד לדעתו לא ממש לא קרוב למציאות. ג'ייסון בורן? קצת יותר מציאותי. והדבר הכי מציאותי לדעתו? "בית הקלפים". מפתיע.
× × ×
בפרק האחרון של "בית הקלפים" שבו חי כהן, פורסם תחקיר של האתר האמריקאי "פוליטיקו" שטען שישראל פיזרה בארצות־הברית מתקני ציתות, ועוד באזור הבית הלבן. "הכחשנו את הדבר הזה. זה ברמה של רשעות", הכחיש כהן לחבר. "ריד מיי ליפס: אני יודע בוודאות, שאנחנו מדינת ישראל, המוסד וכל גופי הביטחון, לא מרגלים בארה"ב".
והם? שאל החבר, מרגלים אצלנו? "אני לא עוסק בריגול בתוך מדינת ישראל", השיב כהן. "זה לא התפקיד שלי. למיטב רוב ידיעותיי, לא".
כמה מקרוב אתם עוקבים, שאל החבר, ברמה של לדעת מה חמינאי אוכל לארוחת הבוקר? "אני יודע מה מצבו הבריאותי", ענה לו כהן. "אני מניח שהוא אוכל ארוחת בוקר, אבל אסטרטגית אני יודע מה הוא צריך. ואני? אני חתום על הסכם מול החברה הישראלית: הסכם שלפיו לאיראן לא יהיה גרעין".
מבחינת המוסד, הפריצה לארכיון הגרעין האיראני לא מהווה רק הישג תודעתי, אלא גם מודיעיני. בניגוד לחלק מהמדינות שחתומות על הסכם הגרעין, שטוענות שלא היה בארכיונים דבר שלא ידעו ומחייב את ביטולו של ההסכם, כהן מסביר שמדובר בעסק שעדיין חי. "אין ספק שנחשפו סודות מאוד משמעותיים", אומרים מקורות במוסד. "הארכיון ממשיך לספק לנו מידע מטלטל שלא הכרנו ושאף אחד לא הכיר. כל הזמן מפיקים ממנו מידע as we speak".
ועד כמה איראן קרובה היום לנשק גרעיני? במוסד מעריכים כי איראן, "רחוקה לפחות בין שנה לשנתיים". אבל ש"היא עוד לא החליטה לצאת לנשק גרעיני".
אם היא תגיע לשם, כהן לא שולל תקיפה. "ישראל תגן על עצמה בעוצמה", פסק בפורום סגור. "אנחנו יכולים להגיד את המשפט הזה גם המון בזכות ארצות־הברית. כמובן, אם נגיע למשבר גדול מול איראן, הדבר הזה יתואם מול ארצות־הברית, כמו שזה מתואם כרגע מול ארצות־הברית".
כהן לא אוהב פסימיים. כשראשי מוסד לשעבר נפגשו לראיון משותף ושירטטו תסריטים עגמומיים, הוא אמר לחבר שחש ממש "זעם ועלבון. זה לא נכון. ברמה האבסולוטית, מדינת ישראל נמצאת ברמה האסטרטגית במצב הכי טוב שהיה לה אי פעם".
אולי האופטימיות הזו היא הסיבה לנאום האחרון שלו בכנס הרצליה, שבו הכריז כי דווקא עכשיו, ישראל מצויה בפני הזדמנות לשלום אזורי. היו שתהו מה פתאום עכשיו, ומה לגבי המכשול העיקרי, השלום עם הפלסטינים. "נזכה לראות אותו אחרי אבו־מאזן", הפתיע אותם כהן. "אני חושב שהנושא הזה צריך להיפתר בהסכם סופי, שיהיה ברור לכל אחד מן הצדדים מה הוא עושה. אלא שהבעיה התפצלה: מה שיש לנו זה לא שתי מדינות לשני עמים, זה שלוש מדינות לשני עמים. מדינת עזה לצורך העניין, היא מדינה דפוקה לגמרי, מדינת טרור שמנוהלת על ידי ארגון טרור שלא מספק את הסחורה לאזרחיו, והוא האיום העיקרי על אזרחינו בשגרה. ואגב, זה עצוב מאוד".
