בדיוק כשתיכננו לשוחח, דן שפירא היה בדרכו לבית המרקחת לקנות מנקה בקבוקים. ככה זה כשיום קודם הוא ואשתו תמר חגגו ברית להולדת בנם השני — בנימין יהודה, אח לדוד נתן בן הארבע. "הלידה שלו מרגשת אותי מאוד", אומר שפירא. "אני רגיל להיות בן יחיד, ופתאום לבן הגדול שלי יש אח, ואני רואה את ההתמודדות שלו עם זה והיא מרגשת. הוא מנשק אותו, מחבק אותו, וקורא לו 'התינוק שלנו'. בבוקר של הברית הוא שאל אותו אם הוא מתרגש או פוחד. עכשיו אנחנו כבר ארבע נפשות בבית, ואני מקווה שיהיו לנו עוד ילדים. שניהם, אגב, קרויים על שם הסבים שלהם".
בין ההצגות בתיאטרון הקאמרי, שם הוא מככב, וההתעסקות בתינוק החדש, שפירא מתכונן למופע מוזיקלי חדש, "לך לך", שכולו שירי יהדות ואהבת הארץ, ואיתו הוא מתכוון לרוץ ברחבי הארץ. "העבודה על המופע הייתה סוג של מסע", הוא אומר. "אפרופו השורשים הליטאים והתימנים שלי — אני מתעסק בשנים האחרונות עם השאלה מה זה בשבילי להיות יהודי. הזהות היהודית מורכבת מכל כך הרבה גוונים, צלילים, טעמים וריחות, ובשבילי להיות יהודי זה לנסות לחבר בתוכי את כולם. לכן אני משתף במופע מוזיקה מרוקאית, תימנית, ניגונים מעדות אשכנז ופיוטים וטקסטים של משוררים — והכל בעיבודים מודרנים שמתחברים למי שאני היום".
בתיאטרון הקאמרי שפירא משחק היום בשתי הצגות — "תיקון" של אמנון לוי ורמי דנון, שהלך לפני כשבועיים לעולמו, וב"אוליאנה" של דיוויד מאמט, שביימה שרה פון שוורצה. "אי־אפשר לדבר על 'תיקון' בלי לדבר על רמי דנון", הוא אומר והצער מציף את קולו. "היום אני מבין שההצגה הזאת הייתה בעצם גם סוג של מכתב פרידה של רמי מהעולם המקצועי. יכול מאוד להיות שבאיזשהו מקום בתהליך החזרות הוא ידע שסופו מתקרב. הוא הסתיר את זה מאיתנו מאוד, ולא רצה להעיק עלינו או לגרום לנו לאי־נוחות, אבל בתוך תוכו כבר היה בתהליך הפרידה".
מה היה כל כך מיוחד בו?
"אני חושב שרמי היה נוף מיוחד בעולם התיאטרון. הוא היה איש מאוד עניו, צנוע וישר, ומאוד חכם, שהבין לנפש השחקן. הוא חדר לי חזק מאוד ללב. גם 'תיקון', כמו המופע שלי, מנסה לעשות חיבורים. אני מגלם שם בחור מרוקאי שמתחנך בישיבה ליטאית. בסופו של דבר התיקון הוא בהבנה שכולנו אותו דבר, וזה מאוד חשוב בימינו. הצורך של האדם להשתייך לקבוצה מסוימת הוא לגיטימי כל עוד היא לא פוסלת ומוקיעה קבוצה אחרת. זה המהות של החיים".
לפני כשנה וחצי הוצת הבית שבו גרו שפירא ומשפחתו בשכונת עג'מי ביפו. "שלוש דירות ברחוב שלי הוצתו ונשרפו", הוא אומר. "שלי הייתה אחת מהן. היא נשרפה כליל והכלב שלי, שהיה בתוכה, נחנק למוות. התחושה היא קשה. הזיכרונות מכל מה שהיה בבית נשארו רק בראש ובלב".
למה הדירות הוצתו?
"פושעים הציתו אותן. השאלה האם זה היה על רקע לאומני נשאלת כי בכל זאת אלו היו דירות של יהודים, אבל היא כנראה תישאר כתעלומה".
