ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילומים: שאטרסטוק, עיבוד מחשב: תמיר משרקי
    7 ימים • 16.10.2019
    משרד החוצה
    כדי להגיע לכנסים חשובים הם צריכים ללכת ברגל וגם השר ישראל כץ מודה שהם צריכים לחשוב פעמיים לפני שהם קונים קפה. משרד החוץ הנחשק תמיד היה המוצב הקדמי של המדינה בחו"ל, אבל כעת הוא גוסס באיטיות, ואת מקומו תפסו שליחי ראש הממשלה וראש המוסד. רק שבשעות משבר, זה לא עושה את העבודה. תשאלו את יפה יששכר, אמא של נעמה, שזעקה לעזרה במשך חודשים מבלי שיענו לה וגם את 40 האסירים הישראלים שמרצים עונש ברחבי רוסיה ולא יזכו לביקור כי תקציב הנסיעות נגמר
    נעם ברקן , אמירה לם

    אנשי משרד החוץ ששמעו את נאומו של ראש המוסד יוסי כהן בכנס הרצליה האחרון הרגישו מחוץ למשחק. כהן נשא בפני הקהל נאום שעסק לא מעט ביחסים הבינלאומיים של ישראל, ושבו חשף כי ישראל תפתח נציגות דיפלומטית בעומאן - מבלי שבשירות הדיפלומטי יידעו על כך דבר. בהמשך הוא גם הצהיר כי המוסד בראשותו הקים מינהלת מדינית־ביטחונית שתפקידה לקדם שלום אזורי במזרח־התיכון, משימה שמשרד החוץ אמור להיות הכתובת המובהקת שלה. עבור אנשי המשרד זו הייתה פצצה נוספת שהוטלה עליהם ללא אזהרה, עוד סימן לתחושה שממדרים אותם, לא סופרים אותם ונוגסים בתפקידם ובחשיבותם.

     

    ראש המוסד יוסי כהן
    ראש המוסד יוסי כהן

     

    פעם זה היה המשרד השלישי הכי נחשק ויוקרתי - אחרי משרד ראש הממשלה ומשרד הביטחון. כל פוליטיקאי פינטז להיות שר חוץ, כל ישראלי חלם לעבוד במשרד החוץ: מטוסים, רכבי שרד, מאבטחים, קוקטיילים, בתי מלון וכמובן - לייצג את מדינת ישראל בניו־יורק, ברומא או בברלין. אבל היום במסדרונות משרד החוץ, בשגרירויות ובנציגויות ברחבי העולם שוררת אווירת נכאים, תחושת השפלה והרגשה שהמשרד בגסיסה. למה זה קורה? מעבר לפגיעה התקציבית שספג המשרד לאחרונה, גופים רבים נגסו בסמכויות המשרד ובכך פגעו במעמדו.

     

    לאחר ניצחונו הגדול בשנת 2015, החליט ראש הממשלה נתניהו לשמור בידיו את תיק החוץ. בתקופה שעברה מאז הוא חילק, בעיקר מסיבות פוליטיות, חלק ניכר מסמכויות המשרד, וחלק אחר הוא העביר לאנשי אמונו הקרובים - בהתחלה יצחק מולכו, ובהמשך יוסי כהן וראש המטה לביטחון לאומי (המל"ל) מאיר בן שבת. לגלעד ארדן נתן נתניהו את הטיפול בהסברה והמאבק ב־BDS, השר זאב אלקין קיבל לידיו את הטיפול בענייני אוקראינה והיתר פוזר בין המשרד לענייני מודיעין ומשרד המשפטים. גם תקציב המשרד קפא ובהמשך קוצץ, בין השאר כי לא היה שר שיילחם עבורו.

     

    "ראש הממשלה היה שר החוץ, לא היה שר שיגן על המשרד", אומר שר החוץ הטרי ישראל כץ. "כל הסמכויות האלו שניתנו על ידי נתניהו ניתנו על רקע פיצוי פוליטי. לא כדי לפגוע במשרד החוץ, אחרי הכל נתניהו כראש הממשלה וכשר החוץ קידם מאוד את היחסים בין ישראל ובין מדינות העולם".

     

    כל זה לא משנה את מצבו העגום של המשרד. "הרגו אותם, דיכאו אותם לגמרי, אין להם תקציב ואין להם מורל", אומר אלוף במיל' עמוס גלעד, לשעבר ראש האגף הביטחוני־מדיני במשרד הביטחון וכיום ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה בבינתחומי בהרצליה. "השגרירויות האלה חשובות ליחסים הכלכליים, התרבותיים, הדיפלומטיים, הקונסולריים. באו"ם למשל, השגריר עושה פעולות הסברה עצומות. הוא מנהל מגעים עם חצי עולם. אם יידעו שאין לו סמכות ואין לו כוח, זו תהיה פגיעה קשה בביטחון הלאומי".

