בית ינאי
מיכל ינאי, פעם מלכת הילדים הבלתי מעורערת, מגדלת בבית יורשת: בגיל עשר בלבד בתה הבכורה אלכס מתקתקת אודישנים, משחקת בסדרות ובסרטים, ואפילו מסדרת לאמא תפקידים. בראיון בין–דורי ראשון הן מספרות על העבודה המשותפת על סט אחד, מסבירות איך הן מונעות מאלכס לחוות מחדש את הטראומות של אמא ומפרטות מה עושים כשהילדה מצטלמת לסרט שהיא אפילו לא מספיק גדולה כדי לראות
לאחר עוד ערב מלא אדרנלין על הבמה עם המחזמר האיקוני "כנר על הגג", מיכל ינאי, אז ילדה בת 11, קיבלה הזמנה מצוות הרקדנים והרקדניות להמשיך איתם את הלילה ולחגוג במסיבה בביתם. היא לא חשבה פעמיים. "ייאמר לזכותם שהם היו מאוד חמודים, שמרו עליי, הכירו לי את כל סוגי הסמים והזהירו אותי לא להשתמש בשום דבר".
אחלה סטאז' לתחילת הקריירה.
"החשיפה לזה כילדה זה מפחיד".
רצת לספר להורים?
"ממש לא. לא היה להם מושג מה קורה במסיבות האלו. לא חשבתי שזה לא בסדר. אז זה נראה לי משהו של הגדולים, של הבוהמה. רואה אנשים משתמשים, שואלת שאלות והם מסבירים לי".
היום היא מתקשה לדמיין איך הבת שלה, אלכס (10), שנכנסה בשנים האחרונות לעולם המשחק - בפרסומות, בקולנוע ובסדרות טלוויזיה לילדים - הייתה מתנהלת בסיטואציה כזאת. "היה בא לי למות אם היא הייתה עוברת את זה", היא מעלה להתקפה אינסטינקט אימהי.
אבל במובן מסוים את מאפשרת לה להיות באזור הסכנה.
"הסטים היום יותר מוגנים מפעם. יש יותר מודעות ומגבלות. אנחנו היינו עושים שישה פסטיגלים אחד אחרי השני עם משטר מאוד נוקשה. היינו חיילים. באחד הפסטיגלים מינו לנו אחראית - פחד מוות! אסור לדבר מאחורי הקלעים שלא נהיה צרודים, שעות על גבי שעות של שתיקה. אלף אזהרות והוראות שלא נלכלך את הבגדים. פחד".
והיום?
"מי יעז לעשות את זה? אחרי שלוש־ארבע שעות אתה חייב לשחרר. זו הסיבה שאין יותר בפסטיגלים ילדים על הבמה. רצון המחוקק לשמור על הילדים אולי כבר מוגזם מדי. גם לילדים היום יש סיי. הם לא ייתנו שיעליבו אותם, לא יסכימו להצטלם שעות. האם אי פעם העליתי על דעתי להגיד לבמאי שהסצנה הזו לא הגיונית?"
אלכס: "אם אני הייתי אמא שלה בתקופה ההיא, ויודעת שהמשטר כל כך נוקשה, הייתי אומרת לה, 'אני לא נותנת לך ללכת בעקבות החלום שלך. תחכי עוד כמה שנים'. אני לא שותקת".
×××
קבלו את דור 2.0 לערוץ הילדים. בת עשר, בתם הבכורה של ינאי ובעלה, הפרסומאי בן מוסקל. אחות לבנים יהלי (9) ויובל (4). מתגוררת ברמת־השרון ולומדת בבית הספר הדמוקרטי בכפר הירוק. גם היא, כמו אמה, בלוק הבלונד הארוך. טבילת האש של הג'וניורית נרשמה בגיל שלוש, כשהצטרפה לצילומים לפרסומת לרהיטים שהובילה אמה. להפקה הייתה חסרה ילדה לצילומים וינאי הציעה לקרוא לאלכס.
לפניה המכוערות של התעשייה נחשפה כבר בגיל חמש. "הצטלמנו לפרסומות", היא מספרת. "חשבתי שיהיה מאוד כיף. הצלם אמר לי לעשות פוזה. נעמדתי בצורה אחרת והוא בא אליי והתחיל לצרוח. עשיתי פוזה אחרת ואז שוב הוא צורח. לא אמרתי כלום. הוא המשיך לצרוח. ואז התעצבנתי והלכתי לאמא. לא רציתי להמשיך. ידענו שאנחנו מוותרות על הקטלוג, אבל לא היה אכפת לי. לא רוצה לעבוד עם בן אדם שמתייחס אליי כמו פח זבל".
