{ }
שבת 23 בנובמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אלכס
    המוסף לשבת • 26.09.2019
    "הפרת העמימות בתקופה האחרונה היא שגיאה חמורה שפגעה בביטחון המדינה. אני מניח שאחרי הבחירות כולם יחזרו לעקרונות הנכונים"
    רב–אלוף (מיל') גדי איזנקוט, כיום עמית מחקר במכון יוקרתי בוושינגטון, כבר חופשי לומר את מה שנמנע ממנו כשלבש מדים | למה צריך למוטט את שלטון חמאס. איך להתמודד עם חיזבאללה. מדוע ברית הגנה עם ארה"ב היא טעות. ומהי תפיסת "גמול מרתיע" מול איום הגרעין האיראני | על כל אלה מדבר איזנקוט לקראת פרסום מסמך שחיבר יחד עם חברו מגולני, פרופ' גבי סיבוני, תחת הכותרת "קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל" | "זו קריאת השכמה: קחו אחריות. האצבע מופנית לראש הממשלה הבא"
    אלכס פישמן

    מאז סוף שנות ה־60 ישראל היא מדינה בלתי מנוצחת מבחינה צבאית". בפניו השלוות, המוכרות כל כך, של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, אין ולו שמץ של זחיחות שעה שהוא מניח את הפצצה הזו על השולחן. אחרי כל כך הרבה שנים של הפחדות מצד הדרג המדיני והכנסת הציבור לחרדות קיומיות, קם השבוע רמטכ"ל אחד, אמיץ במיוחד, ואומר: "אין יכולת לנצח את מדינת ישראל, ושכל אחד יפרש זאת איך שהוא מבין".

     

    השיחה עם איזנקוט, היום עמית מחקר במכון וושינגטון לחקר המזרח התיכון, מתבצעת באמצעות הסקייפ. מהעבר השני של המסך, בכוכב יאיר, אני יושב עם פרופ' גבי סיבוני, אלוף־משנה במילואים, ראש התוכנית הצבאית והסייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי בתל־אביב. שניהם שותפים כבר שנים לכתיבת מחקרים, עבודות וניירות עמדה בנושאי ביטחון. "המושג 'מדינה בלתי מנוצחת'", מבהיר סיבוני, "נכון לכל אחד מהיבטי המלחמה, כולל הלחימה הקונבנציונלית".

     

    האמירה הבלתי שגרתית הזו, שמשמיעים השניים, עולה על רקע רעיון "ברית ההגנה" עם ארצות־הברית, שצץ, שוב, ערב הבחירות.

     

    ראש הממשלה נתניהו סבור שברית הגנה כזו היא צורך חיוני.

     

    סינוואר
    סינוואר

     

     

    איזנקוט: "בשנות ה־50 עשה דוד בן־גוריון מאמצים אדירים לגבש ברית הגנה, תחילה עם ארה"ב ואחר כך עם צרפת, ושתיהן בעטו בו. הוא רצה את הברית כי ישראל הייתה נתונה אז לאיום קיומי. היום ברית הגנה כזו היא מיותרת, אין בה שום היגיון. לברית הגנה עם ארה"ב יש שני יתרונות. הראשון – מתן תחושת ביטחון לציבור כחלק מההתמודדות עם תסמונת השואה, והשני – ברית כזו מחייבת את שתי המפלגות בארה"ב לפי חוק. מצד שני, היא מחייבת אותך לחשוף את כל היכולות שלך. בנוסף, אתה מחויב לתאם כל פעילות צבאית שעלולה לסבך את בעלת הברית שלך. בשלוש־ארבע השנים האחרונות תקפנו אלפי מטרות ברחבי המזרח התיכון מבלי לעלות לכותרות: נגד דאעש, נגד ההתבססות האיראנית בסוריה, נגד יכולות של חיזבאללה ועוד. אבל לא היה אפשר לעשות את כל זה תחת מעטפת של ברית הגנה. לכן, אין צורך בהסכם הגנה".

     

    סיבוני: "לראש הממשלה יש יכולת לקבוע מדיניות, אבל אנחנו גורסים שעד היום הסתדרנו בכוחות עצמנו. ברגע שנכנס גורם זר להגן עליך, יש לכך מחירים לא פשוטים. הצורך לסנכרן את הפעולות שלך – למשל, תקיפת הכור בעיראק או בסוריה – עלול היה להטיל מגבלות על הפעלת הכוח. הצורך האמיתי הוא לא ברית הגנה, אלא חיזוק ההסכמים שקיימים היום עם ארה"ב, כמו היקף הסיוע הביטחוני האמריקאי או ההסכם שמחייב את הממשל בוושינגטון לשמור על הפער האיכותי באמצעי לחימה בינינו לבין שכנינו".

