ביום ראשון הקרוב יפתח פרופ' אוריאל רייכמן את שנת הלימודים האקדמית ה־26 במרכז הבינתחומי הרצליה שהקים, ובה הוא מכהן כנשיא עם 7,400 סטודנטים. "כשהחלטתי להקים את המקום הזה, חשבו שאני משוגע שאני הולך על זה בלי כסף ובלי הכרה, אבל בהסתכלות לאחור עמדתי כמעט בכל היעדים שהצבתי", הוא אומר.
אלא שהדרך לא הייתה קלה, וגם היום לא נהנה רייכמן מיחס חם במיוחד מהקולגות לשעבר באוניברסיטאות, שחלקן טוענות שהצלחת הבינתחומי נובעת בעיקר מיכולות שיווק ומיתוג. המתח בין האוניברסיטאות לבינתחומי הגיע לשיא כשרייכמן ביקש לקבל אישור להעניק תואר שלישי במשפטים, תהליך שלקח קרוב לעשור. השנה תיפתח סוף־סוף התוכנית הזו בראשה עומד נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס פרופ' אהרן ברק. "ועד ראשי האוניברסיטאות הפגין התנהגות קרטליסטית. חשתי שהם מתנהגים בנבזות ובצורה שסותרת כל עיקרון של יושר אקדמי", הוא אומר בחריפות.
מה בעצם קרה?
"לפני קרוב לעשר שנים הגשנו בקשה להעניק תואר שלישי וביקשנו שישפטו אותנו לפי הרמה האקדמית שלנו. ועד ראשי האוניברסיטאות התנגד בטענה שיש להחלטה שכזו השפעות רוחב. במשך שנים משכו אותנו, כל פעם תחת סיפור אחר. בסוף אחרי שנים ביקשנו שיקבעו לנו כללים, עמדנו בכללים שהם קבעו ואז הם אמרו שזה אפשרי בתנאי שנעבוד ביחד עם האוניברסיטה בתהליך התואר - אלא שאז הקרטל החליט פשוט לא לשתף איתנו פעולה. בסוף אחרי שהגיעה ועדה בינלאומית שאישרה לנו את לימודי התואר השלישי קיבלנו את האישור, אבל התהליך לקח כ־8.5 שנים. עכשיו אנחנו רוצים לקבל אישור לתואר שלישי גם במדעי המחשב פסיכולוגיה, אבל אני יודע שזה ייקח שנים".
אתה חושב שהקשיים שהערימו עליכם לא היו ענייניים?
"גם כשביקשנו אישור להעניק תואר שני עשו לנו בעיות, בטיעון המוחץ שזה תואר מחקרי ובישראל רק האוניברסיטאות יכולות להעניק תואר מחקרי. הן רצו לשמור את יוקרת התואר השלישי לעצמן, ואולי גם חששו שנקבל מימון ציבורי, ולא התייחסו עניינית לנושא. אתם הקולגות שלנו, לימדתם איתנו, ופתאום אתם מתקוממים נגדנו? רק ביקשנו שתבדקו אותנו לפי אמות מידה מקובלות. זו הייתה תחושה לא נעימה ואכזבה מהקולגות של אתמול".
אז איך בסוף הצלחתם?
"תמיד התדמית היא שהדרג הפוליטי מערים קשיים על הדרג המקצועי, אבל כאן זה היה הפוך, והצלחנו בזכותו. שרי החינוך נפתלי בנט, שי פירון וגדעון סער רצו לדחוף קדימה את הנושא, אבל הם עמדו בסיטואציה קשה מול האוניברסיטאות. גם פרופ' יפה זילברשץ מהמל"ג התגייסה בסוף, ואיכשהו הצלחנו לקבל את האישור".
אתה מאמין שנראה עוד מכללות מעניקות תואר שלישי?
"אם יהיו מכללות ברמה גבוהה עם הישגים אז למה לא? תחרות בעולם הפתוח זה דבר מאוד חיובי, אז למה לא גם באקדמיה?"
ומה דעתך על הסאגה שהייתה באוניברסיטת אריאל עד לאישור לימודי הרפואה בה?
