{ }
שבת 23 בנובמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: רון קדמי
    7 לילות • 22.10.2019
    "יצאתי לבליינד דייט אחד. בגלל שאני מפורסמת, הזמנתי אותו הביתה. בדיעבד, זאת הייתה ממש חוויה טראומטית"
    למה ויתרה על חלוקת רכוש בגירושים מאברם גרנט. ההשמנה וההידרדרות במצבה הבריאותי. הגמילה מפחמימות וסוכרים. הקשר המפתיע עם אלמנת המדריך בפנימייה שפגע בה מינית. ההזדהות עם גברים מוכים. העצות שהיא נותנת לילדיה על סקס וסמים. והסיבה שלא תיכנס לטינדר. צופית גרנט חוזרת בעונה חדשה של 'אבודים' ומגלה איך הפסיקה להיות קורבן ולמדה למנף את הצורך שלה לרצות אחרים
    איתי סגל | צילום: רון קדמי

    הדייט מהגיהינום

    אין לי טינדר. גם לא יודעת מה זה. אני לא נמצאת בעולמות האלה. אני לא מתקשרת עם אנשים באופן הזה. הכל מאוד אינטימי ובלתי אמצעי אצלי. היתרונות שלי, אגב, הם גם הסכנות הכי גדולות שלי בחיים. אני בן אדם טוטאלי. בן אדם פתוח מאוד. מכיל. מתמסר. וכאישה, אני מבינה היום שאני צריכה לשמור על עצמי יותר. אני גם נורא אישה של פעם. מאוד מונוגמית. כבר שנה שאני לא בזוגיות, אבל הלב עדיין מפרפר במערכת היחסים הקודמת.

     

    טוב לי עם עצמי. אני גם יודעת שאני יודעת לאהוב וברור לי שהלבד הזה לא יימשך עוד הרבה זמן. מצד שני, אני לא מתפשרת. נגיד, לא יוצאת לבליינד דייטים. הייתה לי פגישה אחת, אחרי שחברה הפצירה בי להכיר איזה בחור. בגלל שאני מפורסמת, אמרתי לו לבוא אליי הביתה, ובדיעבד זאת ממש הייתה חוויה טראומטית. הוא נתקע אצלי חמש שעות והיה בטוח שאחרי חצי שעה ניכנס למיטה. הוא הרגיש מאוד משוחרר. ישב על הספה שלי כאילו הוא חי אצלי כבר שנים. בניגוד לדימוי הלוחמני שלי, אני אדם סופר־עדין. אולי בגלל שבבסיס אני ילדת אביוז, לא אחת כזאת שיודעת לחתוך ולהגיד, "עופו מהבית שלי".

     

     

    במשך חמש שעות הוא דיבר בלי הפסקה. למחרת הוא התקשר והיה בטוח שממשיכים. אמרתי לו, אני יצאתי מהדייט שלנו בטראומה, והתחלתי לבכות. הוא ביקש סליחה. אמר שלא התכוון להתנהג ככה. שאל אם הוא יכול לבוא אליי, להתנצל פנים אל מול פנים. אמרתי לו "לא", וביקשתי שימחק את הטלפון שלי מהזיכרון וישכח מהמפגש בינינו. אני מניחה שהוא לא התכוון לפגוע בי. הוא הרגיש שהוא פוגש מישהי שהוא מכיר הרבה שנים. הרגיש שזה בסדר לגעת בי ולספר לי על הסקס שלו עם נשים אחרות. הוא בחור נחמד שנפל למלכודת של הדימוי שלי כאישה משוחררת שכולם יכולים לגעת בה, כי היא חמה ונוגעת. המפגש איתו הכניס אותי להלם.