     

    "מדינת ישראל זה לא רק אף־16, יש אתגרים מדיניים־ביטחוניים שתורמים לחוסן הלאומי ולקשר שלנו עם העולם הרחב", מוסיף דניאל כרמון, שגריר ישראל לשעבר בהודו. "מי שנפגע זה לא רק עובדי משרד החוץ, מי שנפגע באמת זו מדינת ישראל".

     

    שר החוץ ישראל כץ
    שר החוץ ישראל כץ

     

    ×

      

    צמצום סמכויות המשרד והעובדה שרק לאחרונה מונה ישראל כץ לשר חוץ בפועל, עשויים להסביר מדוע תקציב המשרד נמצא בשחיקה כבר שנים. כיום המצב כל כך בשפל, שכמעט חודשיים פעילויות רבות של המשרד מוקפאות, מה שכמובן מגביר את המשבר. לשגרירויות אין כסף לארח משלחות ונבחרי ציבור מקומיים, לשגרירים אין אפשרות לנסוע למדינות תחת אחריותם, אין תקציב לבקר ניצולי שואה ולקיים טקסים לראש השנה ויום הזיכרון. אפילו שר החוץ הטרי ישראל כץ מודה שהבעיה התקציבית הממושכת פגעה בתפקוד המשרד. "התנאים של העובדים היום מאוד קשים. הם צריכים לחשוב על כל כוס קפה, על כל נסיעה. עשו קיצוץ חד וחסר תקדים בתקציב".

     

    בשנת 2003 עמד תקציב המשרד על 1.3 מיליארד שקלים. 15 שנים חלפו, ולמרות שהתל"ג של ישראל גדל ותקציבים של משרדים אחרים הוכפלו בתקופה הזו, תקציב משרד החוץ קפא. בשנת 2018 הוא עוד עמד על 1.6 מיליארד, אבל אז קוצץ ב־300 מיליון שקלים, וכך במחצית הראשונה של השנה התקיים המשרד עם תקציב חסר. בחודש שעבר הגיעה גם הנחיה מחשב משרד החוץ, שהוא למעשה נציג משרד האוצר, לעצור את כל הפעילויות במטה ובכל 103 הנציגויות ברחבי העולם לאלתר: יוזמות, פעילויות אירוח, כנסים, אירועים, קורסים ונסיעות עבודה לחו"ל של מטה המשרד בכל הדרגים.

     

    "אתן דוגמה מהיום", אומר דניאל כרמון, לשעבר שגריר ישראל בהודו, כשהוא נשאל איך הקיצוץ בא לידי ביטוי. "קיבלתי בטעות הזמנה שהייתה אמורה להגיע לגורם בשגרירות אחרת, להשתתף בכנס חשוב שמתקיים בעיר שבה אין נציגות דיפלומטית. העברתי את ההזמנה לשגרירות המתאימה והם אמרו לי בכאב רב, שלמרות שמדובר בכנס חשוב, הנציג יוכל להשתתף, רק אם יצעד ברגל 600 קילומטר ולא יאכל כל הדרך עד שיגיע".

     

    בנציגויות השונות, כך מדווחים שגרירים עימם שוחחנו, השליחים מממנים את הפעילות על חשבונם. "אחד השגרירים הוזמן לטקס הנצחת השואה, לא היה לו תקציב להגיע והוא שילם על הנסיעה מכיסו", מספר חנן גודר, שגריר ישראל בדרום־סודאן וחבר ועד. "השגריר בניירובי שאחראי על חמש מדינות לא יכול לנסוע ממדינה למדינה כי אין לו תקציב". גודר מספר כי בחודש האחרון התקיים בשגרירות כנס חדשנות חברתית, אלא שכעת לא היה תקציב והעובדים הלכו וקנו בעצמם את הכיבוד. "גם כשמגיעות משלחות מחו"ל, העובדים שלנו קונים כיבוד מכספם", מספר אחד מחברי ועד העובדים במשרד. "פעם אחת זה היה 980 שקלים מכיסו האישי של עובד זה, ופעם אחרת 500 שקלים מכיסו של עובד אחר. ייקח לנו שנים לשקם את כל הקשרים שטווינו ובנינו לאורך השנים".

     

    מה עוד נפגע?

