שערי רצון / אדם רצון

עֵת עוֹצֵם אֶת עֵינַי

בַּסֶּדֶק הַצַּר

שֶׁנִּפְעָר

בֵּין אֱלוּל לְתִשְׁרֵי,

אוֹר נִדְלָק בְּחַדְרֵי לִבִּי,

חוֹרֵק כְּמוֹ שַׁעַר־זִכָּרוֹן

בַּכְּנִיסָה לְגַן־

יְלָדִים נָטוּשׁ מִיְּלָדִים.

אוֹר קָלוּשׁ דּוֹלֵק

אַחַר יֶלֶד מְפֻחָד

קָשׁוּר לְעֵץ,

עֵינָיו קְשׁוּרוֹת,

יָדָיו וְרַגְלָיו קְשׁוּרוֹת,

רַק פִּיו אֵינֶנּוּ קָשׁוּר.

מִדֵּי יוֹם אֶפְשָׁר

לְהַנִּיחַ חֲתִיכַת בָּשָׂר

עַל לְשׁוֹנוֹ וְלֹא לִשְׁכֹּחַ

מִשָּׁנָה לְשָׁנָה

לִקְצֹץ

עָנָף מִן הָעֵץ

כְּדֵי שֶׁרֹאשׁוֹ לֹא יִפָּצַע.

לְבַסּוֹף נִמְצָא הַיֶּלֶד אַךְ הָאוֹר

הוֹסִיף לִדְהוֹת. הִבְ

הֵב חֲלוּשׁ וֹת וְכָבָה.

מתוך: צריך להילחם במובן מאליו / הוצאת ידיעות ספרים