הנשק המוחזק בכפרי המיעוטים לא יודע גבולות וגיל. שנים ארוכות נלחמת משטרת ישראל בתופעה המסוכנת, אך עד כה ללא הצלחה של ממש, והתוצאות העגומות מדברות בעד עצמן.
בדיוק לפני 14 שנה נורה הילד חאמד עבדאללה, שהיה בן תשע בלבד, מכדור תועה בעת שבילה בחתונה של קרובת משפחתו. הטרגדיה אירעה כאשר בכפר יאסיף ובכפר אבו סנאן, הנושקים זה לזה, התקיימו שלוש חתונות במקביל. קליע שנורה על ידי אחד החוגגים באבו סנאן, פגע בחזהו של הילד התמים בכפר יאסיף. שוטר משמר הגבול נעצר, נחקר במחלקה לחקירות שוטרים, נשקו נלקח ממנו לבדיקה והוא שוחרר. בכפר זעמו כבר אז על המשטרה והאשימו אותה באוזלת יד בכל הקשור ליריות שמחה ועל אלפי כלי הנשק הנמצאים בידי התושבים בכפרים. מפקד תחנת עכו דאז טען כי מדי פעם פושטת המשטרה על הכפרים ומחרימה אלפי כלי נשק, וכי לא פעם נעצרו יורים בעיצומן של החתונות והם הועמדו לדין.
ולא רק ילדים נפגעים: סעד ג’באלי, בן 25 מטייבה נרצח לפני כשנה מירי בתוך המכולת של בני משפחתו. הוא השאיר מאחוריו את אשתו רוקיה וילדתו סארה בת שנה וחצי.
ג’אזיה ג’באלי, אמו של סעד אמרה: ”אחרי רצח בני חיינו השתנו לגמרי. היה לנו בית חם ושמח והיום מורגשה אווירה של כאב עמוק והרס”. היא תקפה את ההנהגה הערבית, שלדבריה לא עושה די על מנת למגר את התופעה: “כל החיים שלי הצבעתי, אבל הפעם לא, וגם קראתי לכל משפחה שנרצח לה בן ובת שלא יצביעו כי לא עשו לנו כלום ולא שאלו עלינו”, סיפרה בכאב.
