הסיור יוצא עכשיו

לי טפרברג: פירנצה של הסיפורים

אז כן, לי טפרברג קשורה למשפחת טפרברג מהיקב המפורסם, וחלק מאהבת איטליה שלה נולדה בטיולים שערכה עם המשפחה למחוזות היין של ארץ המגף.

"הגעתי לאיטליה כילדה לחופשה משפחתית, והתאהבתי בפירנצה. לאורך השנים חזרנו לעיר המדהימה הזו שוב ושוב לחופשות משפחתיות, וכשהכרתי את בן זוגי שלי היה ברור שאביא אותו לכאן. חזרנו לפה גם בירח הדבש לטיול מפנק בכל איטליה, וכל הזמן אמרנו שזה יהיה מאוד מצחיק אם בסוף נעבור לפירנצה".

הצחוק הפך למציאות כשהחליטו לעשות את הקפיצה הגדולה. "החלטתי שאם אני כבר באחת הערים היפות בעולם, אני רוצה לעשות משהו שקשור לעיר עצמה, כדי שהשהות לא תהיה מנותקת מהחיים בה".

היא עשתה קורס מדריכי תיירים, עם התמחות בפירנצה ובתולדותיה, וגילתה שהיא בעצם מתעניינת מאוד בתחומים שלא חשבה שירגשו אותה, "כמו למשל היסטוריה ואמנות ואסתטיקה ופילוסופיה ואדריכלות ועיצוב", היא אומרת בנשימה אחת. "נפתח בפניי עולם חדש, ונשאבתי לתוכו. הפכתי להיות אובססיבית לסטורי־טלינג (לספר סיפורים) ואם אני רואה פסל אני חייבת לדעת למה הוא שם ולמי היה אינטרס שהוא יעמוד שם ומי שילם כדי שיפסלו אותו, ורק אחרי שאני יודעת את כל הסיפור שמאחורי האבן אני נרגעת, כי אחרת מה שונה פסל אחד מעוד אלפי פסלים אחרים?", היא אומרת. את כל הידע הזה היא מעבירה הלאה, לישראלים שבאים לטייל איתה.

לסיורים שלה מגיעים "הכל מהכל", היא אומרת. משפחות גדולות ומטיילים בזוגות, קבוצות מאורגנות של 30 איש, וקבוצות חברים שבאים לעשות את איטליה. "ואני מתאימה את אופי הסיור למי שעומד מולי, כי מדריך לא יכול להיות מקובע, הוא צריך להיות גמיש". אבל לכל הסיורים, היא אומרת, יש פוקוס אחד: "אני מקפידה להראות לכולם את העיר דרך העיניים שלי, כי אחרת בשביל מה הם צריכים אותי? אבל אנשים באים אליי כי הם רוצים לטייל כמו שאני אוהבת לטייל בפירנצה".

את מדברת עליה בכזו אהבה. איך פירנצה השפיעה עלייך?

"יש משהו במגורים בתרבות אחרת, שמכריח אותך להגדיר מחדש את הזהות שלך. דווקא כשאני רחוקה, אני מרגישה את הישראליות שלי בתוך המרחב הזה. בגלל זה אני גם אוהבת שמגיעים אליי ישראלים, כי אני מרגישה איתם בבית. המקצוע הזה גם לימד אותי להתאהב מחדש במה שאני עושה. אחרת המטיילים מרגישים את הזיוף".

ואיך עושים את אותו הדבר שוב ושוב וממשיכים להתרגש ממנו?

"מפתיעים קודם כל את עצמנו, ולכן גם אם דיברתי על הפסל הזה 50 פעם, אני אמצא את הדרך לדבר עליו מכיוון אחר, קודם כל בשבילי. אבל גם בגלל שאני יודעת שהלקוחות הישראלים חייבים לראות אותי מתלהבת כדי ליהנות בעצמם. הישראלים מאוד סקרנים לגבי איך הגעתי לכאן וכמה זמן אשאר. אין סיכוי שתיירים אחרים ישאלו אותי שאלות כאלה".

פירנצה: המלצות של לי

ביקור בחנות ומעבדת בשמים מטריפה בשם Aqua Flor, ובה בשמים בהרכבה אישית, ניחוחות לבית ומגוון סבונים ותכשירים לגוף, מוצרים לגבר וספריית ניחוחות עשירה. חנות שהיא חוויה.

