בצק סבוך

עסקים משפחתיים הם מהקרקעות הפוריות ביותר לסיפורים טובים. זה בוודאי נכון עבור מדינה צעירה, שמורכבת מקהילות עם מסורת ייחודית, כשהפרנסה היא כלי להתברגות ואף לטיפוס בסולם החברתי. המשולש של זהות, קשר דם וכמובן כסף הוא מקור לדרמה עתירת יצרים ואינטריגות. כך, לדוגמה, "פוטו פרג'" הפך לאחד הלהיטים המפתיעים של השנים האחרונות.

"סרט בורקס", הדוקו של אורית אופיר־רונאל על עלייתה ונפילתה של רשת "סמי בורקס", נשען בדיוק על אותם יסודות: הצלחה מטאורית, התרסקות כואבת, סכסוכים מרים בין אחים וניסיון של דור ההמשך להבין מה השתבש ולבדוק אם אפשר לתקן. רונאל, כמו קובי פרג' ב"פוטו פרג'", נושאת בתפקיד כפול: הן של מתעדת והן של מי שחוותה מבפנים את כל הצדדים של המיתולוגיה, בהיותה הנינה של סמי אלקולומברי - הלא הוא "סמי בורקס" - והנכדה של בתו עדנה ובעלה פפו, שלקח חלק בניהול אימפריית הבצק לשעבר לצד שני בניו של סמי, איציק וניסים.

אולם מניע אישי הוא חרב פיפיות: מצד אחד, יש בו כדי להבטיח שהסרט לא יסבול מעודף יובשנות. מצד שני, ישנו החשש שקרבה גדולה מדי לנושא תוביל להצגה של תמונה חלקית. במקרה של "סרט בורקס" - כאילו שניתן היה לחשוב על שם אחר - זה בדיוק היתרון והחיסרון שמלווים אותו: הוא ניחן במתיקות של עבודת שורשים, לצד מעין הססנות שמונעת ממנו להתפתח לכדי יצירה מרשימה.

למשל, הסרט משתדל לתאר את החשיבות של "סמי בורקס" עבור העדה הבולגרית, שנתקלה גם בהתנשאות של האליטה, אבל אינו מבליט מספיק את ההיבט הזה. מנגד, הנסיבות שהובילו לקרע העמוק בין המנכ"ל הכריזמטי והצבעוני איציק (חתיכת פרסונה גם בלי העושר והתהילה) לאחיו ניסים והגיס פפו נותרות על פני השטח. התנועה בין שני המסלולים רוויה באמפתיה, סקרנות וגם ברגעים מקסימים, אך גם בתחושה של החמצה. נדמה שאין ברירה אלא להמשיל זאת לבורקס שמכיל את כל המרכיבים הדרושים, אבל התמהיל שלהם מפיק טעם לא אחיד.

למרות הליקויים הללו, רונאל היטיבה לזהות את סבא וסבתא כדמויות כובשות ולעטוף אותם בגימיק חמוד כמו קטעי המעבר של מקהלת הקשישים הבולגרית. סצנת הסיום, שהתוכן שלה לא ייחשף כאן על מנת שלא להרוס לצופים עתידיים, צובטת את הלב ובמקביל משאירה כמה שאלות פתוחות על הסוגיות הבולטות שמעסיקות את הסרט: הכוח של האהבה, המחיר של הגאווה והיכולת האנושית לסלוח. כמו כן, יש להודות לבמאית, שיחסית לא הפריזה באילוסטרציות של מאפים. גם ככה אתגר הצריכה של "סרט בורקס" בלי להסתער על מגש שלם היה אכזרי למדי.

"איך צה"ל נערך מול החזרה של צבא סוריה וחיזבאללה לגבול", הייתה כותרת הכתבה של ניר דבורי במהדורה המרכזית של קשת. התשובה, כמובן, היא אייטם יחצני. בראשיתו, הכתב הצבאי הזכיר את מבצע "שכנות טובה", לטיפול בנפגעי מלחמת האזרחים. הוא כינה אותו "פרויקט מעורר השראה", שבו המדינה טיפלה בפצועים ו"הרוויחה שיתוף פעולה ושקט". ובכן, כפי שנחשף ב"עובדה" לפני כחצי שנה, הסיפור היה מורכב בהרבה מאשר "פרויקט מעורר השראה" – והחלק הפחות אלטרואיסטי הוסתר מהציבור - כך שדובר צה"ל יכול להיות מבסוט אפילו פעמיים.