תנו ביס
הסצנה הכי שמחה וכיפית של אוכל ושתייה מתרחשת בשנים האחרונות בסמוך לדוכני הפירות והירקות בשווקים בכל הארץ • 5 הצעות משלנו
ארבעס, מחנה יהודה ירושלים: פשוט ונעים
החומוסייה הקטנה הזאת, ארבעה שולחנות פנימיים ועוד כמה בחוץ, מציעה חוויית חומוס פשוטה, צעירה וכיפית. עם מוזיקה ישראלית ברקע, שירות חייכני ותפריט מהודק, לכאן באים כדי לנגב ולשבוע. אפשר לבחור בין חומוס גרגירים, חומוס פול, מסבחה גרגירים או מסבחה פול (החומוס מוגש לצד חמוצים, זיתים, בצל, חריף ושתי פיתות טריות, בעלות של 23 או 27 שקל), ואפשר להוסיף מעל, בתשלום כמובן, ביצה, פטריות מוקפצות עם בצל וסילאן, חציל מטוגן, טחינה ועוד. רוצים עוד? יש גם צ'יפס בתוספת גרידת לימון (17 או 30 שקל), פלאפל ללא גלוטן (שלושה כדורים בחמישה שקלים), סלט ירקות (15 או 25 שקל), סלט ירוק (23 שקל) ולקינוח - מלבי חלבי (12 שקל). כוס גזוז בטעמי ענבים, פטל, תפוח או אננס (שבעה שקלים) או שליש בירה (18־15 שקל) וסגרתם עניין. החומוסייה הזאת, שהחומוס שלה עדין ומצוין, נפתחת בעשר בבוקר (דיאטנים, כמו גם השכנים במזרח ירושלים, טוענים שהכי נכון לאכול חומוס לארוחת הבוקר, כדי להשאיר לגוף די זמן לעכל אותו בקלות יחסית), האקשן האמיתי מתהווה סביב חצות היום, אבל גם אם סיימתם יום עבודה או יום טיול בבירה ובא לכם חומוס אחרי שהשמש שקעה - תקבלו פה מנה טרייה.
• ארבעס, שילה 1, ירושלים, א'־ד' בשעות 10:00־21:00, יום ה' בשעות 10:00־22:00, יום ו' מ־10:00 עד שעתיים לכניסת השבת.
דוויני פיתה בר, מחנה יהודה ירושלים: אהבה בפיתה
צעירי ירושלים אוהבים להגיע לכאן אחרי ששתו לא מעט אלכוהול, ולא במקרה. לבר הפיתות העסיסיות הזה שווה להגיע רעבים, ממש רעבים, כי המבחר גדול והטעמים נפלאים. המנות מוגשות בשתי גרסאות - סגור (בפיתה) או פתוח (ברוסקטות מפיתה), ומחולקות לשלוש קטגוריות: בשר, דגים וצמחוני־טבעוני. נסו למשל את האוסובוקו (עם איולי, עגבניות, פלפל חריף לבחירה, עלי רשד או רוקט, 30 או 40 שקל), או את החריימה בורי החריף שמגיע עם טחינה וכוסברה. אם חמלה היא הקטע שלכם, נמליץ על המעורב הטבעוני (עגבניות קלויות, כרובית, תפוח אדמה, בצל מטוגן, פטריה, טחינה ועשבים, 35 שקל). חוץ מכריכים ראויים בפיתה, אפשר לנשנש כאן את המנה המכונה צ'יפס שלושת השלבים (טבעות בצל ותפוחי אדמה, איולי, פטרוזיליה, עגבניות, בצל ירוק, פלפל חריף ומעט לימון כבוש, 25 שקל) ואפילו סלט (הוא עולה 30 שקל ומצליח להיות מצוין אף שאין בו זכר לפחמימות). למתלבטים מוצע תפריט טעימות אישי (100 שקל) או זוגי (170 שקל), ובתחום המתוק, בהנחה שכוחכם יעמוד לכם, מוצעת מנת קרם קוקוס עם בננה מקורמלת (30 שקל). ויש כמובן גם בירות ומשקאות קלים, אבל אם כבר הגעתם לכאן, נסו את ערק השקדים (25 שקל).
• דוויני פיתה בר, בית יעקב 6, ירושלים, א'־ד' בשעות 12:00־00:00, יום ה' בשעות 12:00־2:00, יום ו' מ־12 עד כשעה לכניסת השבת ובמוצ"ש עד חצות.
