ד"ר שקשוקה ומיסטר ורטהיימר

יום שישי, סביבות 12 בצהריים, מתחם השוק ביפו. כמו בכל שבוע ב־28 השנה האחרונות – נצח במונחים של הסצנה הקולינרית הישראלית - זהו זמן השיא במסעדה המיתולוגית של ד"ר שקשוקה. בינו גבסו (67), ד"ר שקשוקה בשבילכם, מתזז בין סירי חריימה ומפרום ומחבתות לוהטות, לבין הלקוחות הרעבים שבחוץ. עד שפתאום, פורצת מהומת עולמים. "הגיעו חבורה עם איזה 20 שוטרים וצעקות ובלגן", משחזר הד"ר. "אנשים התחילו לברוח. אני בכלל חשבתי שקרה פיגוע. אז ניגשתי ושאלתי אותם: תגידו, מי אתם?"

מה ענו?

"'אנחנו הוצאה לפועל'".

רק אז, מספר גבסו, הוא הבין שזה עוד שלב בקרב היצרי שהוא מנהל זה שנתיים נגד חברה בשם “פוגלר”, שבה שותפה משפחת ורטהיימר, מהמשפחות העשירות בישראל. הסיפור, בקצרה, הוא כזה: איתן ורטהיימר, בנו של סטף ורטהיימר, יחד עם חותנו, עודד מרגלית, השקיעו בחברה שרכשה את הזכויות לבנות באזור מתחם השעון ביפו. על פי פרסום ב”כלכליסט”, התוכנית של היזמים היא להקים במקום פרויקט נדל"ן יוקרתי, שיכלול הן שטחי מסחר והן שטחי מגורים. עד כאן הכל טוב ויפה. אלא שבשוק יש לא מעט עסקים ותיקים מאוד – מסעדת "ד"ר שקשוקה" היא אחת מהם – שפועלים שנים ארוכות בדמי מפתח. זה אומר שמצד אחד השוכרים לרוב משלמים שכירות נמוכה יחסית לאזור המבוקש מאוד; ומצד שני, קשה מאוד לפנות אותם. מה עושים? אם תשאלו את ד"ר שקשוקה, הוכרזה עליו מלחמת התשה משפטית. "התחילו לפני שנתיים להגיע מכתבים מעורכי דין", הוא מספר. "אמרו לי: ישבת שנים במקום, לא שילמת שכירות ריאלית, אתה חייב לנו 850 אלף שקל. אחר כך הגישו תביעה שצריך לפנות אותי. וזה לא נגמר; התחילו להגיע ארגזי מכתבים. הפכתי חולה. לא ידעתי מה לעשות. הרגשתי שעושים לי בעצם טרור. הם לא באו להציג את עצמם, 'שלום, אנחנו הבעלים החדשים'. כלום. ישר התקפה. להרוג.

"במשך שבועות לא ישנתי, עד שיום אחד הרגשתי שפשוט אין לי אוויר. איבדתי הכרה, לקחו אותי לבית חולים. אתה חי בהרגשה שאתה מאוים כל הזמן. יש להם סוללות עורכי דין, ולי כל עורך דין כזה עולה עשרות אלפי שקלים. ההם יש להם מיליארדים, ואני צריך לרדוף אחרי עורכי הדין שלי עם הווספה. לא יכול לחיות את החיים האלה. אלה חיים של סיוט".

פנית לאיתן ורטהיימר עצמו?

"ניסיתי להגיע אליו עם אנשים שאני מכיר, אבל הוא אמר: מי שמנהל את זה, זה החתן שלי (עודד מרגלית – ר"ש), לא אני. בינתיים הם שולחים מכתבי הפחדות. זה מחסל אותנו, אין לי חשק לעבוד. הייתי בדיכאון חודשים, יש לי ארגזי כדורים נגד דיכאון בבית. פתאום שולחים לי תביעה כזו, פתאום תביעה כזו. הכל כדי להתיש, להרוג, שנתייאש".

ולמה בעצם לא להעביר את המסעדה למקום אחר?

"בגיל שלי אני יכול לפתוח עכשיו מקום חדש? כל העולם יודע שאני פה, איך אעבור? הבריאות שלי הידרדרה, בקושי מצליח לישון, הלחץ דם גבוה, הסוכר גבוה, נפלתי פעמיים עם האופנוע מרוב טשטושים. אני קם בלילה ולא מצליח להירדם, כי אני כל הזמן חושב שיש מישהו שמנסה לקחת את המסעדה. וזה פשוט פחד נוראי".