     

    "אם קורה משהו לישראלי בחו"ל, אנחנו עוזרים להם, מחלצים אותם, דואגים שיגיעו לחוף מבטחים, לבית החולים, חזרה הביתה", מסביר כרמון. "הפעילות הזאת נפגעת. שגרירים לא יכולים לנסוע לבקר עצורים ואסירים ישראלים. הפעילות הכלכלית־אקדמית לא מתרחשת. דיפלומט אמנם משתכר גלובלי, אבל כל הצוות התומך, המאבטחים, האזרחים, העבודה הקונסולרית, מוגבלים בשעות. זה פוגע במהות של מה שנציגות דיפלומטית אמורה לעשות. אחת הכותרות האחרונות דיברה על ביטול טקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי צה"ל - זה הרי דבר נורא. אוי ואבוי לנו שהנציגויות והנציגים שלנו צריכים להסתמך על תרומות ונדבות מגורמים מקומיים".

     

    ליאורה הרצל, שכיהנה כשגרירת ישראל בנורווגיה וכסמנכ"לית אמריקה הצפונית במשרד החוץ, מזהירה שהקיצוץ בתקציבים יוביל לפגיעה בלגיטימציה של ישראל. "את המחיר כולנו נשלם. יש פגיעה במעמד הלאומי של ישראל. יש חזיתות שדורשות כסף וכוח אדם ואנחנו לא יכולים להיות שם. את יכולה לדמות את שירות החוץ לקו החזית הראשון. גם חיל האוויר, אם לא יהיה לו כסף לדלק הוא לא יוכל לנטרל איומים. אנחנו חתומים גם על הסכמים עם מדינות, אם אנחנו לא ממלאים את חלקנו אנחנו מפרים הסכמים".

     

    אילו הסכמים לדוגמה?

     

    "יש לנו למשל הסכם שיתוף פעולה עם הודו על הפעלת מרכזי מצוינות. אם אין לנו כסף למדינה כל כך ידידותית כמו הודו אנחנו בבעיה. אם אנחנו מבטלים קורסים למשתלמים שמגיעים מחו"ל לארץ כדי שהם יביאו איתם ידע לפתח את המדינות שלהם, וגם יהיו שגרירים של רצון טוב של ישראל, זו בעיה".

     

    עדות אפשרית אחת למצבו העגום של המשרד ניכרת באופן שבו הוא מלווה את נעמה יששכר, הצעירה העצורה כבר יותר מארבעה חודשים ברוסיה לאחר שנתפסה עם 9.5 גרם של קנאביס. יששכר נידונה ל־7.5 שנות מאסר.

     

    לדברי יפה יששכר, אמה של נעמה, במהלך תקופת מעצרה, ביקרה אותה הקונסולית ברוסיה, יפה אוליביצקי, פעמיים ונכחה בשני דיונים בעניינה בבית המשפט. זה כחודש, מאז סיום כהונתו של גרי קורן, גם אין שגריר מכהן ברוסיה.

     

    "אני יודעת שמשרד החוץ והשר פועלים למען נעמה", אמרה יששכר. "הקונסולית אמרה לי, 'את תמיד יכולה להתקשר אליי', אבל הידיים שלה כבולות. היא לא יכולה להתערב, רק לבקר. היא הביאה לנעמה ספרים בעברית אבל לא אישרו לה להכניס אותם. פניתי גם לשגריר (קורן, שסיים את תפקידו לאחרונה - נ"ב וא"ל). הוא כתב לעמית שלו במוסקבה וקיבל תשובה שנעמה עברה עבירה והיא צריכה להישפט".

     

    לדבריה של יששכר, כבר מרגע מעצרה הפצירה משפחתה במשרד החוץ שיתגייס למען בתה. "הרבה חודשים דפקנו על דלתות", היא מספרת. "ציפי חוטובלי מכירה את הסיפור שלי חודשים. את חושבת שהיא הרימה אליי טלפון? הגענו אליה דרך אבא שלה. איפה היא, סגנית שר החוץ? אז ביבי היה שר החוץ, אני לא יכולה לפנות אליו, אז פניתי אליה. היא ידעה מהסיפור הזה. למה לא עזרתם כשביקשתי לפני ארבעה חמישה חודשים?"

     

    נעמה יששכר
    נעמה יששכר

     

    הקשיים המשיכו גם אחרי מינויו של השר ישראל כץ. "במשך שבוע שלם אחי התקשר בין שניים לארבעה טלפונים ביום, אמר, 'אני רוצה פגישה עם שר החוץ'. אחת הפקידות אמרה לו, 'אתה לא יכול ככה להיפגש איתו'. אמרתי לאחי, 'אנחנו חייבים את שר החוץ, אני רואה שדברים פה מסתבכים. אני אבוא לשם, צריך עשר דקות איתו, תגיד לי מתי, איפה, ירושלים, תל־אביב, בדרך'. אבל אחי לא קיבל מענה. בסוף חזר אליו אחד היועצים שלו, שאמר שהוא לא יכול לעזור".

