"לא הודעתי להפקה של 'משחקי הכס' שאני אולי הולכת למות. פחדתי שהם יגידו, 'אוקיי, אז ניפטר מהדמות'. זה הרי 'משחקי הכס', אין שום בעיה להרוג דמויות'

לפעמים, כשהיא עייפה וכואב לה הראש, אמיליה קלארק מחסירה חצי פעימה לפני שהיא מזהה שזה לא כמו הכאב ההוא, שכמעט הרג אותה לפני שמונה שנים. גם עכשיו, כשהיא יושבת בשמלה אדומה ושיער שחור אסוף - ולא דומה בכלום לחאליסי - אפשר לראות את הצמרמורת הקלה שעוברת בה, כשהיא נזכרת ביום שבו לא זכרה איך קוראים לה.

לא זכרה אפילו את שמה הפרטי, קלארק בבית החולים

זה קרה אחרי ניתוח החירום שעברה בפברואר 2011 לעצירת דימום במוח. כמה ימים לאחר מכן ביקשה ממנה האחות בבית החולים לומר את שמה המלא, המורכב מחמישה שמות. אבל אמיליה איזבל יופימיה רוז קלארק לא ידעה לנקוב אפילו בשמה הפרטי. ההיסטריה שלה באותו רגע התמקדה רק בדבר אחד. “אם אני לא יכולה לזכור את השם שלי, בוודאי שלא אוכל לזכור שורות בתסריט”, היא אומרת, “ואם אני לא יכולה לזכור שורות בתסריט אז אני לא יכולה להיות שחקנית. ואז מה הטעם לחיות? באמת שזה מה שישב לי בראש באותם ימים. את מבינה כמה זה דפוק?”

את אומרת שהיית יותר מוטרדת מהקריירה מאשר מהבריאות.

“מאה אחוז יותר מוטרדת, אר יו קידינג?”

למה?

“כי הדבר היחיד שעזר לי לעבור את כל התקופה של המחלה הייתה הידיעה שאני שחקנית, שיש לי תפקיד שכל שחקנית בגילי חולמת עליו. אני משחקת מגיל שלוש, ולחשוב שפגיעה מוחית תדפוק את זה היה בלתי מתקבל על הדעת. במבט לאחור אני מבינה שהגרסה בת ה־24 שלי הייתה כנראה צריכה להיות קצת יותר חכמה, אבל זה גם ההלם של מוח צעיר שלא יכול לתפוס את הקונספט של להיות בת תמותה, שאפשר פתאום לא לחיות יותר. כל מה שהמוח הפגום שלי יכול היה לחשוב עליו זה שאני חייבת להישאר בחיים. כי תסתכלי מסביב: איפה יש עוד נשים בגילי שמקבלות כזאת הזדמנות? לא יהיה עוד צ׳אנס כזה, אז אני חייבת לשרוד. חאליסי הוציאה אותי מהמיטה”.

× × ×

הבמאי פול פיג (“מסיבת רווקות”, 'מכסחות השדים” ועוד), האחראי על “חיים שלי” בכיכובה של קלארק (מסוף השבוע הבא בקולנוע), מספר שאפילו במאים מנוסים חוטאים בבלבול בין השחקנים והדמות שעשתה להם את הקריירה. לדוגמה, כששקל ללהק את ג’ון האם לתפקיד הפלייבוי הסליזי ב”מסיבת רווקות”, הוא ציפה לפגוש את דון דרייפר של “מד מן” ונדהם לגלות בחור מצחיק וחביב במקום פרסומאי חלקלק ואפל. מתברר שהוא התקשה ללמוד את הלקח: כשנפגש עם קלארק כדי לשכנע אותה לקחת את התפקיד הראשי ב”חיים שלי”, פנטזיית כריסמס במשקל קל עם פסקול של שירי ג'ורג' מייקל, הוא היה בטוח שהיא תגיע רכובה על דרקון. להפתעתו הופיעה אישה פתוחה וחייכנית, שכלום אינו מובן מאליו עבורה. ככה זה כשאת רק בת 33 וכבר יש לך סיפור של חיים שלמים.

