איזה אושר

בזמן שהלהיט הגדול שלו, 'ברגעים שאת הולכת', חורש את תחנות הרדיו וצובר מיליוני צפיות ביוטיוב, כהן מצא את עצמו עסוק בריצוי מאסר בכלא 4. "לצערי נאלצתי להיות עריק בגלל בעיות משפחתיות, אבל זה היה הכל מהכל", הוא אומר. "תשעה חודשים לא הגעתי לצבא. בהתחלה היו מגיעים מכתבים, ואז מבקרים אותי חיילים ומבקשים שאחזור, ובסוף מצאתי את עצמי מתחבא מפני לוכדי עריקים אצל חברים או בבתים בשכונה. כשנגמרו הבעיות המשפחתיות הסגרתי את עצמי מיד לצבא. הבעיה הייתה שזה קרה יום אחרי שיצא 'ברגעים שאת הולכת', ובזמן שהשיר מתפוצץ שמים עליי אזיקים ואני נכנס לתא מאסר".

כבר קרוב לשנה חלפה מאז השחרור ועדיין ניכר שכהן נושא עימו צלקות גדולות מהתקופה ההיא. כשהוא צריך לדבר על זה הקול נחלש, גופו מתכנס והוא מדליק סיגריה אחרי סיגריה. מנסה בכוח לעצור את הדמעות. על הסיבות שבגללן נעדר מהצבא הוא לא מוכן להרחיב. "ניסיתי לדבר עם הצבא ולא היה עם מי לדבר. מצאתי את עצמי חמישה חודשים אסיר. מעירים אותך בחמש ורבע בבוקר וכל היום מאותו רגע הוא רק בפקודות ועמידה בזמנים. שבע דקות להתלבש ולהתארגן. זו הייתה תקופה של בכי, חרדות, לחצים נפשיים. גם אחרי שכבר הבנתי שאני תכף הולך להשתחרר, לא ידעתי מה הולך להיות לי בעתיד והשגרה שם הייתה קשה. הייתי עם חור שחור, חושב רק על הבית, ובחוץ השיר שלי מספר 1 ואני בכלל לא יודע את זה".

עד כדי כך מנתקים אותך שם?

"חודשיים לקח לי לפלח את השיר לתוך הכלא. הייתי חרמן לשמוע את השיר ולא יכולתי. מתקשר לחברים ואומר להם לשים לי ביוטיוב ושומע דרך הטלפון. היו מעדכנים אותי בכמות הצפיות של מיליונים ואני בין הסורגים. במקביל היו מחפשים את אושר כהן להופעות. אמרנו שאני בחו"ל, אבל בסוף התגלה שאני בכלא. אחרי תקופה כבר היו מוציאים אותי לחופשות. בדיעבד זה דפק אותי, כי הופעתי במועדונים ב־72 השעות האלו של החופש. אנשים צועקים את השם שלי ושרים את השירים שלי, ואז אני מסיים הופעה וכמה שעות אחרי אני כבר שם מדי אסיר ונכנס לתא קטן. המעבר החד הזה עשה לי מאוד קשה".