     

    בסופו של דבר, המקרה של יששכר עוד נחשב טוב - מכיוון שהיא במאסר בפאתי מוסקבה, הגישה אליה יחסית נוחה. יש כ־40 אסירים ישראלים שמרצים עונש ברחבי רוסיה ולא יזכו לביקור קונסול בגלל היעדר תקציב נסיעות.

     

    ממשרד החוץ נמסר: "מרגע היוודע דבר מעצרה של הגב' נעמה יששכר, עומדים קונסולית ישראל במוסקבה והמחלקה לישראלים בחו"ל באגף הקונסולרי במשרד החוץ בקשר עם נעמה ומשפחתה ומגישים לה כל סיוע קונסולרי־הומניטרי שנדרש. הקונסולית ביקרה את נעמה מספר פעמים בבית הכלא, ועומדת כאמור בקשר עם משפחתה והרשויות במוסקבה. בנוסף, נציג השגרירות הגיע לדיונים בבית המשפט.

     

    "עוד נציין שבהנחיית שר החוץ נעשו פניות לדרגים בכירים ברוסיה, כולל פניית השגריר לסגן שר החוץ הרוסי פעמיים על מנת לסייע לנעמה. נוסף לכך, בתיאום עם משרד החוץ התקיימו שתי שיחות של רה"מ נתניהו עם נשיא רוסיה פוטין בנושא. שר החוץ עקב מקרוב אחר כל התפתחות ולא היה מיודע לבקשה כלשהי של המשפחה לפגישה עימו. משרד החוץ ממשיך לפעול בנושא בכל הערוצים שעומדים לרשותו. אנו מאחלים לכך שמאמצים אלה יישאו פרי ונעמה תחזור לביתה בקרוב".

     

    ×

     

    שליחים מדיניים אישיים של ראשי הממשלות - כמו עו"ד יצחק מולכו שהיה עד לפני שנה שליחו המיוחד של נתניהו - היו גם לראשי ממשלה אחרים. אלא שמולכו, שנכנס לתפקיד השליח כבר בשנת 96', נשלח גם לדבר עם האמריקאים ועם מדינות אחרות. ב־2009 נתניהו הרחיב את המנדט של מולכו. "השליחים הם תמיד שליחים למשימה מוגדרת, לניהול משא ומתן ייעודי", אומר עוזי ארד, לשעבר ראש המל"ל ויועץ ראש הממשלה לביטחון לאומי, כיום עמית בכיר במרכז למחקרי ביטחון לאומי. "למולכו לא היה ניסיון דיפלומטי, אבל הוא היה יד ימינו של ראש הממשלה ובעולם התייחסו אליו ברצינות. הוא היה קרוב לנתניהו, יותר ממנכ"ל משרד החוץ או השר. עד שהוא נאלץ לעזוב ב־2017 הוא הפך לאימפריה, משרד חוץ קטן".

     

    הפיחות במעמד משרד החוץ החריף עם כניסתו של ראש המוסד לנעליו של מולכו כשליח לעניינים מיוחדים של ראש הממשלה. כהן הכריזמטי והנחוש קיבל עוד ועוד נתחים של סמכויות ששייכות באופן היסטורי למשרד. בין היתר הוא קיבל לידיו את נושא הקשר עם מנהיגי העולם הערבי ויש לו תפקיד חשוב גם בכל הקשור למסעותיו של נתניהו לאפריקה. היום מנהיגים בעולם יודעים שעניינים סוגרים עם יוסי. "חשוב להבין, המוסד שולח זרועות ארוכות לכל רחבי העולם, אך עשייתו חשאית", אומרים גורמים בכירים במערכת הביטחון. "אם ראש המוסד נפגש עם נציגים במדינות עימן אין לנו קשרים דיפלומטיים ושאין לנו בהן שגרירות - כדי לייצר לישראל הזדמנויות מדיניות או ביטחוניות - זה מבורך. אבל בכל הנוגע לקשרים הגלויים של מדינת ישראל עם מדינות אחרות אין שום סיבה בעולם שראש המוסד יהיה מעורב".

     

    אולי זה הגיוני שלראש הממשלה יהיו את האנשים שהוא סומך עליהם שיבצעו את המשימות האלה מעבר לים?

