בקול רע

פרק חריג למדי של "המקור" – עצם קיומו פורסם זמן קצר לפני השידור והעובדים אף נתבקשו על ידי מנכ"ל הערוץ לתפקד כמחלקת הפרומו – חשף את הראיה המרכזית בתיק 2000: השיחות הישירות להחריד בין ראש הממשלה למו"ל "ידיעות אחרונות". כשלוש שנים שהטקסטים הללו, בעיטה בבטן שהכאב ממנה ממילא לא הלך לשומקום, דומיינו באמצעות המיתרים עמוסי המבע של גיא פלג מחדשות 12. אתמול, בסמיכות לפרסומים נוספים בפרשה, הושב להן קולן המקורי.

הכתבה של רביב דרוקר תרמה לדיאלוג המוכר של בנימין נתניהו ונוני מוזס תוכן חדש, אבל נדמה שאפקט לא פחות חזק נוצר מההיכרות עם הנימה והטון של השניים. אפילו שצד אחד כביכול מדבר למיקרופון והצד השני לא יודע שהוא מוקלט, השיח ביניהם נשמע כמעט מתוסרט מרוב תנועה ופיתולים של אמוציות: כעסים וליטופים, איומים והבטחות, שקילת מילים והתנסחות אימפולסיבית, פרנויה ורציונליות. אגב, כשמחזיקים בחומרים כאלה, על הדרמה המרתקת והמשמעות הציבורית שטמונה בהם, לא ברור מה הטעם לחזור לזהבה גלאון ולטענות שלה נגד "ידיעות אחרונות", שכבר הופרכו בנקל בבדיקת ארכיון פשוטה. לא מספיק שאיתן כבל התפתל בשער בת רבים?

"תהיה פה רעידת אדמה", מבטיח מוזס לנתניהו באחת הפגישות. בסוף, ודי במקרה, היא נבקעה גם בלי שהדיל הרקוב ייצא לפועל. וכדי שהיא תתאחה, דברים חייבים להשתנות. עכשיו.

דרגת כוח

"אולפן שישי", ערוץ 12, 19:58

בכמה משפטים בלבד הצליחה ר', מהנשים האמיצות שהתראיינו לתחקיר החשוב של "אולפן שישי", לחשוף את האתוס מאחורי ההתנהלות המטרידה לכאורה של תת־אלוף שי אלבז. "אתה חושב שמגינים עליך, שומרים עליך, אתה בלב של הסצנה, איפה שהכל קורה", אמרה לכתבת אפרת לכטר, "אז באמת, אז מישהו שכב איתך באוטו, אז את צריכה עכשיו לבכות? הם הורגים אנשים כל יום, הם מסויטים לגמרי. אז את חושבת כבר, 'אה, אני יכולה להתמודד עם זה פשוט'".

הדברים של ר' מטלטלים כי הם נוגעים בפרט מהותי בסיפור: פערי הכוח הבלתי נסבלים בין אלבז לחיילות לא התבטאו רק בגיל ובדרגה, אלא גם במיתולוגיה. אלבז הוא חלק מ"הם", ש"מגינים עליך" ו"הורגים אנשים כל יום" ו"מסויטים לגמרי". בשל כך, ר' משכנעת את עצמה שהאחריות מוטלת עליה, שהיא זו שצריכה "להתמודד עם זה פשוט".

כל פרסום של פרשה בסגנון גורר אזכור של מושגים כגון "גבורה" ו"זכויות", אשר עומדים לימינו של אדם אך אינם מחפים על מעשים חמורים. כך היה גם ב"אולפן שישי", בכתבה ובדיון בפאנל. רוני דניאל, לצד גינוי של אלבז והשתיקה סביבו בשייטת, גם טרח להביך את עצמו ולהגיד: "אין פה אף תלונה... נכון, זה לא לגמרי רלוונטי... שי הולך לא בגלל עבירה על החוק, בגלל נורמה".

ובכן, לא ניתן לחקור במקרים הללו בגלל התיישנות. וכדי להבין למה אירועים כאלה לא התבררו במנגנונים הייעודיים ובטווח הזמן שקבע החוק, חייבים לגעת בנקודה כואבת: כשה"אומץ" וה"גבורה" - בחסות התרבות שמאדירה אותם - מנוצלים כדי לרמוס אחרים, הם לא הצד השני של המטבע אלא מקור אפשרי של הצד הראשון. בסוף, מה הטעם בכל ה"עתיר זכויות" הזה אם נערה שחטפה טראומה מרגישה שאפילו אין לה את הזכות לבכות.