"אני לא יכול להביע עמדה מלאה כי אין לי כלים לשפוט את הרמה שם. יחד עם זאת, אני לא חושב שהאקדמיה צריכה לעסוק בפוליטיקה, ואם הוחלט להקים שם אוניברסיטה צריך לשפוט עניינית את הבקשות שלה לפי הרמה האקדמית".
מוועד ראשי האוניברסיטאות נמסר בתגובה: "המחקר במדינת ישראל הוא משאב לאומי חיוני, קריטי לעתיד המדינה, ולכן סברו ראשי האוניברסיטאות שאסור להפריטו. תואר הדוקטור הוא שלב קריטי בהכשרתו של מדען פורץ דרך, והפיכתו למטרה בפני עצמה במקום לאמצעי - תפגע במערכת ההשכלה הגבוהה ובהישגי האקדמיה הישראלית".
25 שנה למהפכה
המרכז הבינתחומי יפתח את השנה עם צמיחה של 6% במספר הסטודנטים לעומת השנה שעברה. הבינתחומי, שאינו מתוקצב ע"י המדינה, רשם אשתקד הכנסות של קרוב ל־370 מיליון שקל, מתוכן כ־52 מיליון שקל תרומות.
בעוד בפעילות השוטפת נמצא המרכז בצמיחה, מבחינה פיננסית השנה שהסתיימה בספטמבר 2018 הייתה פחות טובה. לראשונה מאז הוקם, המרכז סיים את השנה עם גירעון של כ־18.5 מיליון שקל (לפני פחת וישויות מוחזקות). עיקר הגירעון נבע מהוצאות חריגות הקשורות לשנים קודמות. יחד עם זאת, נראה שבבינתחומי התאמצו שהדבר יהיה חד־פעמי, ונכון לשנה שהסתיימה בספטמבר 2019 חוזר המרכז להיות מאוזן.
התחלת הפעילות של הבינתחומי הביאה אחריה גל של הקמת מכללות נוספות ושל פריחה בתחום. גם היום, 25 שנה אחרי שהחלה המהפכה, הן עדיין פחות מוערכות מהאוניברסיטאות. מאכזב?
"אי־אפשר להכליל באמירה שכזו. אני חושב שלהקמת המכללות הייתה הצדקה חברתית אדירה. לפני 30 שנה היו בישראל רק 75 אלף סטודנטים כולל בבתי הספר להוראה, והיום יש קרוב ל־320 אלף סטודנטים, גידול חד משמעותית לעומת הגידול באוכלוסייה.
צריך לזכור מה היה כאן: כל אוניברסיטה חדשה שהוקמה נתקלה בדלת סגורה ע"י האוניברסיטאות הוותיקות יותר. בסופו של דבר האקדמיה סגרה שורות, ובמשך מעל לעשור לא נפתח מוסד חדש. התוצאה הייתה קשה מבחינה חברתית, ולאנשים עם נתוני בגרות לא הכי גבוהים לא היה סיכוי להתקדם, כשזה פגע בעיקר בפריפריה".
אתה מתגאה במהפכה שעשיתם ובתרומה שלכם לחברה, אבל בסוף אתם מוסד שמיועד בעיקר לאליטה, רק אנשים משכבה מאוד מסוימת יכולים להרשות לעצמם שכר לימוד שנתי של כ־40 אלף שקל בשנה.
"קודם כל כדי לשים דברים בפרופורציה, שכר הלימוד פה דומה פחות או יותר לעלות של מסגרות הגנים הפרטיים לגיל הרך. בארה"ב שכר הלימוד באוניברסיטה פרטית מגיע ל־50 אלף דולר, אז אם משווים אותנו למחיר של השכלה גבוהה פרטית בעולם, המחיר שלנו נמוך.
בכל אופן הטענה לא צריכה להיות אלינו, אלא למדינה - שצריכה לעשות צדק בשיטת התקצוב, בניגוד לשיטת הנוכחית שיוצרת אפליה. למה מסבסדים כאן את המצרך ולא את הנצרך? במקום לתת למוסדות את הכסף, שהמדינה תיתן שובר לסטודנטים עצמם, ושהם יחליטו היכן הם רוצים לקבל מימון מהמדינה ללימודיהם, ואז שכר הלימוד אצלנו יירד משמעותית".
