ספר טיסה: נשים ללא גברים - שהרנוש פארסיפור

זה יכול להיות סיפור על מקום מסוים בזמן מסוים בתוך מערכת תרבותית מסוימת, ועדיין יהיה זה סיפור שחוצה מקומות, זמן ותרבויות. שכן אם יש משהו שנשאר אחרי קריאה ב"נשים ללא גברים" (מפרסית: תומר בן אהרון/ תשע נשמות והכורסא, 158 עמ') של הסופרת האיראנית הגולה, שהרנוש פארסיפור — זוהי המועקה הגדולה של הכרח המתנגש עם רצון. כי לא משנה איך נסובב את הנובלה הצנומה והעשירה הזאת, המשתייכת לסוגת הריאליזם־הפנטסטי, המגבלות ישתנו מעת לעת וכך גם התקופה והאירועים שמאפיינים אותה — אבל השלד הבסיסי יהיה זהה כמעט בכל סיפור שמתכתב עם המציאות העגומה שפארסיפור מתארת: נשים שנשלטות בידי גברים אלימים, גברים כוחניים, גברים שינקו את הטרור הזה בבית, נשים שכלואות בחייהן בגלל חברה שלא עושה מספיק ולא רוצה מספיק ולרגעים אפילו מצדיקה זאת.

העלילה מתרחשת בחברה האיראנית של אמצע המאה הקודמת, בימי הדחתו של מוחמד מוסאדק על ידי השאה — מוחמד רזה פהלווי. ואלה ימים של מהפכות ליברליות לכאורה, וזה רק לכאורה. שכן החברה השמרנית והפטריארכלית עדיין שולטת באיראן. הגברים עדיין מתייחסים לנשים כאל רעיות כנועות וטובות שצריכות לצעוד בתלם, או כפי שאומר אמיר חאן שרוצח את אחותו, למי שחולמת להיות אשתו: "למה שאישה תצא החוצה בכלל? הבית שייך לאישה, והעולם שבחוץ שייך לגבר".

במציאות הביתית הזאת, חמש נשים מנסות לנתב את מסלול חייהן בעצמן ולשלוט בעתידן, בלי שגברים וכוחות חברתיים חיצוניים יכתיבו את גורלן. מהדוחת נקרעת בין הרצון לטייל בעולם — פעילות לא ראויה לאישה פרסית — לבין הפחד מהמכות שתחטוף מאחיה אם רק תעז להיעלם; מונס נרצחת מטעמי כבוד המשפחה; פאאזה מקדישה את כל חייה לחיפוש אחר בעל; פרוח־לקא משתייכת אמנם למעמד בורגני גבוה, אך סובלת מהשפלות מצד בעלה; ואילו זרין־כולה כלואה בסטיגמה המקוללת שאין לה מקום אחר מלבד בית הזונות.

אבל המפלט מתבטא בכתיבתה של פארסיפור — בתשוקה של מהדוחת להפוך לעץ טרופי, בגילוי המסעיר של מונס כי קרום הבתולים הוא לא באמת קרום, אלא חור קטן שמתרחב ולכן אפשר לקרוא את "סודות הסיפוק המיני: הבה נכיר את גופנו". המפלט הוא בתחיית המתים אחרי רצח על רקע כבוד המשפחה, ותהליך של היטהרות שסופו לידת פרח. פארסיפור מבינה את המגבלות שבהן היא כותבת, ועל כן היא יוצרת עולם מקביל, מאגי, היונק ממסורות מיסטיות שונות ובהן המסורת הסופית. אבל בו בעת היא צונחת לקרקע בנגיעות פרוזאיות ועקיצות ריאליסטיות הנעות בין רכילות וקנאה, קומדיה ועצב, אכזריות וחסד. ובשורה התחתונה, האם הנשים באמת מצליחות לחיות ללא גברים? זוהי חכמת הכתיבה של פארסיפור - אין תשובות. העולם הפנימי והחיצוני משלימים זה את זה, אך נשארים בפער שאינו ניתן לגישור.