השטיח האדום של קאן חשב שהוא כבר ראה הכל. ואז הגיעה הבכורה החגיגית של הסרט "פורט אוטוריטי", וגם זקני הפסטיבל עדיין מתקשים להתאושש מהחיזיון: על השטיח טופפו מלכות דראג ססגוניות, רקדנים אפרו־אמריקאים בתלבושות פרובוקטיביות וגם כוכבת ראשית אחת — דוגמנית־העל והפרפורמרית הטרנסקסואלית לינה בלום, כוכבת הסרט. לינה בלום עשתה היסטוריה והייתה לטרנסית השחורה הראשונה שעושה תפקיד ראשי בתולדות קאן.

בלום, שדיגמנה בתצוגת אופנה של מעצב־העל טומי הילפיגר, שכיכבה על השער של המהדורה ההודית של "ווג" ושהמגזין "גלאמור" קבע לפני שנה שהיא אחת משש הנשים "שמעצבות את עתיד האופנה" — הוכיחה שוב שעבורה אין דבר כזה תקרות זכוכית. "כשצעדתי על השטיח האדום בבכורת הסרט, זה היה עבורי רגע של אמת", אומרת לי בלום כשאנחנו נפגשים בסוויטה של בית מלון יוקרתי בריביירה הצרפתית, המשקיפה אל הים התיכון.

"מגיל צעיר מאוד ידעתי שיגיע רגע ושעם הכלים שבהם בורכתי אוכל להעביר את מסר הסובלנות שלי לעולם. מבחינתי זאת דלת נוספת שנפתחת לנשים כמוני. עכשיו יש לנו כיסא סביב השולחן — אנחנו יכולות לדגמן, לככב על שערים ולשחק בסרטים. הגעתי להקרנה עם משפחתי ועם חברים שהם כמו אחים — וכולנו חוגגים את הרגע הזה יחד".

"אבא שלי הוא הגיבור שלי"

"פורט אוטוריטי" השתתף ב"מבט מסוים", המסגרת השנייה בחשיבותה של הפסטיבל, והוא יוקרן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, שייפתח בשבת ויתקיים לאורך חול המועד סוכות. עלילת הסרט מתרחשת על רקע הסצנה המחתרתית של ריקודי ה"ווג" בניו־יורק, ובמאית הסרט דניאל לסוביץ' הסתייעה בלא אחר מאשר מרטין סקורסזה. במרכז הסיפור ניצבת פרשיית אהבה של צעיר סטרייט לבן המגיע למנהטן ומתאהב בבחורה שחורה, וכשהוא מגלה שהיא טרנסית זה מסבך את העניינים. "זהו תפקיד הבכורה שלי כשחקנית. בצעירותי לא היו לי את האמצעים ללכת לשיעורי משחק, אז למדתי מצפייה בסרטים, מהתבוננות באנשים שהגשימו את הגרסה הכי חזקה של עצמם. זה עיצב אותי כאדם ונתן לי כוח להופיע על במה ועל מסלולי התצוגה".

אני יודע שיותר מאלף נשים נבחנו לתפקיד, אבל יוצרת הסרט בחרה דווקא בך.

"ביליתי בנשף בפילדלפיה, ודמיאן באו, המלהק — אדם מדהים ואושיית אופנה חשובה — ניגש אליי ואמר שהוא מחפש שחקנים לסרט. הייתי בדיוק בשלב קריאת תסריטים, וחיכיתי לתפקיד כזה, שיסייע לי לפרוץ. עשיתי אודישן ואז לא שמעתי יותר מאנשי ההפקה. אחרי חמישה חודשים הם פתאום יצרו קשר וביקשו שאגיע שוב. באודישן אילתרנו רבות והבמאית אמרה: 'אוקיי, שבי, אנחנו חותמים על חוזה ומתחילים לצלם עוד כמה שבועות'. מאוד התרגשתי. וכשצילמנו את הסצנה הראשונה בכיתי. זו הייתה התגשמות חלום".

אבל הדרך של בלום לשטיח האדום של קאן לא הייתה פשוטה, ורצופה קשיים ואכזבות. היא נולדה כבן, לפני 25 שנה בשיקגו, לאמא פיליפינית ולאבא אפרו־אמריקאי. אחרי שהאם גורשה בחזרה לפיליפינים, האב הופקד על משימת הגידול והטיפול בילד. "כשהייתי בת שנתיים, אמא גורשה מארה"ב ורגע לפני שהיא נפרדה מאיתנו, היא אמרה לאבא: 'יש לנו כאן בן מיוחד, שיעשה משהו מדהים בעולם'. אבא היה קצין בצבא, גבר שחור שגר בפאתי שיקגו ולא ידע שום דבר על להט"בים ולא ידע איך לגדל ילד טרנסג'נדר. כל מה שהוא ידע זה שילד צריך אהבה, וכשנותנים לילד אהבה — הוא יכול לעשות פלאים ולצאת לחיים. אבא תמיד אמר לי: 'תשחקי במה שאת רוצה, לא אכפת לי'. וכך, אבא ואח שלי, שיחקו איתי יחד בבובות. לא היו תפקידים מוגדרים בבית שלנו, פשוט היינו עצמנו".

