"אני צופה אסון בגיוס תרומות בארה״ב למוסדות להשכלה לגבוהה בישראל", אומר פרופ׳ פרץ לביא, הנשיא היוצא של הטכניון בחיפה, המוסד האוניברסיטאי הישראלי המצליח בגיוס התורמים.

אסון? עד כדי כך?

לביא: "מכל עשרה תורמים אמריקאים בעבר, נשארים עכשיו לכל היותר שניים. הדור היותר צעיר של יהודים אמריקאים אמידים לא מגלה עניין מיוחד בסיוע למערכת ההשכלה הגבוהה בארץ. בשנים האחרונות נוספה לכך ההסתייגות הבולטת של יהדות ארה"ב מהפוליטיקה הישראלית".

עד כמה תלויה האקדמיה בארץ בתרומות של יהדות ארה״ב?

הטכניון. דוד בן גוריון קבע את המזוזות לבניין הראשון | צילום: דוברות הטכניון

"בעשר השנים של כהונתי כנשיא גייסנו לטכניון סכום מצטבר של מיליארד דולר בתרומות. התרומות איפשרו לנו, בין השאר, להקים מרכז לחקר הסרטן, מרכז למדע, הנדסה וחומרים קוואנטים ולהעסיק מאות חברי סגל חדשים, צעירים, ישראלים בעלי הישגים מדעיים יוצאי דופן בחוץ לארץ. איני יכול להעלות על דעתי היכן היינו ללא תרומות אלו. ולא מדובר רק בטכניון, המחקר והפיתוח המדעי בכל המוסדות להשכלה גבוהה בארץ תלוי תלות קריטית בתרומות״.

והן צפויות, לדעתך, להתכווץ?

"ככל שישראל תקצין בחקיקה דתית המעמיקה את התהום בינה לבין יהדות ארה"ב, ככל שישראל תיראה בעיני יהודים אמריקאים צעירים כמדינה פחות דמוקרטית וליברלית, כך ידלדל זרם התרומות. אנחנו פשוט במסלול לקטסטרופה".

אזהרה קשה לממשלה החדשה מפיו של איש מדע דגול שעמד בראש מוסד להשכלה גבוהה שעל שמו רשומה מהפכת ההיי־טק הישראלית.

החממה של אומת הסטארט־אפ

נחזור לבראשית. באפריל 1912 הונחה באמצע שום מקום, על אדמת טרשים וקקטוסים פראיים, לצד שביל צר המוביל לפסגת הר הכרמל, אבן פינה לאחד המוסדות החשובים בתולדות התנועה הציונית: הטכניקום, לימים הטכניון.

פרופ׳ פרץ לביא סיים החודש כהונת עשור כנשיא הטכניון; "לא רק זרעיה של מדינת הסטארט־אפ נזרעו בטכניון" הוא אומר בראיון פרידה ל"ידיעות אחרונות", "גם פירותיה הבשילו בו. 80% מהמהנדסים המועסקים ברפאל הם בוגרי הטכניון. רבע מהבוגרים שלנו הקימו חברות הזנק משלהם, עוד רבע מנהלים חברות טכנולוגיה. כשליש מהמנהלים הבכירים במשק סיימו את לימודיהם אצלנו. עד היום יש לנו השפעה קרדינלית על כלכלת ישראל".

"דוד בן־גוריון, כראש הממשלה, קבע את המזוזות בבניין החדש של הטכניון, לאחר שבחר בעצמו את המקום על רכס הכרמל", מוסיף לביא. "הוא ראה בטכניון תעודת ביטוח לעתיד המדינה ולחץ בכל כוחו לפתיחת הפקולטה לאווירונאוטיקה. בלי חיל אוויר לא תהיה לנו מדינה, הצהיר בהזדמנויות רבות, ובלי מהנדסי תעופה בוגרי הטכניון לא יהיה לנו חיל אוויר".

הקמפוס של הטכניון בחיפה משתרע על שטח המתקרב לחצי מיליון מ"ר, פרוס על עשרות מבנים ופקולטות, כולל פקולטה לרפואה ופקולטה יחידה מסוגה לחינוך מדעי וטכנולוגי. במסגרתה מוצע שיעור פופולרי בפילוסופיה של החינוך.

