בכירות בקהילה

הן אמנם לא מכירות היטב, אבל כשאהובה סקעת, עמליה ניסים, בלה מדלי ושוש מורשת נפגשות — השיחה זורמת מיד. אחרי הכל, יש להן הרבה במשותף: ארבעתן אמהות לילדים מצליחים שמבלים נתחים ניכרים מהחיים שלהם באור הזרקורים, רגילים למעריצים ומעריצות ולחיטוט בחיים הפרטיים. וגם אם שמים את זה בצד, הן חולקות בכל זאת נסיון חיים חשוב אף יותר: כולן התמודדו עם יציאה מהארון של בן אחד לפחות, עם ההבנה שהחלומות שרקמו עבור הילד האהוב שלהן, הם לא החלומות שהוא רוקם לעצמו. וכולן מלאות באהבה וגאווה לאין קץ.

"בימי שישי אני שולחת לדירה של עופר סירים של אוכל, בגלל שגם בגיל 50 הוא אוכל רק את מה שאמא שלו בישלה, וכולם באים אליו לאכול", מספרת עמליה ניסים, אימו של של הדי־ג'יי עופר ניסים, אחד האמנים הבינלאומיים המצליחים ביותר שלנו ואייקון גאה מסביב לעולם. "מי שלא מוזמן להוריו בערב ראש השנה — יתארח אצלנו, באהבה ובגאווה".

עופר ניסים ואמא עמליה

גם אהובה סקעת נתקלת לא פעם בסיפור הזה, אבל מהצד של ההורים שמתקשים לעכל את הבשורה, במסגרת התנדבותה בארגון "תהלה" שמסייע ותומך בהורים של בני קהילת הלהט"ב. "אני מודה שהופתעתי מאוד", מעידה סקעת (60, מכפר־סבא), אימו של הזמר הראל סקעת, שפרשה לגמלאות כדי להיות סבתא במשרה מלאה לנכד הקטן, ארי סקעת־רול. "תמיד ישנו אצלו בנות, ואז עוד לא ידעתי שריבוי הבנות שמסתגרות בחדר של בנך הוא הסימן להיותו גיי. חשבתי שהוא מחפש את האחת שעוד לא נולדה. כשהראל היה בן 28 וסיפר לנו על הסרט שעומד לצאת, חיבקתי אותו ואמרתי לו 'תהיה מה שאתה רוצה ועם מי שאתה רוצה, העיקר שתהיה מאושר'. איזו אמא לא רוצה באושר של בנה? אבל בלב שלי חשבתי על השנים הארוכות שבהן הוא חי עם הסוד ועל כמה שהוא סבל. הסוד הזה הוא משא כבד על הגב".

הראל סקעת ואמא אהובה

שוש מורשת (54, מרחובות) חוותה יציאה מהארון לפני שבנה דניאל (25) שיתף אותה בסודו. "גדלתי בבני־ברק, התחתנתי עם חובש כיפה סרוגה, ניהלנו אורח חיים דתי, וארבעת ילדינו התחנכו במוסדות דתיים. לקראת גיל 40 בעלי ואני התחלנו להתמודד עם שאלות שהובילו לכך שיצאנו מהארון הדתי וכל המשפחה חזרה בשאלה. אני לא יודעת אם התהליך שעברנו האיץ בדניאל", היא מספרת, "אבל כשהיה בן 15 וקצת, אחרי שנפרד מחברתו, הוא בא להתוודות באוזנינו. הוא כבר היה אז כוכב שהרוויח יפה בסדרות הנוער בהן שיחק, כמו 'האי', והדבר הראשון שדניאל אמר לי היה 'אמא, אל תדאגי, יהיו לך נכדים, כל חודש אני שם בצד כסף לפונדקאות'. הידיעה שהוא חשב עליי ועל אושרי תרמה לכך שקיבלתי את הידיעה באהבה מוחלטת".

דניאל מורשת ואמא שוש

כשבלה מדלי אומרת כבדרך אגב "כשילד יוצא מהארון ההורה נכנס לארון", שלוש חברותיה מגיבות במחאה. הן טוענות שהמשפט הזה כבר פאסה, עתיק ומיושן, ושמעולם לא היה לו תוקף בבית ספרן. אבל אימו של דורון מדלי, כותב השירים שאחראי בין היתר על הלהיט האירוויזיוני "טוי", מסרבת לחזור בה. היא טוענת שזו עדיין המציאות, לפחות בהתחלה.