     

     

    אקסים מיתולוגיים

     

    גם אברם וגם דוד חן הם גברים שאהבתי ברמות כנות ואמיתיות ואוהבת עד היום. זה לא משהו שהסתיים. עם חן דברים פשוט לא הסתדרו באיזשהו שלב באופן מאוד קיצוני, עד שנפרדנו. הבנו שבלתי אפשרי לנו להיות יחד. זה מוציא דברים שלא נכונים לו ולי. אבל אני אוהבת אותו ומודה לו שהיה איתי. יש המון כאב בפרידה שלנו. אנחנו לא בקשר ואי־אפשר לתאר את הגעגוע שלי לילדים שלו ולהורים שלו ולאחיות שלו. הם מאוד חסרים לי ביומיום.

     

    אברם היה איתי 23 שנה. היום הוא קורא לי "אהובתי", אני קוראת לו "אהובי". אנחנו חומת מגן אחד בשביל השני כמו שהתחייבנו בכתובה. באש ובמים. לא חושבת שיש לו אשת סוד אחרת ממני. וגם אם יש לו מישהי אחרת, אין לו מישהי יותר חשובה ממני בחיים. אני אמא של הילדים שלו. ואני הבן אדם שהוא הכי סומך עליו בחיים. אני לא מאמינה שמישהו יוכל להדיר אותי מהמקום הזה אי פעם. ועדיין, אני מאמינה שאם תיכנס מישהי לחייו, היא רק תרוויח. אברם הוא אדם מיוחד.

     

    את הגירושים שלנו צריך ללמוד בבתי ספר לגישור. שנינו ויתרנו על האגו. ויתרנו גם על חלוקה שוויונית ברכוש. אתה יודע מה הדבר הכי חזק שהשארתי לעצמי מבחינת רכוש? את הלב של אברם. יש לי הופעה שממנה אני מתפרנסת ואברם הוא אחד הכוכבים בה. הוא נתן לי במתנה את הקניין הרוחני הזה. הוא אמר לי: תצחקי עליי, תסתלבטי עליי, תגידי מה שבא לך. יש משהו חזק מזה?

     

     

    כשהתחתנתי עלתה השאלה למה דווקא איתו. גם פסיכולוגים, לאורך השנים, שאלו אותי שוב ושוב, מה משך אותי להתחתן עם אברם. אבל עם כל החוסר שאני מביאה לתוך החיים מגיל חמש וחצי בלי אבא, האביוז המיני, הפחדים - אברם תמיד היה הגב שלי. היום אין לי שום תלות כלכלית בו. אין מזונות. אני לא מקבלת שקל. אין הבטחת הכנסה. ועדיין הוא הגב שלי. במהות שלו. באהבה שלו אליי. בנוכחות. אתה יכול לשאול אותו. הוא יגיד אותו דבר עליי. אני אלופת חייו. אני אהבת חייו. פעם הוא אהב אותי, היום הוא מעריץ אותי.

     

    היו לנו את כל ההזדמנויות להתפוצץ אחד על השני, ובעיקר חברים טובים שאמרו: אל תיתן לה ככה, ולי: תעשי לו ככה. המליצו לנו על עורכי דין ברקודות. בסוף הלכנו למגשר שהוא חבר טוב שלו.

     

    אני מלווה לא מעט זוגות מסוכסכים, בהליכי גירושים ופרידה, ונדהמת מהאופן שבו ילדים הופכים להיות כלי נשק בתהליך. מה הורה מנכר מרוויח חוץ מהתעללות בילדים? כלום! לא משנה אם אתה רופא בכיר, פרופסור או איש רוח מדהים, אתה חרא של בן אדם. אם אתה מסוגל להתעמר באישה שילדה את ילדיך או את מסוגלת להתעמר או לעשות שיימינג ולקלל את מי שעשה איתך את ילדייך, אתם חולים. קחו את התארים והמיליונים וההישגים שלכם, תחפשו את התחת הכי מגעיל בעולם ותדחפו לשם. לא תקבלו את זה ממני ביותר עדין.

