הטלטלה בארצות־הברית עשויה להיראות משונה לצופים מהצד; בסופו של עניין, הדחת נשיא היא עניין פוליטי ומפלגתי מובהק. לדמוקרטים יש את הרוב להתחיל את המשפט של הנשיא בבית הנבחרים, לרפובליקנים יש את הרוב לזכות אותו בסנאט.

אך בבסיס הדמוקרטיה והשיטה האמריקאית יש תקווה; תקווה שאנשים יפעלו בפוליטיקה באורח ענייני, ולא כמו שבטים אוטומטיים, נטולי הגינות. שהם יעמדו בשבועתם היסודית: למלא את תפקידם באמונה ולהגן ולשמר את החוקה האמריקאית. זה נשמע נאיבי, אבל כך הלך ריצ'רד ניקסון הביתה בשל ווטרגייט, ובגלל הנאיביות הזו שרדה הרפובליקה הכי חשובה בהיסטוריה כדמוקרטיה.

לכן הליך ההדחה, אקט פוליטי לגמרי, נושא גם משמעות מנהלית והיסטורית. ביל קלינטון אולי לא הודח מתפקידו, אבל ההליך הכתים את נשיאותו והותיר אותה גידמת לנצח. עכשיו זה קורה לטראמפ, בנסיבות שנראות חריפות בהרבה: לא רומן בבית הלבן שמבוסס על עדות שנייה ושקר לקונגרס, אלא בקשה (שהוקלטה), אולי הפעלת לחץ על אומה זרה למצוא לכלוך על יריב פוליטי. כאשר טראמפ ביקש מנשיא אוקראינה "לסייע" לגבי פרשה שקשורה בבנו של ג'ו ביידן, הוא במקביל עיכב סיוע של מאות מיליונים שאוקראינה הייתה אמורה לקבל. "הפרשה" היא תיאוריית קונספירציה שאף אחד מחלקיה לא ממש הוכח.

משום שאנחנו שנה לפני בחירות, הנקודה איננה רק הכתמת נשיאותו - ממילא לפי כל הסקרים טראמפ הוא הנשיא הכי פחות פופולרי מאז מלחמת העולם - אלא ההשלכות על ההתמודדות לנשיאות. הדמוקרטים מקווים שהחקירה תגלה עוד פרטים, שהנשיא ישקע בתוכם, שמפלגתו תתחיל להתנער ממנו והוא יגיע כברווזון צולע לנובמבר 2020. הרפובליקנים מאמינים כי ההדחה היא טעות היסטורית של הדמוקרטים שתצית מחדש את הלהט הפופוליסטי בקרב הצווארון הכחול שהכריע לטובת טראמפ. האסטרטגיה שלהם פשוטה: הגועל נפש פגע במאוורר והוא יתיז על כולם כעת. הקהל של הדמוקרטים יותר אנין; טראמפ ותומכיו ייצאו מהמקלחת הזו מנצחים.

לפי סקרים ראשוניים יש זינוק גדול במספר הנשאלים שחושבים שיש להדיח את טראמפ. אך יש לרפובליקנים סיבה להיות מרוצים; מסתבר שעשרות אחוזים מהציבור חושבים שג'ו ביידן הפעיל לחץ על אוקראינה להפסיק את החקירה נגד החברה שבה עבד בנו (תמורת שכר מופרך). אין לטענה הזו כל אישוש עובדתי, ולמעשה ביידן רצה בפיטוריו של תובע שנחשב למקדם שחיתות בעצמו, כמו גם כל המעצמות האירופיות. אך עובדות הן לא בדיוק צו האופנה היום, והעובדה שיש פחות או יותר אותו מספר של אמריקאים שסבורים שטראמפ וביידן נהגו שלא כשורה משרתת מאוד את הנשיא.

טראמפ עצמו מגיב, כמובן, בקור הרוח האופייני, דהיינו בזעם מהול בציוצים בהולים: הוא הידהד ראיון שאיים בשבר כדוגמת "מלחמת אזרחים" אם יודח, האשים את חבר הקונגרס אדם שיף ב"בגידה" ודרש לחשוף את זהות המתלונן נגדו. השנה הקרובה עומדת להיות סוערת גם בהשוואה לקדנציה נשיאותית חסרת תקדים.

נדב איל הוא עורך חדשות החוץ בחדשות רשת