עודד בן עמי ואמנון אברמוביץ' התייצבו ב"שש עם רינה מצליח", על מנת להגיב לתקרית ה"קדיש" משלשום. המחזה היה משפיל ומביך. הצמד נראה כאילו היה מעדיף לאכול סנדוויץ' טונה מאשר להיות שם. בן עמי, לרוב זה ששואל אחרים אם הם רוצים להתנצל (שלא לומר דוחק בהם משל גורלו של העולם תלוי בהבעת חרטה אחת), התפתל בניסיון לפייס ובמקביל להסביר שכל הסיפור יסודו באי־הבנה שיצאה מפרופורציה, "אין לי מושג למה". מעניין אם הוא מאמין לעצמו. כי לאברמוביץ', מנגד, דווקא היה מושג ברור. "נתנו לזה הקשר זדוני", אמר והביא כתנא דמסייע - סליחה על הארמית - צופים דתיים, שהבינו את כוונת המשורר.
יש הרבה מן הצדק במגננה של המגיש והפרשן. אכן, בנוהל, אין שום קשר בין גודל האירוע והמהומה סביבו, שנופחה מעבר לכל היגיון בהתאם לאינטרסים פוליטיים. ההודעה המבישה של יו"ר הרשות השנייה, שתקפה את השניים וקבעה שהם "מעניקים לגיטימציה לאלימות" (!), היא עלבון לאינטליגנציה ולמוסד הרגולציה. והכי מטריד ומדאיג היה לשמוע את אברמוביץ' אומר, ש"כמות הגידופים ובעיקר האיומים, אני לא זוכר כמוה", והכל בגלל כמה מילים בטלוויזיה.
אולם בן עמי ואברמוביץ', כך עולה מהופעתם אמש, לא מהרהרים בכמה שאלות חשובות שנובעות מהאפיזודה המטופשת והמיותרת הזאת: למה, בעצם, אנשים כה נוחים להיפגע? מניין מגיעה הקלות שבה נקנתה הגרסה הזדונית, שלפיה עיתונאים מכובדים אמרו קדיש על ראש הממשלה? איך דיווח, ולא מהזן המרתק, על קרבות הירושה בליכוד ניצת לכדי שריפה שדרשה כיבוי בהול בשורת אמצעים (טוויטר, שיחה עם המנכ"ל, ראיון ברדיו וגם בשידור חי)? האם ייתכן, למשל, שיש ציבור שכבר התרגל שמעליבים אותו, מסתלבטים עליו ומעניקים לו כינויים מקטינים, כך שגם מקרה מובהק של חוסר זהירות נפל על קרקע פורייה של טינה?
אם בן עמי יתאמץ קמעה לצאת מבועת ה"אין לי מושג למה" שלו, הוא ודאי יבחין שגובה הלהבות במאבק בין השלטון לתקשורת החופשית מחשיד כל משפט ולעיתים גם כל הרמת גבה. מי שרוצה להתעלם מכך - מהנסיבות שהובילו לשם, מהקרע העמוק שתכף יהיה מוחלט (ואולי הוא כבר כזה) - מוזמן להמשיך ולהפגין את בקיאותו המרשימה בשפות עתיקות, במקום - וזה נשמע משוגע, יודע - להסתפק בדיווח ובניתוח (ושיהיה ביקורתי ולעומתי).
יותר סביר שתקרית ה"קדיש" תישכח, ודי מהר, רק כדי לפנות את הדרך למשהו לא פחות אווילי. וגם אז, כנראה, ההמום התורן ימכור לעצמו ש"אין לי מושג למה".