שוק Sant'Ambrogio, שוק אוכל קטן וחמוד שאליו הולכים המקומיים ובו תוצרת חקלאית מקומית, גבינות ונקניקים, בגדים יד שנייה, צמחים, שוק עתיקות קטן. מומלץ למי שאוהב להסתובב בשווקים.

צמוד לשוק Sant'Ambrogio פנקו את עצמכם בקפה ומאפה ב־Caffè Cibreo. אמנם כשיושבים לשולחן משלמים כפול, אבל לשבת בחוץ, ליהנות מקפוצ'ינו טוב ולראות את האיטלקים יוצאים מהשוק עם סלי קניות עמוסים ביום אביבי – שווה כל גרוש.

לאוכלי הבשר מומלץ לגשת לשוק המרכזי, Mercato Centrale, לקומה התחתונה, לדוכן של Nerbone, ולטעום למפרדוטו (Lampredotto), טריפה (Trippa) או בוליטו (Bollito). טריפה ולמפרדוטו הם קיבה המבושלת בתוך ציר מתובל למשך מספר שעות. בוליטו הוא בשר בריסקט וגם הוא מבושל שעות בציר. אני פחות מתחברת לתבשילי קיבה, אבל ממליצה על סנדוויץ' בוליטו עם רוטב ירוק ורוטב חריף.

אחד החללים המוזיאליים שלא מוערכים מספיק בעיני בפירנצה הוא המאוזוליאום המפואר של משפחת מדיצ'י – Le Cappelle Medicee. עם כמה מהפסלים היפים ביותר של מיכלאנג'לו על קבריהם של בני המשפחה, אי־אפשר שלא להתרגש מהמונומנט המרתק הזה.

גיא וענבל כץ: אמסטרדם בכל הצבעים

"עברנו לאמסטרדם לפני שנתיים", אומר גיא כץ ומתכוון אליו ולבת זוגו, ענבל, המנהלים את Streat Bites — חברה שמלווה ישראלים בסיורים קולינריים באמסטרדם. "אנחנו פודי'ס, ככה הכרנו. לפני שהגענו להולנד השתתפנו בארץ בפרויקט Eat With ואירחנו אנשים בבית שלנו. בישלנו 3 עד 4 פעמים בשבוע לקבוצות של 20 איש, והתקופה הזו הסתיימה כי לי היה חלום מאוד ישן לגור בחו"ל".

אז זו רק סטיגמה?

גיא: "כן, כי אמסטרדם זו עיר של מהגרים. 40 אחוז מהעיר הם לא הולנדים בלונדינים בכלל. היו להולנד קולוניות והרבה מהגרים הגיעו לכאן והביאו איתם אוכל אינדונזי, טורקי, ברזילאי וגם סורינאמי, שזו מדינה צעירה וקטנה בחלק הצפוני של דרום אמריקה שגובלת עם ברזיל".

את אמסטרדם שלו הוא מציג דרך מחוזות האוכל הללו, באמצעות סיור שנמשך שלוש שעות ומתבצע בקבוצות של עד 12 משתתפים. "אנחנו עוברים דרך עסקים של משפחות שנמצאים פה עשרות ומאות שנים. הסיור נבנה בצורת סיפור שמתחבר גם לתרבות, גיאוגרפיה וגם היסטוריה".

ומה עם סיורים בתעלות ובטחנות רוח?

"אלינו מגיעים פודיס שרוצים להכיר את העיר דרך החושים, ולא להתעכב על עשר המלצות שרצות בין הישראלים בקבוצות הווטסאפ. וזה שהסיור בעברית זה יתרון גדול, כי כולם מרגישים שהם מטיילים עם חבר מקומי שמראה להם איפה הכי שווה ולמה ומתי".

אמסטרדם: ההמלצות של גיא וענבל

ההמלצה הכי חשובה שלנו היא לצאת מהאזור התיירותי. לא מעט אנשים נשארים סביב כיכר דאם. אז כן, מדובר באזור שוקק חיים, מלא חנויות ואטרקציות אבל אם תרצו לחוות את האווירה הבאמת מיוחדת שיש לעיר להציע, אווירת כפר בתוך עיר, רצוי וכדאי לנצל את העובדה. כי אמסטרדם מאוד קטנה ונוחה להליכה. טיול רגלי אל עבר השכונות המקיפות את המרכז התיירותי כמו שכונות De Pijp, Jordaan, 9 Streets ו־Oud-west יספקו לכם הצצה מדהימה אל חיי המקומיים והכי חשוב אפשרויות אין־סופיות של מסעדות לא מתוירות שמציעות מאכלים ממטבחים מכל העולם.