×

"הסיוט", לדבריו של גבסו, החל לפני כשנתיים. גבסו טוען שבמשך שנים ארוכות הוא שילם לחברה הקודמת שניהלה את הנכס 6,000 שקל בחודש דמי מפתח. בינתיים המסעדה הלכה ותפסה לה שם של מוסד, גבסו הופיע במעגל של דן שילון והפך למותג־על, כולל סניפים נוספים, החיקוי המתבקש ב"ארץ נהדרת" ושנים של תרומת מנות לחיילי צה”ל. אפילו בחו"ל המקום סומן כיעד תיירותי מומלץ. "ואז", הוא משחזר, "לפני שנתיים, עברה שמועה שהמתחם הזה נרכש על ידי מיליארדר. מתברר שמי שקנה את המתחם זו קבוצה של ורטהיימר".

ומה הם בעצם רצו ממך?

"נפגשתי עם אחת השותפות במתחם. ישבנו. אמרתי לה: תשמעי, למה אתם רוצים להוציא אותי מהמקום? אני דייר טוב, עושה שם למקום. היא אמרה לי: יש לנו הוראה מלמעלה קודם כל לקנות אותך. אמרתי: מה זה נקרא? אני לא רוצה למכור ולא חייב למכור. אני דייר מוגן. היא אומרת לי: יש אמצעים, ומתחילה בהפחדות. כשהתחילה לדבר על סכומים של כסף, היא נתנה דוגמה שקנו חנות של 70 מטר במיליון שקל. זה אומר שעל שלי, הם מוכנים לשלם אולי 2־3 מיליון שקל".

שזה לא טוב?

"זה כסף שלא יישאר לי אפילו בכיס. אנחנו לא כמו חנות נעליים. המחזור שלי אחר, אנחנו מוסד".

גבסו טוען כי הטקטיקה היא פשוטה: לגרום לו לרצות ללכת. "יש עוד ועוד מכתבים, למסעדה והביתה. אני לא ישן לילות. זה עסק שמחזיק שש משפחות, עסק שמחזיק חמישה ילדים ועוד את המשפחה שלי. אז ברגע שאני רק מקבל מכתב, אני לא רק פוחד על עצמי, אלא על הגוזלים. באים לקחת לך את מפעל החיים שלך, ואתה מאבד את כל הראש. וככה זה התנהל שנתיים, בלי שבאו לדבר עם בני אדם. חיות”.

גבסו טוען כי "הם רצו שבעצם אהיה חייב כמה שיותר כדי שיהיו ריביות ולחץ", ובמסגרת זו, הוא נכנס לשורת דיונים משפטיים. בית המשפט פסק שהוא צריך לשלם שכירות של 18 אלף שקל בחודש, גם רטרואקטיבית, ובגין החוב, נפתח נגד גבסו תיק הוצאה לפועל. זה מה שהביא לאותה מהומה מביכה באותו יום שישי מחוץ למסעדה. "פתחו תיק בבית משפט שרק העמלות ושכר הטרחה מגיעים לעשרות אלפים, ועורכי דין עוד עשרות אלפי שקלים. שלושה ימים לפני שהם הגיעו לעסק, הבת שלי העבירה להוצאה לפועל 300 אלף שקל. אחרי שעשו לי בושות בעסק הם הלכו, כי ראו ששילמתי".

בינו גבסו בפתח “ד"ר שקשוקה". “אני כל הזמן חושב שיש מישהו שמנסה לקחת את המסעדה. וזה פשוט פחד נוראי"

עם עודד מרגלית עצמו נפגשת?

"עודד מרגלית נפגש איתי אחרי שהיו פה הוצאה לפועל. הוא אמר לי: אנחנו לא אנשים כאלה, ראיתי את הסרטונים, באתי להתנצל. אמרתי לו: 'הם' - זה אתה. הוא אמר שזה לא הסגנון, ושאמרו להם שאנחנו לא משלמים. הרגשתי שבעצם כל הכוונה היא להוציא אותי, להתיש אותי ולצאת. גם השופט אמר להם פעם במשפט, כל המטרה שלכם היא שבינו לא יהיה ביפו".

אבל בעצם למה רוצים להוציא אתכם?

"אני פה הרבה שנים, אגוז קשה, הם מעדיפים אחד חדש שישכיר ולא ותיק. קודם כל לעקור את הישן".

ואיך זה ייגמר לדעתך?