     

    אומרים שצריך לדעת לבחור גם ממי להתגרש. אבל האמת היא שאי־אפשר לבחור. אפשר לבחור רק את הדרך שבה אתה תנהג. אני החלטתי שאני מוּנעת מהרצון להיטיב. לאהוב. להשאיר שדה שיכול להניב ולא שדה מורעל ששום תנובה לא תבוא בו. ועל זה אני גאה בעצמי.

     

    המפלצות בחיי

    את כל הפגיעות שפגעו בי עד היום אני עוטפת בתחבושות של אהבה. מצד שני, אני גם יכולה למחוק מחיי אנשים רעים, כשאני מזהה מפלצתיות מולי.

     

    יש אדם שפגע בי מאוד. הוא פגע בי בצורה בלתי נתפסת. לא משנה מה הוא יעשה, לעולם לא אסלח לו. זה אדם שהביא אותי למצב ששילשלתי מפחד כששמעתי את השם שלו. פחדתי שהוא ירצח אותי. זה אדם שעזרתי לו בכל דרך שיכולתי — כלכלית, מנטלית, נפשית, רגשית - עד הרגע שאמרתי לו, אני לא יכולה לעזור לך יותר, והוא התחיל פשוט לאיים עליי. לפגוע בי. להרוס אותי. הוא איים שהוא ימציא סיפורים, שיכה אותי, שיפגע בילדיי. רעדתי מפחד עד שיום אחד הגעתי למשטרה, וביקשתי שיגנו עליי. מהרגע שהם נכנסו לתמונה, הסיפור נגמר. כשאני מחליטה לעזור לאנשים, אני לא נותנת לסביבה להפריע לי. תמיד גרים אצלי בבית, הכיס שלי פתוח, אני יכולה לעמוד בתור לביטוח לאומי ולשלם בשבילם.

     

    בזכות תוכניות שעשיתי ונושאים שטיפלתי בהם נחשפתי לאנשים שלא חיים באותה מדינה שאתה ואני חיים בה. החוקים שחלים עלינו לא חלים עליהם. לא מעניין אותם עורכי דין, משטרה או בית משפט. אין להם מה להפסיד והם לא רואים בעיניים. אני לא נותנת לאנשים כאלה לדבר איתי היום. מי שלא מדבר בקודים שלי, ברמה התרבותית, אין לו מה לדבר איתי.

     

    פרדוקס הבוטוקס

    בקרוב אהיה בת 55 ובחודשים האחרונים עברתי מהפך גדול. לפני חמישה חודשים הייתי במצב לא טוב פיזית. ממש חולה. הייתי שבעה קילו יותר. מאוד לא מאוזנת הורמונלית אחרי כמה שנים שלקחתי הורמונים. עם שתי פריצות דיסק. כאבי ראש. כבר התחלתי לדגדג את הסוכרת. הכולסטרול היה מאוד גבוה. התחילו ללחוץ עליי לקחת כדורים.

     

    את מה שקרה לי אני מתארת כנס. יום אחרי שהחלטתי לזרוק את ההורמונים התקשר אליי במקרה ד"ר ראול רודריגז לבקש משהו. סיפרתי לו מה עובר עליי ובתוך כמה שעות כבר הייתי אצלו. הוא נתן לי הורמונים טבעיים ושלח אותי לצום וניקוי רעלים דרמטי. מאז אני לא נוגעת בפחמימות וסוכרים. ירדתי משמעותית במשקל. הורדתי 15 אחוזי שומן. חזרה לי תשוקת החיים שכבתה. הבנתי שהייתי קצת בוויתור. הרגשתי מכוערת, לא סקסית, לא אהבתי את עצמי. חזרתי לקחת אחריות על החיים שלי. מאז אני ישנה טוב בלילה. עמוק. עושה ספורט. מתעסקת בדברים שמעניינים אותי. מתחילה ללמוד פסיכותרפיה.