למרות החזות השברירית, קלארק היא בהחלט דמות גדולה שמשתלטת על כל חדר שזוכה בנוכחותה. היא מדברת בקצב של מאה מילים בדקה, אולי כדי להשאיר את המוח המצולק בתעסוקה מלאה. ילידת לונדון, שמגיל צעיר החליטה שהיא רוצה להיות שחקנית ואם אפשר אז גם זמרת. אבא שלה לקח אותה לראות סרטים והצגות והיא הייתה עומדת על הכיסא ומוחאת כפיים. אחר כך, בבית, הייתה טוחנת עד כדי הרס את קלטת הווידיאו של “גבירתי הנאווה”. כל הזמן הזה היא לא ייחסה חשיבות לכך שלפעמים הייתה מתעלפת או סובלת ממיגרנות שהשאירו אותה במיטה במשך ימים.

זה בוודאי לא מנע ממנה ללכת לבית ספר לדרמה ולסיים אותו ב־2009, בביטחון שהעולם מחכה רק לה. מהר מאוד היא הבינה שזה לא המצב. לצד כמה הצגות קטנות ולא מפרנסות בעליל, קלארק השלימה הכנסה כסדרנית במוזיאון וכמוקדנית.

בשלב מסוים החליטה לפרגן לעצמה שנה, שבה לא תתפשר על תפקידים זולים, בהמתנה לתפקיד האחד שהייתה בטוחה שיגיע. “חיכיתי וחיכיתי ושום דבר לא קרה”, היא אומרת, “את גדלה עם ביטחון מוחלט בזה שהעולם ממתין רק לך, ופתאום מתברר שלא. זו סטירה מכאיבה”.

קלארק ב"חיים שלי"

ואז הגיע אביב 2010, ואיתו טלפון מהסוכן שלה. הוא סיפר לה על אודישנים בלונדון לסדרה חדשה של HBO. היום קל לשכוח כי פרק הפיילוט המקורי של “משחקי הכס” היה כל כך רע, שחלק גדול מהקאסט לוהק מחדש. התפקיד של חאליסי דרש אישה בהירה מאוד עם שיער ארוך מחומצן. קלארק, שאבא של סבתא שלה היה הודי ויש לה שיער שחור כהה, הלכה ומיסמרה את האודישן.

“זה יישמע כמו ספר זול של קואוצ’ינג”, היא אומרת, “אבל למדתי שהדבר היחיד שתמיד עובד ברגעים שבהם את מאבדת את כל הביטחון, זה לעצור לכמה ימים ופשוט להקשיב לקולות הטובים ולא לאלה שיושבים לך בראש ואומרים, ׳חתיכת חרא, למה את לא מצליחה יותר בחיים'”.

תפקיד ב”משחקי הכס” גם עוזר.

״נכון, אבל תפקיד ב׳משחקי הכס׳ הוא גם לחץ עצום. גם כשאהיה בת 90 עדיין לא אצליח להבין את כל הניסיון הזה, זה היה קצת יותר מדי גדול״.

כדי להקל על הלחץ נכנסה קלארק למשטר אימוני כושר. בבוקר של 11 בפברואר 2011, ממש אחרי סיום צילומי העונה הראשונה, בילתה קלארק כרגיל בחדר ההלבשה של מכון הכושר בלונדון, כשלפתע נתקפה בכאב ראש חזק ובקושי הצליחה לנעול נעלי ספורט. היא בכל זאת יצאה להתאמן, ובאחד התרגילים הרגישה כאילו הראש שלה נכנס לתוך מלחציים. כמעט בזחילה, קלארק חזרה לחדר ההלבשה והתמוטטה בשירותים. “הרגשתי רע באופן אלים. הכאב - כמו דקירה או ירייה - רק הלך והחמיר”, כתבה קלארק במאמר שפורסם לפני חצי שנה ב”ניו יורקר”, ובו סיפרה לראשונה על ההתחככות שלה עם המוות. ״ברמה מסוימת ידעתי מה קורה", כתבה, "המוח שלי נפגע“.

היא ניסתה לשכנע את המוח לא לחטוף שבץ, הזיזה את האצבעות כדי לוודא שהיא לא משותקת ודיקלמה שורות מתוך “משחקי הכס”. לבית החולים הגיעה כשהיא כמעט מחוסרת הכרה. בדיקת MRI גילתה שטף דם מוחי מסוג שנקרא SAH, ושליש מהסובלים ממנו מתים במהירות. קלארק הייתה צריכה לעבור ניתוח דחוף וגם אז, אף אחד לא יכול היה להבטיח שתשרוד. כשהתבקשה לחתום על הסכמה לניתוח, היא היססה. “אני הרי שחקנית חשובה בסדרה חשובה”, היא מחייכת עכשיו. בסופו של דבר נכנסה לניתוח שנמשך שלוש שעות, ולא ידעה שזה לא יהיה הניתוח האחרון.