איך אפשר בלי צ'יפס!? פריך מבחוץ ורך כמו פירה מבפנים. בהולנד הרוטב השולט הוא כמובן מיונז עשיר וסמיך והרבה ממנו. רוצים להרגיש מקומיים? נסו את קומבינציית הרטבים הפופולרית ביותר בעיר ה־Oorlog (ובתרגום חופשי, מלחמה). מדובר בקונוס מלא בצ'יפס ומלמעלה מיונז, רוטב בוטנים קרמי ובצל חי. נשמע מוזר אך עובד מדהים.

אם לנו יש שוקולד פרה, להולנדים יש את שוקולד Tony's. החברה היא חלק מתנועת הסחר ההוגן שמסייעת ליצרנים ומגדלים במדינות מתפתחות לקבל תנאים הוגנים. מעבר לנתון הנחמד הזה השוקולד הזה הוא שם דבר בהולנד בעיקר בגלל הטעם והתוספות המשוגעות: שוקולד חלב עם בייגלה וטופי, שוקולד לבן עם פטל וסוכריות קופצות ושוקולד לבן עם לימון ופרג. בכל סופר מקומי תפגשו את השוקולד המשוגע הזה שעטוף בעטיפות צבעוניות שקשה לפספס.

קרוקטים רבותיי, להיות באמסטרדם מבלי לטעום את ה־נשנוש ההולנדי הזה זו תקלה. מדובר בסטריט־פוד המטוגן והפופולרי במדינה. מילוי של ראגו, תפוחי אדמה, בשר עגל/עוף/גבינה/שרימפס ועוד. כל זה מצופה בפירורי לחם ועובר טיגון עמוק. טבילה קטנה בחרדל הולנדי והנה המאנצ' המושלם לצד הבירה. את הקרוקטים תמצאו בברים, ברשת Febo המפורסמת ועד למסעדות שף.

Rice Table: בסיורים שלנו אני תמיד מספר על כמה האוכל האינדונזי מיוחד ומגוון בעיר. ההולנדים שלטו באינדונזיה כ־300 שנה אי שם במאה ה־17. הם הקימו שם ערים קולניאליות וכמו ההמון האינדונזי שמצא את עצמו בהולנד, כך גם המטבח והטעמים הם חלק מהעיר. רייס טייבל היא ארוחה שכוללת אורז לבן מאודה ואורז מטוגן. אלה יגיעו אל מרכז השולחן ומסביב המון מנות קטנות שמלוות אותם בשפע טעמים. ההמלצה שלנו: מסעדת Mama Makan.

נורית גאון: החיים הטובים של פרובאנס

בעקבות רילוקיישן של בעלה, ירדן, מצאה את עצמה נורית גאון באקס אן־פרובנס, עיר שהיא תמצית הפרובנסליות, שבכל פינת רחוב אפשר למצוא שוק קטן של ירקות, דוכני כריות רקומות, גבינות, בשרים וסבונים ריחניים. המקום המושלם בעולם ללכת לאיבוד בסמטאות שלו, וזה בדיוק מה שגאון הייתה צריכה עם שלושה ילדים שהלכו לבית הספר, בן זוג שנשאב לעבודה, "ואני, בלי מילה בצרפתית, הלכתי כל יום לעשות פחמימות ריקות, כי פשוט לא היה לי שום דבר אחר לעשות. יום אחד, מרוב ייאוש, כתבתי פוסט בפייסבוק שאני גרה כאן והעליתי כמה צילומים. מישהי ענתה לי בתגובה: 'אנחנו מגיעים עוד שבועיים, תעשי לנו סיור'".

ומה ענית לה?

"שאני כה בודדה, שאשמח לטייל איתם בקטע חברי".

"כשהסיור הסתיים", מספרת גאון, התיישבתי לנשנש קרואסון ואמרתי לעצמי: 'יש לי ביזנס! אני הולכת להנגיש את פרובנס בעברית". היא פנתה למשרד התיירות המקומי, ושם עפו על הרעיון, לדבריה.

לא היה להם כזה?

"אין להם צורך להשקיע משאבים בתיירים שלא מדברים צרפתית. ומבחינתם אני הייתי חידוש מרענן והם התגייסו לתת לי את כל מה שביקשתי".