     

    גיל 55, כמו שאני מנהלת אותו כיום, מפתיע אותי. הוא נעים לי. מאתגר. הזדקנות היא לא מקום פשוט. ועדיין, אין אצלי מורכבות מול המראה. לא מזיז לי. אני אוהבת להיראות טבעית. גם לא אוהבת להתאפר. אני יודעת שאני צריכה בוטוקס במצח דחוף, בקמט הזה שבין העיניים. זה משהו שאני עושה כבר 12 שנה, מעט ובעדינות, אבל אני לא עושה מילויים לפנים וגם לא אעשה. לא רוצה להיראות כמו בובה מנופחת. זה נראה די רע לראות אישה בת 70 בלי אף קמט. יש נשים שממש מסננות את המשפטים שלהן מתחת לחומצה היאלורונית, ונראות כמו פלפל ממולא.

     

    בין קורבנות לאהבה

    הפגיעות המיניות שחוויתי עיצבו אותי לאדם שהפכתי להיות. בין גיל תשע לעשר וחצי היה שכן בן 30 שממש ניהל איתי סוג של רומן. הפכתי קורבן לפדופיל. היה גם את המדריך בפנימייה שבמשך עשרה חודשים התעלל בי מינית מאוד קשה. בגיל 24 חוויתי מאותו אדם אונס. במשך שנים הייתי קורבן.

     

    המדריך מהפנימייה מת בגיל 56, אבל אשתו יצרה איתי קשר לא מזמן. הם התגרשו כמה שנים לפני כן. גם בה הוא התעלל נפשית ומנטלית. היא הייתה מאוד חלשה מולו. זאת אחת הסיבות שמעולם לא סיפרתי במי מדובר. תמיד ריחמתי על המשפחות, הילדים והאישה. היא יודעת מה הוא עשה לי. היא אמרה לי שאני המקרה הכי קל שלו. שהוא היה בן אדם מתעלל באופן קיצוני. היא רצתה לשמוע מה חוויתי וישבה מולי כמו אישה גדולה מהחיים ואמרה לי שזה נורא כואב לה. הבטחתי שלעולם לא אחשוף אותו.

     

    בגלל הבסיס של האישיות שלי, שמתחבר לאהבה, תמיד חשבתי שכל מי שפגע בי, אוהב אותי. לא העליתי על דעתי שהם פוגעים בי. 31 שנה אני מטופלת פסיכולוגית. זאת עבודה שמשנה דפוסי חשיבה והתנהגות. לקחתי את הפגמים שלי — של המיניות, הפחד, הריצוי — ומינפתי אותם. כשאתה מסתכל בפגם שלך באמת, אתה הופך אותו למקור הכוח שלך. כל המיניות שלי מוּנעת ממקום של אהבה. אני מרצה כי זה הסוד שלי לאהוב. אני מתמסרת באותנטיות. ככה נראית האימהות שלי, ככה נראה קשר אינטימי איתי. הפכתי להיות בן אדם שיודע לתת, בן אדם שיודע להתמסר ולהעניק. מתי אנחנו הופכים להיות קורבנות? רק כשאנחנו מתלוננים על זה.

     

    פמיניזם רדיקלי

    אני פוסט־פמיניסטית. אני מוכנה לראות גברים. להתייחס לבעיות שלהם. למעשה, אני חושבת שאני אעזור לגברים במאבק שלהם. להיות גבר מוכה היום בישראל זה להיות משול למת. זה לעבור אביוז מטורף על ידי אישה ומערכת המשפט. אני מכירה גברים מוכים פיזית, חבולים, חבוטים ומקוללים, גברים שיורקים עליהם ומסיתים את הילדים נגדם, שמוצאים את עצמם לבד שבתות וחגים, ולא מצליחים להרים את הראש. עכשיו, לך תגיד שהאישה שלך בועטת בך כשאתה מתעורר בבוקר? גברים מוכים מתמודדים עם סטיגמה איומה ונוראה, עם מערכת משפט שמפנה להם את הגב וגם עם בושה נוראית.