בלום לא מפסיקה להרעיף מחמאות על אביה, שתמך בתהליך שינוי המין שעברה. "אבא הוא הגיבור שלי. הוא סיפר לי על האנשים שפילסו את הדרך בעקבות החלום שלהם ועשו שינוי. הם רצו יותר עבור עצמם ועבור הקהילה שלהם. בזכות האנשים האלה, אני יכולה לקום כל בוקר ולאהוב את מי שמביטה בי מן המראה".

בגיל ההתבגרות לינה בלום עסקה במחול ואנשים לא הפסיקו להתבלבל לגבי זהותה. "הייתי הולכת במורד הרחוב ואנשים היו ניגשים אליי ואומרים: 'וואו, אתה כל כך שונה! אתה בחור או בחורה? איפה אתה גר? יש לך איפה לגור?' הם הניחו שאין לי מקום לגור בו, בגלל איך שנראיתי. התחלתי ללכת למועדונים בשיקגו ולהתחרות בנשפים של רקדני הווג והטרנסיות. האמת שהפסדתי בנשף הראשון שבו השתתפתי. אבל בהמשך, בנשף ענק שבו התחריתי, ניצחתי וקיבלתי גביע. שמחתי שמצאתי את עצמי ושהפכתי להיות חלק מהקהילה".

בגיל 17, בלום עקרה לניו־יורק. "וכמו כל מי ששואף להיות אמן, אתה מגיע לניו־יורק עם התקווה הזאת שמישהו יראה ויגלה אותך. לקחתי את המזוודה האדומה שלי והסתובבתי ברחבי העיר בתקווה שמישהו יראה אותי בבית קפה, על ספסל בפארק או בתחנת הרכבת. דאגתי לחייך לאנשים סביבי כדי שידעו שיש להם חיבור איתי, לא משנה מה אני ואיך נראיתי".

יחצ

במהלך אותה התרוצצות, בלום קיבלה הזדמנויות והצעות, אבל עדיין זה לא היה פשוט לבסס קריירה. "סוכנויות דוגמנות באמריקה, וגם בחלקים מסוימים באירופה, לא הסכימו לחתום איתי על חוזה, בגלל שהייתי טרנסית ומישהי שלא התאימה לתבניות. הייתי מגיעה לסוכנויות האלה והסוכנות היו צוחקות לי בפנים. הן היו אומרות: 'את אף פעם לא תצליחי, העור שלך כהה מדי, הגוף שלך לא בנוי בצורה הנכונה, את לא מתאימה למה שאנחנו מחפשות - תפרשי. תחזרי למקום שממנו הגעת'. כנראה שהייתי צריכה לשמוע את כל הדחיות האלה, כי זה דווקא הוסיף לערך העצמי שלי, למי שאני, וזה הפך את החלומות שלי לממשיים יותר — כי ידעתי במה עליי להיאבק".

המסר שלי לילדים טרנסים

והיא הצליחה. במסגרת מהפכת הטרנס שפוקדת עכשיו את האנושות, לינה בלום צעדה לפני שנתיים על המסלול בשבוע האופנה של ניו־יורק, והחלה לככב על שערים. בשנה שעברה היא נטלה חלק בקמפיין הקולקציה שעיצב ג'רמי סקוט עבור מוסקינו ו־H&M. הצלם המהולל סטיבן מייזל הופקד על צילום הקמפיין.

בחודש מארס האחרון פסעה בתצוגת האופנה המתוקשרת שנערכה בפריז — מפגש הפסגה בין טומי הילפיגר והזמרת־שחקנית זנדאיה. בתצוגה הזאת צעדו רק נשים שחורות, כולל גרייס ג'ונס בת ה־70. "להיות דוגמנית זו ברכה", אומרת לינה בלום "אבל היכולת למצוא את האהבה בעצמי חשובה יותר. אני מסתכלת על הידיים, הפנים, השיער שלי והגוף שלי ואומרת: 'זה מה שיש לי. זה מה שיהיה לי עד שיגיע זמני ללכת ואני חייבת לאהוב את עצמי'".

את עדיין מתמודדת עם טרנספוביה?

"אני מתמודדת יותר עם סקסיזם וגזענות. יש אנשים שיישבו בחדר ולא יאהבו אותך בגלל מי שאתה, ואחרים יאהבו אותך בגלל מי שאתה. יהיו גם אנשים שלא ידעו מה זה טרנסית, ואלה האנשים שאני רוצה לדבר איתם". והיא מדברת גם באמצעות האינסטגרם עתיר העוקבים שלה.

איזה מסר יש לך לילדים טרנסג'נדרים?

"הייתי אומרת לילד טרנסג'נדר: קח את הזמן שלך. אתה אדם ממש מיוחד. לרעיונות, לחלומות ולפנים שלך יש חשיבות. תאהב אותם עד הסוף ותחלוק אותם עם הסביבה. תקיף את עצמך באנשים שבאמת מקבלים אותך כמו שאתה".

בשנה שעברה הקהילה הטרנסית זעמה על הסרט הבלגי "נערה" מאחר שכיכב בו גבר הומו בתפקיד טרנסית. גם סקרלט ג'והנסון עוררה כעס על כוונתה לגלם טרנסית. מה עמדתך בסוגיה?

"עם כמה שזה מקסים שסקרלט רוצה לשחק טרנסית, זה אף פעם לא יהיה אותנטי כמו לראות אישה טרנסית מגלמת את התפקיד. לקהילה שלנו זה מאוד מספק לראות מישהי משלנו משחקת תפקיד משמעותי".