     

    המוצא האחרון

     

    בימים אלה רואה אור בארה"ב מסמך יסוד שכתבו השניים במסגרת מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון, בשיתוף עם המכון למחקרי ביטחון לאומי בתל־אביב, וכותרתו "קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל". מדובר במסמך הדוק, בן 44 עמודים, הכתוב כמו ספר הפעלה לדרג המדיני. במילים אחרות: כך צריך להפעיל הקברניט את מאמצי הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, ולא רק בהיבטים הצבאיים. המסמך מפרט מהי הגדרתו ומהו תפקידו של כל דרג בתהליך קבלת ההחלטות בתחומי הביטחון הלאומי, מהם הקשרים בין דרג אחד למשנהו, ומהן סמכויותיהם של ראש הממשלה, שר הביטחון ושל הקבינט. הוא מתמודד עם קשת רחבה של סוגיות – מעקרונות הפעולה נגד הבי־די־אס ועד ההתמודדות עם האיום הבלתי קונבנציונלי. אחד הפרקים המרתקים במיוחד משרטט לדרג המדיני תפריט מדויק: איך יוצאת מדינת ישראל למלחמה ובאילו תנאים. למשל, מה עושים עם עזה.

     

    נסראללה
    נסראללה

     

     

    "לפני שיוצאים למערכה מוגבלת", כותבים איזנקוט וסיבוני, "יש לבחון אותה באמצעות תהליך של ניהול סיכונים. אם, למשל, יש אזור שנפגע שוב ושוב מטרור של נשק תלול מסלול, והתוכנית היא שהמערכה המוגבלת תביא להפסקת הטרור הזה לפחות לזמן מה, יש לבחון בין היתר את ההיבטים הבאים: מהי חומרת הנזק הפיזי שנגרם במרחב הפגוע, איזה מחיר פיזי ונפשי משלמים התושבים המותקפים ומהי העלות של מערכה מוגבלת לציבור בישראל ולמשק הישראלי".

     

    השניים קובעים כי "יעד שאפתני של מיטוט שלטון החמאס באמצעות כיבוש מלא של הרצועה וחיסול כל תשתיות הטרור במרחב כרוך בנטל מבצעי וכלכלי ממושך, כמו גם במחיר מדיני כבד. גם כשמדובר ביעד צנוע יותר, כמו חידוש ההרתעה, ניהול הסיכונים צריך להביא בחשבון את המחיר של פגיעה משמעותית במרקם החיים במדינה כולה, לעומת העלות הכלכלית והמוראלית של אי־היכולת להרתיע טרור הממרר את חייו של חבל ארץ שלם".

     

    עוד קובעים השניים כי יציאה למערכה מוגבלת צריכה להיות המוצא האחרון. "להנהגה הלאומית", הם כותבים, "יש תפקיד חשוב ביצירת חוסן שימנע את הצורך לצאת למלחמה לאחר כל פיגוע או לאחר סדרת פיגועים".

     

    איזנקוט: "כבר בוועדת וינוגרד (שבדקה את מלחמת לבנון השנייה – א"פ) שאל חבר הוועדה פרופ' יחזקאל דרור איך יוצאים למלחמה בישראל. הרי אין פרמטרים. אין לנו את החקיקה האמריקאית בנושא, אין לנו את התרבות האמריקאית, ולכן ניתן לצאת למלחמות פתע בלי שאף אחד מבין איך זה קרה. ואכן זה כמעט קרה לפני שבועיים בעזה, וזה כמעט קרה לפני כחודש בלבנון. איפה נשמע דבר כזה? ועדת אגרנט הצביעה כבר ב־1974 על היעדר תפיסה. יש חוקים הניתנים לפרשנויות ותרבות של תהליכי קבלת החלטות מאוד בעייתיים, מה שמאפשר לעשות שיחות טלפון לקבינט מאחרי גבו של הדרג המקצועי, ולקבל, לכאורה, החלטות על מבצעים שעלולים להוביל למלחמה. אני רואה בכך כישלון גדול של ההנהגה שעד עצם היום הזה לא אימצה שום מסמך מתוך עשרות העבודות שנכתבו בתחום תפיסת הביטחון ומדיניות הביטחון.

     

    חמינאי
    חמינאי

     

     

    "קרה לי כרמטכ"ל, ולא פעם אחת, שגורם מדיני קרא לי ואמר: צריך לצאת למלחמה פה, למלחמה שם. וזה ירד מהפרק. במסמך הזה אנחנו מתמודדים עם סוגיות כמו: מדוע ישראל תוקפת בסוריה? מה ההיגיון שמאחורי המלחמה שבין המלחמות? למה ישראל לא ממוטטת כבר עכשיו את חיזבאללה? לכל הנושאים האלה יש סוף־סוף עקרונות שקופים של קביעת העילות למלחמה".

     

    סיבוני: "מערכה יכולה לפרוץ ביוזמתנו או ביוזמת האויב. התוצאה של כל מערכה צריכה להיות שינוי המצב האסטרטגי מיסודו. אנחנו מדברים על שלושה תרחישים: האחד – תגובה הגנתית בעקבות התקפה חמורה של האויב. השני – מתקפה יזומה של ישראל במטרה לסכל יכולת וכוונה של האויב לתקוף. והשלישי – מערכה יזומה שנועדה לפגוע בבניין הכוח של האויב. איזנקוט, כרמטכ"ל, התנגד לתרחיש השלישי. הוא טען שמעולם לא יצאנו למלחמה בגלל בניין כוח אצל היריב. היום השתנו התנאים. למשל, שינוי במאזן היכולות האסטרטגיות של חיזבאללה היא סיבה לצאת למלחמת מנע. פרויקט הדיוק שהחיזבאללה עוסק בו יכול להוות עילה למלחמה".