בשל מלחמת העולם הראשונה, כיתת הלימוד הראשונה בטכניון נפתחה רק ב־1924: 16 סטודנטים, סטודנטית אחת. נכון לעכשיו, אומר פרופ' לביא, נשים הן יותר מ־40% מציבור הסטודנטים ו־17% מהסגל האקדמי. אזרחי ישראל הערבים מהווים יותר מחמישית מהלומדים. פרופ' לביא: ״אופי המוסד שלנו נקבע על ידי אחד התורמים הגדולים למשימת הקמתו, יעקב שיף מניו־יורק. הוא התנה את תמיכתו הכספית בכינון אוניברסיטה טכנית בארץ ישראל במינוי חבר נאמנים המורכב מנציגי הקהיליות היהודיות הפזורות ברחבי העולם ובפתיחת שעריה לכל סטודנט ולכל חוקר ללא הבדל דת, מגדר, מוצא והשקפה פוליטית. התנאים של שיף, שכמובן אושרו במלואם, חוברו בתחילת המאה ה־20, כאשר רבות מהאוניברסיטאות בארה"ב עדיין לא קיבלו נשים ללימודי הנדסה ובמזרח אירופה וברוסיה לא קיבלו יהודים. ההוגים של רעיון הטכניון בחיפה ייעדו לו מן ההתחלה תפקיד של מכון מחקר וחממה של ידע שימושי לטובת האנושות כולה. חוקרים מהטכניון החברים בארגון "מהנדסים ללא גבולות" מתגייסים למיזמים בנפאל ובאתיופיה.

ארבעה חתני פרס נובל יצאו מכיתות הלימוד ומהמעבדות של הטכניון, הפרופסורים הרשקו, צ׳חנובר, שכטמן וורשל. האם ריבוי החתנים מסייע למוניטין שלכם?

לביא: ״יש לי דעה שלילית נחרצת על הדירוגים של מוסדות אקדמיים. עורכים אותם גופים פרטיים לפי קריטריונים בעייתיים. ועדיין, אני רואה הישג לא מבוטל בכך שהטכניון מדורג ברציפות ברשימה בינלאומית המתפרסמת על ידי אוניברסיטת שנגחאי כאחד ממאה המוסדות להשכלה גבוהה המובילים בעולם — ומטפס למעלה. אבל הרבה יותר מכך חשובה לנו העובדה שהעיר ניו־יורק ואוניברסיטת קורנל האמריקאית בחרו בטכניון כשותף יחיד להקמת קמפוס חדש ללימודי הנדסה, חדשנות וטכנולוגיה בעיר. לא בגלל שהיו לנו כיסים מלאים בכסף, אלא בגלל שהיה לנו מוניטין השכלתי ומדעי יוצא מהכלל. למעשה, לא השקענו בפרויקט זה, כיום גאוות ניו־יורק, אפילו שקל אחד מכיסנו״.

הכיצד?

״כבר מההתחלה הבהרתי שאנחנו מוסד ישראלי, הצרכים שלנו ישראליים והמשאבים הכלכליים שלנו כולם מכוונים לישראל. כך גם כתבתי בתגובה להזמנה של מי שכיהן בדצמבר 2010 כראש עיריית ניו־יורק, מייקל בלומברג, להשתתף במכרז להקמת מרכז ללימודי טכנולוגיה וחדשנות בעיר. מכתב ההזמנה אומנם נפתח במילים Dear Peretz, אך תוכנו לא היה מקובל עלינו: נדרשנו להשקיע במיזם 100 מיליון דולר, מול תרומה של 100 מיליון דולר של העיר ניו־יורק, שהעמידה גם שטח גדול באי רוזוולט מול מנהטן. לא בא בחשבון, השבתי לבלומברג. במקביל ביקשתי מהדיקנים של הטכניון להכין מתווה לתוכניות לימודים למוסד אמריקאי־ישראלי כזה. הם חיברו תוכנית יפהפייה, בזכותה עלינו לרשימה מצומצמת של 18 אוניברסיטאות ששלחו הצעות. אנא, האיצו בנו ידידים בניו־יורק, חפשו לכם שותפה אמריקאית עשירה וגשו יחד למרכז הסופי. אחרי עליות ומורדות, תקוות ואכזבות, חתמתי ערב סוכות 2011 על הסכם עם פרופ׳ דיוויד סקורטון, נשיא אוניברסיטת קורנל, אוניברסיטת מחקר פרטית ללא מטרת רווח, אחת הוותיקות, הידועות והמתקדמות בארה״ב. לרשותה קרן הון צבורה של כ־6 מיליארד דולר והיא משקיעה מיליארד דולר בשנה במחקר מדעי. קורנל קיבלה על עצמה את כל הדרישות הכספיות של עיריית ניו־יורק. ביחד גייסנו תורמים וזכינו במכרז שתוצאותיו פורסמו בדצמבר של אותה שנה״.

במסיבת העיתונאים שבה הוכרזו הזוכים הוסיף בלומברג נימוק משלו לבחירת ההצעה של הטכניון: "אתם מוסד אוניברסיטאי יחיד ששינה את פניה של מדינה שלמה", אמר. "יחד איתכם נהפוך את עיר תפוחי העץ שלנו (סמלה של ניו־יורק) לעיר של צ׳יפים (שבבי מחשב)".