× × ×
אלא שלצד ההצלחות במוסד, הפרסומים סביב כהן וקשריו עם הזוג נתניהו ומקורביהם המשיכו להטיל צל על כהונתו של כהן. במהלך החקירה בתיק 1000 – "תיק המתנות" – העידה גם הדס קליין, העוזרת של ארנון מילצ'ן. על פי קטעים מעדותה שפורסמו בחברת החדשות, כהן סיפר לה שרכש עבור ראש הממשלה בזמן שהיה ראש המל"ל סיגרים ב־1,800 שקלים, אך לא קיבל את הכסף חזרה. על רכישת הסיגרים אמר כהן למקורביו, כי לא היו דברים מעולם וכי "הכל רכילות לא חשובה".
כהן גם סייע לנתניהו בקידום מתווה הגז השנוי במחלוקת, כשחתם על הסעיף הביטחוני שעזר להעברתו, והיה מעורב בעסקת רכש כלי השיט הגרמניים שהוזכרו בפרשת הצוללות. וכן, הייתה גם את פרשיית מריה קארי. בת זוגו דאז של פאקר, העניקה לכהן כרטיסים למופע בחינם, ומיני־סערה ציבורית התחוללה. הכסף הוחזר ובכך הפרשייה הסתיימה. היום אומרים מקורביו, כי הכותרות הרבות לעניין בעל חשיבות קטנה הייתה בגלל הקרבה שלו לראש הממשלה.
מתנגדיו של כהן מרבים לדבר על חלקו בפרשת כלי השיט שנועדו להגן על אסדות הגז בזמן שהיה ראש המל"ל. גורם בכיר מאוד לשעבר במשרד הביטחון: "כהן התערב התערבות גסה בתהליך רכש ספינות המגן להגנת אסדות הגז. הקבינט אישר את הרכש, כאשר היו שתי אפשרויות: הצעה גרמנית עם הנחה או מכרז בינלאומי. מאחר שלא הייתה הצעה גרמנית, משרד הביטחון יצא למכרז. באופן תמוה, יוסי כהן פעל בשליחות נתניהו מול מנכ״ל משרד הביטחון לביטול המכרז. במשרד הביטחון, בהנחיית השר, התעקשו שלא לבטל את המכרז, כדי שאם תגיע הצעה גרמנית, אפשר יהיה לבחון אותה ביחס להצעה אחרת.
"הוא היה ראש המל"ל, אבל הוא היה לחלוטין משרתו של אדוניו", טוען המקור. "הוא התנהג כמי שבא לשרת את האדון ואת רעייתו. הוא היה שותף מרכזי לנתניהו בהחלטות שהיו בניגוד להחלטות מערכת הביטחון. הוא היה בקשר עם המקביל אליו הגרמני, היועץ לביטחון לאומי של הקנצלרית, כריסטוף הויסגן, והמל"ל היה מודע לאישור רכישת הצוללות למצרים. כשביבי גילה אצל קרן מרציאנו שהוא הסתיר ממערכת הביטחון ומהשרים את העניין של הצוללות, פרדו אמר שגם הוא לא ידע. אבל יוסי כהן לא אמר מילה, אם ידע או לא ידע. היה שם משהו מאוד מסריח. הוא נכנס לתוך כל העסקים האלה של נשק ועסקאות נשק, שהוא לא היה חייב להיות בתוך זה. וזה דבק בו".
כשמזכירים לכהן את פרשת מכירת הצוללות למצרים, הוא אומר למקורביו, "אנחנו לא נתנו למרקל ולאף אחד אישור, אנחנו לא נותנים אישור לאחרים, אנחנו לא יכולים למנוע מאחרים ולא לאשר לאחרים למכור למצרים".
על מכרז כלי השיט אומרים גורמים במל"ל כי: "משרד הביטחון פעל על פי שיקול דעתו הבלעדי ורכש את הספינות מגרמניה על פי החלטתו. אף אחד לא ניסה להשפיע על כך".
כהן מצא עצמו מעורב גם בנושא מתווה הגז השנוי במחלוקת. על פי גורם הבקיא בנושא, המעורבות של כהן התבטאה בשני נושאים: הזזת אסדת לווייתן מ־150 ק"מ מהחוף לעשרה ק"מ מהחוף, והפעלת סעיף 52, סעיף אשר מאפשר לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים מסיבות ביטחוניות. שני הצעדים הללו, טוענים מתנגדים ופעילי סביבה, סייעו למתווה.