דורון מדלי ואמא בלה

משכנתא או ילדים

מדלי (66, מרמת־השרון) מחבקת את סקעת. אמנם גם היא, כמו עמליה ניסים, ידעה מאז ומתמיד שבנה האמצעי דורון (41) הוא אחר, אבל רק בגיל 25, בשובם מהקולנוע, הוא שיתף אותה בנטייתו המינית. "דורון היה אז המנהל המוזיקלי של 'כוכב נולד' וסיפר לי שביום המחרת תצא ידיעה על הקשר שבינו לבין אחד המתמודדים בתחרות. הידיעה התפרסמה ללא שמות, אבל ידעתי שמדובר בהראל סקעת, המוכשר והאהוב בבית שלנו, מאז ועד עתה".

ארבע האמהות נפגשו לראשונה רק לאחרונה, בכנס שיזם אולם האירועים "גאיה" למען עמותת "תהלה". עשרות הורים, לא רק של סלבס, נהרו לצומת בית עובד, האמהות לבשו את השמלות שהכין עבורן המעצב דרור קונטנטו, וכך הופקה תערוכת צילומים שתנדוד ברחבי הארץ כדי להפיץ את הקריאה לשוויון זכויות וקבלת האחר. אולם האירועים גם התחייב לארגן חתונה ענקית לזוגות להט"בים שלא יכולים לעמוד בהוצאה הכספית.

"זו השערורייה של החברה הישראלית", אומרת מדלי, העוסקת בביטוח. "אני מכירה זוגות להט"בים שמתמודדים עם השאלה — לימודים או ילד? דירה או פונדקאות? על זה אנחנו נלחמות, על הגשמת הרצון הטבעי שלהם בהורות. העובדה שהילדים הפרטיים שלנו מפורסמים והמדינה גאה בהם ובעשייה שלהם, כמו בדורון שלי שהביא את האירוויזיון לישראל, לא הופכת אותם לאזרחים שווים בפני החוק".

מורשת, יועצת חינוכית במקצועה, חובשת כובע נוסף. בשנים האחרונות היא רכזת ומדריכת יועצות ארצית ביחידה למיניות ומניעת פגיעה מינית של משרד החינוך. "כשדניאל יצא מהארון בפנינו בגיל 15, לצד האהבה והתמיכה שהענקתי לו, ובמקביל לשמחה על כך שהוא שיחרר את עצמו מהסוד, שהוא הדבר הכי נורא שאדם יכול לעשות לעצמו, גם קיננה בי דאגה לעתידו. איך הוא יסתדר, האם הוא ימצא זוגיות טובה ואיך תגיב הסביבה, דאגות של אמא שיוצאת מהנחת העבודה שחייו של גיי יהיו קשים יותר מאלה של סטרייט. לרגע לא ניסיתי לצבוע את המציאות בוורוד ולהקליל את התחושה. הדאגות והחששות התעצמו לפני שלוש שנים כשדניאל, שהיה בן 22, החליט לצאת מהארון קבל עם ועדה".

מה גרם לו להחליט לצאת בפומבי?

"האפליה בחוק האימוץ. המעגל החברתי של דניאל כבר ידע, אבל ההחלטה לשלול אימוץ מזוגות גייז הרתיחה את דמו. הוא כתב פוסט והראה לנו את הטיוטה. הזעקה שלו הידהדה מכל מילה. כשאמר לנו 'אני מתכונן להעלות את הפוסט בחמש אחר הצהריים', אמרתי לו תודה ורצתי לטלפון, ליידע את המשפחה שלי שגרה בבית אל. לא רציתי שסבתא שלו תשמע על כך משכנה במכולת. רק לאחותו הקטנה, שהייתה במחנה קיץ של הצופים, לא הצלחתי להודיע והיא באמת חטפה הלם כשכל החבר'ה קפצו עליה ב'אח שלך הומו'. המעריצים של דניאל, ובמיוחד המעריצות, דווקא הגיבו נפלא. הוא קיבל אלפי סמסים של אהבה ותמיכה. אחרי שיצאתי מהארון בפעם השנייה — או השלישית, אם סופרים את היציאה מהארון הדתי — אירגנתי מליאת יועצות בתי ספר בנושא גאווה, כדי להגיע להורים דרך התלמידים".