"עכשיו בעצם אני מכריז פה מלחמה, ולא יודע מה תהיה התגובה. אני יודע שיהיה להם קשה איתי, כי דרך המסעדה הזו, העולם מכיר ואוהב אותי. אני יודע שגם איתן ורטהיימר הוא איש שאוהבים, אבל פה הוא טעה ולא שם לב. לי זה יכול לעלות בחיים שלי ושל המשפחה, בשבילו זה עוד איזה ג'וק שעבר ליד. אני חושב שאחרי שיידע את כל הפרטים, אולי הוא יתאפס ויבין ויפסיק לשלוח שליחים להתיש אותי ולייאש אותי".

מהחברה היזמית, “שותפות פוגלר בשוק היווני”, נמסר בתגובה לדבריו של גבסו כי מדובר ב”טענות שקריות, שראוי היה שלא ייטענו מעולם” (התגובה המלאה של החברה ‑ למטה).

איתן ורטהיימר (מימין) עם וורן באפט. גבסו: "אולי הוא יתאפס ויבין"

עם יד על הלב, בינו: יש סיכוי שיום אחד תרים ידיים ותעזוב?

"אני באמת מותש, אבל אני עדיין חזק, כי אני אוהב את המקום ומשוגע עליו ויכול למות פה במקום. שיבוא איתן ורטהיימר, יישב פה, ואני אתן לו הסברים. שיבין מה אני פה, למה ומי חי מפה. אולי הוא יחשוב אחרת מאשר כל הסיבובים האלה".

×

ההיסטוריה של גבסו חריפה ומבעבעת לא פחות מהשקשוקה שלו. במסעדה של אביו הוא למד לבשל בטריפוליטאית. "כל החיים שלי היו שם. בית ספר לא עניין אותי, לא הלכתי בכלל. בכיתה ו' הייתי בורח למסעדה לעשות שווארמה". אלא שהקריירה של השקשוקאי לעתיד נבלמה ב־1988, כשנכנס לכלא באשמת חלפנות כספים. "בזמנו היה שוק שחור וזה היה אסור אבל לא היו מקבלים על זה מעצר. עשו עליי תקדים וקיבלתי 15 חודש, ישבתי עשרה. אגב, גם בכלא רצו כל הזמן שאבשל. המאסר היה מאוד קשה. אני לא בנוי לזה. עשרה חודשים, אתה חושב שלא נורא, אבל זה הרבה וקשה להיות פתאום במקום סגור".

אחרי השחרור מהכלא, הוא פתח את "ד"ר שקשוקה" ביפו, "וראיתי שהמסעדה תופסת תאוצה, עבדתי כמו חמור". מאז הוא התרחב. הסניף שפתח בשינקין בתל־אביב אמנם נסגר ("התחילו צרות עם העירייה והשכנים, אמרתי: אין מצב למקום שאני אפתח ויהיה כישלון"), אבל השווארמה שפתח מאחורי המסעדה ביפו ועוד מקום ברוטשילד הולכים יפה. "אבל הנשמה שלי פה, במסעדה ביפו. האוויר והחיים שלי במסעדה הזו. אני יום ולילה פה, ולא רוצה ללכת הביתה בכלל. כשהייתי ילד, פינטזתי על המקום הזה. לא קיים מקום כזה בעולם, אני לא יודע לאן ללכת וגם אין לי לאן. כשאני מדליק את הווספה ונוסע הביתה, לפעמים היא ישר עושה פרסה וחוזרת למסעדה. הווספה לא נוסעת לבת־ים".

את מזל אשתו הכיר בגיל 15, עוד במסעדה של אביו, והם נשואים כבר 46 שנה. יש לזוג ארבע בנות ובן. הסיפור של "ד"ר שקשוקה" בכלל התחיל כשגבסו עשה קצת שקשוקה גם בחיי הנישואים שלו. "אחרי בית הסוהר הייתי צריך לסגור את המסעדה של ההורים שלי, כי הם לא הצליחו להחזיק. הייתי בדיכאון, ארבעה חודשים סגרתי את עצמי בבית, הכל נגמר: אני אחרי בית סוהר, אין עבודה. בא חבר, אמר לי: בוא נצא. יצאנו. הכרתי מישהי, עולה מרוסיה, והחיים השתנו. התאהבתי בה. היא הייתה תפרנית ולא היה לה כלום. נזכרתי שאבא היה מבשל לנו שקשוקה בבית והיה מגיש עם המחבת לשולחן, כי היה ממהר ולא מוריד לצלחות. אמרתי לה: נבנה את המסעדה מסביב להגשה במחבת, ואת תיקחי את הכסף בשבילך".

