1. יותר מ־2 מיליארד שקל הוציא המשק הישראלי על סבב הבחירות השני של 2019. כעת ניתן לומר כי כסף זה בוזבז לשווא, רק כדי לחזור למצב שבו היינו אחרי הבחירות הקודמות. הסכום הזה יכול היה לשמש למטרות אחרות, אזרחיות וחברתיות, והיה עדיף לשמור אותו, בוודאי בתקופה שבה הגירעון של הממשלה חורג מהיעד בכ־15 מיליארד שקל.

מלאכת הרכבת הממשלה צפויה להיות ארוכה, אם בכלל תגיע לקו הסיום ולא תגרור אותנו לסבב נוסף ומיותר. בסופה של הדרך צפוי להיכנס למשרד האוצר שר חדש, שכן הסיכויים לשובו של משה כחלון למשרד נראים היום קלושים מאי פעם (בוודאי לאור השמועות על כוונתו לפרוש מהחיים הפוליטיים, שנראית ריאלית במיוחד, חרף הכחשותיו השבוע).

רמז למי שייקח את המושכות ויידרש להנהיג את המשק בתקופה הקרובה, שאינה צפויה להיות פשוטה עבור שר האוצר, יכולנו לקבל בליל שלישי האחרון בנאומו של אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו. פעמיים במהלך נאומו חזר ליברמן על כך שישראל נמצאת במצב חירום, במישור הביטחוני, אך גם במישור הכלכלי. אחרי מערכת בחירות שעסקה בכל דבר פרט לכלכלה, האזכור של הכלכלה בנאומו של ליברמן, הידהד. פעמיים.

האם ליברמן ייקח לעצמו את תיק האוצר? הנה הסבר אפשרי לכך. בהנחה שידחוף לממשלת אחדות לאומית, כפי שהתחייב, ובהנחה שאכן יצליח להביא את הליכוד וכחול לבן לשבת יחד איתו בממשלה כזו, ליברמן יודע שלא יקבל את תיקי החוץ או הביטחון. בהנחה שהמפלגות הגדולות יבקשו לעצמן את החינוך והמשפטים, התיק הבכיר שנותר פנוי הוא האוצר. משרד האוצר, במיוחד בתקופה שבה הגירעון חורג מהיעד ונדרשת מדיניות הדוקה ולא מתירנית, הופך למוקצה מבחינת שרי ממשלה פוטנציאליים. איש לא רוצה להגיע למקום שבו הוא הופך אוטומטית ל"איש הרע", שמטיל גזירות, מבצע קיצוצים ואולי אף מעלה מיסים. מנגד, ליברמן עשוי לראות מעבר לתקופה הקרובה. בסופו של דבר, להיות האיש עם היד על השיבר זו פוזיציה לא רעה כדי לקדם את האג'נדה שלך ושעליה נבחרת.

2. הבחירות האחרונות הוכיחו פעם נוספת בשנים האחרונות שהשמאל הכלכלי בישראל כבר למעשה לא קיים. את 6 המנדטים של מפלגת העבודה תלו בפעם הקודמת ביו"ר לשעבר, אבי גבאי — הנה המנכ"ל העשיר שבא לעמוד בראש מפלגת הפועלים. זה כמו חיבור של מים ושמן.

הפעם עמד בראש המפלגה מנהיג פועלים אמיתי: עמיר פרץ, יו"ר ההסתדרות לשעבר, ותושב הפריפריה. הכל היה שם כדי לסמן שמפלגת העבודה היא שמאל כלכלי. אפילו החבירה לאורלי לוי־אבקסיס (שבאה מבית של ליכודניקים) חיזקה את המסר, שתורגם במסע הבחירות ל"כיפת ברזל כלכלית", כשגם איציק שמולי, מהח"כים הפעילים ביותר בכנסת הקודמת בתחום החברתי, הוצב מקדימה.

אבל זה פשוט לא עבד. 6 מנדטים הצליחה מפלגת העבודה להשיג בבחירות האחרונות — אם מחברים אליהם את השניים שהביאה לוי־אבקסיס, אז המצב נראה אפילו פחות טוב. ואולי זה מה שמראה שלא היו"ר הוא שקובע במקרה של מפלגת העבודה, אלא המסר. כי לך תסביר לישראלים — אלה שחושבים שמצבם טוב, שרואים אבטלה אפסית ומשק צומח — שהמצב הכלכלי שלהם רע ומחייב שינוי.

3. כלכלה גדולה בקטנה: לממשלה הבאה מחכים אתגרים לא פשוטים במישור הכלכלי בשנתה הראשונה. זה לא רק הגירעון, אלא גם סממנים מדאיגים של האטה עולמית, מלחמות סחר וריביות אפסיות. תראו למשל את התנהלות הבנק הפדרלי בארה"ב, שנאלץ השבוע לבצע הפחתת ריבית נוספת. כל זה מאיים להגיע גם אלינו. ואם כבר מדברים על מצב חירום כלכלי, אליבא דליברמן, אל תתפלאו אם גם אנחנו נגיע לשם.