     

    "שימנה שגריר שיכול לעשות את העבודה. אם אין אמון בשגריר שימנה מישהו אחר במקומו. אם הנציג של ראש הממשלה נפגש עם שר החוץ של מדינה אחרת, ואם לראש הממשלה יש קשר אינטימי עם מקבילו במדינה אחרת, ורק על זה מסתמכים - אפשר לסגור את השגרירות".

     

    יש מי שטוען שלהרחבת הסמכות יש גם יתרונות. "בגדול העולם מחולק לשניים: העולם הגלוי, והעולם החשאי", מסביר בכיר במוסד. "העולם הגלוי מנוהל כולו על ידי משרד החוץ ועוזרים לו המוסד והמל"ל בעיקר. ולמל"ל יש את הארגונים המקבילים למל"ל, זאת העבודה הגלויה. במישור הסמוי רק המוסד עובד. לבדו. אין שיתוף. אף אחד לא יכול, לא רשאי, לא צריך, לא יודע לעשות את זה, אלא אנחנו. ובשנים האחרונות המוסד נכנס קצת יותר עמוק לכל הנושאים הבינלאומיים, לשיתופי פעולה, לחיבורים, למפגשים, באופן אסטרטגי הולך וגובר".

     

    ראש הממשלה נתניהו  עם ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי. סומך רק  על אנשי שלומו
    ראש הממשלה נתניהו עם ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי. סומך רק על אנשי שלומו

     

    ובדרך אתם דורכים למשרד החוץ על האצבעות?

     

    "כל אחד עושה את מה שהוא הכי טוב בו, והם טובים מאוד במה שהם עושים. צריך להבין, העידן היום מאוד־מאוד ביטחוני. וכשרוצים לדבר על ביטחון ולא רק על מדיניות, אז מנהיגים מכל העולם, גם מאפריקה, גם מאמריקה הלטינית, גם ממערב אירופה וממזרחה וגם ממדינות המזרח־התיכון, מבקשים לראות אותנו. זה בנוגע לסייבר וזה בנוגע לעזרה בלוחמה".

     

    איך בונים יחסים עם מדינות כאלו?

     

    "בסיפור של עומאן, למשל, יכולנו לעשות את העבודה כי לא משרד החוץ ולא המל"ל יודעים לנהל עבודה חשאית. הם לא גוף חשאי. כדי לנהל עבודה חשאית צריך להבין איך עושים אותה, ולכן בכל מקום שהמדינה ההיא שעדיין אין לנו קשרים פורמליים רוצה בכל זאת להיות איתנו בקשר, הקשר חייב להיות בפרמטרים חשאיים. ולכן אף אחד אחר לא יכול לעשות את זה, אלא אנחנו. וזה מה שקורה. מה שאנחנו נעשה באורח החשאי לעיתים יעודכן במשרד החוץ על פי הצורך ולעיתים לא, כמו בכל עבודה חשאית. ככה זה עובד. טווים קשרים בזהירות ועם מרחק מסוים מהמדינה. מתחילים לראות אנשים, פוגשים מתווכים, מביאים את עמדתנו ודעתנו פנימה בזהירות, ולאט־לאט נוצרים קשרים. בהתחלה עם מעגל שלישי ואחר כך עם מעגל שני ולאט־לאט עם המעגל הביטחוני־המודיעיני ואחר כך עם המעגל המדיני, עד שזה מגיע לפעמים לראשי המדינה. עד שזה מגיע ליחסים דיפלומטיים ואז אנחנו מעבירים מקל למשרד החוץ".

     

    לא כולם קונים את השיטה הזו. "תמיד בקטעים האלו של מדינות ערב שאין לנו איתם קשרים המוסד היה מעורב" מסביר רון פרושאור, שגריר ישראל לשעבר באו"ם ובבריטניה, ראש מכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית במרכז הבינתחומי הרצליה. "עם המדינות שאיתן אין לנו יחסים דיפלומטיים אפשר להבין את זה. השאלה היא מה קורה למשל עם ירדן ומצרים שאיתן יש לנו יחסים. למה גם שם יש הישענות על גורמים כמו גורמי מוסד. במצרים למשל אין שגרירות. דגל ישראל לא מתנוסס בקהיר. יגידו לך שיחסי ישראל־מצרים מצוינים, אבל הם מצוינים בהיבט הביטחוני. בקטע המדיני אין ביקורים, אין כמעט קשרי תרבות. לעובדה שאין שם את משרד החוץ ושגורמים אחרים נכנסו פנימה יש מחירים, ומחירים גבוהים. היה לנו מרכז אקדמי שהיה פעיל במצרים והיום הוא כמעט לא קיים. אין ביקורים. מרקם היחסים בין מדינות הוא רחב - כלכלי, תרבותי, מדיני, עסקי. יכול להיות שלפתור בעיה אד הוק זה סביר, אבל לא יכול להיות שזה יהיה מנוהל ככה כי אחרת זה לא באמת מנוהל".

