לפני שלושה חודשים השתחררתי מהכלא, לאחר שישבתי בו 18 שנה מחיי. סימונה ואני הכרנו בכלא. שתינו ישבנו בו בגלל אותה עבירה. החטא היחיד שלנו היה שלאחר שנים של התעללות מצד בני הזוג שלנו שמנו קץ לסבל, אך הדרך שבה נאלצנו לסיים את מסכת ההתעללות אינה מקובלת.

כנשים שחיו לצד אלימות ופחד תמידי, במהלך השנים שבהן חווינו את ההתעללות, סימונה ואני פנינו לא פעם לרשויות כגון רווחה, משטרה, בתי חולים, מעון לנשים מוכות ועוד, אבל תמיד חזרנו לנקודת ההתחלה. אף אחד לא עצר את האלימות. אף אחד לא הגן עלינו - מלבדנו. לצערי, בסופו של דבר סימונה ואני מצאנו את עצמנו מאחורי סורג ובריח, נענשות על העבירה הכי חמורה שיש, ונשפטנו למאסר עולם.

גם סימונה וגם אני קיבלנו את העונש המרבי הקבוע בחוק. העצוב הוא שלמרות הנסיבות לביצוע העבירה, כשהגיע הזמן לעלות לוועדת שחרורים הפרקליטות דחתה כל אחת מאיתנו פעם אחר פעם. אני ישבתי שנתיים נוספות מהשליש האחרון, וסימונה - שלוש שנים.

אין לי מילים לתאר את ההתרגשות והשמחה לרגל שחרורה של סימונה לאחר 22 שנה בכלא. אני רוצה לאחל לה בהצלחה ענקית. לא פשוט לגשר על פער של שנים מצד אחד, אבל זו התחלה חדשה ואפשרית.

החיים בחוץ לא פשוטים. הכל השתנה, העולם התקדם, יהיו רגעים שתשאלי את עצמך מה אני עושה כאן? לאן אני שייכת? המציאות נראית שונה, אחרת, לא מה שחשבנו ובטח לא מה שהכרנו, ואולי אפילו שכחנו.

אבל אני רוצה לעודד אותך שמעבר לקשיי ההסתגלות יש הרבה דברים טובים. חופש הבחירה, חופש התנועה, להיות ליד האנשים שאת אוהבת. כל השאר יגיע בהמשך לאט־לאט.

גם סימונה וגם אני נזקקנו לקמפיין תקשורתי בשביל להשתחרר. אני החלטתי לבקש עזרה, ובחרתי לחשוף את הסיפור שלי במלואו כדי לקבל תמיכה מבחוץ. לא תיארתי לעצמי שיהיו כל כך הרבה אנשים וגופים שיירתמו עבורי ועבור נשים כמוני. חשוב לי להזכיר שמות: תמר דהאן, ספיר סלוצקר־עמרן, לואיז גרין, צוות איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, ישי גרין ויואב אשכנזי. לשמחתי, ההד הציבורי והרעש התקשורתי שיצרו עשו את שלהם. ועדיין, בנסיבות כאלה לא הגיוני שבלי קמפיין תקשורתי נשים כמוני וכמו סימונה יישארו במאסר עולם בכלא. לכן, עכשיו הגיע הזמן לשחרר גם את אריקה פרישקין.

הביא לדפוס: אמיר אלון