     

    מדברים הרבה על הנשים שנרצחות על ידי בני זוגן. זה נורא ואיום. הסטטיסטיקה של נשים מוכות מזעזעת. אבל מה עם גברים שמתאבדים לא כי מס הכנסה תפס אותם, אלא כי רמסו להם את החיים. כי הם נמצאים במערכות גירושים מזעזעות. לוקחים מהם את הילדים. לוקחים להם את הכבוד. עושים להם שיימינג. הם אבודים! אני מכירה את האנשים האלה. חלקם התארגנו במסגרת שנקראת 'גברים בכתום'. אומרים שהם חבורה של אלימים. לא! הם לא חבורה של אלימים. יכול להיות שיש חלק שהם אלימים שנדבקים לקבוצה הזאת. אני בטוחה גם שיש כמה נשים שמסלפות את העובדות ומרמות ומשקרות ומכניסות את עצמן לרכבת הזאת של MeToo. ככה זה במהפכות. תמיד יש סרחים עודפים.

     

    אף אישה בשדולת הנשים לא תגיד לי מה זה להיות פמיניסטית. שאלתי אחת מהן, מה מביא אתכן לגונן על אישה בתקשורת ולצאת אוטומטית נגד הגבר? היא ענתה: אנחנו לא מתעסקות פרטנית בשום דבר. מספיק לנו לקרוא מה כתבה אישה בפייסבוק. עניתי לה: המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. המחסל נפש אחת כאילו חיסל עולם ומלואו. אתן עושות בית משפט שדה לגברים בפייסבוק. בוז לפמיניזם הרדיקלי הזה. בוז! לא מאמינה בו. לא תומכת בו. לא חלק ממנו. ולא רק שאני יותר פמיניסטית מפמיניסטית, אני גם נפגעת פגיעה מינית בילדות, נפגעת פגיעה מינית קשה בגיל 24. אבל אני גם אישה שוויונית. ולפני שאני רואה אישה או גבר מוכים, אני רואה בני אדם.

     

    אמא משחררת

    אני אמא מאוד טוטאלית וחרדתית, אבל גם יודעת לשחרר. היו שנים שלא ישנתי בלילות, עד שלא שמעתי אותם נכנסים למיטה. גם הטראומה המינית שחוויתי הייתה נוכחת באימהות שלי. בגיל מאוד צעיר חשפתי את הילדים שלי, בטח את בתי רומי, למה שעברתי.

     

    הדבר הכי גדול שנתתי לילדים שלי הוא לבוא ולומר להם: אני לא יכולה לספק לכם מאה אחוז הגנה, אבל אני כן יכולה לתת לכם כלים להתמודד עם מה שעובר עליכם. להציע לכם איך להגן על עצמכם. סמים למשל, זה טאבו מבחינתי. תודה לאל, הם איכשהו קשובים לי בעניין הזה. דניאל מעשן ג'וינטים במשורה, אבל חוץ מזה, לא נוגע באף סם אחר.

     

    דניאל חזר עכשיו מתאילנד. במהלך הטיול הוא התקשר אליי מפאטאיה. הדבר היחיד שיכולתי להגיד לו, היה: דניאל, אל תהיה חלק מהניצול העולמי של ילדות בנות 17 שעוסקות בזנות. אל תתקרב לזה. הוא ענה מיד: חס וחלילה. אני מאמינה לו במאה אחוז. לא אמרתי לו: אל תלך לזיין, כי תקבל איידס. אמרתי לו: תשמור על הנשמה שלך.

     

    עם זאת, אני אמא מאוד משחררת. מגיל 22, שניהם כבר לא גרים בבית. אני חיה בבית של 300 מטר. בקלות יכולתי לעשות הכל כדי שיישארו. אבל שיחררתי ועודדתי אותם לחיות את החיים שלהם.