למה לא להפוך למוסד מתוקצב כמו חלק מהמכללות?
"כי נכנסים לך לנשמה בתמורה לתקצוב. אני לא רוצה שיגידו לי מה מותר ללמד ומה לא, לא רוצה להיות תלוי בשלטון, ואני רוצה להשמיע בחופשיות את הדעות שלנו. כשאתה תלוי בקופה הציבורית, אתה עלול להגיע למצבים לא סימפטיים".
חלק חשוב מהתקציב שלכם מגיע מתרומות של בעלי הון. הם לא מתערבים לך?
"מעולם תורמים לא התערבו כאן. הייתה פעם אחת שמישהו פנה ושאל מדוע מועמד מסוים לא מונה לדיקאן באחד מבתי הספר. הוא קיבל תשובה שהמועמד לא מתאים, ובזה נגמר הסיפור. הדבר אפילו לא השפיע על תרומותיו בעתיד".
כלכלה כן, הנדסה לא
בחמש השנים האחרונות נראה שיש פחות או יותר קיפאון במספר הסטודנטים. המגמה ברורה: חוגים כמו הנדסה ומדעי המחשב מובילים בצמיחה, שכן הם מהווים פתח לכניסה לעולמות היי־טק, ואילו במקצועות כמו מדעי החברה, הרוח ואפילו משפטים יש היחלשות.
האם לאור המהפכה הטכנולוגית האקדמיה עדיין רלוונטית?
"אי־אפשר להכליל, שכן אנחנו רואים גם שינויים חיוביים במקומות מסוימים. באופן כללי ניתן לומר שהאקדמיה מפגרת הרבה פעמים אחרי התעשייה, ואחרי מה שהשוק דורש. אקדמיה מטבעה באה להקנות ידע וכלים אנליטיים, אבל היא גם צריכה להעניק כלים לחשיבה עצמאית וביקורתית וטיפוח היצירתיות. ככל שהתקופה טסה קדימה נושא היצירתיות הופך מאתגר יותר. בנוסף, היום צעירים מגיעים כבר עם התמחות מהצבא כמו בוגרי 8200 ויחידות נוספות, ויש להם כבר את הכלים לרוץ קדימה בשוק העבודה גם ללא התואר האקדמי.
כדי לתת סיכוי סביר לבוגרים שלנו למצוא מקום עבודה בעתיד, צריך להתאים את החינוך לאתגרים של המחר. אם אתה נשאר תקוע בעבר ולא משתנה, אז באופן טבעי המשיכה ללימודים שאתה מציע נמוכה יותר".
תחום מדעי החברה באקדמיה סובל מירידה של 15% במספר הסטודנטים בשנים האחרונות, "אצלנו הנתונים אחרים", אומר רייכמן. בבינתחומי אכן מדובר באחד התחומים הבולטים, כשלדברי רייכמן "למדעי החברה יש שליחות אנושית וחברתית. אנשים יצטרכו טיפול פסיכולוגי, מערכת הצדק תמשיך לעבוד, והשלטון יצטרך לתת שירות לאזרחים. פשוט צריך להטמיע בה כלים חדשים.
"היינו הראשונים בארץ לטעון שהדרך הנכונה לחינוך היא בשילוב של לפחות שני תחומים, ולכן אנו נקראים המרכז הבינתחומי. גם היום אנחנו מחפשים את השילובים המתאימות למציאות המשתנה. למשל, בעיניי אי־אפשר לעסוק בצורה רצינית בפסיכולוגיה מבלי לעסוק בחקר המוח, ולתוך זה אפילו שילבנו התעסקות עם חיידקי המעיים, שמצאנו שהם משפיעים על התנהלות המוח.
