מקלקל את השורה

פרק הסיום של "שובר שורות", ששודר לפני שש שנים, חתם את הגל השני במהפכת הטלוויזיה של המאה ה־21. לפניה היו "אוז" ו"הסופרנוס" ובעורפה כבר נשף עידן "משחקי הכס". אבל באמצע, לצד "מד מן" למשל, יצירת המופת של וינס גיליגן החדירה למדיום כישרון ויכולת שאפיינו בעבר את הקולנוע (בימוי, צילום, עיצוב אמנותי) והספרות (דמויות, קווי עלילה, קליימקסים). מתי מעט של דרמות ידעו לשלב כמוה בין המותח והאלגורי, האנרגטי והעמוק. לכן הפרידה מהאגדה על שם וולטר ווייט, המורה לכימיה שהפך לברון סמים, הייתה מרגעי השיא של העשור החולף.

עם נתוני הפתיחה הללו, השאלה המרכזית סביב "אל קמינו" היא אם הוא מצדיק את קיומו. למה, בעצם, הסיפור של "שובר שורות" זקוק לשעתיים נוספות? מה עוד יש להגיד שיפאר את הרושם העצום שהסדרה הותירה? התהייה הזו לא זרה לאוהבי "שובר שורות". היא אפפה גם את סדרת הבת, "סמוך על סול". התשובה הייתה מוחצת: בקצב האיטי, ברעיונות המורכבים, במשחק הווירטואוזי. וגם שם, יש להודות, מוטב כבר לחתור להורדת מסך.

"אל קמינו" לא מתקרב להישג דומה. הסרט, שמתמקד בדמות של ג'סי פינקמן (ארון פול), אינו אלא פרק סביר שנמתח מעל ומעבר למה שבאמת יש בו. אף על פי שג'סי הוא גיבור מרתק (אך מוגבל), פול הוא שחקן נהדר (אבל יותר בצוותא מאשר בסולו) וגיליגן לא שכח איך למרוט עצבים (הוא פשוט לא עושה את זה מספיק), בסוף התחושה היא של ארוחת שאריות. החיבור בין ג'סי לדמויות בולטות אחרות ב"שובר שורות", לדוגמה, נתפר באופן שאינו מכבד את מלאכת המחשבת התסריטאית של הסדרה. זה נראה כמו ניסיון להרטיט את המעריצים ולא לשרת את הצרכים של היצירה.

למעשה, בזמן שג'סי נאבק להשתחרר מהמעגל שמאיים על חייו, "שובר שורות" מתגלה כמלכודת דבש שקשה להיחלץ ממנה. כעת, גם היא חלק מהטרנד המאוס של "יקומים", כלומר מותגי בידור שמנפיקים מוצרים שיעסיקו את הצופים האדוקים וידפקו קופה. ואמנם "שובר שורות" היא לא "הנוקמים", אבל נדמה שהמסר העולה מ"אל קמינו" רלוונטי עבור האחראים לסרט המיותר הזה: לפעמים אין ברירה אלא לעזוב הכל ולהתחיל מחדש.

בקטנה

כתבה של עידו סולומון ב"אולפן שישי" שאלה "לאן נעלם יונתן אוריך". באמת, מאז ימי "איפה יוסל'ה" המדינה לא השתגעה ככה. לא רק שהאייטם התמוה סיפק ספקולציות במקום תשובות לסוגיה (הקריטית!) מדוע היועץ והמקורב של ראש הממשלה חדל לצייץ בטוויטר, גם נטען שם שאוריך לא הגיע למטה הליכוד בליל הבחירות בספטמבר. כן, הוא רק התייצב מול המיקרופון לפני שבנימין נתניהו עלה לנאום והציג אותו בתור "ראש הממשלה הבא". כמובן שזה רק מעיד עד כמה אוריך ממש טוב בלהיעלם: ב"אולפן שישי" לא ראו אותו אפילו כשהוא היה שם.