      

    "אני אמא טוטאלית וחרדתית". הבן, דניאל גרנט
    "אני אמא טוטאלית וחרדתית". הבן, דניאל גרנט

    אני בטוחה שהם שילמו מחיר על היותם הילדים של צופית ואברם גרנט, ברמה הרגשית. הם עברו את אירוע הפיפי. היו שנים שהייתי הבן אדם הכי מוקצה בארץ. גם עם אברם, בתקופת צ'לסי ומכבי תל־אביב, היו תקופות קשות — שבת מנצחים, שבת אחרי מפסידים. שבת דיכאון, שבת שמחה. אם תשאל אותם, אני בטוחה שהם היו בוחרים בזה שוב. לקחתי אותם לכל משחקי הכדורגל. נסעתי איתם מסביב לעולם. הרבה שנים ויתרתי על קריירה כדי להיות אמא שלהם עד הסוף. הם ישנו איתי עד גיל 14 במיטה. היו מאוד צמודים אליי.

     

    גם רומי וגם דניאל עוסקים באמנות. אף פעם לא אמרתי לבן שלי: "אל תהיה שחקן". מה שכן, ישבתי עליו שיתחיל ללמוד, ובקרוב הוא יתחיל לימודי משחק בסמינר הקיבוצים. רומי תתחיל ללמוד בקרוב קולנוע ותסריטאות. אולי נעשה פרויקט משפחתי. דניאל ואני נשחק, רומי תביים ותכתוב, ואברם? ישקיע כסף.

     

    אחי ואני

    אני נשיאת עמותת “אנוש” כבר 14 שנה. זה התחיל כשהייתי בת 27 ואמא שלי אמרה לי: "בואי מהר, עמירם לא בסדר". לקחנו אותו לגהה. הוא כבר היה בתת־משקל. לא ישן כמה חודשים. המצב שלו היה קשה. בישרו לנו שהוא חולה בסכיזופרניה. כמעט התעלפתי. גם לא הבנתי מה זה אומר וגם התביישתי ברמות. רציתי למות. הייתי בטוחה שאני פסולת חיתון. איזו פאדיחה, יש לי אח עם סכיזופרניה. שנים לא סיפרתי לאף אחד. עד שיום אחד באתי לערוץ 10 ואמרתי: "אני רוצה לעשות תוכנית על חולי נפש". לא רצו. אמרתי, אני רוצה לצלם את אחי ולבקש סליחה על שהתביישתי בו. בסוף אישרו לי.

     

    היום, לפי דעתי, אחי בריא. לפני שש שנים אמי נפטרה. אחי היה איתה במערכת יחסים סימביוטית. חצי שנה אחרי מותה הוא התנתק ממני. אמר לי: "אני לא רוצה להיות איתך בקשר". זה היה מטורף, כי הוא היה הבן אדם הכי קרוב אליי בעולם. ארבע שנים לא היינו בדיאלוג כמעט. זה גמר אותי. בכיתי והתייסרתי. אבל הייתה לי תחושה חזקה שעמירם רק רוצה להפוך לעצמאי. וזה מה שהוא היום. עצמאי. עובד. לא תלוי באף אחד.

     

    לפני שנה חזרנו להיות בקשר. הבנתי שהוא היה צריך לבנות את עצמו, תוך כדי התרחקות ממני, כי הייתי דומיננטית מאוד בחיים שלו. אחד המאפיינים של סביבה גרעינית של פגוע נפש, זה האופן שבו היא מדכאת ולא סומכת עליו. מעבירים לו כל הזמן את המסר שהוא לא יכול לבד. אחי הוכיח לי שכל מה שהוא צריך זה שיסמכו עליו. הוא יודע לנהל את החיים שלו ולא צריך טובות מאף אחד.