     

    עוד גורם שלוקח חלק מרכזי בניהול מדיניות החוץ של ישראל הוא המל"ל, ובאופן ספציפי מאיר בן שבת, ראש המל"ל. "מולכו נעלם בדרך שהוא נעלם, ויש ממלא מקום שלו במל"ל", אומר גורם ממשלתי בכיר. "בן שבת הוא בעצם המולכו החדש".

     

    "יש שימוש יתר במל"ל, גם לצרכים דיפלומטיים", אומרת גורמת בכירה במשרד החוץ. "אנשים אצלנו מרגישים שזה ממש שיטתי, הדוגמה של צ'אד או עומאן היא מצוינת, משרד החוץ היה מחוץ לתמונה. יש מתח מאוד גדול בין הפקידות הבכירה אצלנו לבין אנשי המל"ל, כי יש תחושה שהם נכנסים לנישות האלה. השר שלנו היה ראש הממשלה, והעבודה הייתה דרך אנשי לשכת רה"מ ודרך היועצים המדיניים של ראש הממשלה. הכל התנהל בצינור משולש, ובעניין של צ'אד ועומאן, במשרד הרגישו כאילו שיחקו מעל הראש שלהם".

     

    בסביבת נתניהו מסבירים: "העובדה שהיום חלק גדול מהמגעים המדיניים כרוכים במגעים ביטחוניים, למשל עם ארצות המפרץ, חיזקה את התופעה של פעילות גורמים כמו שליחים מיוחדים מהמל"ל ומהמוסד. לא מתוך כוונה לעקוף, אלא כי זה טיבם של הקשרים הללו. הרבה פעמים מדינות העדיפו שההתערבות תהיה ישירות בין לשכה ללשכה ולא באמצעות גורם ממשלתי שנמצא בתווך.

     

    "יש יתרונות לכך, שבמדינות שבהן הקשרים עדיין לא מבוססים מספיק, הקשר מתנהל באמצעות אנשים מטעמו של ראש הממשלה או המל"ל או המוסד. זה נותן הרבה פעמים את תחושת החסינות, לא רק מפני עודף ביורוקרטיה, אלא גם מפני זליגה של נושאים החוצה. הרבה פעמים הנושאים הם רגישים או בוסריים מכדי שיטופלו בממסד בשלבים של התהוות. למשרד החוץ עדיין יש חלק באירועים המשמעותיים, אפילו בקשרים שלנו עם מדינות אפריקה, רואנדה, לשם דוגמה, או אם תרצי אפילו צ'אד. אז אמנם המל"ל והמוסד דחפו לחידוש היחסים, אבל מיד משרד החוץ מקבל את המושכות אליו".

     

    העברת הסמכויות לגורמים החיצוניים הפכה מובנת הרבה יותר בהתחשב בעובדה שמשנת 2015 הפך נתניהו לשר החוץ באופן רשמי. הוא שמר את התיק, מינה את ציפי חוטובלי לסגניתו, אבל נדמה שלא היה זקוק באמת למשרד. "כל דבר שראש הממשלה ושר החוץ נתניהו עשה, מטבע הדברים הוא עשה כראש ממשלה", אומר גיורא איילנד, ראש המל"ל לשעבר. "תפקיד שר החוץ איבד כל משמעות. חלק מזה קשור לאילוצים פוליטיים. בניגוד לרוב מדינות העולם, שבהן כשיש ראש ממשלה, השרים רואים את עצמם בראש ובראשונה מסייעים לו, כל אחד בתחומו, לנהל את ענייני הממשלה. בישראל זה לא ככה. השרים הבכירים, שהם לרוב שר הביטחון, שר החוץ ושר האוצר, רואים את עצמם כיריביו של ראש הממשלה. נוצר מצב שהאנשים האחרונים שראש הממשלה סומך עליהם הם השרים. זה בפני עצמו מייצר חוסר יעילות, כי אם אני רוצה לקדם יוזמה ביטחונית או אסטרטגית, האנשים האחרונים שאני יכול לשתף הם יריביי הפוליטיים כי מישהו מהם ידליף או יקדים אותי בהצהרה שתהרוס לי את החגיגה. לכן הוא לא משתף גם את הכפופים להם במשרד החוץ וכל עבודת המטה נפגעת".