     

    איזנקוט: "אנחנו לא נמצאים עדיין בנקודה הזו. אני מפנה את תשומת הלב למה שאמר ראש אמ"ן, האלוף תמיר היימן, לפני כחודשיים. הוא אמר שאין לחיזבאללה עדיין את יכולת הדיוק, והוא יודע לא פחות מנסראללה מה יש ומה אין לחיזבאללה. כשנסראללה אומר שיש לו יכולות דיוק בטילים, אלה דברי רהב. אנחנו מנהלים מערכה גלויה נגד דיוק הטילים. בכל אותן תקיפות שביצענו, עשרות פעמים, השמדנו מתקני תעשייה צבאית בסוריה, שהייתה למעשה קונסורציום של איראן, חיזבאללה וסוריה ליצירת מערכות נשק מדויק. עשינו גם הרבה מאוד פעולות חשאיות. יצרנו הגנה בת ארבע שכבות כדי למנוע פגיעה בעורף הישראלי. כך שכאשר האלוף היימן אומר שאין להם יכולת מדויקת – אז אין להם. אולי בעוד שנה, או בעוד חמש שנים, הם ימצאו איזה פטנט להסתיר את הפרויקט הזה מאיתנו. או אז תעלה השאלה: האם התקפת מנע, או מלחמת מנע, היא מוצדקת?"

     

    ומה התשובה?

     

    אסד
    אסד

     

     

    "כלל האצבע שלי אומר שאם תהיה להם יכולת לגרום נזק חמור למדינת ישראל – יהיה נכון לבצע מתקפת מנע. יש הבדל בין מצב שבו יש לחיזבאללה כמה טילים מדויקים בודדים, לבין מצב שיש להם כמה מאות. כאן יצטרך הגורם המקצועי להביא לדרג המדיני את המלצותיו: האם זה מהווה איום בלתי נסבל על מדינת ישראל – או לא".

     

    ויש במסמך של איזנקוט וסיבוני עוד תרחיש מלחמה אחד, הנקרא "גמול מרתיע". "ככלל", קובע איזנקוט, "פגיעה יזומה בבניין הכוח של האויב מתייחסת יותר להתפתחות איום אסטרטגי, בדגש על איום לא קונבנציונלי. גם המושג 'גמול מרתיע' קשור יותר להתמודדות עם האיום הלא קונבנציונלי. כך שפירוט המושג הזה מופיע, בהכרח, בחלקים המסווגים של המסמך, שלא יתפרסמו".

     

    כשאתם כותבים על האיום הלא קונבנציונלי אתם מדברים על "סיכול כל ניסיון להתפתחותו של איום כזה, תוך שימור יכולת הרתעה משמעותית מפני מימושו של איום כזה — אם נוצר". למה אתם מתכוונים במילים "אם נוצר"?

     

    סיבוני: "מדיניות ישראל היא לסכל את האיום הגרעיני במרחב, וזה מה שהיא עושה עם כל היכולות שברשותה. והיה אם היא לא תצליח, עוברים למצב אחר. ההנהגה יכולה אז לפעול בשתי דרכים: האחת – לשפר ולשמר הרתעה, והשנייה – לבנות יכולת לגמול מרתיע. המשמעות היא הגברת היכולות המודיעיניות והמבצעיות. המעבר למצב של איום גרעיני מבצעי ממשי בידי האויב הוא אחת העילות למתקפת מנע".

     

    כרמטכ"ל, עם שר הביטחון לשעבר ליברמן. "השר קיבל חבל ארוך גם מנתניהו וגם מהצבא" | צילום: אריאל חרמוני משרד הביטחון
    כרמטכ"ל, עם שר הביטחון לשעבר ליברמן. "השר קיבל חבל ארוך גם מנתניהו וגם מהצבא" | צילום: אריאל חרמוני משרד הביטחון

     

     

    איזנקוט: "אמנם העיקרון הוא שישראל לא תאפשר יצירת איום קיומי עליה, אבל המציאות מורכבת יותר. לא כל מדינה במזרח התיכון שתגיע בעתיד הרחוק ליכולת גרעינית־צבאית, תותקף על ידי ישראל. יש פה שוליים רחבים. אין מצב של מתקפה אוטומטית על כל מדינה. מתחת לפני השטח בונה ישראל יכולות המבוססות על עקרונות ההרתעה, עליונות מודיעינית והתגוננות, ובמקום המושגים 'הכרעה' ו'ניצחון' אנחנו משתמשים במושג אחר של 'גמול חמור'. ולישראל יש יכולת ל'גמול חמור'".