     

    אחד הטריגרים הכי חזקים להתפרצויות של מחלת נפש זה סמים. אחי עישן כמויות מטורפות של חשיש. זה מכניס אנשים לחרדות, ומביא להתקפות של מאניה דיפרסיה. קוק זה אחד הטריגרים הכי חזקים לפרנויה סכיזואידית. הילדים שלי גדלו על הפחד הזה. הייתה תקופה שדניאל עישן גראס בחוסר בקרה, עד שיום אחד חטף חרדות איומות. הושבתי אותו ואמרתי לו: אתה מוביל את עצמך למקום שבו החיים יכולים להתפלפ לך.

     

    'אבודים'

    זאת העונה ה־12 של 'אבודים', שתעלה בשבוע הבא ברשת. הסיפור שרואים על המסך לא מתחיל ונגמר בתוכנית המשודרת. הוא התחיל הרבה קודם, ונמשך הרבה אחרי. לפעמים זה לא נגמר בכלל. מערכת היחסים שנוצרת עם האנשים שאני יוצאת איתם למסע הזה נמשכת הרבה זמן.

     

    כל החיים רציתי להיות רופאה. כשהבנתי שלא אתקבל ללימודים, הייתי מוכנה להיות גם אחות. בסוף הלכתי ללמוד משחק. אין לי ספק ש'אבודים' עונה על הצורך שלי לטפל. וזה גם התפקיד המדהים שלי שם — לצאת עם אנשים למסע שכולו כאוס. הסיפור שפותח את העונה החדשה התחיל לפני עשר שנים. יצאנו לחפש ילדה שנחטפה מאבא שלה בגיל ארבע. נכנסה אישה יפנית לגן יחד עם שני בריונים, הכניסו אותה לאוטו ונעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. אני לוקחת גבר שסבל שנים מדיכאון כי לקחו לו את הילדה ומעבירה אותו מסע מטורף של ריפוי.

    בעונה החדשה של 'אבודים'. “תיבת פנדורה"
    בעונה החדשה של 'אבודים'. “תיבת פנדורה"

    אנשים שעוברים את המסע ב'אבודים' הם אמיצים. הם מוכנים להתעמת עם מה שהם עומדים לגלות. אחד הדברים שאני אומרת למי שמשתתף בתוכנית: נשמה, תתכונן. תיבת פנדורה עומדת להיפתח, ויש בה מכל טוב — זהב, יהלומים, אבל גם נחשים ועקרבים.

     

    לפעמים אני חושבת איך הייתה נראית 'אבודים', אם הייתי יוצאת בעצמי למסע. כשאבא שלי עזב, הייתי בת חמש וחצי. גיליתי שהוא נפטר רק כשמישהי התקשרה אליי ושאלה איפה ההלוויה. אני מתגעגעת אליו עד היום. לריח של האפטר שייב שלו. ללחי נטולת הזקן. מתגעגעת אליו מהיום שהרגשתי הילדה הפחות מועדפת שלו. אם הוא היה בחיים, הייתי באה אליו, מניחה את הראש על הברכיים שלו ומבקשת שילטף אותי ויגיד לי שהוא אוהב אותי ומצטער שחוויתי את החוסר שלו באופן כל כך כואב.

     

    הייתה שם טעות נוראית, הייתי צעירה מדי ולא ידעתי לטפל נכון בסיפור. כשהתחתנתי הייתי בתקופה מאוד קשה איתו. הזמנתי אותו לחתונה, אבל סירבתי שילווה אותי לחופה, נתתי לכעס לנהל אותי. הוא כעס עליי שאני לא מכירה לו את ההורים של אברם. שאלתי, למה אני צריכה להכיר לך אותם? הרי לא היית נוכח בחיים שלי רגע אחד.