גבסו נכנס לחלל בשוק, שהיה ריק באותה תקופה. "היא התחילה לעצב את המקום, ואני בסך הכל רציתי שתהיה לה פרנסה. אספתי מהשוק שולחנות, לקחתי דלפק, כיריים של גז, והתחלנו לעשות שקשוקה. מהיום הראשון התחיל להיות לחץ של עבודה. בית משוגעים. לא יכולתי לעזוב את המקום ולא אותה. זה נהיה להיט. "אחרי שבועיים, אשתי שמעה את הסיפור, חיפשה אותי, התחילה לצעוק, להשתולל. הפכה את יפו. היה בלגן גדול. אחר כך אשתי התחילה לעקוב אחריי. אבל לאט־לאט נרגע: אשתי מצאה לה חברות. היא הולכת לחפלות שלה, ואני בשלי. אנחנו ביחד".

כשאשתך שמעה שיש לך חברה, היא לא רצתה לעזוב?

"תראה, מכחישים קצת, ואז מסתדרים לאט־לאט. בגלל שאשתי באה למקום והשתוללה ועשתה פה בושות, אמרתי: אם הרוסייה תישאר, יהיה בלגן ומריבות, אז בוא נסגור את המסעדה. יצא שפתחתי את המסעדה לחודש, סגרתי לשלושה חודשים ואז פתחתי שוב. אשתי הייתה זו שהציעה לפתוח".

רגע אחד, ומה עם החברה?

"הייתי עם החברה הרוסייה במקביל, עד שאשתי לא הייתה מוכנה. זה היה איזה שבע שנים. אשתי לא ידעה את הכל, אלא פה ושם. מאז הרוסייה כבר התחתנה. אנחנו לא בקשר. עכשיו אני תמיד אומר למזל אשתי: את רואה, הרוסייה עשתה לנו מזל, כי פתחנו מסעדה. אז מזל אומרת: אני הבאתי לך את המזל, כי אמרתי לך לפתוח את המסעדה מחדש".

ומאז אין רומנים.

"אתה אמרת. את אשתי זה לא מעניין עכשיו. לפני חודשיים היא סיפרה לי שחברות שלה התחילו לקלל את הגברים הנשואים הבוגדים, והיא צעקה להן: אתן מקללות גם את בעלי, תסתמו את הפה. היא לא רצתה לשמוע שמקללים אותי. אנחנו חיים ביחד, אבל כל אחד בעולם שלו. תמיד נישאר ביחד, יש בינינו חברות טובה. אם אחד מאיתנו לא מרגיש טוב או משהו, הופכים את העולם. ככה צריך לחיות. יש גיל שבן אדם רוצה את החופש שלו. מספיק עם איפה היית ואיפה הלכת ומה עשית. כאבי ראש. אני לא יכול לשמוע את השאלות האלה, וגם לא אוהב לשאול".

ובכלל גבסו מעדיף לשאול כמה שפחות שאלות, גם אם לפעמים זה גורם לו להסתבך. "לפני משהו כמו 23 שנה היה לי סרט טורקי", הוא נזכר. "נתתי הלוואה למישהו, והוא נתן לי תכשיטים כביטחון. היה רשום בהסכם שאם תוך שנה הוא לא ישלם את ההלוואה, אני רשאי למכור את התכשיטים. הוא בכלל לא הגיע הרבה חודשים, עברה שנה ואני טסתי לחו"ל ונתתי לאח שלי שימכור את זה למישהי שרצתה לקנות. קפצו עליו המשטרה, אמרו: התכשיטים גנובים. הבאתי הוכחה שנתתי הלוואה תמורת התכשיטים, והם הלכו לחפש את הבן אדם ומצאו שהוא מת. כנראה נפטר ממחלה, ואני אפילו לא ידעתי. התנהל משפט על התכשיטים האלה שנמשך שנים. בסוף קיבלתי אותם חזרה".

במהלך 2002 גם נעצרת בחשד להעלמות מס.

"לא העלמתי כלום. אבא שלי נתן לי ירושה כשהוא נפטר, 300 אלף דולר והם לא האמינו שזה ממנו".

אומרים שכשהחוקרים רצו לראות סרטי קופה, ענית שעכברים אכלו אותם.

"זה אחד העובדים אמר, לא אני. אבל תקשיב, אני חלש בניירת ואם לא הבת שלי אני לא יודע איפה אני גר בכלל. בסוף הגעתי איתם להסכם תשלומים של 12.5 אלף שקל בחודש עד ששולם החוב, כמה מאות אלפי שקלים".