רק עשרה ימים אחרי הניתוח, כשהרופאים היו בטוחים שיצאה מסכנת חיים, יצרה קלארק קשר עם אנשי HBO וסיפרה להם מה קרה. “הייתי בטוחה באופן מטורף שיפטרו אותי”, היא אומרת, “משוכנעת לגמרי. זה הדבר היחיד שחשבתי עליו בזמן שהייתי חולה. לא יכולתי להאמין למזל הטוב שהיה לי ליפול לסדרה הזו, וכל מה שהיה לי בראש בכל יום זה, ‘הם יפטרו אותך כי את שחקנית רעה, כי אי־אפשר לסמוך עלייך’. עברתי ממצב של מובטלת ישר לעולם הזה, ששינה את החיים שלי לגמרי, ואז נהייתי חולה? מי עושה דבר כזה?״

אבל אפילו לא להודיע שכמעט מתת?

״היום אני צוחקת, אבל זה באמת היה מאוד אפל. היינו בפגרה, אז פשוט לא הודעתי להם שאני אולי הולכת למות. פחדתי שהם יגידו, ׳אוקיי, אז ניפטר מהדמות׳. זה הרי ׳משחקי הכס׳, אין שום בעיה להרוג דמויות״.

היא לא פוטרה וחזרה לעבוד על העונה השנייה. אבל גם אז, אף אחד על הסט לא ידע שהיא עדיין רחוקה מלהיות בריאה. לפני ששוחררה מבית החולים, אמרו לה הרופאים כי בצד השני של המוח יש עוד סימן למפרצת קטנה שנראתה לא מסוכנת. הם הסבירו שזה יכול להישאר ככה כל החיים, אבל זה גם עלול להפיל אותה יום אחד. קלארק לא רצתה לעבור עוד ניתוח, היא רק רצתה לחזור לסט, עדיין פוחדת לאבד את הג׳וב.

״כמה שבועות אחרי שיצאתי מבית החולים חזרתי לעבוד, עדיין תחת כאבים קשים״, היא מספרת, ״היו ימים שהייתי כל כך חלשה שבאמת הרמתי ידיים. בין הסצנות הייתי הולכת לצד ולוגמת קצת מורפיום. הייתי צעירה מכדי לקלוט מה קורה. צריך להבין שבהתחלה לא היה לי מושג מה אני עושה בסדרה כזו בכלל. למרות שמדובר רק בכמה שנים אחורה, עדיין ההבדל בין מה שקורה היום בטלוויזיה לימי תחילת העשור, הוא גדול מאוד. היה נדיר אז לראות אישה צעירה בלי שום ניסיון מובילה סדרת דרמה ענקית. הייתי בטוחה שברגע שאחליק או אטעה יפטרו אותי, כי כשחקנית צעירה בתעשייה ידעתי שאני חייבת להתמודד לבד עם מה שעובר עליי״.

קלארק שרדה את העונה השנייה והשלישית, ואז לקחה תפקיד בברודוויי. תוך כדי החזרות, עברה את סריקת המוח התקופתית שהייתה חייבת לעשות בקביעות. התברר כי המצב החמיר מאוד וחובה לנתח. ההבטחה הייתה ניתוח לא פולשני, פשוט וקל יחסית. היא התעוררה אחרי שעתיים בצרחות אדירות מכאבים. הניתוח נכשל, הדימום היה בלתי פוסק והרופאים הרדימו אותה מיד שוב וביצעו את הניתוח שממנו פחדה הכי הרבה - כניסה אל תוך הגולגולת.

״אני שחקנית״, היא אומרת, ״יהירות באה עם התפקיד. חשבתי יותר מדי על איך אני נראית. אז המחשבה שתהיה לי צלקת ענקית בגולגולת הייתה נוראית. לא ידעתי שבסופו של דבר זו תהיה צלקת בלתי נראית, וזה בטח לא היה משנה אז״.

