1. נתניהו קרא ל"בני" להיפגש בערב ולהקים בתוך יום ממשלת אחדות. "זה צו השעה", אמר ראש הממשלה.

אבל, מה לעשות, בני, כמאמר השיר "בני בני ילד רע", דחה באדיבות את ההצעה שניתן להגדיר אותה כהצעה חצופה, לא פחות.

הדברים חייבים להיאמר: נתניהו נוצח בבחירות שהסתיימו זה עתה. בני גנץ ניצח - הוא עומד בראש המפלגה הגדולה ומאחוריו בלוק חוסם שלמעשה מראה את הדלת לנתניהו. העם הכריע בעד שינוי של המערכת השלטונית. אין לי ספק שגם "השותפים הטבעיים" של נתניהו יתירו את הנדרים שלפיהם לא יישבו בממשלה אחת עם יאיר לפיד. זה יהיה צו השעה מבחינתם.

בנוסף, למרות הגידופים ששמענו מראשי המפלגות של החרדים נגד ליברמן ניתן להעריך שגם לא ירחק היום שהרבנים יאפשרו לנציגיהם בכנסת לפעול למציאת פשרות בכל מה שקשור להבטחה של ליברמן שממנה הוא לא ייסוג - "לחיות ולאפשר לחיות גם לחילונים".

"צו השעה", אמר ראש הממשלה, ואני תוהה על פי איזה שעון הוא פועל. האם זה שעון לכל יום? "לא אקים ממשלת אחדות", הבטיח ביום שמנהלי הקמפיין שלו סברו שתחת הסיסמה הזאת בסיס הבוחרים שלו יתאחד. מיד לאחר שנודעו תוצאות הבחירות הוא מיהר לנעול את שותפיו בימין לעגלתו - עוד שעון שתיקתק רק יום.

זאת ועוד: על פי איזה צו דורש ראש הממשלה מ"בני" להעניק לו עוד קדנציה בשלטון אחרי שנתניהו וסביבתו הקרובה הטילו ספק בכשירותו של גנץ לנהל מדינה והטילו בו רפש תוך הפצת סיפורים על התנהגותו האישית.

2. זאת לא תהיה הגזמה לקבוע שאנחנו נמצאים במצב חירום שמחייב הקמת ממשלה יציבה בראשותו של מנהיג "כחול לבן". די אם נפנה אתכם להתנהלות המדאיגה של נתניהו בפייסבוק במהלך היממה האחרונה של מערכת הבחירות. נתניהו התנהג כאדם שאיבד לחלוטין את שיווי המשקל שלו.

למזלנו, הרמטכ"ל, ראש השב"כ והיועץ המשפטי לממשלה לחצו על הברקסים ובעיקר נטלו אחריות לניהול שפוי של המשברים המדיניים־ביטחוניים שעלו לדיון אצל נתניהו.

3. בסוף השבוע התפרסמה בעיתון זה כתבת תחקיר מקיפה על יוסי כהן, ראש המוסד, שנתניהו סימן אותו ואת רון דרמר, השגריר בוושינגטון, כדמויות הראויות לרשת אותו.

הייתי מציע למר כהן להתייחס בזהירות שלא לומר בביטול לרעיון שנתניהו מפיץ בשיחות סגורות. לכהן נותרו עוד שנתיים בראשות המוסד, אחר כך הוא אמור להיכנס לתקופת צינון של שלוש שנים לפני שיוכל להעמיד את כישרונותיו לשם כניסה למשרד ראש הממשלה. תחשבו עד כמה מנותק נתניהו בעצם העלאת רעיון "היורש" עבור יוסי כהן. למעשה, בהצבתו של כהן כיורש מסמן נתניהו את כוונתו: להישאר במשרד ראש הממשלה עד 2024, ואומר בפשטות – זה הכל ביבי. מבין שרי הליכוד ששכבו על הגדר למענו ולא פצו פה גם נוכח האפשרות שיידרשו לבלות שנים אחדות באופוזיציה, לא נמצא אפילו מועמד אחד שמסוגל להחליף את נתניהו. הזלזול בשרים שכמו נלקחו בשבי והפכו בני ערובה לגחמותיו של נתניהו זועק לשמיים.

אפשר גם לראות בסיפור שני "היורשים" של נתניהו את הנמשל בסיפור מהמיתולוגיה היוונית על "מגע הזהב של מידאס", המלך שרצה שבמגע ידיו הכל ייהפך לזהב. עד שנגע בלחי של בתו והפך אותה לפסל מוזהב למרבה האימה.

נתניהו שרף למעשה שניים מהאנשים היחידים שקרובים אליו - יוסי כהן ורון דרמר.

4. למרות כל ההסתייגויות המתבקשות מהסיטואציה הפוליטית, קרוב לוודאי שאנחנו נמצאים בסופו של עידן נתניהו. זה לא סוף העולם. אפילו הנשיא טראמפ כבר נגמל מנתניהו. כשנשאל השבוע על תוצאות הבחירות אמר ‑ היחסים שלנו הם עם ישראל. גנץ כבר הוזמן לפגישה עם ג'ייסון גרינבלט, השליח למזרח התיכון, על עסקת המאה.

5. תוצאות הבחירות לכנסת ה־22 משקפות עד כמה הדמוקרטיה שלנו חיונית ובועטת. דפוסי ההצבעה בדרום למשל השתנו, והמצביעים שם שלחו מסר שלא תמיד יצביעו לליכוד. שאלתי צעירים אם בחרו. בוודאי, הם השיבו לי. מי מהם שלא הצביע לנתניהו לא שמח לאידו. הם הצביעו בסיפוק על כך שהיו שותפים למשהו גדול – לתהליך שיקבע את גורלם.