הנה, עם כל מערכות ההגנה והניסיון, אי־אפשר למנוע הכל.
מיכל: "שמעתי את הצעקות, ניגשתי לאלכס והיא הסתכלה עליי ואמרה: 'אמא אפשר ללכת?' זה המקסימום שאני יכולה להגן עליה. למחרת היא שאלה: היום יהיה גם צלם צועק? מאז אני בודקת שבכל מקום שאני שולחת את אלכס הבמאי לא יהיה קשוח מדי".
את לא חוששות לפגוש עוד צלמים כאלו?
אלכס: "אני לא פרנואידית".
מיכל, נשמע שיש קונפליקט בין אמא מגוננת, לשחקנית המנוסה שרוצה בהצלחה המקצועית של הבת.
"אם הייתה לי אפשרות לעבור את המסלול שעברתי שוב, הייתי אומרת כן. אני בעיקר מגוננת עליה רגשית, כאמא. כשהבן שלי הלך לחוג והיה לו מורה מגעיל ומעליב, אמרתי לו, 'הולכים'. מה זה האיש הזה? זה אזורים שיכולים לפגוע בנפש, בביטחון".
אלכס: "מאוד מגוננים עלינו. יום אחד היה ברד על הסט, קפאנו מקור. מיד באו אנשי הצוות, עטפו אותנו במעילים ואמרו שלא ממשיכים לצלם".
מיכל, מה היה המקום של ההורים שלך כשאת היית ילדה?
"הם מאוד עזרו לי, הסיעו אותי לכל מקום. אבל לא הייתה להם מודעות לתמיכה הרגשית שילד שעושה משהו כזה זקוק לה. אסור היה להם להתערב בשום כלום. לא טלפון להפקה, לא שיחה עם הבמאי".
עדיין עולם המשחק מאוד לא קל, כולם סוחבים צלקות.
"לאחרונה עשיתי סרט דוקומנטרי ל'רשת' ("שיעור פרטי מדי" – א"ה), על הטרדות מיניות בתלמה ילין. דיברתי איתה המון על הסרט. מה זה אומר, איפה עוברים הגבולות. היו לי שיחות עם בוגרי תלמה איך לחנך ילד להיות שחקן. לנו זה היה נורמלי שיצעקו עלינו, אחרת איך נהיה שחקנים יותר טובים. איך רקדנית תשתפר אם לא תחטוף או יאיימו עליה. מה יגידו לה, 'את רוקדת מצוין', כשהיא רוקדת חרא?"
ולמציאות כזאת את שולחת את אלכס.
"העולם השתנה. אנחנו כבר לא שם. אפשר להגיע להישגים עם העצמה. אני לא מוכנה שיתנהגו מולה כמו שהתנהגו מולי. היום הדור הצעיר מבין את העולם יותר, חשוף להכל. אבל מצד שני, הם זקוקים להגנה גדולה יותר. הגבולות שלהם התבלבלו".
זה לא מבהיל אותך כהורה?
"בוודאי שמפחיד. כל העולם יצא מדעתו. התחרפן. כהורה אתה שולח את הילדים ל־700 חוגים. מעמסה נפשית מטורפת על הילדים. כל המסכים האלה, שיוצרים הפרעות קשב וריכוז. דור קשוח. מפחיד לחשוב לאן זה יתגלגל. כמה הקיבולת שלנו כבני אדם תכיל את זה, ועד כמה אנחנו, ההורים, באמת יכולים לשמור עליהם".
אבל יש לה דרך להתמודד - ותתפלאו, לא מדובר בשיר ילדים מתקתק על שלום או חברות. בתקופה האחרונה היא עובדת על אפליקציה של מדיטציה לילדים ומבוגרים (my medi). "לאחר הלידה של הילד השלישי, תפסתי את עצמי ואמרתי מה קורה פה? אנשים איבדו את הכיוון. כולם בסטרס. רבע מהאוכלוסייה לא ישן טוב בלילה, כמות הצריכה של כדורי שינה ותרופות נגד חרדות עצומות. הלחץ שמפעילים על הילדים בבית הספר לא הגיוני. הם לא מסוגלים להכיל את זה. ולנו ההורים יש רגשות אשם. אנחנו לא מספיק איתם, צריך לקחת אותם לחופש. אנחנו לא נותנים להם להשתעמם. לבהות. יש לזה מחיר".
למשל?