"באשר ללימודי כלכלה, לא מספיק תאוריות ונוסחאות מתמטיות. חייבים לעשות היום שימוש בכלים מעולם הביג דאטה כדי להוכיח דברים ולהגיע למסקנות. איפה שלא ניגע חייבים להכניס טכנולוגיה, ואנחנו עובדים קשה על יצירת הקשר בין העולם הטכנולוגי מדעי לבין מדעי החברה".
זה לא פספוס שאין לכם בית ספר להנדסה, לאור הביקוש הגבוה בתחום?
"לא צריך להקים בית ספר לכל תחום".
מבחינת רייכמן העתיד של עולם האקדמיה יבוא לידי ביטוי במרכז החדשנות שהם מתכננים להקים, בו יעבדו בשיתוף פעולה חוקרים מתחומים שונים. בימים אלה המרכז נבנה באמצעות שיתופי הפעולה הנרקמים בין המכונים והמחקרים, וכן גויסו תרומות לצורך הקמת מבנה פיזי שיאגד את הפעילות הזו.
המטרה גם להפגיש בין חוקרים מתחומים שונים שיעבדו במשותף על נושאי מחקר, אך גם להדק את שיתוף הפעולה עם המגזר העסקי, בדגש על ענף הטכנולוגיה, במטרה ששאלות המחקר והצפת הבעיות יגיעו ממגזר זה.
"אנחנו מתחילים בתהליך לשינוי המבנה האקדמי", אומר רייכמן. "מרכז החדשנות יביא למקום אחד אנשים מדיסיפלינות שונות, בהן מדעי המחשב, חקר המוח, חקר נתונים, התמחות בקשרי אדם־מכונה ועוד. לטעמי החשיבה המשותפת בין חוקרים המגיעים כל אחד מתחומו ועם דרכי החשיבה והעבודה משלו יכולים ליצור ביחד מחשבה ופתרונות יצירתיים. נרצה לחקור נושאים כמו איך להתגבר על בעיות ראייה ושמיעה או איך המוסיקה משפיעה על המוח", הוא אומר.
רייכמן גם החליט שמרכז החדשנות יעבוד בקשר הדוק עם המגזר העסקי: "התעשייה טובה יותר מהאקדמיה בכל הקשור להצבעה על בעיות שקיימות, שכן היא מתקלת בהן בעבודתה היומיומית", הוא מסביר.
אחד התחומים שרייכמן גאה בו הוא לימודי היזמות, תוכנית בה החלו לפני 19 שנה, ומאז יצאו ממנה יזמים שעשו אקזיטים בהיקף כולל של כ־700 מיליון דולר. מזה כשלוש שנים המוסד גם מעניק תואר בלימודי יזמות.
בסוף חלק גדול מהיזמים נכשלים. זה לא בעייתי למכור חלום - "בוא תלמד יזמות ואז תעשה אקזיט".
"זה נפלא בעיניי שכולם רוצים להיות יזמים. אנחנו לא מבטיחים לסטודנטים הצלחה. אנחנו מלמדים אותם איך לפקוח את העיניים, לחשוב חכם, איך לעבוד מול קבוצת אנשים, ואיך לקבל מימון. גם אם לא תהיה יזם, אתה מקבל כלים לחשוב וליזום ולא לפחד מכישלון ולא לחכות לשלטון שיעזור שלך, אלא להתבסס על חירות ואחריות. זה יכול לסייע לך גם כשכיר, לבוא לחברה, שאתה עובד בה ולהציע דברים ולשפר. אני יודע שיש כאן מסר שנשמע יומרני, אבל אני מאמין שצריך לנצל את המסלול האקדמי לקבל כלים כדי להגשים עצמך".