היא נפגשה עם ההיסטוריון של העיר ושאבה ממנו אנקדוטות שלדעתה יכולות לעניין ישראלים. "הישראלים אוהבים ג'וסי, לדעת מי ניהל רומן בטירה העתיקה ומי מת כי אכל יותר מדי גבינות. לקחתי את הסיפורים ושזרתי אותם לסיפור שעובר בין נקודות קולינריות קטנות, תוך התמקדות במנהגי היומיום, כי זה מה שהכי מעניין. אנחנו מגיעים לשווקים ורואים למשל איך תרבות הקניות כאן היא אחרת. אנשים הולכים לשוק לקנות שתי עגבניות ומלפפון לסלט של הצהריים, ומחר הם יבואו לקנות בשר ותפוחי אדמה למנה של אותו יום. אין דבר כזה למלא עגלה בסופר. פשוט אין. התרבות של הישראלים היא סביב האוכל. מי מערבב ספורט עם אוכל? זה משהו שהישראלים חוזרים איתו מהסיורים שלי, הסיפורים הקטנים האלה שבעצם מציירים את אורח החיים כאן".

הפוסטים והסרטונים שהעלתה על כל מסלול כזה תפסו תאוצה, וכיום גאון מוציאה סיורים למטיילים פרטיים ולסיורים מאורגנים שמגיעים באוטובוסים שהיא מדריכה, ויש גם מסלולי בוטיק שכוללים מסעדות מישלן, תערוכות, טיולי סקי בכריסמס כולל שוקי אוכל מיוחדים לעונה, ועכשיו היא גם מדריכה טיולי יום של תיירים שיורדים מהקרוזים שמגיעים למרסיי. בנוסף היא מנדבת מידע חינמי על מסלולים בסביבה, ומפנה את המטיילים הישראלים לפודקאסט שלה שעוסק בטיולים בפרובנס.

"הישראלים שמגיעים לפרובנס רוצים את החיים הטובים, האוכל המצוין, הקינוחים המושלמים, את הרומנטיקה של שדות הלבנדר ביוני ואת השיטוט בין הטירות העתיקות, טיולי היקבים, הגבינות הטובות וחיפוש הכמהין באדמה הריחנית", היא מסכמת.

פרובנס: ההמלצות של נורית

כשאתם מטיילים בעיר המזרקות באקס אן־פרובנס (Aix-en-Provence), הסתובבו בסמטאות הקסומות שלה עד שתגיעו לבית הקפה המשפחתי Pâtisserie Weibel, שמגיש עוגות נפלאות ועשירות באופן מיוחד. החביבה עליי בחורף היא עוגת הקרפ – קרפ צרפתי הממולא בכמה מילויים שונים (קרם וניל עם נגיעת פירות יער, קרם תותים ועוד).

כתובת: 2 Rue Chabrier

במחצבה ענקית שהוסבה לאתר אמנות, ושוכנת למרגלות כפר קסום מימי הביניים, תוכלו לצפות בשני מיצגי וידיאו מפעימים – האחד בשם "ואן גוך, ליל כוכבים", והשני בשם Dreamed Japan, Images of the Floating World ("יפן הנחלמת – דימויים מהעולם הצף"). עד 5 בינואר.

אתר: www.carrieres-lumieres.com/en/home

ניס היא עיר מרתקת. יש בה סצנת אוכל רחוב לצד מוזיאונים, שדרת חנויות, פסלים, טיילת – ועל הכל מנצחת Colline du Château – טירה השוכנת על גבעה ירוקה שמי מפל שוצפים בה, וניתן לתצפת ממנה על כל העיר.

אי־אפשר לדבר על האזור מבלי להזכיר את שווקיו הססגוניים. ממליצה על שני שווקים שמשלבים מוצרי טקסטיל, פיצ'פקס מקומיים, אוכל פרובנסלי אמיתי ואווירה נעימה.

השוק באקס אן־פרובנס מתקיים בימי שלישי, חמישי ושבת בשעות 08:00-13:00. 300 Av. Giuseppe Verdi.

השוק השני נמצא בעיירה L'Isle sur la Sorgue, שמכונה גם "ונציה של צרפת". חובבי עתיקות ושווקי פשפשים ייהנו כאן באופן מיוחד.

השוק מתקיים בימי ראשון עד 13:00. L'Isle sur la Sorgue ,Quai Lean Jaures

חובבי יין ייהנו מאוד בפרובנס, אזור שמשופע ביקבים. אז פשוט עצרו כאשר אתם רואים שלט של יקב, היכנסו לחנות, תטעמו ותקנו.