"אני סבלתי מהתקפי חרדות. עומס לא הגיוני של כמויות עבודה, משפחה, חיים. אתה צריך לעמוד בציפיות. לדאגות שלי לא הייתה שום סיבה הגיונית. נכנסת ללופים מכל עניין. למשל, צריך לסדר לילד מרפא בעיסוק. כל הלילה לא הייתי ישנה, מייסרת את עצמי, נכנסת לסרטים. פתרתי. ואז נכנסתי לדאגה חדשה. ואם לא הייתה דאגה, הייתי מודאגת. חיים לא שפויים. לאחר שהתחלתי לעשות מדיטציה החרדות אמנם לא נעלמו, אבל המשך שלהן התקצר משבועות לשעות".
למה דווקא מדיטציה? את לא עוד גורו עולה.
"העולם הזה השתנה לגמרי, ההדרכות מיועדות לאנשים שחיים חיים מודרניים. בעלי מצא אפליקציה של מדיטציה, ובגלל שזה היה באנגלית הקלטתי לילדים בעברית. ואז אמרתי למה לא נכתוב עוד ונקליט. יצאתי למסע מטורף, משוגע, קראתי מאות מחקרים, שמעתי אלפי מדיטציות, ישבתי עם פסיכולוגים. מדיטציה שאתה כותב לילד בן שלוש היא שונה לגמרי מזו של מבוגר".
זה לא מוזר להכניס את הילדים לעולם הזה?
"לילד שלי זה החליף את הריטלין. הוא היה היפר, הפרעות קשב וריכוז. היום הוא ילד אחר. עם סנטר פנימי. אני מנסה לתת תרופה זמינה להוריד את הסטרס. לא צריך לנסוע להודו".
×××
היא כבר בת 47 ומזמן עזבה את גינת ההפתעות לטובת בית מרווח וחיי בורגנות, אבל גם היום - וכנראה לעולמי עד - תהיה מיכל ינאי המלכה־האם של הילדים. כבר בבית הספר היסודי שיחקה בהצגות וכשהייתה בת 11 רשמה הופעה ראשונה בפסטיבל ילדים. היא התפרנסה מהופעות בימי הולדת, למדה תיאטרון ב"תלמה ילין", בגיל 15 כבר שיחקה ב"הבימה" ובגיל 18 בסרט "נשיקה במצח". גם היום היא צפויה לתקתק 90 הצגות עם יובל המבולבל סביב חנוכה.
הפופולריות שלה בשיא הצלחתה השאירה אבק לכוכבי הנוער של היום כמו בן זיני ונועה קירל. "בגיל 16, כששיחקתי ב'קשרים מצוירים' בערוץ 1, מישהי ניגשה אליי ואמרה, 'קראתי לילדים שלי מיכל וינאי'. הסתכלתי עליה ואמרתי: מה?! לא היה אז רצון להיות מפורסם, רצינו לשחק. זה היה לי מוזר".
מה הייתה המוטיבציה שלך?
"בגיל מאוד קטן התייחסתי לעולם כלונה פארק. יש כאלה שעולים על אותו מתקן 20 פעם, יש כאלה שמנסים את כל המתקנים. רציתי לאכול את העולם. לקפוץ ממקום למקום. בגיל שמונה כבר הבנתי שהחיים מאוד קצרים, ושאני רוצה לגלם מלא דמויות. עולם מקביל שחייתי בו".
עלתה על המתקנים ומצאה את עצמה ברכבת דוהרת. "כולם ראו רק ערוץ הילדים וכל היום. היה שלב שלא היה אפשר לצאת מהבית. כל שנייה מציקים לך. כל תיבות הדואר חריטות ומכתבים ממעריצים. לא היה לי מרחב. פפראצי שרודפים אחרייך. מצד אחד סיוט, מצד אחר האהבה הגדולה. אני זוכרת שאח שלי רצה שנלך ללונה פארק. קניתי פאה שחורה קצוצה, ואיך שהגענו אחד הילדים אמר: 'היי, מיכל הסתפרת'. ההערצה תמיד הייתה מורכבת".
איך התמודדת?
"עבדתי כל כך קשה שכמעט לא יצא לי להיתקל בזה באופן ישיר, אולי רק בדרך, כשהלכתי עם שומרי הראש מהאוטו לבמה ומהבמה לאוטו. אתה בתוך הטירוף, זו המציאות שלך. אבל זה לא התרחש ביום אחד כמו עם כוכבי הריאליטי של היום. אני זוכרת את אבא שלי אומר: 'תישארי עם הרגליים על הקרקע ותזכרי שזו עבודה'".
למה התמקדת בערוץ הילדים?