על הטענות לגבי "יישור קו" עם נתניהו לגבי מתווה הגז, אומר כהן למקורביו כי "אני גם היום סבור שברמה האסטרטגית והביטחונית מדינת ישראל הייתה צריכה להוציא את הגז הזה. אני כתבתי מסמך על החשיבות של זה, ולא עשיתי את זה כדי ליישר קו עם נתניהו, אלא כי סברתי שזה הדבר הנכון. אבל אין ספק של הקרבה שלי לנתניהו, יש גם מחירים מהסוג הזה שאני צריך להתמודד איתם".
ובכלל, כהן מקפיד לומר לכל מי ששואל אותו בנושא: "אני לא משרת פוליטית אף אחד. אני מייחל שכל ראש מוסד יפעל וישיג את כל מה שהוא צריך לפעול ולהשיג, בכל דבר באשר הוא, ושיהיה קשר ואמון הדדי גבוה, כמו שנטען שיש ביני ובין ראש הממשלה הנוכחי. מדינת ישראל יוצאת נשכרת מזה".
× × ×
ההכרזה של נתניהו על כהן כיורש פוטנציאלי, מציבה את ראש המוסד גם בעימות מול כמה בכירים בליכוד, שרואים דווקא בעצמם יורשים פוטנציאליים באופן מפתיע. בכיר לשעבר במוסד: "האמירה של נתניהו שהוא רואה בו יורש מבטאת זלזול מוחלט בבכירים של הליכוד, בגדעון סער, אדלשטיין וכץ, וזה תוקע את כל הקרונות הראשונים של הרכבת הזאת של הליכוד. אין ספק שהעובדה שיוסי תומך בו לחלוטין בכל הנושא האיראני, עומדת בתשתית הקשר ביניהם. כהן הלך והתחזק מאוד בקשר שלו עם נתניהו, גם לאור העובדה שראש המל"ל היום הוא איש שב"כ, שהתעסק בעיקר עם פלסטינים בעזה, ופחות בנושא האיראני, וזה חיזק את יוסי, שגם מוביל מהלכים בעולם. כשביבי בא ואמר שהוא רואה בהם יורשים, הוא באמת סומך גם עליו וגם על דרמר ומתייעץ איתם.
"ב־2009, כשביבי חזר מהכפור, היו סביבו הרבה מאוד כוחות חזקים שהוא התייעץ איתם: אהוד ברק, דן מרידור, בני בגין, בוגי יעלון. אבל אחרי עשר שנים, אין לביבי עם מי להתייעץ. עם מי הוא יתייעץ על איראן, עם פרץ וסמוטריץ'? לכן, שני האנשים שהוא באמת מתייעץ וסומך עליהם הם דרמר ויוסי כהן. וכהן, למרות שלא ברור מהי תפיסתו המדינית, מגויס כולו לנתניהו".
"היום הפוליטיקה זה משחק אכזרי, הקמפיינים מאוד קשים, אבל יוסי הוא איש שיכול לעמוד בלחצים ולהתמודד מול גורמים בשטח", אומר בכיר המוסד לשעבר, אשל ארמוני. "יש דמיון יותר גדול בין התכונות של מי שמתעסק ביומינט, הפעלת סוכנים, לבין הדברים שנדרשים בפוליטיקה, מאשר למי שבא מתחום המבצעים. כשיש את היכולת ללכת בין הטיפות במובן הטוב של המילה, אבל עדיין יוסי יצטרך להשתפשף".
כהן עצמו מבין היטב שהפוליטיקה הישראלית יכולה להיות לא פחות מסוכנת ואכזרית ממבצעי ביון בארץ עלומה. ״אני יודע שכל מיני אנשים מהשב"כ והמוסד שהלכו לפוליטיקה לא בהכרח הצליחו", הוא נוהג לומר. "אבל אני אומר שלבן אדם יש שני יסודות: יכולת ואופי. מדינאות מושכת אותי, במהלך התקופה שהייתי במל"ל נחשפתי למפגשים עם מנהיגי עולם, עם אנגלה מרקל, עם ברק אובמה, עם פוטין, שמרשים כאדם ושיש בינינו הערכה הדדית". אחוות מרגלים, כנראה.