מורן פוגל: להפתיע את הישראלים בטוקיו

כבר חמש שנים וחצי שמורן פוגל עושה את טוקיו, ומבחינתה מדובר בחיים בתוך חלום. "אני מתה על ערים גדולות, וכל הזמן חשבתי שניו־יורק זה הכי בעולם, עד שהגעתי לטוקיו ונשביתי בקסם שלה". הגעתי זה אומר בעקבות רילוקיישן של בן הזוג שלה, שעובד בבירה היפנית, בשעה שהיא "מנצלת את ההזדמנות לחקור כל פינה בעיר. החיבור שלי לכאן היה מיידי, הסתובבתי המון, גיליתי מלא מקומות חדשים, ובכל פעם שהגיעו לבקר תיפקדתי על תקן של מדריכה לחברים ולבני משפחה, עד שחברה ישראלית שעבדה כאן כמדריכה בעצמה אמרה לי, 'אז למה שלא תדריכי?' וככה התחלתי. ראיתי שאני נהנית להראות לאנשים את המקומות שאני אוהבת, ומזה שהם עפים על זה, ונהנים לגלות את טוקיו דווקא דרך העיניים שלי. והיה גם כיף לפגוש ישראלים על בסיס קבוע, כי ישראלים זה לא משהו שפוגשים הרבה בטוקיו".

היום היא פוגשת ומדריכה יותר ויותר ישראלים, כולל משפחות עם ילדים. "בשנים האחרונות יפן הפכה להיות יעד שמושך ישראלים וגם משפחות, ואם פעם לא היינו שומעים כאן עברית, היום זה כבר משתנה. אמנם מבוגרים ולא תרמילאים, אבל רואים יותר משפחות שמגיעות. למשל, בסוכות יש לי די הרבה ישראלים שהזמינו סיור שמותאם לילדים, אבל אני לא אקח אותם ללגו־לנד או לפארקי השעשועים, כי את זה הם יכולים לעשות לבד. אני אקח אותם למקומות שהם לא ימצאו בגוגל, כי זה גם מה שהם מצפים ממני. הישראלים שמגיעים לכאן רוצים להכיר הכל, לראות המון ולא לדלג על המקומות של המקומיים. זה הכי מעניין אותם — ולא ללכת למה שרשום בכל ספרי התיירות'".

לשם היא לוקחת אותם. לפינות הנסתרות, לבתי האוכל הקטנטנים, לחנויות המגניבות "שגם אם הם ילכו לצידם הם לא ישימו לב שהם קיימים".

מה הישראלים אומרים על יפן?

"עפים עליה. הרבה מהישראלים שמגיעים לכאן לא סגורים מה זה יפן, הם מתבלבלים עם סין, אבל מופתעים לגלות עד כמה טוקיו היא שיא המודרניות. עיר מטורפת שאין עוד אחת כזו. אה, וכולם שואלים אותי על יוניקלו. כולם רצים לקנות את המעילים האלה בכל עונות השנה. דבר ראשון יוניקלו, גם בקיץ".

והתגובות לאוכל?

"הדעות חלוקות כי יש כאלה שמתאכזבים, כי הם ציפו לסושי מעניין ויצירתי כמו בארץ, ופה הסושי יותר פשוט, כי מה שחשוב ליפנים הוא שהדג יהיה הכי טרי, ולא הקישוטים סביבו. בסיורים אני מנסה לשכנע לנסות דברים חדשים, כמו למשל קינוחים יפניים שהישראלים נרתעים מהם כי זה לא שוקולד, זה שעועית או אורז ומי שם שעועית בקינוח, או מה פתאום תה ירוק בקינוח. אבל אני מסבירה שיפן זה לא רק ראמן, זה גם אטריות סובה, מכוסמת, שזו מנה מעולה או יקיטורי, שזה שיפודי עוף אבל אלגנטיים, ולא ענקיים כמו בשיפודייה. ואז יש אנשים שבאמת זורמים ומנסים ונפתחים, ויש כאלה שמעדיפים את מה שהם מכירים. למשל אלה שקשה להם עם הדגים הנאים יחפשו סושי צמחוני ויתפלאו שזה פחות נפוץ פה".