מכון קורנל־טכניון לטכנולוגיה וחדשות על שם משפחת ג׳ייקובס שוכן היום בליבו של קמפוס חדש שנבנה בקצה האי רוזוולט, על שטחו של בית חולים נטוש. סמל מרשים לשיתוף פעולה בין אוניברסיטאות, עסקים, מגזר ציבורי, מגזר פרטי וקהיליית חוקרים. לומדים בו כ־500 סטודנטים ומלמדים 8 חברי סגל הטכניון, כולם בשנת שבתון. המרכז מעניק למסיימים תארים משותפים של קורנל והטכניון, שזהים לתארים בארץ. בבניית הקמפוס הושקעו עד כה יותר מ־800 מיליון דולר. ״גשר בין אמריקה לישראל״, אומר פרופ׳ לביא.

הצלחה עם ערבים, כישלון עם חרדים

באותו פרק זמן לערך הקים הטכניון גם ראש גשר בסין, בעיר שנטאו במחוז גואנגדונג, מחוז המייצר שמינית מהתוצר הלאומי הסיני.

למה סין?

לביא: "מבין 50 חוקרים מובילים במדעים מדויקים, יותר מ־30 הם סינים. הממשל הסיני מתייחס למחקר מדעי וטכנולוגי כאל יעד אסטרטגי ממדרגה ראשונה. חשוב ונכון לאקדמיה הישראלית להיות נוכחת בסין".

בדצמבר 2015 הונחה אבן הפינה לשלוחה של הטכניון בשנטאו, או בשמה הרשמי GTIIT, ״המכון לטכנולוגיה של גואנגדונג, סין והטכניון, ישראל". המימון מגיע מקרן תרומות נדיבה של לי קא־שינג, איש עסקים מעשירי גואנגדונג, ומתקציבי המחוז והעיר. הטכניון, שוב, לא השקיע סנט מכספו. לראש המכון מונה חתן פרס נובל פרופ' אהרון צ'חנובר. בדבריו בטקס החגיגי (הטקסים בסין חגיגיים וממושכים) נשא פרופ' לביא תפילה "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". לאיזה זמן? לביא: "לזמן שבו קמה האוניברסיטה הישראלית הראשונה בסין. אנחנו מלמדים בה קורסים בביוטכנולוגיה, הנדסה כימית והנדסת חומרים. על כל הצעת משרה חדשה מתקבלות מאות פניות מחוקרים סינים שכמעט כל אחד מהם יכול היה להצטרף לסגל הטכניון בחיפה".

אבל גואנגדונג רחוקה. ממה אתה מודאג בארץ?

״ההשקעה במחקר אוניברסיטאי בארץ נמוכה אפילו בהשוואה למדינות מזרח תיכוניות כמו ירדן, מצרים ואיראן. אתה יודע שבאיראן לומדים 2.5 מיליון סטודנטים? שמספר הפרסומים המדעיים היוצאים מאוניברסיטאות באיראן גדל בשיעור חד משנה לשנה? שערב הסעודית משקיעה סכומי עתק במשיכת מכוני מחקר אוניברסיטאיים אליה? פיתוח מדע הוא עיסוק יקר ומתייקר. הקמה של מעבדת מחקר מתקדמת עולה מיליוני דולרים. הוסף לכך את מיעוט המרצים הבכירים מחוץ לארץ המלמדים באוניברסיטאות שלנו, לעומת נתח גבוה של מרצים זרים בכל המוסדות הגלובליים להשכלה גבוהה. מבחינה זו אנחנו כמעט אי בודד. היתרון הטכנולוגי־מדעי שלנו בסכנה ברורה וממשית״.

ובה בשעה, מוסיף פרופ׳ פרץ לביא, אין התקדמות גדולה בפריצת הגטו ההשכלתי של הציבור החרדי. ״השנה לומדים בטכניון 40 סטודנטיות וסטודנטים חרדים. זה הכל. הייתה לנו כוונה, ועדיין יש לנו תקווה, להכין קאדר של 500 מהנדסי מחשבים חרדים. אגיד לך בגלוי: רמת הידע הבסיסי של המועמדים החרדים מזעזעת. יש ביניהם שלא יודעים לחלק 36 ב־6! כשפתחתי עבורם מכינה של שנה וחצי והבטחתי מלגת קיום, כולם בירכו על היוזמה. שר האוצר בירך, המועצה להשכלה גבוהה בירכה. בירכו והסתפקו במילים. את המלגות מימן התעשיין איתן ורטהיימר. לא קיבלנו גרוש מהמדינה, אף ששינוי השכלתי בקהילה החרדית הוא בנפשנו כאומה וכמדינה״.