     

    גורמים פוליטיים בסביבתו של נתניהו מאשררים גם את הסוד הגלוי לעין כל - נתניהו חושש מהדלפות. הוא מצליח למנף את הישגיו ולא פחות חשוב מכך - הוא מצליח לשמור מתחת לרדאר את הכישלונות המדיניים, לא מעט בזכות העובדה שהדברים נשמרים בקרב אנשי סודו. צריך להבין, אומרים גורמים פוליטיים בכירים, "יחסי החוץ של ישראל קרובים מאוד לליבו של ראש הממשלה. יש להם משמעות גדולה עם החלטות הרות גורל. אין להעלות על הדעת שנתניהו ישתף אדם שאינו מאנשיו הקרובים ביותר בהליך מדיני".

     

    ×

     

    החלשת משרד החוץ היא לפני הכל תולדה של סיבות פוליטיות. נקודת השבר הגלויה הראשונה הייתה עם כינון ממשלתו של נתניהו ב־2009 וכניסתו של אביגדור ליברמן לתפקיד שר החוץ. ליברמן הצהיר כי אינו תומך ברעיון שתי המדינות ודרש מהשגרירים ש"לא יתרפסו בפני העולם". "אני זוכר שבכינוס שגרירים שליברמן עשה הוא ממש שאג על השגרירים ואמר, 'כשנותנים לכם סטירה אתם מושיטים את הלחי השנייה - אני רוצה דיפלומטיה אגרסיבית'", מספר שגריר ישראל בטורקיה לשעבר ומנכ"ל המשרד במיל' אלון ליאל.

     

    "ליברמן ונתניהו הובילו קו מדיני חדש שלפיו שלום לא יהיה, שתי מדינות לשני עמים ירד מהפרק וגם הסדר מדיני לא יהיה. לא מהשאיפה לשלום ייבנה המעמד הבינלאומי של מדינת ישראל - הוא ייבנה מעוצמתה, מיכולתה להרתיע, מהיכולת לספק נשק ומודיעין. זה שדר שלדיפלומטיה מאוד קשה לחיות איתו, כי הדנ"א של הדיפלומטיה הוא לחפש כל סדק למנוע מלחמה, למנוע אלימות, ללכת לכיוון של הסדרים. השגרירים כמובן מקבלים את המרות של הפוליטיקה, אבל גם אם מקבלים מרות, השאלה היא איך חיים עם זה ביומיום. זאת התנגשות".

     

    שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן
    שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן

     

    האם נתניהו והדרג הפוליטי מחלישים את משרד החוץ כיוון שהם רואים באנשי המשרד "שמאלנים"?

     

    "תמיד היה חשד כלפינו שאנחנו לא צועדים בתלם, אבל זה לא נכון, משום שאנחנו תמיד נפעל לפי הנחיות הממשלה הנבחרת", אומר ברוך בינה, לשעבר שגריר ישראל בדנמרק וסגן ראש הנציגות הדיפלומטית בשגרירות ישראל בוושינגטון. בסופו של דבר, כשיש ממשלה שמתנגדת למשא ומתן, גם האנשים שמינתה לייצג אותה בעולם יתאימו לכך."דני דנון באו"ם ורון דרמר בוושינגטון, למשל, הם מינויים פוליטיים אידיאולוגיים", אומר ליאל. "הם לא מומחים לעניין, אלא אנשים שנועדו לקדם אידיאולוגיות".

     

    עם דרמר הדבר בולט במיוחד: מדובר באחד האנשים הקרובים ביותר לנתניהו זה כשני עשורים. רמת האמון ביניהם כה גבוהה, עד שהוא נחשב לאחד המועמדים להחלפת נתניהו, לצד יוסי כהן. "בהקשר זה מעניין לבדוק האם דרמר הוא שלוחה של משרד החוץ בוושינגטון או שלוחה של ראש הממשלה?" תוהה גורם בכיר במערכת. גורם בכיר במשרד החוץ מסתכלת על הדברים בצורה צינית יותר: "כל שרי החוץ, משמעון פרס, דרך ציפי לבני ועד ליברמן, כולם בסוף ראו במשרד כלי שרת. אנשי משרד החוץ מרגישים שעבור שרי החוץ לדורותיהם המשרד היה רק קרש קפיצה לכס ראשות הממשלה, והם בטח לא דאגו לתקציבים. הרי בניגוד לשר הרווחה או שר החינוך, שר החוץ לא נמדד בכמה כסף הוא הביא למשרד. רוב האנשים לא מתרשמים מזה אם למשרד החוץ יש כסף או אין כסף. אנשים מסתכלים בסוף על התמונות עם המנהיגים, על הישגים מדיניים. אלה הדברים שמשרד החוץ נבחן בהם".