מאפיית הסאלוף, שוק פתח–תקווה: לחוחביתה ומוזיקה תימנית
לפני הכל, נבהיר משהו על ההתחלה. אל תפלו בפח של המילה מאפייה. הו לא. כלומר, מאפיית הסאלוף היא מקום שאכן אופים בו, אבל לתמצת את מהות גן העדן הקטן הזה לכדי מאפייה יהיה כמו לקרוא לפנטהאוז הכי מפואר בשכונה שלכם דירה - רק כי דרים בו. מאפיית הסאלוף, במיקום אסטרטגי בכניסה לשוק פתח־תקווה, בספוט שלא ניתן לפספס, היא ספק חמארה, ספק מסעדה. אז אוכלים בה גם דברים אפויים. בכל זאת, מדובר במקום בעל אפיל תימני, כפי שאפשר להבין מהחלק השני של השם, שדווקא מדייק.
סאלוף, למי שאינו בקיא בהלכות הבצק התימנים, הוא פיתה תימנית אורגינלית, רכה ונימוחה, שנהוג לחסל בעודה חמה. חוץ ממנה מכינים במאפיית הסאלוף גם לחוח - עוד פיתוח תימני גאוני, מעין פיתה־פנקייק עם בועות קטנות שמקבלות באהבה את החילבה שמעמיסים עליהן. במאפיית הסאלוף מתקינים מול עיני הסועדים שורה של מחבתות, עליהן מיטגנים כל העת עוד ועוד לחוחים. עוד זה יוצא, והשני בא. אי־אפשר להפסיק לאכול את זה.
ויש עוד בצקים בהיכל הפחמימות הזה, כמו קובנה, וזלבייה, אבל העניין שלשמו התכנסנו כאן היום הוא שולחן הבר הארוך שמקיף את המקום, שם מסבים לארוחה תימנית חגיגית מיטב יוצאי העדה וגם מי שלא. וכשאנחנו מדברים על ארוחה תימנית חגיגית, אנחנו מתכונים לג'חנון, מלאווח, חביתה על לחוח (לחוחביתה), שקשוקה על חומוס (חומושוקה) ושאר מיזוגים שעושים כבוד גם למאכלים וגם ללשון העברית. את כל הטוב הבצקי הזה מורידים עם שוט עראק, גם אם בשעת בוקר מוקדמת עסקינן. כמובן שזה לא תימן אם לא מנגבים את הבצק במשהו חריף. במאפיית הסאלוף יש חריף־חריף למבינים, וחריף פחות חריף לאשכנזים.
השעות החזקות של מאפיית הסאלוף הן ביום שישי. משעות הבוקר מתמלא המקום במאמינים הקבועים, שלא מפחדים מקצת בצק על הבוקר. ככל שהשעות נוקפות, המוזיקה (התימנית, כמובן) מרימה דציבלים, ובצהרי היום כבר מדובר בחינגה של ממש, מהסוג שעושה חשק לעלות על השולחן ולרקוד. עד 16:00 מקפלים הכל, והולכים לקבל את השבת בצעד תימני.
• מאפיית הסאלוף, גוטמן 20 פתח־תקווה, פתוח א'־ה' בשעות 7:30־19:30, ביום ו' בשעות 7:30־16:00.
קזינו דה פריז, מחנה יהודה ירושלים: החצר הנכונה
רק לפעמים מצליחה חצר אחת, לא גדולה, לייצר חוויה שלמה של עיר ומרקם חיים ואווירה. החצר של קזינו דה פריז עושה בדיוק את זה: מעבר לשירות הנעים, מעבר לאוכל הטעים, מעבר לדרינקים הנכונים - מצליח המקום הזה לזקק את הטוב שבירושלים, ועל הדרך לנקז אליו צעירים ומבוגרים, ישראלים ותיירים, ולגרום לכולם לרצות לחזור. מבחר מהודק ונכון להפליא של ברוסקטות (קממבר עיזים, משמשים ורוקט, למשל, או אנשובי, שמנת חמוצה, צלפים, בצל ועגבנייה, 38 שקל), פיצות מוצלחות (הפיצה הטבעונית שמגיעה עם רוטב עגבניות ושלל ירקות אנטיפסטי ועולה 44 שקל גרמה לחבר חיפאי שהבאנו לכאן להיאנח בעונג), סלטים כיפיים (נסו את סלט קזינו הכולל חסה, רוקט, בזיליקום, בצל סגול, עגבניות שרי, צנון, פרי העונה, אגוזי מלך ופרמזן, 44 שקל) ומרקים בחורף; ואם אתם בעניין של נשנושים קטנים בלבד כדאי לנסות את צלחת הדגים המעושנים (64 שקל) או את עלי הגפן הממולאים (38 שקל). אלה יתאימו במיוחד ליד השתייה: מבחר היינות כאן קטן אבל טוב, הבירות בחביות מתחלפות, אבל אנשי המקום מתגאים, ובצדק, בקוקטיילים. נסו למשל את המנדט, בושמילס סאוור עם סירופ סילאן, דבש תבלינים וכל טוב (44 שקל) או את השוק הגרוזיני, סמירנוף ביתי עם פלפל חריף, לימון, סוכר, קוקוס ומיץ אננס (44 שקל). עוגת דאבל מוס שוקולד תסגור את פינת הקרייבינג למתוק (36 שקל).