"חייבים להגיע אליהם, זו השליחות שלי", אומרת סקעת. "אחרי הרצח ב'ברנוער', כשבית החולים התמלא בפצועים שהוריהם לא באו לבקר אותם מפני שלא ידעו שהם גייז או מפני שהתביישו בכך, חשבנו שמשהו זז בחברה הישראלית, שיש שינוי לטובה. אבל עד היום אני פוגשת הורים שזורקים את הילדים מהבית".

"והילדים באים אליי, לארוחות שבת וחג!" קוראת עמליה ניסים, תל־אביבית שעוסקת ביחסי ציבור. "עופר שלי בן 50, ילדתי אותו כשהייתי בת 18, ולמרות שהוא בני הבכור זיהיתי מיד שהוא לא כמו כולם. התחלתי לטפטף את זה לבעלי. אמא מרגישה את זה. אין אמא שלא מרגישה".

"עובדה, אני לא הרגשתי", סקעת מוחה. החברות שואלות אותה מדוע דחה בנה את היציאה מהארון עד גיל 28. "לא בגללנו", היא מבהירה, "הבית שלנו תמיד היה ליברלי ופתוח. אולי הוא לא היה סגור על עצמו, אולי הוא חשש מ'מה יגידו', אולי הוא פחד שהקריירה שלו תיפגע".

"איך לא ראיתי"

האינטואיציה רמזה למדלי כבר בהתחלה שבנה דורון הוא הומו, "אבל לא ידעתי מה זה. אני נשבעת לכן, לא נחשפתי למונח הזה. כשדורון היה בן שש לקחתי אותו לפסיכולוגית ואפילו היא לא ידעה". הקבלה הגיעה לאחר תהליך לא קצר: "במשך שנים קיוויתי שזה לא נכון ועשיתי עם עצמי סימנים כמו 'אם כל הבנות מהכיתה יבואו למסיבה בבית שלנו זה אומר שהוא לא', וזה לא עבד".

צעיר בניה של סקעת, דניאל, יצא גם הוא מהארון. "ההבדל הוא שהראל סבל והתייסר במשך 28 שנה", היא מספרת, "ושנה אחרי שיצא מהארון עם הסרט דניאל בא אלינו ואמר 'אני כמוהו'. גם הוא שירת בלהקה צבאית. עכשיו הוא דייל באל על. בהרצאות שלי אני אומרת להורים 'תסתכלו עליי, שני הבנים שלי גייז, אבל אין לי קרניים ואין לי זנב'. אני בסך הכל אמא שרוצה שהילדים שלה יהיו מאושרים".

בין האמהות מתגלע ויכוח באחת הסוגיות הכי שנויות במחלוקת: נטייה מינית היא עניין מולד, או לא מולד? גנטי או לא גנטי? "מה תעזור לי הידיעה שעופר אולי קיבל את זה מהגנים שלי?" שואלת ניסים. "הוא שלי, הוא חלק מבשרי, ומעולם לא האשמתי את עצמי. כיום, כשאני הולכת למסיבות שלו, 15 אלף גייז באים ומנשקים לי את היד ואומרים לי 'עופר הוא המשיח שלנו'. אז נכון, הם מגזימים, אבל כשהם אומרים 'הלוואי שהאמהות שלנו היו מקבלות אותנו כמו שאת מקבלת את עופר', אני מבינה שעוד יש לנו דרך ארוכה לעשות".

מורשת מבינה את הקשיים שחווים ההורים ברגע שהם מגלים שבנם או בתם לא יגשימו את החלומות שהחלו לחלום עבורם מרגע לידתם. "כל הורה רוקם בדמיונו מסלול מסוים עבור כל אחד מילדיו, ובגיל מסוים עליו לקבל ולהשלים עם הידיעה שלילד שלו יהיו חיים שונים, לטוב ולרע. ברור שזה לא קל, במיוחד לא במקרים שבהם להורה לא היה שום יסוד להניח שהילד שלו גיי, ואני ממליצה לכל הורה לקבל הדרכה ותמיכה כדי שלא יגיע למצב של נידוי והכחשה".

ומה לגבי החלום להפוך לסבתא?

"זוגות גייז שהצליחו לעבור את דרך החתחתים ולהביא ילדים", אומרת מדלי, "הם הורים נהדרים".