הרבה לפני ההידרדרות שלו, השף רפי כהן עבד אצלך.

"הוא היה פה קצת, עוזר והולך. אני לא יודע מה איתו היום. אני מבין שהוא בסדר, אבל לא ראיתי אותו איזה חמישה חודשים. אני חושב שהוא היה לבד, היה לו קשה, וזה המצב. אבל הוא שף תותח־על, ואם יחזור לעצמו, אני מאמין שיהיה בטופ".

×

הוא תמיד התמודד עם משקל־יתר ("ניסיתי וירדתי, לא הצלחתי לשמור"), אבל טוען שמאז "הבעיות", גם הבריאות שלו נפגעה. "קיבלתי סוכרת בשנתיים האלה, מאז 'הבעיות'. כשאני בלחץ, אני אוכל ועליתי עוד במשקל. הלחץ והפחד לאבד את העסק הורגים אותי, כי המקום הזה הציל את החיים שלי. הרי עזבתי את כל השטויות בשביל המסעדה, והשקשוקה זה התכשיט הכי גדול שלי בחיים. ואת זה - רוצים לקחת לי".

גבסו מאמין כי היזמים שכרו דווקא עורך דין בשם ידידיה לוונטהל, כי לו ולד"ר יש היסטוריה ארוכה של עימותים משפטיים. "אז לדעתי, הם לקחו את ידידיה במיוחד כדי לטפל בי".

איפה המאבק הזה עומד כרגע?

"אחרי התשה של שנתיים ותשלומים לשכר עורכי דין, הגענו לאותה נקודה. לא עברתי שום עבירה, לא גנבתי. אבל ידידיה לא יפסיק להתיש אותי. מישכנתי דירה שיש לי ביפו, ביקשתי הלוואה גדולה מהבנק. אבל אני לא מאמין שזה ייגמר. עברתי שנתיים של גיהינום, נזקים נפשיים, נזקים במלא כסף. אבל הם לא עוצרים".

בינו, מה עם השווארמה מאחורי המסעדה? גם שם יש בעיה?

"אני מחזיר את המבנה שלה עוד חודשיים, אין לי ברירה. החוזה של השכירות נגמר בעוד חודשיים ושם אני לא מוגן. ב'ד"ר שקשוקה', כן. אנסה למצוא מקום אחר לשווארמה. יש לי רעיונות לדברים חדשים. כל החלום שלי בחיים היה לעשות שקשוקות בעולם. עכשיו על המזל שלי, הכיר אותי בן אדם בעל מפעל לרטבים על בסיס עגבניות, ויש הבנות שהם ימכרו צנצנות של רוטב שקשוקה עם הפרצוף שלי והמותג 'ד"ר שקשוקה'. נשאר רק כמה דברים לסכם איתו. גם הגיע אליי לפה אתמול נציג של חברה אמריקאית. הם רוצים שאעשה את השקשוקה הכי גדולה בעולם, כדי שיצלמו, והם כבר קיבלו אישור מהעירייה לעשות את זה בכיכר רבין. ההוא מהרטבים גם שמע ורוצה לבוא באותו יום".

לפחות יש גם בשורות טובות. אז מה יהיה בסוף?

"אני הולך לשלם להם את כל החובות, נשאר 450 אלף שקל, פלוס־מינוס. אני אף פעם לא הייתי חייב שקל. הם עשו לי סמטוכה בחיים. עכשיו, למה אני דואג? בן אדם כזה עשיר יכול לעשות מה שהוא רוצה. אני פוחד, כי הוא בעצם מלך ולנו אין הרבה יכולת. אבל מגיעים לפה תיירים מכל העולם, המקום על המפה, זה לא קיוסק שאפשר לחסל וללכת הביתה. אז תבוא לדבר איתי בשפה נורמלית, אתה לא אלוהים. הרי אני שמתי פה את החיים שלי".

תגובה: "טענות שקריות"

משותפות פוגלר נמסר בתגובה: “שותפות פוגלר בשוק היווני, בעלת המקרקעין, פעלה ופועלת בהתאם להחלטות מחייבות של בית המשפט. מר גבסו בוחר שלא לכבד את החלטות בית המשפט ולא לשלם חובות שנפסקו נגדו בפסקי דין מחייבים של בית המשפט. במקום לכבד את פסקי הדין ולשלם את החוב שנפסק, בוחר מר גבסו להכפיש את השותפות ובאי כוחה בטענות שקריות, שראוי היה שלא ייטענו מעולם”.