את תשע השנים האחרונות, שבהן כיהן כסגן ראש המוסד, ראש המל"ל ואז ראש המוסד, הוא מכנה בית ספר משובח לאסטרטגיה. "פתאום ראיתי את הדברים בתמונת פנורמה", הסביר למקורביו. "למשל, בתקופה שהייתי במל"ל עסקתי במשאים ומתנים סביב הנושא האיראני, גם במגעים לא פורמליים. זה היה בית ספר מצוין למדינאות ולאסטרטגיה מדינית. כשמדברים על ראש ממשלה תמיד יש את השאלה הבנאלית איך יענה לטלפון האדום בלילה. לגביי זו שאלה שלא קיימת כמובן. לילה־לילה אני מעברו השני של הטלפון האדום".
פרשן פוליטי בכיר מסביר שיש סיכוי שכהן עוד יענה גם לטלפון האדום בבלפור. "בסיטואציה משברית זה יכול להיות, או אם נתניהו ימנה אותו לשר ביטחון, כל זה בכפוף לצינון כמובן. רובי ריבלין אמר פעם על נסיכי הליכוד שהם כמו חמאה: במקרר הם גדולים, בשמש הם נמסים. זה נכון גם לאנשים שמגיעים מזרועות הביטחון וזה יהיה המבחן של יוסי כהן".
פרשן אחר מסכים עם הדברים: "האנשים האלה מאוד מוגנים במקום שבו הם נמצאים. הרל"שים, המדים, הסודיות. כמו בני גנץ. אתה לא יודע מה קורה עם האנשים האלה כשהם יוצאים החוצה. יש ליוסי בין כל אנשי השלטון את הכי הרבה שעות ביבי. ביבי מתייעץ איתו כל הזמן, בישיבות וטלפונים הרבה מעבר למה שצריך כדי לדבר עם ראש מוסד. יוסי מנסה לשמור על איזשהו מרחק. הוא לא רוצה להיות צבוע בצבעים כאלה".
במערכת הפוליטית יש כבר מי שמחכים עם סכינים. "ההצהרה של נתניהו זה בעצם לתקוע אצבע בעין של בכירי הליכוד, שיושבים שנים ומחכים לתפקיד הזה, ולהגיד, 'בליכוד כולם אפסים'", אומר שר בכיר לשעבר. "אבל אלה (דרמר וכהן — א"ל, ר"ג) גם שני אנשי אמון מאוד קרובים אליו. עם רון דרמר זה מתחיל מהשקפת העולם, ועל יוסי כהן הוא פשוט מאוד סומך. ולמרות שכהן הוא איש מוכשר ועשה במוסד דברים מצוינים שיש מה להתפאר בהם, הסכנה היא שהלכלוך הזה דבק גם בו".
ושר בכיר מוסיף: "יוסי כהן אולי יכול לרשת את דרמר כשגריר בוושינגטון, זה יכול להתלבש עליו מצוין, ואולי לזה התכוון נתניהו".
ויש, כמובן, את שאלת המסגרת: אם וכאשר כהן יחליט לרוץ, האם זה יקרה בליכוד? "ליוסי יש כריזמה ואת היכולת להתנהל מול אנשים", אומר שר החוץ ישראל כ”ץ, "אבל הוא עוד לא שם. הוא עדיין ראש מוסד, ואני מניח שאחרי זה ימשיך לקריירה עסקית. ורק אז, אם יחליט, יבוא לפוליטיקה. אבל לליכוד לא באים מבחוץ. אם ירצה הוא יוכל להשתלב כחלק מההנהגה של הליכוד, אבל הוא יצטרך לעבוד קשה בשביל זה".