"כשהגעתי לשם כבר הייתי שחקנית. סיימתי 'בית צבי' ושיחקתי ב'הבימה'. מבחינתי הערוץ אמור היה להיות על הדרך. אבל אז הוא הפך לחיים. הרגשתי אחרי כמה שנים שאני צריכה לפרוץ את המחסום, צורך נעורים לבעוט בתדמית. לא כולם ראו את זה בעין יפה. אבל זה היה כזה מגוחך. הייתי חננה".
איזה מחירים שילמת?
"מגיל שמונה לא הייתה לי ילדות. סיימתי בית ספר, עליתי על מונית לחזרה או להצגה. הייתי חוזרת מהתיאטרון בחצות. לא היה לי זמן לפתח חיי חברה. טיולים שנתיים? מסיבות כיתה? אין זמן. תמיד זה נפל על עוד הצגה. אתה רץ בלופ של עצמך. אתה לא מגיע למסיבת הסיום של ההצגה האחרונה, וכבר עולה הצגה חדשה".
היו מחירים נוספים, כמובן. "החתונה עם הבעל הראשון שלי (עופר רסלס – א"ה) הייתה תוצאה של לחץ סביבתי. טלוויזיוני. כל בן אדם שפגש אותי ברחוב אמר, נו מתי תתחתני. את בת 33, מה יהיה, מה יהיה. אמרתי נתחתן, רק שיעזבו אותי בשקט. הייתי מבטלת את החתונה אם לא הייתה את כל ההתעסקות התקשורתית בה. הייתי כבר בתוך סרט, אבל לא הצלחתי לצאת ממנו".
ואת, אלכס? איפה את מתקשה?
"אני מרגישה לפעמים שחסרים לי אלמנטים שיש לשחקנים אחרים. אבל אני אומרת, רגע, אני ילדה. לא רוצה לוותר על חיי החברה שלי. לא רוצה שזה ישתלט לי על סדר היום. לא תודה. פעם בשבועיים אודישן - מספיק".
×××
לפני שנתיים, בגיל שמונה, הצטלמה אלכס לסרט הלהט"בי של שרון מימון וטל גרנות, "הנשף", המספר את סיפורן של שלוש נערות, אחת מהן טרנסג'נדרית (סתיו סטרשקו), המחליטות לעבור ניתוחים פלסטיים בשוק השחור בקייב. אלכס שיחקה את אחותה הקטנה של סטרשקו. מתברר שהחלק הזה בסרט עבר לה מעל הראש במהלך הצילומים, מסיבות מובנות. "כשיצאנו מהצפייה בסרט המוכן שאלתי אותה מה היא לא הבינה", מספרת מיכל. "היא רק אמרה, 'בן פורת יוסף’".
זאת לא תחושה מוזרה להצטלם לסרט או לסדרה למבוגרים, שאת בעצמך לא יכולה לראות חלקים ממנו?
אלכס: "אני נהנית שזה פרויקט מבוגרים, כאילו אני תיקו עם אמא. גם היא משחקת, גם אני. בצילומים את לא מבינה כל דבר, ואם אעיר משהו - לא תמיד מתייחסים אליי. בסדרת ילדים, יתייחסו להערות שלך. כשהסרט או ההצגה עולים - לא צריך לראות הכל. יש סדרות שלא נועדו בשבילי. כשראיתי את 'הנשף' והיו קטעים קשים, עצמתי את העיניים וחיבקתי את אמא".
"אני עכשיו משחקת בהפקה למבוגרים בשם 'מכתב לנעה' (שם היא מגלמת אלמנת מלחמה ואמא לשני ילדים – א"ה)", אומרת ינאי ופונה לבתה. "זה היה לך מוזר למשל שהתנשקתי על הבמה או שנתתי סטירה לבן שלי?"
אלכס: "ישבתי ליד הבן של השחקן השני (אוהד קנולר – א"ה) וראינו ביחד. לא דמיינתי אותך כאמא שלי, אלא כשחקנית. אבל בהתחלה הייתי מבולבלת. כשהייתי בת ארבע אמא שיחקה בפסטיגל. באחד הקטעים מורידים לה את הרגל. צרחות ובכי. נורא נלחצתי. נכנסתי להיסטריה והיו לי חלומות. ילדים בגיל שלי לא עושים בכלל את ההבחנה. בסדרה 'כפולה' יש שחקנית (איאן יואל פינקוביץ') שמגלמת דמות שעושה מהלך רע. ילדים יצאו עליה באינטרנט, קיללו אותה בלי סוף, איחלו לה למות".
את לא חוששת שגם את תחטפי?
"אני לא דואגת".
והאמא דואגת?
