אם היו אומרים לי לפני כמה שנים שאסכים לוותר על שניצל, גבינה צהובה, שוקולד חלב, גלידה, עוגות גבינה, המבורגרים ופיצות כדי להתנסות למשך 22 יום באתגר הטבעונות, הייתי צוחקת. או מתחילה לבכות. זה פשוט היה נדמה לי לא אפשרי. מגיל שלוש אני טורפת בשר, חומדת גבינות, מערבבת מיני חלבונים ומכורה לשומנים וטעמים מן החי. מה שלא מפריע לי, אגב, לאהוב חיות, מכל המינים והגדלים, לרצות ללטף, להתכרבל ולטפח אותן, כולל חלום ילדות להיות וטרינרית. אז איך זה משתלב עם קרניבוריות? זה כנראה לא כל כך והבנתי שאני חייבת להחליט: או חיות על המנגל, או חיות על מפתח הלב. ואתם יודעים מה אומרים: כשהתלמיד מוכן, המורה בא. ואכן הוא הגיע בדמות אתגר הטבעונות, שאחרי 22 הימים שבהם ניסיתי לעמוד בו — אני יכולה לומר שהוא שינה את חיי.

מומחים במדעי ההתנהגות יגידו לנו שכדי להטמיע התנהלות והרגלים חדשים, אנחנו צריכים להתמיד בהם ברצף של 21 ימים, כדי לסגל אותם לעצמנו ולהכניס אותם לשגרה. ארגון "אנימלס", שהתחיל בארץ את "אתגר הטבעונות", הוסיף עוד יום, והוא מקיים את האתגר הזה כבר משנת 2014, כולל במדינות רבות באירופה, ארצות־הברית וגם דרום־אפריקה, שידועה כמדינה שבה אוכלים הרבה מאוד בשר. כל מי שמצטרף לאתגר זוכה לליווי של מנטור בוגר המסלול, שכבר עשה את הדרך הזו, וזמין און־ליין לכל משבר שיכול להופיע אצל הטבעוני המתחיל בהיתקלות מקרית עם מגש פיצה ריחני או קרייב להמבורגר בשלוש בלילה.

קראו עוד: כך הפכתי לצמחוני (בערך) בזכות "אתגר 22" | שי אביבי

למנטורית שלי קוראים נעם ביאל, היא בת 23, טבעונית כבר שלוש שנים ובעיקר בעלת רוח חיובית שמסוגלת להכיל מצבים של שבירה כפי שעוד תיווכחו בהמשך.

אתגר טבעונות 22 הימים, מתחילים

השבועיים הראשונים

המשברים, החברים, הביצים

בבוקר הראשון קמתי ומזגתי חלב שקדים לקפה. הטעם לא רע, המראה מינוס מאה. אחרי זה הלכתי לקניות בסופר העירוני שלי במרכז תל־אביב. מסתבר שעבור הקוטג' הטבעוני שלי אני צריכה לשלם פי שניים, ואם אני רוצה להתפנק ולהכין לעצמי איזה טופו של שווארמה, עדיף לי כדי לא לפשוט רגל לאכול במסעדה טבעונית נחמדה ליד הבית, בכל יום, למשך כל היום. בערב הכנתי פסטה ברוטב עגבניות והיה סבבה.

ביום השני לאתגר הגעתי למערכת העיתון ולא הפסקתי להשוויץ לכולם: "אני מאותגרת טבעונות". אמרת מאותגרת? בבקשה, קבלי אתגרים, לחשה לי הקארמה. וזה התחיל: אחד הכתבים מציע לי עוגיות. ברור שאני רוצה. "אה, רגע, מה יש בזה? ביצים? חמאה? דבש? אוי, אז לא. סליחה. אני פשוט טבעונית כרגע".