כהן הקים בתוך המוסד אגף מדיני־אסטרטגי, ונכנס עמוק לטריטוריה של משרד החוץ. הוא עצמו טוען שהאגף נועד למנף הזדמנויות אזוריות שצצות כרגע. שר החוץ כ"ץ: "למשרד החוץ יש בעיות אחרות עוד לפני המוסד, כמו התקציב, ולא הרגשתי שהוא מהווה בעיה, להפך, כשהגדרתי את היחסים עם מדינות המפרץ כיעד, הוא עזר לי. אגב, הוא תיאם לי פגישה לא מכבר. אני יכול להיעזר בו, ואם כבר היריב הגדול של משרד החוץ זה יותר המל"ל במתכונת הנוכחית, כי כשהיה ואקום המל"ל הם אלה שנכנסו, כי הם יותר במגרש הממלכתי".
אגב, בכיר לשעבר במוסד, ששמע את כהן מתבטא, חושב שהליכוד הוא לא בהכרח הפלטפורמה שבה ייבחר כהן. "בשיחות עם חברים הוא לא פעם מביע דעות שמתנגדות לעמדת ראש הממשלה, למשל, הוא לא אהב את הנאום של נתניהו בקונגרס. הוא חשב שזאת טעות, אבל הוא לא אמר לו כי הוא טועה. גם בנושא הפלסטיני הוא משוכנע שצריך למצוא פתרון, אבל הוא לא אומר את זה בצורה נחושה לראש הממשלה. “בבסיס”, טוען הבכיר, “הוא במרכז הפוליטי, אבל הוא מבין היטב איך הוא צריך לדבר עם נתניהו, ומה שביל הזהב שיוביל אותו קדימה אל היעד הבא. הוא אף פעם לא מתרכז ביעד הנוכחי, הוא תמיד ביעד בא, בהתוויית הדרך לשם - ובגיוס האנשים שיעזרו לו לפצח את המסלול".
הצומת של כהן | רונן ברגמן
בדרך לחיים ציבוריים, יש ליוסי כהן עוד שני מבחנים
בסוף ינואר 2018 התקיימה בבית בתל־אביב ארוחת ערב מצומצמת משתתפים, שכללה בין השאר, גם את איה ויוסי כהן. משתתף אחר, אזרח מדינה זרה המכיר היטב את ישראל, הוא מעין גרסה מודרנית של לורנס איש־ערב: מקורב מאוד לשלטונות במערב, ויועץ סתרים של כמה משליטי המזרח התיכון.
בארוחת הערב סיפר האיש על פגישה עם ראש שירותי הביון של מדינה ערבית חשובה. "ואני רוצה לדבר איתו על עניין מסוים, והוא לא מפסיק לשבח את יוסי, ולחלוק לו מחמאות בלי סוף", פנה לכהן. "הוא דיבר עליך ממש כמו אישה מאוהבת. בסוף אמרתי לו", הוסיף בחיוך, "אולי פשוט תיקחו לכם חדר וזהו".
כהן הולך בדרך שהתווה מאיר דגן, והמשיך תמיר פרדו: הגברת שיתוף הפעולה עם מדינות וארגונים סוניים מתונים באזור, כדי להילחם באויבים משותפים. כהן חתום מאחורי הקלעים על ביקורו של נתניהו בעומאן וחידוש היחסים הדיפלומטיים עם צ'אד. הוא משתמש לצורך זה ביכולת שלו להגיע לבני אדם, לחוש אותם, להבין מה מפעיל אותם, וכך הוא מצליח להגיע לא רק לסוכנים שצריך לגייס, אלא גם למנהיגי עולם, מלכים ונשיאים.
הניסיון המצטבר שלו לצד נתניהו, כראש המל"ל, כראש מוסד וכאיש הכי קרוב אליו מהצמרת הביטחונית, הוסיף לו פרספקטיבה בינלאומית שיש למעטים בישראל. ביוני האחרון הגיע כהן לבית הלבן, בלי נתניהו; לא כמלווה, אלא כבן השיח הישראלי המרכזי למה שהוגדר כ"פגישת עבודה" עם הנשיא טראמפ. אות וסימן להערכה שרוכשים בממשל למודיעין הישראלי בכלל, ולמוסד של כהן בפרט.