     

    מהסיירת לסייבר

     

    לאיזנקוט ולסיבוני קילומטרז' משותף ארוך מאוד. הם נפגשו לראשונה באמצע שנות ה־80 כמפקדים צעירים בחטיבת גולני – סיבוני מפקד סיירת גולני ואיזנקוט מפקד פלוגת הנ"ט החטיבתית. הידידות הזו נצרבה בלחימה משותפת בלבנון. סיבוני השתחרר, למד הנדסת מכונות, השלים דוקטורט במערכות מידע ופרופסורה בתחום הסייבר ופגש שוב את איזנקוט במהלך שירות המילואים שלו. כשאיזנקוט התמנה למזכירו הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק, הוא וסיבוני החלו לכתוב יחד עבודות מטה כמו "מיהו המעריך הלאומי" ו"הערכת מצב לאומית". כשאיזנקוט היה מפקד איו"ש חיברו השניים את תפיסת ההפעלה של מערכת השליטה והבקרה ביבשה (צי"ד – "צבא יבשה דיגיטלי"). כשהתמנה לאלוף פיקוד הצפון, קצין המילואים סיבוני הפך לחבר בצוות התכנון של הפיקוד. אז הם כתבו את העבודות הראשונות בנושא המלחמה שבין המלחמות, שהופכת לימים לתורת המב"מ של צה"ל. השותפות האינטלקטואלית ארוכת השנים בין השניים משולבת בחברות אישית, אינטימית, הדוקה.

     

    כשיזם איזנקוט כרמטכ"ל את מסמך היסוד להפעלת הצבא, שכותרתו "אסטרטגיית צה"ל", סיבוני – אז כבר איש המכון למחקרים אסטרטגיים – היה שותף. "אלא ש'אסטרטגיית צה"ל' יוצר צורך במדריך הפעלה לדרג הבכיר יותר, הדרג המדיני", מסביר איזנקוט, "לכן אנחנו מציגים היום 'קווים מנחים לתפיסת הביטחון עבור הדרג המדיני'".

     

    איזנקוט במשרדו בוושינגטון. "יהדות ארה"ב היא מרכיב בביטחון הלאומי של ישראל"
    איזנקוט במשרדו בוושינגטון. "יהדות ארה"ב היא מרכיב בביטחון הלאומי של ישראל"

     

     

    אתם הרי לא ראשונים. כבר נכתבו אינספור עבודות העוסקות בתפיסת הביטחון, שמעלות אבק במגירות. אתה, כרמטכ"ל, הרגשת שחסר לך מסמך מהסוג הזה?

     

    איזנקוט: "ודאי שהיה חסר. בזירה הפלסטינית, למשל. אנחנו רוצים למוטט את חמאס? אנחנו רוצים מדינה פלסטינית מינוס? אנחנו רוצים להדביק את עזה למצרים? אנחנו רוצים קשרים ביטחוניים עם הרשות? אנחנו בכלל רוצים רשות פלסטינית חזקה שתוכל לממש את המדיניות שלה, או שאנחנו רוצים למוטט אותה? אין תפיסת ביטחון בזירה הפלסטינית. המערכות הביטחוניות – צה"ל, שב"כ ומוסד – פועלות כבר שנים בהיעדר מצפן בזירה הפלסטינית, והשטח מכתיב מלמטה את המדיניות. אני, למשל, שאלתי את עצמי אם טוב לנו שלטון החמאס. כרמטכ"ל עשיתי כל מאמץ כדי לשמר ביטחון ותחושת ביטחון ולייצר חופש פעולה כלפי הדרג המדיני. מצד שני, טענתי שחיזוק חמאס ברצועת עזה הוא שגיאה אסטרטגית חמורה. אנחנו צריכים להביא לסוף שלטון החמאס ברצועת עזה. אולי לא עכשיו – כי היו לנו אילוצים אחרים עם ההתבססות האיראנית בצפון ובניית המכשול לאורך הרצועה. אבל היעד ארוך הטווח הוא להחליש את תנועת החמאס באופן משמעותי, ולהביא לכך שאת רצועת עזה ינהל גוף מתון. וזו יכולה להיות רק הרשות הפלסטינית, שאיתה חתמה ישראל על הסכם. בסוגיה הזו, הקואורדינטות של הביטחון הלאומי התערערו מאוד בשנים האחרונות.

     

    "כשכתבנו את אסטרטגיית צה"ל, לפני ארבע שנים וחצי, היה לנו ברור שכל גוף דורש חזון, רעיון אסטרטגי, תוכנית, מימוש, מרכיבי פעולה, בקרה, עדכון ותיקון. קרי, מדריך הפעלה. אסטרטגיית צה"ל נכתבה לתוך הצבא ועבורו. וגם אז, כשכתבנו, היו כאלה שהרימו גבה ושאלו: מי צריך את זה? מאז הפך המדריך הזה למצפן של הצבא להפעלת כוח, לבניין הכוח הצבאי וליחסי הגומלין עם הדרג המדיני. אין היום עבודה העוסקת בבעיות הביטחון של ישראל שלא מסתמכת על אסטרטגיית צה"ל, כולל באקדמיה בארץ ובחו"ל".