     

    היום לא הייתי מתנהגת ככה. הייתי סוגרת מעגל, ואומרת לו שכאב לי שלא גדלתי איתו, אבל אני אוהבת אותו. המון שנים חייתי בכעס. גדלתי בפנימיות. הייתי ילדה לא מוגנת. הייתי כל כך מוזנחת מהגירושים של ההורים שלי, שהדבר הכי פשוט היה לכעוס עליו. מצד שני, הוא לא היה מודע לרמת ההזנחה שחוויתי. ועדיין, לא חושבת שאוכל אי פעם להניח את הכאב הזה בצד. אני אמות עם הכאב הזה.

     

    12 הצעדים

    כבר כמה שנים אני מנסה לפתח סדרה עלילתית על התמכרויות. לפני שנה החלטתי גם ללמוד את שיטת '12 הצעדים'. צורת הטיפול הזאת טובה לכולם. גם לי היה ממה להיגמל. תקופה ארוכה הוצאתי עשרות אלפי שקלים על דיאטות, ודרך 12 הצעדים גיליתי שאני מוותרת לעצמי. לקחתי את הכלים שלמדתי ובמשך שלושה חודשים נכנסתי לתהליך גמילה מתזונה לא נכונה. כל מה שקרה בקבוצה היה כוח מכונן, שבעזרתו נגמלתי מפחמימות וסוכרים, ומהמצב הרגשי שהביא אותי לסגל דפוסי התנהגות שהזיקו לי.

     

    לוסי וצחי

    לוסי אהריש השתתפה בתוכנית שעשיתי, 'קפיצה למחר'. בשום שלב לא דיברנו על זוגיות ובטח לא על צחי. ידעתי שהם יחד, אבל לא העזתי להעלות את זה. ואז, בסוף היום אמא שלה הצטרפה וישבה מולה. בראיון שאלתי אותה, מה את מאחלת ללוסי. היא אמרה: שהילדה תתחתן ותביא לי נכדים. שאלתי אותה: ואם היא תתאהב ביהודי? והיא ענתה: היא תקבל ממני את ברכת הדרך. לוסי פרצה בבכי. שבועיים אחרי, היא שיתפה את הוריה בסיפור האהבה שלה.

     

    "איזה צעד אמיץ הם עשו". לוסי אהריש וצחי הלוי
    "איזה צעד אמיץ הם עשו". לוסי אהריש וצחי הלוי
     

    כשהם החליטו להתחתן, לוסי שלחה לי הודעה: אני מאוד רוצה שתחתני אותנו. הסיפור שלהם דיבר אליי. הייתה חתונה מאוד מרגשת. המשפחות של לוסי וצחי יוצאות דופן. אמרתי להם: תסתכלו על הילדים שלכם, תראו איזה צעד אמיץ הם עשו, הם הלכו עם האהבה שלהם עד הסוף.

     

    לא צפיתי את עוצמת הרגשות שהחתונה שלהם עוררה. כששמעתי את התגובות של המלעיזים והחצופים, כמעט הקאתי מהתעוזה ומקלות הדעת של אנשים להביע את דעתם. זה גועל נפש. האם יש קשר בין המציאות הפוליטית בישראל לעובדה שלוסי לא נמצאת כיום על המסך? לא יודעת להגיד לך. אולי זה קשור בחוסר סובלנות, אבל גם בטלוויזיה בארץ שהפכה הרבה פחות אמיצה, הרבה פחות בועטת. טלוויזיה שמתעסקת בחארטה. שמוכרת אופיום להמונים. דווקא היום הטלוויזיה שלנו צריכה לחבר את העם ולא לפלג, ולוסי היא דמות יוצאת דופן ביכולת שלה לגשר.

     

    יש מעורבות פוליטית במסך. כל הפיצול של ערוץ 2 והכנסת עולם הטלוויזיה לחובות, לקושי אדיר לשרוד, זה תרגיל נורא ואיום כדי להחליש את התקשורת. לוסי משלמת על זה מחיר. היא הראשונה, אבל עוד הרבה ישלמו אותו אחריה.

     

     

    itaisegal@hotmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 22.10.19 , 18:57