ת.ז. פרופ' אוריאל רייכמן
תפקיד: מייסד ונשיא המרכז הבינתחומי הרצליה
גיל: 77
מצב משפחתי: נשוי + 3 ילדים + 7 נכדים
השכלה: דוקטור למשפטים מאוניברסיטת שיקגו
תפקידים קודמים: דיקאן ביה"ס למשפטים באוניברסיטת ת"א, מייסד המכללה הראשונה ללימודי משפטים רמות משפט (שנסגרה)
עוד משהו: כיהן כח"כ 9 ימים בלבד ב־2006. התפטר לאחר שלא מונה לשר החינוך, וסירב להצעה להתמנות לשר המשפטים
היעד הבא: המרכז הבינתחומי פאפוס
פרופ' אוריאל רייכמן מאד מזוהה עם המרכז הבינתחומי, שיש כאלו שקוראים לו מכללת רייכמן. מזה 25 שנה הוא עומד בראשות המוסד, אך בכוונתו לפרוש בקרוב. "אשאר כאן עוד כשנתיים וחצי. קבעתי לעצמי שלא אהיה פה כשאגיע לגיל 80", הוא אומר.
לפני שיפרוש בכוונתו להגשים עוד יעד אחד שהציב לעצמו: "היה לי חלום להביא לכאן את המצרים והירדנים ללמוד פה, אבל הם לא מגיעים לפה. לכן, החלטתי להגשים את היעד הזה בדרך אחרת ובעוד כחודשיים נחנוך קמפוס בפאפוס שבקפריסין. זה מוסד קפריסאי שהוקם ע"י עיריית פאפוס, אבל הניהול האקדמי שלו הוא שלנו, ונלמד בו תוכניות מיוחדות".
מה המטרה בהקמת מרכז שכזה?
"הקמפוס מיועד לכל מדינות האזור. אני מאמין שקדמה יוצרת קִרבה גם עם מדינות עוינות. זה לא שהמרכז הזה יביא את השלום, אבל הוא יכול ליצור קשר אנושי והיכרות שתאפשר המשכיות מעבר לחומות האיבה שיש כיום".
מה התוכניות שלכם לגבי המוסד הזה?
"אני מעריך שעוד ייקח שנה עד לפתיחה, שכן לפני כן צריך לגייס תרומות וסטודנטים. נרצה לעסוק בבעיות הקשורות במים ואנרגיה. שמעון פרס ז"ל תמיד אמר שהוא דואג למצרים כי אין להם חומרי גלם טובים, אלא אם הם יפתחו יזמות. נרצה לגייס מרצים מכל האקדמיה הישראלית שילמדו שם, ומבחינת מרחק זה נוח - טיסה של 40 דקות מישראל".
הדרך לפתור את הפלונטר הפוליטי בישראל
פרופ' אוריאל רייכמן מתבונן מהצד על הפלונטר הפוליטי הנוכחי בישראל, במסגרתו תרחיש של בחירות בפעם השלישית בתוך פחות משנה הולך והופך מציאותי יותר, והוא לא מופתע. "מאז שנת 1986 טענתי שיש לשנות את שיטת הבחירות, והקדשתי לנושא הזה זמן רב", הוא אומר.
מה צריך לשנות?
"לפי החוק הנוכחי צריך רוב של 61 כדי להקים ממשלה, אבל בכל הרכב הנראה כיום לעין יש יותר מתנגדים מאשר תומכים. השיטה הזו לא עובדת, ולכן לטעמי השיטה צריכה להיות שראש המפלגה הגדולה ביותר מרכיב ממשלה, ולא משנה מה גודלה. התנאי להפיל את הממשלה הוא רק אם תהיה ממשלה אלטרנטיבית של 61 ח"כים לפחות, ואם רוצים לפזר את הכנסת וללכת לבחירות אז צריך לכך רוב מיוחד. זו שיטה שקיימת בכמה מדינות באירופה, וזה היה פותר את הפלונטר הנוכחי. אם נצטרך שוב ללכת עכשיו לבחירות, אני מקווה שלפחות יעשו בכנסת הנוכחית את התיקון הזה בשיטה לפני כן".
בזמנו במסגרת פרויקט "חוקה לישראל" הצעת את הבחירה הישירה, זה לא ממש עבד.
"הבחירה הישירה לא הייתה כ"כ רעה, ובטח עדיפה מהמצב הנוכחי. בכל אופן, את הרפורמה שהצענו לא אימצו בסוף במלואה, השמיטו כמה דברים משמעותיים והיא לא הייתה מספיק אפקטיבית".