• קזינו דה פריז, מחנה יהודה 3, ירושלים, א'־ה' מ־12:00 ועד אחרון הלקוחות, יום ו' מ־11:00 עד שעה לכניסת השבת ובמוצ"ש מ־20:00 עד אחרון הלקוחות.
מיטש, שוק הכרמל תל–אביב: קבב עם תבלין חמקמק
אפילו כבת לעדה הרומנית, אני מודה שמעולם לא הבנתי מה הופך קבב לרומני. מלבד תועפות השום, זאת אומרת. מבחינתי, קבב הוא קבב הוא קבב, ולא משנה לי מאיזו תפוצה מי שעמד וקיבב אותו. אורית מושקוביץ, בת לאם רומנייה, למדה בבית את רזי הכנת הקבב הרומני אסלי. לפני שנה פתחה באחת הסמטאות היוצאות משוק הכרמל את "מיטש", היכל המוקדש כולו לקציצה המפוארת של העדה.
כשהזדמנתי למקום ושאלתי את מושקוביץ מה הופך קבב לרומני, קיבלתי קודם כל את התשובה המובנת מאליה - השום - ואז את התשובה המקיפה, שאפשר לקפל במילה אחת - אהבה. כשטעמתי, הבנתי הכל. בקבב של "מיטש" יש את אותו מרכיב חמקמק, שהופך מנה מסתם אוכל למשהו שזוכרים הרבה אחר כך. הרי כל אחד יכול לערבב בשר, שומן, שום ותבלינים ולהתקין מהתערובת קבב. אבל למושקוביץ יש יד שהופכת את הקציצה למלאת נשמה. בצד מגישים פיתות, צ'יפס וסלט חצילים רומני, כלומר עם הרבה שום. לאמיצים יש גם מוז'דיי - ממרח שום קשוח. מי שפחות בעניין של פיתה, יכול לקבל את הקבב שלו בסירת במבוק קטנה. אני את שלי רציתי בפיתה. עם כל הכבוד לסירה, זה לא ונציה פה.
את האווירה במיטש מרכיבים מועדון המעריצים של מושקוביץ, שחוזרים שוב ושוב, ולצידם תיירים שקיבלו המלצה ממלון הבוטיק שלהם למקום ישראלי אותנטי, חבורות של יוצאי רומניה מתבגרים שבאים לאכול כמו בבית אמא, וגם צעירים עם דודא לבשר. ערב רב של אנשים שיושבים על כיסאות נמוכים בחלל פתוח המחופה פיסת בד, ומעניקים למקום את המרקם האנושי המעניין שלו. זה הרבה מעבר לאנשים שבאו לאכול קבב.
אם אתם עוברים פה על הדרך, אפשר לקחת קבב בפיתה (כולל שתייה וצ'יפס, 39 שקל). אבל אם כבר באתם, שבו רגע, כי לרגל חגיגות השנה למקום השיקה בעלת הבית מנות חדשות, בהן פטריצ'יאן - נקניקייה רומנית שמנמנה ועסיסית בלחם קסטן (כולל סלטים, חמוצים, צ'יפס ולימונדה במילוי חופשי, 45 שקל) וגם צלחת טעימות של איקרה וכבד קצוץ ב־15 שקל. אני מצידי עוברת לגור שם.
• מיטש, חיים חבשוש 31, תל־אביב. א'־ד' בשעות 11:00־17:00, יום ה' בשעות 11:00־22:00, יום ו' בשעות 10:00־17:00.
לפנייה לכתב/ת 
