"כשגיליתי שהסטודנט שראיינתי רצח את רבין הייתי בהלם"

"אני כנראה האיש היחיד שהכיר אישית גם את יצחק רבין וגם את יגאל עמיר".

במארס 1995 הגיע העיתונאי פטר לוקימסון לאוניברסיטת בר־אילן, ובאופן מקרי לגמרי החל לשוחח עם הסטודנט למשפטים יגאל עמיר. השיחה הזאת, שהתנהלה שמונה חודשים לפני שעמיר רצח את ראש הממשלה יצחק רבין, הפכה לראיון נרחב שלוקימסון פירסם בעיתון "קורייר" ‑ שהופיע אז בשפה הרוסית.

לוקימסון, עולה מברית המועצות שבאותם ימים היה מתלווה בתדירות יומיומית לרבין כדי לסקר את סיוריו, זיהה את עמיר כמנהיג כריזמטי ואינטליגנטי ‑ ואת הראיון הוא חתם בהבטחה שאת שמו של יגאל עמיר עוד נשמע בעתיד. עכשיו, בשיחה עם "ידיעות אחרונות", הוא משחזר את השיחה ביניהם.

"יום אחד נסעתי באוטובוס בין העבודה שלי שהייתה בפתח־תקווה לבין הבית שלי בתל־אביב", משחזר לוקימסון, שעלה מברה"מ לשעבר. "בדרך, ליד אוניברסיטת בר־אילן, ראיתי מהחלון של האוטובוס שלט שבו היה כתוב: 'כאן סטודנטים שובתים רעב'. התקופה הייתה אז מאוד מתוחה וזה סיקרן אותי, אז ירדתי מהאוטובוס בתחנה של האוניברסיטה. נכנסתי לאוהל. אני רואה שם בערך עשרה סטודנטים, בחורה אחת או שתיים, וכל השאר גברים. בראש השולחן ישב בחור צנום, ומהר מאוד הוא הפך להיות זה שניהל את השיחה".

לוקימסון | צילום: אבי מועלם

לוקימסון מספר שיגאל עמיר שמח לשמוע שהוא עיתונאי. "שאלתי אותו למה אתם שובתים והוא ענה שהקש ששבר את גב הגמל היה עוד התבטאות של יוסי שריד, שהביע חוסר אכפתיות למה שקורה ביהודה ושומרון", אומר לוקימסון.

"האירועים האחרונים מאיימים על ביטחון המדינה", אמר לו עמיר. "פיגוע רודף פיגוע, צה"ל מתכוון לצאת מה'שטחים' ולהשאיר את המתנחלים, אנשים שמסמלים את רוח העם שלנו, לבד מול הערבים. המצב הפוליטי כיום פשוט מגוחך, ושריד אומר את מה שחמאס מצפה לשמוע, כי המדינה הפלסטינית תוקם בקרוב".

עמיר הוסיף ש"אין לנו כוונה להשפיע על הפוליטיקאים - וגם אין על מי להשפיע. רבין כבר לא מחליט שום דבר ולא יכול להציע פתרונות פוליטיים חדשים. אנחנו רוצים לעורר את העם".

לוקימסון טוען כי לא זיהה בסיטואציה רמזים למה שעתיד לבוא: "הם היו חבורת אנשים מאוד אינטליגנטיים, מאוד שקטים ויגאל עמיר בראש, בלי שום היסטריה. היה ברור שהוא המנהיג, תוך כדי שדיברתי איתו הייתה לי הרגשה שאני מדבר עם פוליטיקאי לעתיד".

בליל הרצח ישב לוקימסון בביתו וצפה בטלוויזיה. "פתאום אמרו שירו ברבין ודי מהר אחר כך אמרו שהיורה הוא יגאל עמיר", הוא אומר. "יש לי זיכרון די טוב. מיד זכרתי את השם שלו, אחר כך גם הראו את הפרצוף שלו. ראיתי אותו ‑ והייתי בהלם".