     

    סיבוני: "מסמך תפיסת הביטחון לא עומד בפני עצמו, כמו שאסטרטגיית צה"ל לא עומדת בפני עצמה. בשלב הבא צריכה לבוא עבודה על מדיניות הביטחון הלאומי. אם במסמך הנוכחי אנחנו מציינים, למשל, את העיקרון של גבולות בני הגנה, במסמך שיעסוק במדיניות הביטחון הלאומי יצטרכו לפרט מהם אותם גבולות בני הגנה. בעוד כמה חודשים נתיישב במרכז ללימודי ביטחון בתל־אביב כדי לכתוב את מדיניות הביטחון הלאומי".

     

    איזנקוט וסיבוני בחפ"ק גולני. ידידות שנצרבה בלחימה בלבנון
    איזנקוט וסיבוני בחפ"ק גולני. ידידות שנצרבה בלחימה בלבנון

     

     

    ומהם בעיניכם גבולות בני־הגנה במדינה שאין לה עומק אסטרטגי אמיתי?

     

    סיבוני: "במערכת הביטחון נעשה כבר לפני יותר מעשור ניתוח מקצועי מקיף בסוגיה הזו, והתברר שאי־אפשר להגן על רצועת החוף מנתניה. קו בקעת הירדן נקבע כגבול בר־הגנה. בצפון הגבול בר־ההגנה הוא רכס הגולן. מדינאי יכול לא לקבל את ההמלצה הצבאית, אבל הוא צריך לדעת שיהיו לכך מחירים".

     

    אתם מדברים במסמך שלכם על ארבעה מעגלי איום – קונבנציונלי, תת־קונבנציונלי, בלתי קונבנציונלי וסייבר – ונותנים משקל רב למלחמה שהיא כבר פחות רלוונטית, המלחמה בין צבאות סדירים. במקום אחר אתם כותבים שהאסטרטגיה הצבאית להפעלת כוחות היא יבשתית. אבל בינתיים אנחנו רק רואים קיצוץ מתמשך בכוחות היבשה. איך זה משתלב עם ההיערכות לקראת אותו איום קונבנציונלי?

     

    סיבוני: "אנחנו טוענים שהתפניות במזרח התיכון יכולות להיות מאוד מהירות. לא יהיה את הזמן לבנות מחדש סד"כ (סדר כוחות – א"פ) שוויתרת עליו. אני טוען שצה"ל נמצא היום מול איום קונבנציונלי בסד"כ חסר. יש לנו בעיה של היקפי כוחות להתמודדות מול האיומים הקונבנציונליים שיכולים להיווצר סביבנו תוך פרקי זמן קצרים יחסית".

     

    אל"מ (מיל') סיבוני. "פרויקט הדיוק של חיזבאללה יכול להוות עילה למלחמה"
    אל"מ (מיל') סיבוני. "פרויקט הדיוק של חיזבאללה יכול להוות עילה למלחמה"

     

     

    איזנקוט: "המבחן הבסיסי של צה"ל הוא מבחן היכולות ולא מבחן הכוונות. צה"ל צריך לבסס את הסד"כ שלו עם שולי ביטחון רחבים. כרמטכ"ל חשבתי שאסור להוריד טנק אחד, אוגדה אחת. כשסיימתי תפקיד כתבתי מסמך שבו קבענו את כמות המטוסים והטנקים שמדינת ישראל זקוקה להם. פורסם בתקשורת שעושים אצלנו עבודות הממליצות להוריד עוד 300 טנקים. הסד"כ של צה"ל, כפי שאנחנו קבענו, צריך להישמר להרבה שנים קדימה. במקביל צריך לפתח יכולות נוספות של מכפילי כוח, כמו נשק מונחה מדויק, ארוך טווח. ככלל, צה"ל צריך להקפיא הורדות בסד"כ בשני העשורים הקרובים, כדי לראות את ההתפתחויות. לא מן הנמנע שבעתיד הלא רחוק יהיו במזרח־התיכון טילי קרקע אוויר מתקדמים שיוכלו להפיל עשרות מטוסים ביומיים־שלושה הראשונים של המלחמה. אסור לפגוע בסד"כ מטוסי הקרב, אסור לקחת סיכונים מיותרים לא באוויר, לא בים ולא ביבשה. לקצץ בסד"כ זו טעות חמורה".

     

    בום על–קולי בשמי דמשק

     

    מסמך איזנקוט־סיבוני משנה שניים מתוך ארבעת מושגי היסוד של תפיסת הביטחון. במקום הרתעה. התרעה, התגוננות והכרעה הם מדברים על הרתעה, עליונות מודיעינית, התגוננות וניצחון. "התרעה", מסביר סיבוני, "כבר לא רלוונטית בתנאי האיום הנוכחיים. חיזבאללה מסוגל לפתוח בירי בלי סימנים מעידים, ולכן אנחנו מדברים על עליונות מודיעינית משני סוגים: עליונות מודיעינית באזורים שצה"ל נוכח בהם, כמו באיו"ש, ועליונות מנגד – במקומות שצה"ל לא נוכח בהם".