עוד דבר שהמטיילים הישראלים מופתעים ממנו זה הנימוס. "היפנים כל כך מנומסים, שהישראלים מתעלפים מזה. שואלים מישהו לכתובת והוא עוצר הכל ולוקח אותם עד הנקודה המדויקת. יש להם פשוט תפיסה אחרת לגבי התנהלות בחברה. לתפיסתם, צריך לעשות למען האחר, כי אנחנו חברה אחת ולכן כל דבר שאתה עושה צריך להיות בשיא הנימוס והאדיבות".

הסיורים של פוגל בטוקיו הם גם נגזרת של עונות השנה. "יש לנו לפחות 4 עונות שונות מבחינת מזג אוויר, אוכל, צבעים, ריחות, התצוגה בחלונות הראווה, וכך גם הסיורים שלי מותאמים לחילופי העונות. אם זה בשלכת, נלך לפארקים שבשלכת, ואם זה בעונת הדובדבן, נלך לראות את העצים שלובשים פריחה, ובכלל נורא יפה לראות את טוקיו גם בשעות שונות של היממה. היא שונה לגמרי ביום ובלילה, וגם כל הסצנה של מה שקורה כאן אחרי שעות העבודה מעניינת מאוד את הישראלים. הם מבקשים ממני לקחת אותם לברים שהיפנים הולכים אליהם בשעות שאחרי העבודה ולבילויים שזולגים לחיי הלילה של טוקיו — בין אם זה היציאה לאיזקיה (פאב) עם החברים אחרי העבודה, או הפאצ'ינקו, שזה המכונות הימורים, הקריוקי של אחרי הדרינק, ואני אף פעם לא ידעתי עד כמה זה כיף לשיר וממש נכנסתי כאן לקטע". חלק מהעניין זה גם להסביר לישראלים שכיוון שהרכבת כאן עובדת רק עד חצות, יש מטיילים רבים שיוצאים לבלות ומפספסים את הרכבת, ולכן הם נזקקים למלונות קפסולה, שתומכים בחיי הלילה המפותחים.

מה את אוהבת בטוקיו?

"הכי אני אוהבת לגלות מקומות חדשים שלא ידעתי על קיומם, לפעמים בסמטה קטנה שמעולם לא נכנסתי אליה או בקומה עליונה בבנין גבוה. בכל מקום מסתתרות הפתעות וצריך רק למצוא אותן".

טוקיו: ההמלצות של מורן

צוקיג'י: אמנם שוק הדגים עבר למיקום אחר, אבל נותר בו שוק אוכל מעניין ותוסס שיאפשר לכם לנסות מאכלים מקומיים שונים שכדאי להכיר.

אוכל בכלבו: היכנסו לאחת מחנויות הכלבו היוקרתיות ורדו לקומת האוכל במרתף, תגלו שם שביפן האסתטיקה חשובה לא פחות מהטעם. מאגף הקינוחים ועד לקופסאות האובנטו, הכל מעוצב ומוקפד עם עיצובים וחמרי גלם המשתנים בהתאם לעונות השנה. טיפ: אם תגיעו בשעת הפתיחה תוכלו לחזות בשירות היפני במיטבו.

בילוי לילי ב־Kabukicho: זהו אחד מאזורי הבילוי הליליים הגדולים בטוקיו. האזור תוסס וגדוש בכל מה שהיפנים אוהבים לעשות אחרי העבודה, לאכול באיזקאיה עם חברים, לשחק משחקי וידיאו, להמר בפאצינקו או לשיר בקריוקי. אל תוותרו על סמטת Omoide Yokocho עם מסעדות מהקטנות שתראו בחייכם.

התחבר לקוואי שבך: אל תפספסו ביקור ברחוב טקשיטה הלא הוא רחוב הקוואי הרשמי של טוקיו. הקוואי היא תופעת החמידות היפנית וכיאה לרחוב המייצג אותה הוא מלא בקינוחים עתירי צבעי מאכל ואינסטגרמי ביותר, חביב על ילדים ולא רק. 

TeamLab Borderless: התערוכה החמה ביותר בטוקיו בשנה האחרונה ויש לכך סיבה. בעולם שבו הכל הופך להיות דיגיטלי, כך גם האומנות, עם חדרים שונים ובהם אפקטים של אורות בהם גם המבקרים לוקחים חלק פעיל ומעצבים לעצמם את החוויה. טיפ: העצימו את החוויה ובקרו בבית התה במקום ותזכו בחוויה דיגיטלית בכוס התה שלכם.