כבר לא במחתרת

כשאלבום הבכורה של הוולווט אנדרגראונד וניקו יצא לפני 52 שנה, מעטים קנו אותו. למרות שהציג לעולם את לו ריד וג'ון קייל ונהנה מעטיפת הבננה האייקונית שעיצב אנדי וורהול, הסאונד המלוכלך והרוח המחאתית שנשבה ממנו התקשו להפוך אותו לרב־מכר. המכירות היו דלות, אך האמירה הידועה של בריאן אינו לגביו גורסת שכל מי שקנה אותו והאזין לו — רץ להקים להקה. יהלי סובול אמנם לא הקים את מוניקה סקס לאחר שהאזין לו לראשונה, אבל הוא חב לו רבות. "היו לי סיבות להקים להקה עוד לפני הוולווט אנדרגראונד", הוא צוחק, "אבל זה אלבום שבהחלט השפיע עליי כי הוא הרחיב את שדה הפעולה של מה שנקרא להקת רוק לממד יותר אמנותי. כשהייתי בן 16 טחנתי אותו יום־יום עד ששחקתי את העותק שלי".

ביום רביעי הקרוב סובול יסגור מעגל עם האלבום ששינה את חייו. הוא לא יבצע את שיריו או יאחד את חברי הלהקה להופעה עם גרסאות חדשות ל־Heroin או Sunday Morning, אלא יעשה את הדבר הכי טבעי שאפשר לעשות עם תקליט גדול – להאזין לו. סובול לא יעשה זאת בביתו, אלא באולם של תיאטרון גבעתיים, באמצעות פטיפון המחובר למערכת סאונד משובחת ועם אורות מעוממים ברקע. "אוהד קנולר (מנכ"ל התיאטרון) סיפר לי שהם הולכים לייסד ערבי האזנה משותפת לתקליטים ושאל אותי אם אני בעניין, והאלבום הראשון שקפץ לי לראש היה הראשון של הוולווט. זה אלבום שאף פעם לא נמאס לי לשמוע ואני חוזר אליו פעם בשנה ומקשיב לו מההתחלה עד הסוף".

המיזם שייצא לדרך ביום רביעי השבוע, נולד בעקבות תחיית תקליטי הוויניל בשנים האחרונות. המפגשים הבאים של מועדון התקליט החדש יוקדשו לאלבומים The Wall של פינק פלויד ול־Californication של הרד הוט צ'ילי פפרס. במקום יתקיים גם יריד תקליטים, כדי שהאספנים – החדשים והוותיקים – יוכלו לחזור הביתה עם עוד כמה פריטים.

איך נערכים לאירוע כזה? זו לא הופעה רגילה.

"אני קורא הרבה על האלבום בימים האחרונים, והאמת היא שזה הרווח הרציני שלי מהערב הזה. ככה יש לי תירוץ לעשות לערוך מחקר על אלבום שאהבתי בגיל 16. ככה גיליתי גם את הנקודה הישראלית של האלבום. חלק ממנו הוקלט בלוס־אנג'לס ע"י טכנאי ששמו הוא Omi Hadan וזה נשמע לי גלגול של שם ישראלי כמו עמי הדני. זה כמו שחקן ישראלי בליברפול בגמר ליגת האלופות".

לא מעט מוזיקאים הפסיקו להוציא אלבומים. אתה עדיין מאמין בפורמט?

"אני מניח שיהיה עוד אלבום של מוניקה סקס כי אנחנו רגילים לפורמט. גם כשניסינו לעבוד רק על סינגלים לא הצלחנו להיגמל מזה. זה כמו שתגיד לסופר שכותב רומנים שמעכשיו יכתוב רק סיפורים קצרים. פורמט האלבום חוזר למין מקום טהור כזה ומי שצריך לעשות אלבום יעשה, למרות שזה לא דבר ריווחי או נכון שיווקית. אבל אני די שמח שהפורמט של הדיסקים נעלם, כי לא צריך עוד פלסטיק, גם בקטע האקולוגי".

סובול נזכר בימים שקיבל דמי כיס שהספיקו רק לאלבום חדש אחד בשבוע. "הייתי מגיע הביתה ומאזין לאלבום עד שגרמתי לעצמי לאהוב אותו או עד שהשתכנעתי שהוא לא בשבילי. היום אם בתוך שבע שניות השיר שספוטיפיי השמיע לי לא תפס אותי, אלחץ על השיר הבא וספוטיפיי כבר לא ישמיע לי אותו יותר לעולם".