"המוות של הבן שלי הוא מוות מטופש, לא הירואי"

"מה שאני רוצה לעשות זה להציל אנשים, כי המוות של מתניה לא היה הירואי, אלא מוות מפגר, מטופש, מיותר. מתניה נהרג על כלום. הוא לא נהרג בצבא, אלא בגלל טיפשות והסחת דעת של שנייה". חגית שטרן איבדה את בנה לפני שנה ושבעה חודשים, ומאז התנדבה לעמותת "אור ירוק" כדי להילחם בקטל בדרכים. זאת הצוואה שהנחיל לה בנה.

מתניה, מורה לשל"ח, שהיה צריך להיות היום בן 36 וחצי, נסע עם בנו הבכור ראם לבית הספר בו עבד בגדרה. הם עמדו להצטרף לטיול של מדריכי שדה צעירים. הוא החנה את הרכב, הספיק לומר לילד שירד ממנו בינתיים ונעמד על המדרכה, שילכו לרגע לבית הספר לשירותים. הניח את התיק על גג הרכב והתכופף כדי לקחת משהו שהשאיר בפנים. ואז, תוך אלפית שנייה, הגיחה מכונית במהירות מופרזת, ולעיני הבן ההמום ועשרות תלמידים העיפה אותו למרחק 20 מטרים. הוא נהרג במקום.

איש מלא ניגודים

"מתניה, הילד הרביעי שלי, נולד ילד מיוחד", מספרת חגית. "קיבלנו אותו במתנה, אחרי היריון שהסתיים בלידה שקטה. הוא הביא המון אור לחיים שלנו. הוא היה ילד של מרחבים ואהב לטייל בארץ ישראל. הוא היה מלא ניגודים. היה בו הכל מכל. מצד אחד הוא גר בהתנחלות, בתקוע, היה רועה צאן והלך עם ציציות בחוץ. מצד שני, שלושה חודשים לפני התאונה הוא גידל רסטות. הוא שירת ביחידה מובחרת, בעוקץ. מדי יום הוא נסע מתקוע לגדרה, שם לימד. ילד מתוק של עם ישראל, שחי בשלום עם חילונים ודתיים. שובב וליצן, אבל גם אוהב ספר. ילד מצחיק. הוא היה לוקח את הגרביים המסריחות שלו וזורק אותן באוויר כדי שהיתושים ימותו מהריח", היא מספרת וצוחקת. "הוא בחר לחנך את ילדי ישראל לאהבת הארץ, לימד אותם ללכת בשבילים, לטעום מהאדמה, להרגיש את האבנים".

מתניה שטרן ז"ל

במה עוד התבטא חוש ההומור שלו?

"יום אחד הוא הביא לכיתה קופסה של גללים של עזים וכבשים ושאל את הילדים, 'איך לדעתכם אפשר להבחין בין גלל של כבש לגלל של עז?'. חלק אמרו 'הריח', אחרים אמרו 'הצבע'. מתניה לקח את אחד הגללים ושם בפה, והתחיל ללעוס אותו בהנאה בלתי אפשרית, והם הלכו להקיא. 'רק דרך חוש הטעם', אמר להם. ומה היה לו בתוך הקופסה? שוקולדים! זה היה מתניה".

החלל שהותיר מתניה צורב את ליבה של חגית. "נפרדנו ממנו ב־14 במארס בשנה שעברה", מספרת חגית. "למזלי הספקתי להיפרד ממנו. הוא יצא מהבית שלי יחד עם הבן הבכור, השאיר לי את הבן השני, והבטיח לחזור לפני ארבע כדי שאספיק ללימודים בבית אריאלה. הם יצאו בשבע ועשרים. בשמונה ושבע דקות כלתי מתקשרת ואומרת, 'חגית, אל תדאגי, ראם התקשר ואמר שמתניה נדרס. הוא צריך שמישהו ייקח אותו מגדרה הביתה'. שאלתי אותה, 'רגע, אבל מה עם הבן שלי?', והיא אמרה לי לא לדאוג, שאתקשר למספר שממנו ראם התקשר אליה. התקשרתי ולא הייתה תשובה. הייתי בטוחה שהוא נפגע קלות ומטפלים בו. התקשרתי לקצין משטרה, סיפרתי לו שהייתה תאונה ושאני לא יודעת מה עם הבן שלי. הקצין בדק ואמר שהייתה תאונה, אבל אין לו פרטים, הבטיח שימשיך לבדוק ולא חזר אליי. הוא כבר ידע, כולם ידעו.

"בעלי ואני נסענו לגדרה לקחת את ראם. לא הייתה לי שום תחושה שהחיים שלי עומדים להיגמר. בדרך כלתי אמרה לנו לחזור הביתה כי המורות מקפיצות את ראם. כשהמורות הגיעו הן סיפרו שמתניה נפצע. עוד לא הבנתי שהוא מת. עם כל המתח, בעלי, שיהיה בריא, לקח לי את הטלפון והתחיל לחפש מידע. אני לא יודעת מאיפה הוא מצא את הכוח. הוא הסתכל בחדשות, ראה שהבן שלנו נהרג, ואמר לי 'מתניה נהרג!'. נתתי צרחה מטורפת, וזהו. מאז נגמרו לי החיים".

הבן שלו ראה הכל

במכונית שפגעה במתניה נהגה אימא של אחד הילדים שמתניה לימד. התלמיד היה ברכב. "ראם ראה הכל", מספרת חגית. "הוא גיבור אמיתי. מלאו לו עשר כשהוא ראה את האסון. עכשיו החלטתי להיאבק בתאונות דרכים. תאונות הן לא גזירת גורל. זה לא מהקדוש ברוך הוא. כל מה שאני רוצה זה להציל אנשים. מילא, כשמתניה שירת בעוקץ, הייתי גאה בו שהוא הולך לקרבי ומסכן את חייו למען המולדת, אבל הוא מת מוות מטופש. אנשים לא מבינים שהגה זה כמו אקדח. את האקדחים והרובים אנחנו נועלים בכספת, נזהרים מהם. את המכונית אנחנו פותחים כל יום ולא יודעים שהסיכוי שלנו להרוג או לפצוע גדול כל כך".

בסוף השבוע האחרון נהרגו שישה בני אדם בתאונות דרכים. האוזניים של חגית מתקשות לעכל את המידע. "כשקורה פיגוע ומישהו נדקר, כל המדינה עומדת על הרגליים. כל אמצעי התקשורת מגיעים ומפמפמים את האסון. לא שאני מפחיתה מהערך, אבל כשנהרגים שישה אנשים בתאונות בסוף שבוע אחד את בקושי שומעת על כך. אם היו מתייחסים לתאונות כמו אל פיגוע טרור, אולי זה היה עושה משהו".

מתניה השאיר אלמנה וארבעה ילדים. "כלתי האהובה אחינועם נשארה עם שלושה בנים וילדה שעוד לא מלאו לה שלוש", מספרת חגית. "חודשים הילדה לא הלכה לישון בלי תמונות של אבא. יום אחד אמרתי לראם שאני רוצה את אבא שלו, והוא אמר 'סבתא, את רוצה אותו, אבל אני צריך את אבא'".