אני חזקה. תגובות חמות הורעפו עליי מכל עבר, האתגר נראה לפתע כמו הדרך הבדוקה לזכות באהדת הקהל, והרגשתי שמצאתי את הייעוד שלי בחיים. 22 יום? בקטנה. אולי אכפיל ל־44. ואז הגעתי לחדר האוכל, המקום שעד עכשיו היה האהוב עליי ביותר בבניין.

"מה יש לכם טבעוני", שאלתי בציפייה שידיים ייצאו מתוך המגשים וימחאו לי כפיים. אבל התחליפים היו דלים, מתבססים בעיקר על ירקות ירוקים שאישית אני לא הכי מחבבת, וסובלים מעודף תבלינים. היי, אני מתנזרת מבשר, לא מטעם טוב. בסוף הלכתי על טופו מוקפץ, והתיישבתי בין כל אכלני הבשר החצופים. וואלה? טעים.

עבר כמעט שבוע. האמת היא שכבר התחלתי להתרגל לכך שאני לא יכולה להכניס לפה כל מה שבא לי. שאני חייבת לבדוק, לשאול, לחפש וזה אפילו גרם לי להתרגש וגם להרגיש פיזית הרבה יותר טוב, מפני שאכלתי בעיקר ירקות. מלא ירקות.

הסופ"ש הגיע, הנסיעה השבועית למשפחה, ושם כבר כולם נרתמו למשימה. גם מי שבהתחלה הרים גבה. כן, סבתא. בארוחות עם המשפחה המורחבת התחילו להכין אוכל במיוחד בשבילי ואפילו את השניצלים המסורתיים של יום שישי הסכימו להניח בצד.

סיכום השבועיים הראשונים

להיות טבעוני זה יקר

שתי הבעיות העיקריות שבהן נתקלתי היו יוקר המוצרים והחברים. כטבעונית מתחילה, יש מצב שלא ידעתי היכן קונים במחירים משתלמים יותר, אבל כנראה שאין דבר כזה להיות טבעוני ולשלם פחות. וגם עניין החברים העיק, כיוון שלקח לנו 40 דקות בממוצע להסכים על מסעדה/בית קפה שיש בו גם מנות טבעוניות, וכאשר נמצאה מנה כזאת, הייתי צריכה להזמין יותר מאחת כדי לשבוע. כאן נכנסה לתמונה נעם, המנטורית שלי, שהביאה פתרונות בדמות מוצרים זולים יותר וכן המלצה על מסעדות ובתי קפה שווים לטבעונים.

ההתרסקות בחדר האוכל היווני

לקראת סוף השבוע השני לאתגר טסתי לחגוג מסיבת רווקות לחברה הכי טובה שלי ביוון. נו, כמה יכול להיות קשה לשמור טבעונות במסעדה של מלון הכל כלול? במטוס בקשתי סנדוויץ' טבעוני, את הקפה שתיתי עם סויה (מסתדרת איתו טוב יותר מאשר עם חלב השקדים) והרגשתי על גג העולם. אבל הנפילה החופשית לקרקע המציאות של חדר האוכל במלון היווני הגיעה די מהר. שום דבר בבופה ארוחת הבוקר לא היה טבעוני. כלומר היו חתיכות עצובות של מלפפון ועגבנייה שיכולתי לאכול ולדמות סלט, אבל הסלט האמיתי היה עם גבינה, הכי רחוק מטבעוני, ואם חשבתי שישראל היא מדינה שצריכה להשתפר ביחס שהיא מעניקה לקבוצות המיעוט, אז תשלחו טבעוני לארוחת בוקר ביוון, שמקבלת ממני ציון מושלם בחוסר מודעות לצרכים של טבעוניים. אחרי כמה שעות בארץ הסירטאקי, הבנתי שהאתגר שלי התרסק על הבופה, ולקחתי פסק זמן, כך שאת החופשה ביוון התחלתי כצמחונית וסיימתי כקרניבורית, עם שיחת טלפון מבוישת לאבינו שבשמיים, סליחה, לנעם, כדי לספר לה שחטאתי־פשעתי. נעם קיבלה את זה כמו גדולה, ואחרי דיון קצר החלטנו שאני ממשיכה את האתגר מהנקודה שבה הפסקתי לפני הזלילה הגדולה. הרי כל הרעיון באתגר זו ההדרגתיות, העובדה שמותר להתרגל לאט ואפילו להישבר כי כולנו בני אדם. ועובדה שאחרי שחזרתי לארץ, המשכתי עם האתגר עוד חמישה ימים בלי לזייף ובלי לעגל פינות של מתוק אחד קטן ב־12 בלילה, אף אחד לא שם לב.

