הטרגדיה היוונית המודרנית

לכבוד שנת ה־40 לפסטיבל עכו החליטה הנהלתו להפיק השנה שני פרויקטים מיוחדים מחוץ לתחרות. הראשון הוא המיצב "נפוליאון א/12" שבו האמן אבי סבג, שהוא בן עכו, יצר מיצב יפהפה המשחזר צריף מהמעברה שבה גדל בשנות ה־60, והפך אותו לסוג של מוזיאון קטן המספר על תקופת המעברות.

הפרויקט השני, והיותר משמעותי, הוא העלאת ההצגה "הקללה", שכתב וביים עודד קוטלר, מי שייסד את הפסטיבל וגם היה מנהלו האמנותי הראשון. ההצגה מבוססת על הטרגדיות היווניות העתיקות המספרות על בית אטראוס, אותו בית מלכות אומלל הכולל את אגממנון מלך ארגוס, אשתו קליטמנסטרה וילדיהם איפיגניה, אורסטס ואלקטרה.

המחזה מתחיל במשפט של אורסטס העומד לדין על רצח אמו בפני בית משפט מודרני לפשעי מלחמה. זה כבר נותן את ההקשר לסיפור כולו. הדמויות אמנם שומרות על מקומן בתרבות היוונית הקדומה, אך הן בעצם דמויות מודרניות החושבות ומדברות כמו בימינו. בזה כוחו של העיבוד, ואולי גם חולשתו. כוחו, כי זה מאפשר לשחקנים להיכנס לדמויות שלהם עד הסוף ולהזדהות עימן. יש כאן הישגים מרשימים בתחום המשחקי, כמו אלה של אביב זמר (אגממנון), נינה קוטלר (קליטמנסטרה), מור שרון (איפיגניה), ניר שטראוס (אורסטס/אכילס) ויעל מסנר (אלקטרה). בסיפור כפי שקוטלר מספר אותו מעורבות גם שאלות של מנהיגות פוליטית הנוהה אחר פנאטיות דתית, וטרגדיה הנולדת ממלחמות נקם חסרות תכלית.

החולשה היא בכך שהמחזה נוטה למסרים אקטואליים קצת פשטניים הבאים לידי ביטוי במשפטים שהם יותר מדי שקופים בהתייחסותם למציאות הישראלית. עדיין, ההצגה מצליחה לייצר עוצמה רגשית גדולה ודרמה אנושית מטלטלת עם מסר חזק בסיום. על רקע היבול הדל של הצגות התחרות השנה, נראה שזו ההצגה שבזכותה כדאי יהיה לזכור את פסטיבל עכו 2019.