     

    "המושג הכרעה", אומר איזנקוט, "נולד בטעות. הכרעה היא ברמה האופרטיבית־טקטית. ברמה האסטרטגית יש ניצחון. קלאוזביץ (איש צבא פרוסי בן המאה ה־19, מאבות תורת הלחימה המודרנית – א"פ) הזהיר את המדינאים שלא להשתמש במושג הכרעה ברמה האסטרטגית. ואכן, המושג הזה תקע אותנו בעשרות השנים האחרונות, כשבאנו לדבר על חיזבאללה ועל חמאס. המושג 'הכרעה' נכון עד רמת הגיס והאוגדה. שם צריך להכריע. ברמה האסטרטגית, הניצחון נגזר משני פרמטרים עיקריים. האחד – מימוש של מאה אחוז ממטרות המלחמה שהדרג המדיני כופה על הצבא. הדרג המדיני בישראל ברח מאחריות לאורך שנים כשהוא בא להגדיר את מטרות המלחמה. עכשיו זה חוזר אליו ומחייב אותו להגדיר במדויק את המטרות. השני נגזר מהשאלה: האם ביום שאחרי המערכה, מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל טוב יותר כתוצאה מהפעלת הכוח? גם כאן צריכים לבחון אם ניתנה למדינאי עמדת יתרון כתוצאה מהניצחון המוחץ, ואם מצבה האסטרטגי של ישראל השתפר כך שיש לה חלון הזדמנויות של 13־15 שנה לפחות, המאפשר למדינה לשגשג.

     

    "יש עוד מושגי יסוד שהתיישנו. למשל, האמירה שצבא נמצא בשני מצבים – התכוננות למלחמה, או של מלחמה. גם זה לא נכון יותר. בעשור האחרון נוסף לשני מצבי היסוד המוכרים מצב של מערכה שבין המלחמות. התחלנו את זה ב־2007 בפיקוד הצפון. בתקופת בני גנץ ובארבע השנים שלי כרמטכ"ל חיזקנו מאוד את הנושא, וכוכבי לקח את המקל וחיזק זאת עוד יותר. המב"מ מחזק את ההרתעה, שוחק את יכולות האויב ומשפר את מצבנו לקראת מלחמה עתידית. זה הפך לדפוס המשתלם ביותר למדינת ישראל. אנחנו מקרינים כוח אזורי, מאפשרים ביטחון לאומי שמביא לגידול בתוצר הלאומי הגולמי – שהוא הגבוה ביותר מאז קום המדינה, ארבע וחצי מיליון תיירים בשנה וכלכלה פורחת. האזרחים חיים בשלווה – וצה"ל נלחם בלילות.

     

    "אנחנו מהמתקדמים בעולם בתחום הזה. גם האמריקאים מפעילים מלחמה בין המלחמות, המכונה שם Gray Zone ('התחום האפור'). אבל הם מתמקדים במאמצים דיפלומטיים וכלכליים ובלוחמה פסיכולוגית. חסר אצלם האלמנט של הפעלת הכוח. ואסור כמובן לשכוח את המשקל הכבד שיש היום לתחום הסייבר".

     

    אתם כותבים שהמטרה האסטרטגית של ישראל היא לדאוג לתקופות רגיעה ארוכות ככל שניתן, וגם טוענים שלמדינת ישראל יש מדיניות של סטטוס־קוו. האם הפעלת המב"מ לא מקצרת את תקופות הרגיעה הללו? ומי קובע מתי הרגיעה מסתיימת?

     

    סיבוני: "המב"מ יכול להוביל אותך מהר מאוד למלחמה. עשית פעולה ולא ניהלת נכון את הסיכונים? אתה עלול להיגרר למלחמה. מי שקובע מתי מסתיימת תקופת הרגיעה היא לא ישראל. במרבית המקרים, האויב הוא זה שמחליט. כשאתה מדבר על מדיניות סטטוס־קוו, הכוונה היא שאין למדינת ישראל אינטרס לשנות את המצב באמצעות כוח. אנחנו עוסקים בסיכול איומים של אחרים. כשהאחרים מממשים את האיום, הם קובעים שהרגיעה הסתיימה".

     

    איזנקוט: "השאלה שלך נובעות מכך שאין היום עוגנים ואין קואורדינטות בתחום תפיסת הביטחון. המסמך הזה אמור לעורר שיח. זהו צעד ראשון. והאצבע מופנית לראש הממשלה הבא".

     

    אם לוקחים מהמב"מ את אלמנט העמימות – וזה מה שקורה בחודשים האחרונים – האם לא מעלים בכך את הסיכון להידרדרות למלחמה?

     

    איזנקוט: "עמימות היא מרכיב חשוב ביותר שהופר בתקופה האחרונה. זו שגיאה חמורה שפגעה בביטחון ישראל".

     

    האם הדיווחים בעיתונות הזרה על תקיפות בלבנון ובעיראק מעידים על שינוי האסטרטגיה הישראלית במרחב?