ההחלמה מהניתוח השני הייתה כואבת עוד יותר. לקלארק לקח זמן להצליח אפילו להביט על עצמה במראה, ועוד חמש שנים להצליח לספר על זה לעולם. ״אחרי שסיימתי לכתוב את המאמר ל׳ניו יורקר׳, הרגשתי שמשקל כבד מאוד הוסר מהכתפיים״, היא אומרת, ״אבל כשזה התפרסם, הלכתי להתחבא לכמה ימים. עדיין הרגשתי בושה, שזה ממש דפוק. אף אחד לא צריך להתבייש בזה שהוא היה חולה, מה זה הטמטום הזה. לא רציתי להיות עוד אחד מסיפורי הסלב האלה על בעיות של אנשים עשירים ומפורסמים, אבל החלטתי לספר כי אני יודעת שזה יכול לעזור. יש עלייה גדולה של מקרי שבץ אצל אנשים צעירים ואני הוכחה שאפשר להחלים מפגיעת מוח. לקח לי זמן פשוט לקבל את זה שזה בסדר שכל העולם יודע מה קרה לי״.

מבאס שזה לא היה הסיום שחיכו לו. קלארק כחאליסי ב"משחקי הכס"

× × ×

החשיפה למחשבות והדעות של "כל העולם" הן חלק מדרישות התפקיד שנקרא להיות אמיליה קלארק, במיוחד כשאת ניצבת במרכז האירוע התרבותי הכי גדול והכי שנוי במחלוקת של העשור: פרק הסיום של "משחקי הכס", שהותיר אינספור מעריצים דקורים בלב, כמו חאליסי עצמה, במפגש האחרון בהחלט עם ג'ון סנואו.

"הייתי עסוקה מדי בתגובות שלי מכדי לשים יותר מדי לב, אם בכלל", אמרה בראיון, "הדבר היחיד שהייתי באמת עצובה לגביו הוא לגבי דיוויד ודן (יוצרי הסדרה, דיוויד בניוף ודי־בי וויס - צ”ש), שהם חברים טובים שלי. נשבר לי הלב בשבילם, בגלל שזה שלהם... מבאס שזה לא היה הסיום המושלם שאנשים קיוו לו. אבל אני באמת מאמינה שבחיים לא היינו גורמים לכולם להרגיש מרוצים".

בינתיים, הרחק מאוד ממעלה מלך, קלארק מגלמת בסרט החדש שלה את קייט, מהגרת קרואטית שמגיעה ללונדון עם משפחתה, אחרי שנמלטה מאימת המלחמה בבלקן. היא רוצה להיות זמרת, אבל החיים שלה מתהפכים כשהיא נאלצת לעבור השתלת לב. על הרקע הזה, בלונדון מוארת וצבעונית, קלארק סוחבת את הסרט על הכתפיים בדמות שלא יכולה להיות שונה יותר מחאליסי. ״לא חיפשתי משהו אחר בכוח״, אומרת קלארק, ״כי חאליסי לא דומה לי בשום צורה וכל מה שאעשה בעתיד יהיה שונה לגמרי מ׳משחקי הכס׳״.

קייט עוברת חוויה של כמעט מוות. השאלה כאן מתבקשת.

״כן, בוודאי שזה אחד הדברים שמשכו אותי לתפקיד. דווקא אחרי שאת יוצאת ממחלה גדולה, את מרגישה מבולבלת ולבד וקצת מבוהלת. אנשים מצפים שתהיי מאושרת ואסירת תודה על כל שנייה בחיים כי נמלטת מהמוות, אבל זה לא עובד ככה כשאת עוברת דבר כזה בגיל כזה צעיר. המוח חוסם את החוויה הזו. עכשיו אני בקושי זוכרת חלק גדול מהימים הנוראיים ההם. לפני שלוש שנים איבדתי את אבא שלי, וזו הייתה הפעם הראשונה שחשבתי באמת על כך שכולנו נמות. אני עדיין לא יכולה להאמין שהוא איננו, אבל אני כבר מבינה שזה מה שיקרה בסוף״.

את פוחדת?

״כבר לא. מה שקשה מאוד בהחלמה ממחלה כזו הן דווקא השנתיים־שלוש־ארבע שנים שאחרי. המוח עדיין מעכל את מה שקרה לך וזה יכול להיות מאוד מחליש ומתיש, אלא אם יש לך סדרה שכל העולם רואה ומכריחה אותך לצאת החוצה. הלכתי דרך האש ויצאתי בסדר בצד השני, כי מישהו הרי היה צריך לרכוב על הדרקון הזה״.