האם הסכמת להנהיג הפרדה בין נשים לגברים?

״אין ולא תהיה בטכניון הפרדה מגדרית. היא מנוגדת לעקרונותינו. קיוויתי שמאות מהנדסים חרדים בוגרי הטכניון ישמשו מודל לחיקוי והזדהות בחברה החרדית. זה עדיין לא קרה. החרדים ממשיכים להתבצר מאחורי חומות, מסרבים ללמוד לימודי ליבה״.

במשיכת סטודנטיות וסטודנטים ערבים הצלחתם יותר?

״בהחלט. הטכניון מאוד פופולרי בקרב אזרחי ישראל הערבים הצעירים, ובמיוחד בקרב הנשים הצעירות. אך נתקלנו בבעיה: כ־80% מהסטודנטיות והסטודנטים הערבים נשרו עד מהרה מהלימודים. החלטנו להתמודד עם האתגר, להשקיע במכינות, בהדרכות ובסיוע. ראיתי בכך שליחות חברתית. עכשיו שיעור הנשירה של הסטודנטים הערבים כמעט זהה לסטודנטים יהודים, 20% לערך. בוגר הטכניון הערבי מוצא תעסוקה - התואמת לכישוריו וממנה הוא שבע רצון - תוך שמונה חודשים. יש יותר ויותר חברי סגל ערבים והרבה יותר מועמדים לחברי סגל״.

הטכניון, לא פחות ואף יותר ממוסדות אחרים להשכלה גבוהה, מאפשר, מעודד ומושקע במסחור ההמצאות, החידושים והפטנטים של חוקריו. ההשקעה נעשית באמצעות חברות־בנות מיוחדות, המגינות על הקניין הרוחני של חוקרים המעוניינים להיות יזמים. להגן — ולהרוויח.

המרדף אחר הרווח, האם הוא מסכן את הייעוד המדעי של החוקרים?

״לאו דווקא. מבין מאות חברי סגל בכירים, רק אצל כמה עשרות היוזמות בוערת כאש בעצמותיהם. הטכניון מציע להם מסלול ומסגרת להגשמת השאיפות. איני רואה פה סתירה לייעודנו שמהתחלה הוגדר כמוסד אקדמי שמתבצע בו מחקר תיאורטי בסיסי ומחקר יישומי רחב. שני צדדים למטבע. הרווחים ממסחור של מחקרים מסייעים לנו במימון מחקרים נוספים״.

אתה פרופסור להנדסה?

״תופתע לשמוע, אבל אני לא מהנדס ולא טכנולוג. אני חוקר שינה. לא את הפסיכולוגיה של השינה אלא את הפיזיולוגיה. כשרק התחלתי ללמוד, חקר השינה היה תחום לא נודע. כיום הוא מושך תשומת לב מדעית עצומה. התגלה, למשל, שבמהלך השינה אנחנו לפעמים מפסיקים לנשום, נתקפים בדום נשימה שעלול להימשך דקה עד דקה וחצי. התופעה קשורה לנחירות ובעלת השלכות מורכבות על הבריאות שלנו, על מצב הרוח, על הריכוז, על הסיכון ללחץ דם גבוה ועל בעיות בלב. אשתי, פרופ׳ לינה לביא, חוקרת את התופעה במסגרת מחקריה בביולוגיה של התא. אנחנו עובדים הרבה ביחד. בשנות כהונתי כנשיא הטכניון פירסמנו 25 מאמרי מחקר משותפים״.

ילדיכם בארץ?

לביא: ״שלושת ילדינו בישראל, מטבע הדברים גם הנכדים. תקוותי שיישארו כאן״.

אתה שוקל לפנות לפוליטיקה?

לביא: ״לא לפוליטיקה מפלגתית. אני כן מעוניין ומוכן לתרום מניסיוני לשיפור בתחומי החינוך וההשכלה. החינוך בארץ זקוק לטלטלה רצינית. בקרוב אצא לשבתון קצר בפורטוגל. הוזמנתי לייעץ לממשלתה בקידום וטיפוח חדשנות מדעית וטכנולוגית. המזמין, שר החינוך והמדע, הוא פרופסור ידוע באוניברסיטה בליסבון.

כלומר לא פוליטיקאי, לא גנרל ולא רב".

משפט סיכום שלך על מצב ההשכלה הגבוהה בארץ?

לביא: ״אני רוצה להיות אופטימי אבל חייב להיות מציאותי. אני חושש שהאחראים למדיניות החינוך הלאומית שלנו טומנים את ראשם עמוק בחול״.