     

    איזנקוט: "אני לא חושב שיש שינוי באסטרטגיה. אבל אירועי השבועות האחרונים יצרו טלטלה. אני מניח שאחרי הבחירות כולם יחזרו לעקרונות הנכונים. עשינו אלפי פעולות, מכל המינים והסוגים שאפשר לדמיין. לא לקחנו קרדיט ושילמנו על כך, כי בסוף שאלו אותנו: ומה אתם עושים בעניין בלוני הנפץ? העמימות הביאה לנו תועלת אדירה בארבע השנים האחרונות. אילו היינו מפרסמים לפני שנתיים־שלוש על הציר היבשתי מעיראק ללבנון שסגרנו, או על כל מיני פעולות עומק, זה היה חוזר אלינו כבומרנג. כשפעלנו בלי להשתחץ – זה איפשר מרחב הכחשה לקאסם סולימאני, לחיזבאללה ואפילו לדאעש. כי אם היינו מתפארים בתפקיד שהיה לנו בפגיעה בדאעש בארבע השנים האחרונות – הם ודאי היו מנסים לפגוע בנו".

     

    בהגדרת המושג "ניצחון" אתם מדברים על אובדן נכסים שעליהם נשען שלטונו של האויב ואיום על שרידותו הפוליטית והאישית. תזכירו לי בבקשה מתי בפעם האחרונה, בעשורים האחרונים, הושג ניצחון על פי ההגדרה הזו שלכם.

     

    איזנקוט: "אולי אתה זוכר, באמצע שנות האלפיים הייתה לי פליטת פה על בום על־קולי מעל ארמונו של הנשיא אסד. מאז עברנו איתו כברת דרך ארוכה מאוד. בשנים האחרונות הוא חטף מאיתנו, הוא התפוצץ, אבל הבין שאם יפעל מולנו הוא מסכן את שלטונו, את המשפחה, את העדה שלו, ולכן ספג ושתק. זוהי דוגמה להפעלת כוח מתוחכמת עם עליונות ישראלית שתימרנה אותו לפינה".

     

    למה עקרון הניצחון הזה לא מומש בעזה?

     

    סיבוני: "כי זה לא נדרש בשלוש וחצי השנים שאחרי צוק איתן. השלטון שם הבין שהוא ישלם מחיר חמור".

     

    איזנקוט: "במארס 2018 הבין יחיא סינוואר שאם לא ינקוט צעדים אקטיביים כדי לשנות את מצבו – לנוכח הסנקציות של אבו־מאזן – הוא יאבד את השלטון. והוא בחר מולנו קו מאוד מבוקר, כשהוא נזהר לא להגדיש את הסאה. מה ששינה את סדר העדיפויות הייתה ההבנה שלי, בקיץ 2018, שאנחנו הולכים למערכה נגד המנהור ההתקפי בלבנון. זה היה פרויקט שהחל לפני 15 שנה והיווה איום אמיתי, לא בלוף, על מדינת ישראל. איך ישראל הייתה נראית לפני שלושה שבועות אם היו שישה צירים חודרים לעומק שטח מדינת ישראל שלא איתרנו אותם? לכן עשינו ויתורים מסוימים כדי לממש את ההישג מול חיזבאללה. זוהי דוגמה קלאסית להפעלת כוח. סיכול המנהרות ההתקפיות עלול היה להידרדר לעימות מקיף. הערכתי אז שהסבירות להידרדרות היא בינונית עד נמוכה. נתתי 20 אחוז לסיכוי שחיזבאללה יגיב. אבל גם 20 אחוז הם הרבה מאוד, ולא לוקחים צ'אנסים. העלינו חטיבות לפיקוד הצפון. כל חיל האוויר היה במוכנות מלאה. לא ידעתי לאן זה יוביל, אבל ידעתי שצריך לקחת לחיזבאללה את הפרויקט החשוב ביותר שלו".

     

    עד כמה שזכור לי, שר הביטחון ליברמן חשב שזו טעות לחסל את המנהרות בעיתוי שנקבע. בכלל, לפי הגדרת התפקידים במסמך, נתתם לשר הביטחון תפקיד אינסטרומנטלי לגמרי. כאילו אין לו שום יכולת להנחות את הצבא לבצע תוכניות אופרטיביות.

     

    איזנקוט: "להפך. לשר הביטחון יש תפקיד מרכזי. חוק יסוד הצבא מ־1976 נותן לו אחריות אדירה. בניין הכוח הוא למעשה יותר עניינו של שר הביטחון מאשר של הרמטכ"ל. לשר הביטחון אין כלים עצמאיים לממש את אחריותו, לבנות כוח, ולכן נוצר לפעמים הרושם שהוא חותמת גומי. המסמך שלנו הוא בבחינת קריאת השכמה: תיקחו אחריות. שר הביטחון פרופ' משה ארנס ז"ל מימש את האחריות שלו כשר ביטחון עד הקצה. מי שיצר את חוק יסוד הצבא היה גאון. הוא יצר איזון שמצמצם את היכולת לעשות ניצול פוליטי של המערכת הצבאית ונותן לרמטכ"ל כוח ייחודי. הוא אמנם הדרג הפיקודי העליון, אבל כפוף לשר הביטחון ונתון למרות הממשלה.

