הפאניקה הכורדית הגיעה אמש לשיאה לאחר שבסביבתו של נשיא ארצות־הברית דונלד טראמפ טענו כי "הכורדים עזרו לנו רק כי שילמנו להם". הלוחם הכורדי הגאה נפגע, אך יותר מכך הייתה זו החותמת הסופית למה שהחל להתברר בתחילת השבוע: אין להם מי שיגן עליהם.
הנסיגה האמריקאית, הן במובנה הפיזי והן בהתנערות מהחובה המוסרית למי שהיו עד לא מזמן בני בריתם, הותירה את הכורדים לבד מול הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן. והוא, מצידו, ימשיך להפריח סיסמאות על "מלחמה בטרור" ו"סכנת דאעש", אך לכולם ברור כי לא הטרור מדאיג אותו אלא השאיפה הכורדית להקים את מדינת כורדיסטן העצמאית בשטח שבצפון סוריה ובעומק הגבול הטורקי.
הכורדים, מצידם, מבינים את מקומם: ארדואן אינו טיפש ואינו חסר ניסיון, וברור לו שאם יניח להם להרים ראש בסוריה זה עלול לסכן את יציבות משטרו בטורקיה – כשמנגד מלחמה של הצבא הטורקי נגד הכורדים עשויה ללכד את השורות. וכשמוסיפים לכל זה את העובדה שלטורקיה יש צבא גדול וחזק, בעוד שלכורדים יש כוחות אמיצים אבל מחנה קטן – מבינים שהמצב לא יפעל לטובתם.