מיכל: "אני בכלל דואגת, ללא קשר לתיאטרון. ילדים מתאבדים אחרי שעושים להם חרם. זה מפחיד".
אלכס: "העליתי סרטונים ברשת. איזה ילדה התחילה לכתוב לי תגובות רעות. כתבה שאני מטומטמת, חסרת ישע. הלכתי לאמא. חסמתי אותה בכל מקום. עשיתי מחקר ברשת, ועליתי על זה שהיא מקללת עוד ילדים. חששתי שהן ייקחו את זה בצורה קשה והתלוננו עליה".
עכשיו הן משחקות ביחד בסדרת הילדים "צוות הצלה" (ערוץ ניק ג'וניור של HOT), אבל הפעם, בניגוד לפרסומת ההיא לרהיטים, היוצרות התהפכו. "אני סידרתי לאמא את התפקיד", מתגאה אלכס. "הייתי באודישן, הבנתי שעדיין לא ליהקו שחקנית לתפקיד הגננת - וכשחזרתי הביתה סיפרתי לאמא והיא הרימה טלפון לסוכנת שלה".
מבלבל לעבוד עם אמא.
"אני מאוד נעזרת בה, לומדת איתה טקסטים. דווקא על הסט יש לי יותר חופש. כל הילדים צריכים להגיע עם ההורים, ואני - בגלל שאמא שלי נמצאת כל הזמן בצילומים - מגיעה לבד".
איזה תגובות את מקבלת?
"הרבה פעמים אני פוגשת ילדים ומספרת להם שאני משחקת. הם אומרים: 'את מקבלת תפקידים בגלל שאמא שלך סידרה לך?' לא! אני סידרתי לעצמי תפקידים. אני רוצה שיתייחסו אליי בזכות עצמי. אולי פעם אחת קיבלתי תפקיד בזכותה, כי היא דיברה עם ההפקה. אבל אם לא הייתי מתאימה, לא היו לוקחים אותי".
זה פוגע?
"לא! שידברו, אני יודעת את האמת".
מקנאים בך?
"בדור שלי כולם רוצים להיות שחקנים. שואלים אותי אם אני יכולה לסדר להם אודישן או להתקשר לסוכנת. אמרתי להם שזה לא עובד ככה. הם צריכים להתקשר בעצמם".
איזה עצות קיבלת מאמא?
"באודישן אתה ממתין שעות בתור. היא אמרה לי: אל תתרגשי מזה. התפקיד יכול להיות מטורף, להביא המון כסף. אבל את יכולה גם לא לעבור. מותר גם לוותר על תפקידים, במיוחד אם את לא מתחברת לדמות".
מיכל: "אני ממש לא אמא פושרית. המוטיבציה צריכה לבוא ממנה. אני המסייעת, לא הדוחפת. ניגשה אליי איזו אמא באירוע ואמרה: הבת שלך מדהימה, אולי נפתח לה ערוץ יוטיוב. סיפרתי לאלכס והיא ישר אמרה, 'בואי קודם נבדוק מי זו ומה היא עשתה'".
מה, אלכס, יש לך כבר סממנים של כוכבת?
אלכס: "פעם אחת בצילומים הילדים עיצבנו אותי והתחרפנתי. קמתי והלכתי. זה היה אחרי שש שעות צילום. הם קראו לי, הושיבו אותי, נתנו לי מים והסבירו לי שצריך להמשיך. קורה".
מי המודל שלך?
"אליאנה תדהר. עולה לבמה בלי איפור!"
ואת רוצה להיות מפורסמת כמו שאמא שלך הייתה?
"זה לא מקצוע להיות מפורסמת. אם האמנות של מישהו תגרום לזה שהוא יהפוך מפורסם - זה בסדר. אני רוצה להיות שחקנית ודרך זה לקבל את ההכרה שלי. צריך לייצר תוכן אמיתי".
אבל זה עולם חדש.
״היום יותר קל להתפרסם, אתה לא צריך לעבוד כל כך קשה, כמו אמא. כל יוטיובר שהעלה שני סרטונים מוצלחים של אתגר, זוכה לשלושה מיליון צפיות ויכול לקבל תפקיד. אבל אני לא רוצה להתפרסם משטויות כאלו".
מיכל: "יש קטע ב'חור בלבנה' שאורי זוהר מגיע לסט של דוגמניות ובמשך רבע שעה שואל אותן 'אבל למה?' הדור הזה רוצה להיות מפורסם. הוא לא מבין למה".
אלכס: "אף אחד לא מבין מה ההשלכות של להיות מפורסם".
מיכל: "אנחנו קוראים לאלכס גרושה בת 40. מלא תובנות יש לה".