     

    "בענין המנהור ההתקפי, כשהצגתי את האיום ליברמן לא חשב כמוני והתנגד למבצע. אמרתי לו: 'אדוני השר, אני מכבד אותך מאוד, אני כפוף לך, אבל אני נתון למרות הממשלה. מאחר שזה המצב, אני דורש דיון קבינט בהקדם'. כתבתי מסמך על איום המנהור לראש הממשלה ולשר הביטחון, הבאתי אותו לקבינט, והקבינט הרים את ידו: רוב השרים בעד, שר הביטחון נגד. השר נאבק על דעתו. היחסים שלו איתי היו ונשארו טובים מאוד. סמכות הממשלה גוברת על זו של שר הביטחון. אנחנו גורסים שיש לפעמים טשטוש סמכויות בין האחריות של שר הביטחון לזו של ראש הממשלה, הנובע מהעובדה שלראש הממשלה יש אחריות ישירה על השב"כ, המוסד, הוועדה לאנרגיה אטומית, מערך הסייבר וצה"ל. לראש הממשלה יש את תמונת הביטחון הכוללת ולכן לאורך שנים הוחלש מעמדו של שר הביטחון. בשאלה מי צריך להיות שר ביטחון – כאן יש חשיבות לאוטוריטה של האיש. בכל מקרה, נכון לתת לשר הביטחון מקום הרבה יותר מרכזי. בתקופה שלי, גם ליעלון וגם לליברמן היו סמכויות אדירות. ליברמן, למשל, קיבל חבל ארוך גם מנתניהו וגם מהצבא".

     

    צבא העם תחת מתקפה

     

    מסמך היסוד שחיברתם עוסק הרבה מאוד בחיזוק המארג החברתי בישראל. האם במצב של איום ביטחוני תוכל החברה הישראלית להגיע לקונצנזוס לגבי מטרות המלחמה? האם היא לא שסועה מדי?

     

    איזנקוט: "כשהבן שלי התגייס לפני שלוש שנים עמד שיעור הגיוס לצה"ל על 67 אחוז. כשאני התגייסתי לפני 40 שנה הוא עמד על 84 אחוז. זה מלמד אותנו שיש תהליך מאוד בעייתי בחברה הישראלית של היעדר מחויבות הדדית לביטחון המדינה. זהו איום מן המעלה הראשונה. טוב עשה שר הביטחון ליברמן – ואני הלכתי איתו כתף אל כתף – כדי להעביר את חוק הגיוס ולהעלות בחזרה את אחוזי הגיוס. המטרה היא לחזור ל־85 אחוז כדי להמשיך וליצור הסכמה לאומית רחבה ומחויבות הדדית.

     

    "בשלוש השנים האחרונות הצלחנו לבלום את הירידה ולייצב את שיעור הגיוס על 67 אחוז. המלצתי על מודל שירות ממלכתי שונה מעט מבעבר שגם יאפשר קיצור שירות של חודשיים לחלק מן המשרתים וגם יחזק שורה של מקצועות קריטיים על ידי שירות קבע ארוך יותר ומתגמל יותר. מה שבטוח, הליכה לכיוון של צבא מקצועי היא סיכון אדיר, שתביא לקטסטרופה. אין ספק שמלחמה צריכה להיות תחת הסכמה לאומית. המחיר של חוסר הסכמה כזה הוא עצום. יש היום גורמים בחברה הישראלית, בעיקר בימין הקיצוני, המובילים בחוסר אחריות, במניפולציות, באמצעות שקרים, מתקפה בתקשורת נגד צבא עם ממלכתי. אותם חלקים בחברה הישראלית שדוחפים לכיוון צבא מקצועי עושים זאת כי זה מתנגש להם עם צורך אידאולוגי־פוליטי ועם תפיסת העולם שלהם, בדיוק כמו אלה שמתנגדים לשירות נשים. אם יהיה איום קיומי על מדינת ישראל – זה יקרה כשיבוטל צבא העם ותיפרם לחלוטין המחויבות של החברה הישראלית".

     

    סיבוני: "אנחנו מדברים בעבודה על מודל שירות שכולם מגויסים אליו. הצבא בוחר את מי שהוא צריך, קבוצה אחרת הולכת לשירות לאומי, ואנחנו מציעים קבוצה נוספת, שלישית, של גיוס לעתודה לאומית. כלומר, כל אחד יהיה חייב לעבור הכשרה מסוימת שתשרת את החברה בזמן חירום, ומדובר גם בערבים, גם בחרדים. בכולם".

     

    איזנקוט: "בשיח בינינו הרגשנו שהמדינה שלנו מתנשאת על יהודי העולם. למשל, ביחס לרפורמים, בסוגיית מתווה הכותל. היחס לגולה מחייב שידוד מערכות. אנחנו רואים ביהדות העולם – בדגש על יהדות ארה"ב – מרכיב בביטחון הלאומי של ישראל. יהדות העולם היא העומק האסטרטגי שלנו".

     

    fishmanalex1@gmail.com

     

     

     

     


    פרסום ראשון: 26.09.19 , 17:22