בהמשך אותה ארוחת ערב, כשכהן והלוחש למלכים הסתודדו, נזכרה אשתו איה, בשיחה עם המארח בצידו השני של החדר, ברגע אחד, בתחילת שנות ה־90. כהן היה אז קצין איסוף צעיר במוסד, ויום אחד חזר הביתה, "עם ברק בעיניים וסיפר שהצליח לעשות את מה שלא הצליח אף אחד לפניו". בדיעבד התברר שמדובר בגיוס של בכיר מתוך חיזבאללה. "אמרתי לו, כל הכבוד. בסוף אתה עוד תהיה ראש המוסד. הוא ניפנף ביד כאילו על מה אני מדברת בכלל. ועכשיו אני חושבת, שאולי יום אחד הוא עוד יהיה ראש הממשלה". כמה ימים אחר כך, המוסד יגנוב את ארכיון הגרעין של איראן, מהמבצעים המודיעיניים שעוד יהוו מצע פורה לסרטים וספרים. וכן, זה מבצע שיכול להוות עבור כהן מקפצה לחיים הציבוריים.
כרגע מדובר בגדר ספקולציה בלבד. עם זאת, הנתונים הם בסך הכל בעדו: הוא לא היה הפייבוריט כשמונה לראשות המוסד, אבל אחרי כמעט ארבע שנים בתפקיד אפשר לומר כי גם הספקנים כבר מודים בטעותם. הוא ערך שינויים רבים בארגון, לא חשש לקבל החלטות לא פופולריות והצעיד את הארגון לשורת מבצעים מוצלחים מאוד, שחלקם השתקפו גם בחוץ בצד הפומבי. זה אמנם עורר לא פעם ביקורת בתוך הארגון, אבל גם גאווה גדולה.
כהן עשה מאמצים לבדל את עצמו מנתניהו ומהביקורת עליו כעושה דברו. לא סתם הוא לא נראה לצידו של נתניהו, כשזה כינס את מסיבות העיתונאים לייחצן את הצלחות המוסד. מי שמכיר את כהן גם מתרשם שהוא ונתניהו באמת מסכימים על הרבה דברים, ובראשם הצורך להילחם נגד הגרעין האיראני בכלל והסכם הגרעין בפרט.
בנקודה אחת נראה שכהן הוא המוביל ונתניהו הספקן השתכנע. ראש הממשלה נותר עם כוויות קשות מכישלון ניסיונות הסיכול הממוקד של המוסד בעמאן ב־1997 ועל פי פרסומים זרים בדובאי ב־2010. אם להאמין לתקשורת הבינלאומית, כהן שיכנע אותו שכן ניתן לתת אמון במוסד שלא יפשל, וכיום ניתן להאריך שנתניהו מאשר פעולות רבות של חבלה והתנקשות בכל רחבי העולם.
כהן גם מבין שהמוסד פועל היום בסביבה שונה, והדברים באו לידי ביטוי בנאום החשוב שנשא בכנס הרצליה האחרון. עצם העניין שראש מוסד מתייצב לראשונה בפני הציבור ומוסר סקירה מודיעינית, אסטרטגית וארגונית - דין וחשבון שהיה אמור להיות חובה אצל כל ראש מוסד - מראה את הגמישות המחשבתית, היכולת והנכונות לעשות דברים אחרת. ויותר חשוב, מתי מישהו העלה על הדעת שיהיה ראש מוסד שיקדיש חלקים נרחבים בנאומו לשילוב נשים, אנשים עם מוגבלויות וחרדים בארגון, ובמדינה שבה "שלום" נחשבת מילה גסה, יגיד שהוא רואה לעצמו חובה לאתר הזדמנויות לשלום עם יריבנו?
כהן, זהיר כתמיד, לא מדבר בפומבי על שאיפותיו הפוליטיות, אבל אם יש לו כאלה עליו עדיין לצלוח שני אתגרים גדולים. הראשון, לסיים את הכהונה שלו בלי קטסטרופות. השני, להוכיח שגם בפוליטיקה, שם לא יהיה מוגן במעטפת הסודיות המגוננת, יידע להתאים את עצמו ולהוכיח כושר עמידה מול ההתקפות וניסיון ההשחרה של יריבים אחרים שרוצים להיות ראש ממשלה. אלה עשויים להיות לא פחות עוצמתיים וקטלניים מהמלחמה נגד איראן.