סיכום השבוע השלישי

עמדתי באתגר (כמעט)

אם לא סופרים את הימים שבהם נכשלתי (לא באשמתי) הרי שאפשר לומר שאני בוגרת מסלול 22 הימים לטבעונות, מינוס סופ"ש ביוון. במהלך השבוע האחרון הרגשתי שאני מצליחה לנהל את האופן שבו אני אוכלת, עשיתי הרבה ספורט, סיימתי את האתגר בנחישות ובצורה יותר מודעת והרגשתי בריאה יותר ומחוזקת.

זהו, האתגר הסתיים

מאז שסיימתי את האתגר עברו כמעט חודשיים. למדתי על בשרי, תרתי משמע, שמתנדבי "אנימלס" (ובעיקר נעם שלי) הם מדהימים ויודעים להעניק תמיכה וידע. אני מעריכה ומעריצה אותם על תרומתם למלחמה בהפחתה של צריכת הבשר והגנה על בעלי החיים.

האם הפכתי בסופו של דבר להיות טבעונית?

התשובה היא לא. גם לא צמחונית. נכון שכמה ימים אחרי תום האתגר המחשבה על אכילת בשר עדיין הגעילה אותי, ונכון שלקח לי עוד כמה ימים כדי לחזור ולאכול מוצרי חלב, אבל בסופו של דבר חזרתי גם לבשר.

מה כן קרה? אני מודעת הרבה יותר לאיך מסגלים לעצמנו הרגלים חדשים: רוצים שינוי? כנסו אליו בהדרגה, אל תתייאשו ברגעים הקשים, וגם אם נשברים לרגע, תמשיכו בדרך קדימה. וכן, האתגר הזה גרם לי לשנות גם את ההסתכלות שלי על תעשיית הבשר ועל כמויות המזון המטורפות שאנחנו צורכים מן החי, שיניתי משמעותית את התפריט האישי שלי ויום אחד אולי עוד אהפוך לצמחונית או טבעונית, כי עדיין, עם כל ביס, אני חושבת על הסבל שאנחנו גורמים לבעלי החיים בגלל התענוגות שלנו. את הקונפליקט הזה אני מודה שלא הצלחתי לפתור.

איך נרשמים לאתגר?

דרך קבוצת הפייסבוק "אתגר 22", שם יצמידו לכם מנטור שיעשה איתכם את הדרך. "כרגע מתנדבים באתגר למעלה מ־1,200 מנטורים מכל העולם שנמצאים במרחק שיחת טלפון או צ'אט, ויש גם קבוצת המשך ללא הגבלת זמן, שנקראת 'אתגר 22 קבוצת הבוגרות והבוגרים'", מספרת נטע רוזנטל שמנהלת כבר ארבע שנים את האתגר שבין בוגריו נמנים הח"כיות תמר זנדברג ושירן השכל וגם אורלי וילנאי ורננה רז. "בעקבות ההצלחה, האתגר פועל כאמור בשלוש שפות, עברית, אנגלית וספרדית ורשומים אליו 50 אלף אנשים בישראל ו־300 אלף בעולם. מחקר שערכנו מוכיח ש־70 אחוז מהאנשים שעשו את האתגר נשארים טבעונים וכי 15־17 אחוז משנים את התזונה ומפחיתים משמעותית בצריכת המזונות מהחי", אומרת רוזנטל.