"את מספרת לי?", סקעת שולפת את הסלולרי ומתגאה בתמונות של ארי, נכדה. "איזו אהבה שהוא מקבל משני האבות שלו ואיך שהם מחלקים ביניהם את העבודה. במוצאי שבת הם מצלצלים להודיע לי מתי הם צריכים אותי לעזרה כי הראל בצילומים ועידן היה עסוק בבחירות. הדלקתי לו נר להצלחה ועצוב לי שהוא לא נבחר. יש לי שלושה נכדים מבתי עדי, אבל הם גרים בניו־ג'רזי, וארי הוא הנכד היחיד שאני מגדלת. ילד קסם. היום, כשאני עמוק בתוך העולם הלהט"בי, אני חושבת שאפשר לראות את זה כבר בגן. כגננת לשעבר אני שואלת את עצמי איך לא ראיתי על הראל".

ואת מכה על חטא?

"עצוב לי על כל השנים שהוא סבל. מצד שני, אני אומרת לעצמי שאולי הראל היה צריך להתבשל בעצמו ולבדוק את עצמו עד שיצא".

"בחור אחד, שהוא לא גיי, אמר לי 'אם ייוולד לי ילד, הלוואי שהוא יהיה כמו עופר שלך', מפני שהבן שלי הוא נשמה", אומרת ניסים. "מצד שני, אני לא מצפה מעופר שיעשה לי נכד. אני יודעת שהוא נשוי למוזיקה שלו ושהוא לא בנוי לילדים. זה לא האופי שלו, וזה בסדר גמור מבחינתי. זה חלק מהקבלה המלאה. עופר שלי מעולם לא יצא מהארון בגלל שהוא אף פעם לא היה בארון".

"כל אמא בטוחה שהילד שלה הוא הכי־הכי", מציינת מורשת, "אבל מאז שדניאל היה בן 15 אני רואה בו ובחבריו אנשים מושלמים. היום אני אומרת שאם דניאל לא היה גיי הוא לא היה הבחור המדהים שאני מגדלת. עכשיו, אגב, הוא במחתרת. הוא לומד בסטודיו של יורם לוינשטיין ואסור לו להופיע, אבל עוד מעט הוא יסיים ללמוד ויחזור בגדול".

אבות ובנים

לאמהות, מסכימות הארבע, קל יותר להשלים עם הנטייה המינית של ילדיהן. לאבות הרבה יותר קשה. "בעלי הוא בוגר סיירת מטכ"ל", אומרת מדלי, "ואני לא רשאית לדבר בשמו, אבל כבר פגשתי מספיק הורים ושמעתי הרבה אבות שלא מסוגלים להשלים עם תדמית המאצ'ו שלהם, שנסדקה".

"ואני רוצה להדגיש שאין שום קשר בין הקבלה של ההורים לבין המוצא העדתי שלהם", מוסיפה ניסים. "פעם חשבו שרק המזרחים לא מקבלים, והמציאות הוכיחה לי שגם האשכנזים מתכחשים. לפני כמה שנים פגשתי אבא אשכנזי למהדרין שסיפר בדיחות על גייז בנוכחות בנו, שהיה אז בן 14 וראיתי עליו שהוא גיי. כאב לי על הנער הצעיר הזה, שנאלץ לשמוע מפי אביו הלצות ועקיצות. עברו שש שנים ובגיל 20 הבן יצא מהארון".

ארבעתן צועדות מדי שנה במצעד הגאווה. "יש משאית של תהילה", אומרת מדלי, "וגם יש לנו דוכן".

"אבל באופן אישי אני לא כל כך מתלהבת מאלה שלובשים חוטיני ועושים פרובוקציות", סקעת מעירה.

"גם אני לא מתלהבת מהם", אומרת ניסים.

"אולי זו אשמת התקשורת", מהרהרת מדלי. "מישהו שרוקד בחוטיני על גג של מכונית מצטלם יותר טוב מגייז שצועדים עם האמהות שלהם ועם ילדיהם".

"אל תשכחו שההתנהגות הפרובוקטיבית היא זכר לשנים שבהן חד־מיניות הייתה אסורה מבחינה חוקית", אומרת מורשת. "היו תקופות חשוכות שבהן הגייז נאלצו להילחם על הכרה".

"נו, ומה השתנה?" שואלות אותה חברותיה בטון מפוכח.

"אני מאמינה שבעוד עשר שנים כבר לא יהיה מקום לכתבה כזאת", מסכמת מורשת, "מפני שאמהות של גייז לא ייאלצו להתגייס למלחמה על שוויון זכויות, מפני שהם כבר לא יהיו אזרחים סוג ב' ויהיו להם זכויות שוות בכל התחומים". וכדתל"שית שיצאה מהארון היא לא שוכחת לקנח ב"אמן".