     

    "בסוף יש יותר מדי גורמים שנכנסים לתחום יחסי החוץ", מסכם דורי גולד שכיהן כמנכ"ל משרד החוץ ושגריר ישראל באו"ם, אך גם כיועצו המדיני של נתניהו. "היום יש מספר כתובות להעביר מסרים לישראל. זה יכול לסבך את ענייני החוץ, וצריכים להיזהר אם מפעילים גורמים רבים לקידום האינטרסים. זה טוב שיש מגוון של דעות, אבל צריך להיות בסוף דיון והחלטה. לא מספיק שראש הממשלה מייצר קשרים במדינות אפריקה אם אין לנו נציגות שם. אחרי כל החלטה על שיתוף פעולה צריך לעשות פולו־אפ. צריך לעשות את כל עבודת הנמלים, את כל הפעילות של קידום היחסים. זה לא נגמר בזה שמנהיג מדבר עם מנהיג".

     

    תגובות / "לפלסטינים כבר יש יותר נציגויות מאשר לישראל"

    ממשרד החוץ נמסר בתגובה: "משרד החוץ עומד בחזית העשייה המדינית בזירה הבינלאומית ופועל לקידום יעדיה האסטרטגיים של ישראל במגוון תחומים, ובראשם המאבק בתוקפנות האיראנית והעמקת הקשרים עם מדינות העולם. בעולם שבו היחסים בין מדינות ממשיכים להתנהל על ידי דיפלומטיה שמצריכה ידע ומומחיות בינלאומיים, אין תחליף למשרד החוץ ואלפי שנות הניסיון הבינלאומי של אנשיו.

    "באשר למשבר התקציבי, פקידות אגף התקציבים באוצר נושאת באשמה לגירעון העמוק בתקציב משרד החוץ. פקידי האוצר מונעים את תקצובנו הראוי ומובילים מדיניות מכוונת של תת־תקצוב למשרד, שהובילה למצב חסר תקדים של השבתת משרד  ממשלתי. פקידי האוצר פועלים באופן שיטתי וחד־צדדי כדי לפגוע במשרד החוץ ללא הבנה בסיסית בעבודת המשרד ופעילותו.

    "יכולת המשרד לקדם את האינטרסים הישראליים ולהשפיע נשענת על פריסת הנציגויות בעולם, וכן על כוח אדם איכותי ומקצועי. לא יעלה על הדעת שמשרד החוץ יצמצם פעילותו כאשר מדינות העולם ובפרט אויבותינו מחזקות את שירות החוץ שלהן ומגדילות את מספר הנציגים והנציגויות שלהן בחו"ל. כבר עכשיו יש לפלסטינים יותר נציגויות מאשר לישראל, ואיראן ממשיכה לפתוח נציגויות חדשות".

    ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "בשל אי־עמידה של הנהלת משרד החוץ בתקציב שאושר בחוק התקציב, נאלץ משרד האוצר להורות על עצירת כל הוצאה חדשה במשרד החוץ.

    "כחלק מהמו"מ המתקיים בין משרד האוצר למשרד החוץ, ועל אף חוסר מאמץ מצד הנהלת משרד החוץ להתכנס לתקציב שאושר בחוק, הועברה למשרד החוץ כבר לפני חודש הצעה הכוללת תוספת תקציבית משמעותית שתאפשר את המשך פעילות המשרד. עד כה לא התקבלה תגובה מהנהלת משרד החוץ. לעומת זאת הנהלת משרד החוץ שבה ומעלה דרישות לשפר את תנאי השליחים בחו"ל, אשר עלותם למשלם המיסים הישראלי עומדת כבר היום על מיליון שקלים בשנה לכל שליח.

    נדמה כי הנהלת המשרד מעדיפה לפגוע באופן דרמטי בפעילות המשרד מאשר להגיע להבנות תקציביות עם משרד האוצר".

    מלשכת ראש הממשלה נמסר: "ראש הממשלה נתניהו הביא את יחסיה המדיניים של ישראל לשיא של כל הזמנים בזכות קשריו הקרובים עם ראשי המעצמות ופגישותיו המדיניות התכופות עם מנהיגי העולם. משרד החוץ, המל"ל וגופים נוספים פועלים לצד ראש הממשלה בכלל המישורים, והם שותפים חשובים בפריחה המדינית. ראש הממשלה מייחס חשיבות רבה לכלל הגופים הפועלים במישור המדיני כמכפילי כוח אחד של השני. סוגיית תקציב משרד החוץ צפויה לעלות לדיון עם כינון הממשלה החדשה".

     


    פרסום ראשון: 16.10.19 , 22:54