מי שלא היה כאן בחודשים האחרונים, בוודאי התרשם מהופעתו של ראש הממשלה אמש במשכן הנשיא, כשהוא כמעט כפוף מרוב ענווה (HUMBLE באנגלית) וקורא לפיוס בעם. כל מי שהיה פה ועבר את מה שעברנו בשתי מערכות בחירות מהקשות שהיו כאן, היה צריך לשפשף עיניים אל מול הציניות של מי שדיבר על מערכת בחירות קשה, ועל הצורך המיידי לאחד את העם ולאחות את הקרעים. כאילו זה היה מישהו אחר, ולא הוא, שקרע בגסות את התפרים העדינים. כאילו לא הוא היה זה שעמד בראש מערך ההסתה, זה שבמשך חודשים ארוכים פילג ושיסע והפריד והרס כל חלקה טובה בעם.
כמה זלזול ובוז באינטליגנציה של הציבור יש בדיבור החלקלק הזה, על כוונתו להביא לאחדות בעם, תוך פירוט האיומים הקיומיים (כן, גם הגרעין האיראני), שמחייבים את איחוד השורות. האם יכול להיות שראש הממשלה באמת מאמין במה שהוא אומר? או שאולי הוא רואה בכולנו סטטיסטים, קהל שנפעם מהיכולות הדרמטיות שלו, שמחפות על האינטגריטי והכנות. כי אם התרשמנו מהמשחק המצוין שלו בסרטוני הבחירות, הרי שזה היה רק הפרומו להצגה האמיתית שמתנהלת בימים אלה לנגד עינינו. קוראים לאחדות, כשבעצם מתכוננים לבחירות. מדברים על משא ומתן נקי כפיים, ומגיעים אליו עם בלוק של 55 מנדטים שלא מאפשר שום איחוד.
אם הייתה פה כנות, היה נתניהו אומר בהזדמנות הנדירה שניתנה בידו שהוא מצר על כך שהיה שותף מרכזי למסע ההסתה והשיסוי שנעשה כאן. שהוא עושה ממש בימים אלה חשבון נפש ומתנצל בפני ציבורים שלמים שפגע בהם. כמו הערבים. הסמולנים. התקשורת. שלא לדבר על הדה־לגיטימציה שעשה לשלושה רמטכ"לים לשעבר, ובראשם בני גנץ.
אבל לא כנות הייתה שם אתמול, ובוודאי לא חשבון נפש, אלא עוד שלב בדרך אל המטרה העליונה, שנקראת הישרדות. או במילים אחרות: איך מחלצים ראש ממשלה משלושה כתבי אישום, כשכל האמצעים מקדשים את זה.
אפשר היה כמעט לשמוע את גלגלי השיניים שעובדים במוחו של ראש הממשלה כשהוא מתכנן את המהלכים הבאים: איך יקצר את התקופה שנותן לו המנדט לכונן ממשלה, איך יחזיר אותו לנשיא, שאולי יוותר על הניסיון הצפוי לכישלון של גנץ לכונן ממשלה. ואיך כל זה מתגלגל לבחירות חדשות, שלישיות במספר, שאם זה יעלה בידיו — יצליח נתניהו להקדים אותן לפני שהיועץ המשפטי יגיש את כתבי האישום.
מה שראינו אתמול — וזה כל כך נורא שקשה להגות את זה — זה ראש ממשלה חסר אחריות, שיהיה מוכן לסחוב את המדינה לעוד מערכת בחירות, אם זה ישרת את האינטרסים שלו. אם מישהו חשב שהאחריות וטובת המדינה יכריעו, ושנתניהו יסכים לרדת מהבמה ולתת לחברי מפלגתו, אם לא לתושבי מדינתו — לחזור לנורמליות, להמשיך בחיים, הרי שהוא לא ראה מעולם חיה פצועה.
הטור המלא מחר ב"מוסף לשבת"
