למאות האוהדים שליוו ב־שבת את אוניון ברלין למשחק החוץ נגד באיירן מינכן לא היו תקוות גדולות. הם קיוו לנסיעה נינוחה, כמה בירות, איזו נקניקייה לנשנוש - ובעיקר לא לחטוף תבוסה מחבורת לבנדובסקי.
אחרי הפסד 2:1 יכלו האוהדים לסמן "וי" על כל המשאלות. הם נשארו לעודד את גיבוריהם במשך דקות ארוכות. אוניון והאוהדים שלה חיים משבת לשבת. הפעם הם חגגו עוד שבוע מעל לקו האדום, המטרה המוצהרת . באותו זמן, 584 ק"מ צפונה, קיבלנו תסריט דומה באצטדיון האולימפי בברלין. הרטה ברלין הפסידה 3:2 להופנהיים, אבל לאוהדים המקומיים זה לא הזיז. היציע המזרחי נותר במקומו, על אלפיו, קיפץ ושר באהבה לשחקנים שלו.
המשחק היה מאחוריהם, השבוע החדש כבר ביצבץ באופק והשחקנים של הרטה היו זקוקים לכל קמצוץ של אהבה ותשוקה: ביום רביעי חיכה להם המיני־דרבי בסיבוב השני בגביע נגד דינמו דרזדן (הרטה ניצחה בדרמת פנדלים אחרי 3:3), ומחר (19.30) תגיע המנה העיקרית: האריסטוקרטיה המערבית של הרטה נגד הפרולטריון המזרחי של אוניון ב"שטאדיון אן דר אלטן פורסטריי" (האצטדיון ליד בית היערן הישן), האצטדיון הביתי של אוניון שיהיה מלא, כמו תמיד, ב־22,000 אוהדים במצב צבירה של סרדינים, שיבואו לראות את הדרבי הברלינאי הראשון בליגה הבכירה.
סיוע מהשכנים
משטרת ברלין, כוח שמונה 18,000 שוטרים, נופלת מהרגליים. כבר שבועות ארוכים ששוטרים רבים דופקים שעון של 70 שעות בשבוע, בעיקר בגלל הילדה השוודית גרטה והירוקים שלה, ועכשיו, בשבוע שבו היו אמורים להתארגן לקראת חגיגות ה־30 לנפילת החומה ב־9 בנובמבר, נפל עליהם שבוע כדורגל מהגיהינום. למשטרת ברלין לא נותרה ברירה. היא נאלצה להכפיל את מצבת השוטרים במגרש (1,000 לעומת 500) וברחובות, וביקשה ממדינות אחרות בגרמניה סיוע בדמות כוחות נוספים. מחשש להידרדרות בין מחנות האולטראס החליטה המשטרה באופן חריג לאסור מכירת אלכוהול במשחקים. אחרי הכל, הן נפגשו בפעם האחרונה בליגה השנייה ב־2013, והמפגש באצטדיון שבו קשה ליצור הפרדה רצינית בין המחנות, יכול להצית את האלימות.
הציפייה המטורפת לדרבי גרמה לנסיקה חדה במחירי הכרטיסים בשוק השחור. רק 2,400 מקומות הוקצו לאוהדי הרטה. באתר אי־ביי ניתן היה לראות השבוע את המחזה הבא: אוהד מעמד הפועלים של אוניון שקנה כרטיס ב־12 יורו, הציע למכירה את כרטיסו ב־1,177.48 יורו. משכורת.
בין האצטדיון של הרטה לאצטדיון של אוניון מפרידים 25 ק"מ - ועולם ומלואו. אוניון מהמזרח היא הקבוצה של מעמד הפועלים, משחקת באדום והשקיעה 8 מיליון יורו בחיזוק. היא לא מנסה למשוך אוהדים חדשים ונשארת אותנטית. היא המסעדה הזאת בשוק שמבשלת על פתיליות וגורמת לך להיזכר באוכל של אמא.
הרטה היא הקבוצה של המעמד הבינוני הגבוה, מהמערב. הבעלים החדש, לאנס ווינדהורסט, רוצה שהיא תשתתף כל שנה בליגת האלופות. היא משקיעה מיליונים במסעות פרסום כדי לגייס תמיכה, יש לה מתקני אימונים בכל שכונה בעיר, היא המסעדה הזאת, במקום הכי נחשק בעיר, שמבשלת פיוז'ן.
המשחק יתקיים שבוע בדיוק לפני חגיגות 30 השנה לנפילת החומה. הרטה, בצעד שיווקי שנדחה, ניסתה להזיז את המשחק ליום נפילת החומה. בכל זאת, היא הביאה חלק מהחומה שעליו כתוב "אנחנו ברלינאים" למגרש האימונים, ותעלה למשחק עם חולצות רטרו מ־1989. "אנחנו משחקים פה על היוקרה, על למי שייכת העיר מבחינת הכדורגל", אמר נשיא אוניון דירק צינגלר, "זה אבסורד לתת למשחק הזה אופי ידידותי בשם האחדות הגרמנית".
וזה בדיוק מה שזה. ברלין המזרחית, הענייה אבל הסקסית, ברלין של פעם, תבוא מחר להראות שהענק השבע מהמערב אולי יכול לבנות עליה רבי־קומות חדשים, אבל הוא לא יכול לגזול ממנה את הנשמה.
