אפילו גשם הזלעפות שהפתיע את המוני האוהדים הפלסטינים בכניסה לאצטדיון פייסל חוסייני בא־ראם לא כיבה את ההתלהבות שלהם. נהפוך הוא, ככל שהרעם היכה ברעש גדול יותר – כך הם צעקו חזק יותר. "אל־קודס (ירושלים) ערבייה, קדימה פלסטין!". ביציעים הלמו התופים והאווירה, כמו מזג האוויר, הייתה סוערת.
לכאורה מדובר במשחק נוסף במסגרת מוקדמות גביע העולם בקטאר 2022, אבל סעודיה איננה עוד נבחרת. התמודדות בין הפלסטינים לסעודים חורגת מעבר לספורט לאור מערכת היחסים המורכבת והאמביוולנטית בין שני הצדדים. בשנים האחרונות היחסים ידעו יותר ירידות מעליות, נוכח התחושה הפלסטינית שריאד נטשה אותם לטובת השאיפות הכלכליות והגלובליות שלה. וכך, אם משחק כזה מורכב בדרך כלל מ־90 אחוז כדורגל ועוד 10 אחוזים פוליטיקה - הרי שבמקרה הזה מדובר ב־90 אחוז פוליטיקה ו־10 אחוזים כדורגל.
שעתיים לפני שריקת הפתיחה ניסה וויסאם למכור קפה לעוברים ושבים, אבל אלה התעניינו יותר בקבלת הכוונה לאצטדיון. לוויסאם זה ממש לא הפריע. "האווירה פה מעולה", הוא קבע ומייד אחר כך סינן קללה עסיסית על הסעודים. כששאלתי מדוע האוהדים הפלסטינים מתעבים את הסעודים, הוא בחר שלא להתפלפל בתשובה פוליטית ולא להאשים את הסעודים ביחס אוהד לישראל, תוך נטישת הסוגיה הפלסטינית. "עזוב שטויות", הוא הסביר, "לפני כמה שנים הנבחרת הפלסטינית שיחקה בסעודיה. בכניסה למשחק הסעודים היכו אותנו ועכשיו הגיע הזמן שאנחנו נרביץ להם".
ברשות הפלסטינית השתדלו לקבל את פני שחקני הנבחרת הסעודית בצורה הכי לבבית שאפשר, כולל שלטי חוצות שהיללו את המלך סלמן. במקביל נאלצו אנשי הרשות לעמוד מול האשמות חמאס, שטען כי בואם של הסעודים דרך מעבר אלנבי, שנמצא תחת שליטה ישראלית, הוא "לא פחות מכניעה שמבטאת נורמליזציה עם הכובש". בפת"ח לא נשארו חייבים ותקפו את חמאס "שמקבל בברכה את מזוודות הכסף הקטארי שעושות את דרכן לעזה אחרי שהן נוחתות בישראל'.
"בוא נראה אותם פוצים את הפה אם הנבחרת של קטאר תגיע לכאן דרך מעבר אלנבי", אומר לי בכעס עלי שקעה, שמציג את עצמו כמדריך נוער פת"ח שהגיע עם הנערים משכם כדי לעודד את נבחרתם. "נראה אותם אומרים 'תטביע' (נורמליזציה) כשהשליח הקטארי ינחת בבן־גוריון עוד שבועיים בדרכו לעזה".
ועוד סוגיה: הצבע של הנבחרת הסעודית הוא ירוק, ורצה הגורל שזה גם הצבע המזוהה עם חמאס. אז מה עשו ברשות הפלסטינית כדי להתגבר על המכשול ולעקוץ על הדרך את חמאס? כתבו על שלטי הברכה הירוקים העצומים "שלום וברכה לירוק הסעודי".
בחנות הכנאפה המהודרת שמחוץ לאצטדיון עומד מוחמד. "הסעודים יביסו אותנו. ככה זה. איפה שיש כסף- יש שחקנים שיודעים לשחק. הם ינצחו 10:0, תרשום".
רשמתי. אלא שלמרבה ההפתעה המשחק הסתיים בתיקו אפס משמים. עבור הפלסטינים זו תוצאה טובה שמשאירה אותם בתמונה, אחרי ניצחון והפסד קודמים. לעומת זאת הסעודים יצאו מאוכזבים, שכן אחרי הכל מדובר בנבחרת ששיחקה במונדיאל. אבל כפי שכבר נכתב כאן - המשחק הזה היה הרבה פוליטיקה ופחות כדורגל.
